אהבה, תינוק, תינוקות, אמהת, אחרי לידה, היריון ולידה

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע

יום שלישי, אפריל 24, 2018

0 Comments

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע. אולי זה בגלל שלא הגעת בדיוק בזמן המתוכנן. אולי זה בגלל שאחותך מילאה לי את הלב ולא הבנתי שגדל אצלי עוד אחד בשבילך. אולי זה בגלל שבכית הרבה ואני לא הבנתי אותך. אולי זה בגלל רגשות האשם על הזמן שאני לוקחת מאחותך והקנאה שראיתי בעיניים שלה. אולי.

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע

מאת : נופר בצר שחר

24 באפריל 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

אהבה, תינוק, תינוקות, אמהת, אחרי לידה, היריון ולידה

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע. אולי זה בגלל שלא הגעת בדיוק בזמן המתוכנן. אולי זה בגלל שאחותך מילאה לי את הלב ולא הבנתי שגדל אצלי עוד אחד בשבילך. אולי זה בגלל שבכית הרבה ואני לא הבנתי אותך. אולי זה בגלל רגשות האשם על הזמן שאני לוקחת מאחותך והקנאה שראיתי בעיניים שלה. אולי.

זכיתי לאהוב

מאת : מיטל גזלה רופא

8 באפריל 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

תינוק תינוקת אהבה אחרי לידה הריון ולידה משפחה, חופשת לידה

אני מקשיבה לגוף,

ידיים מושטות קדימה.

עיניים מדברות, חיוך שמתרחב,

תחושה לא ידועה מתחילה לתפוס מקום בלב.

לא בבת אחת,

בחלקים קטנים.

מתאהבת לאט לאט,

כמו צעדים קטנים, 

שפוסעים מתוך הלב פנימה והחוצה.

מביטה בו ישן בעריסה,

ופוגשת את עצמי.

מה האסטרטגיה החדשה של משרד הבריאות למשפחות בגיל הרך?

מאת : לימור לוי אוסמי

27 במרץ 20182 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, קוראות לשינוי, קושי אחרי לידה, שיהיו בריאים

משרד הבריאות, טיפת חלב, הורים, משפחה, תינוקות

ביום ראשון הייתי במפגש מסכם הנוגע לאסטרטגיה החדשה של משרד הבריאות בנוגע לעתיד הגיל הרך בישראל. חשוב לי לשתף אתכן בחלקים מהמהלך שמתרחש שם, כדי שתקבלו מידע על שמבקש להיות כמו מהפכה.

אל הרצון ליצור שינוי בתחום הגיל הרך במשרד הבריאות נחשפתי לפני יותר מחצי שנה. משרד הבריאות הוציא 'קול קורא' לפעילות חברתיות, ארגונים, נשות אקדמיה ונשים שעובדות בשטח עם אוכלוסיית הגיל הרך, וביקש לשמוע איך הן רואות את תמונת העתיד שלהן בנוגע לגיל הרך.

אני מרגישה שאני לא מחוברת לתינוק שלי

מאת : אמא בעילום שם

26 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא לבן שהיום בן 7 וחצי חודשים, ואני מרגישה שאני לא מחוברת אליו. אין לי התלהבות שיש לי לילד וגם לא פרפרים בבטן כשאני באה לקחת אותו מהגן כל יום.
חשוב לציין שעברתי ילדות עם אמא חולה, כנראה שלא אובחנה אף פעם. מה שאני כן יודעת, זה שהיא עשתה לנו, שלושת האחיות, דברים מזעזעים.

"את מוכרת לי מפעם" – או – אני כבר אוהבת את התינוקת שלי?

20 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

נולדה לי בת. וכולם, וגם אני, מאוד עסוקים ב"למי היא דומה". כשיש לה שלוש אחיות גדולות, אז יש הרבה איפה לחפש. היא לא ממש דומה לאף אחת, גם לא לי או לבעלי, גם לא לאיזה סבא או סבתא. היא נראית לי די מכוערת לפעמים.

החיפוש הזה, של איזה עיניים מוכרות, או אף דומה, או חיוך או הבעת פנים, אפילו הקפל של הסנטר, הוא כמו רצון גדול למצוא משהו שאני מכירה.

כי מה שאני מכירה – אני כבר מכירה, אני כבר אוהבת, אני כבר יודעת איך להתמודד איתו, וזה נותן לי ביטחון. זה מרגיש בטוח ויודע יותר מאשר – "היא לא דומה לאף אחד."

לשחרר או לא לשחרר? זאת השאלה

מאת : שירה דרוקר

15 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

מצד אחד, אני מרגישה חופש.

ההיפך מתלות, ההיפך מנטל גדול המונח על כתפיי.

אני מרגישה שיש כאן שותף אמיתי. אבא מדהים שמסוגל לנהל את המפעל הזה גם כשאני מנוטרלת

(דאגה שתמיד מרחפת אצלי מאז שאני אמא – מה יקרה אם חס וחלילה לא אוכל יותר לתפקד? איך ייראו החיים בבית?)

הוא עושה זאת בצורה שונה, אבל טובה!

ומצד שני, מה? לא צריכים אותי כבר בבית הזה?

הכל כל כך  נפלא בלעדיי, אפילו נדמה שטוב יותר.

מחשבות על התחפשות

מאת : מיטל גזלה רופא

14 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אנחנו חיות בסביבה שקשה לה להכיל רגשות טעונים וקושי בתוך בראשית ההורות, אז במקום לתת הכרה לחוויה הפנימית, יש כאלה שמעדיפים לזרוק משפטים כמו "ילדים זה שמחה", "לא נורא, זה יעבור ", ומצפים לשמוע ש"הכול בסדר" כששואלים "מה שלומך?"
והאישה שהפכה לאם? היא עוטה מסיכה של חיוך שהכינה מבעוד מועד במאמץ רב ומשיבה "הכול טוב, הרי אני אמא עכשיו."

משכב לידה יקר שלי

מאת : שירה דרוקר

7 במרץ 20186 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

שוב זה נגמר לי מהר מדי.
כמו לנסות להחזיק חול בכף היד.
לא משנה כמה זמן זה נמשך,
לא משנה כמה אני מכינה את הכל ואת כולם כדי שיימשך.
לא משנה כמה אני מרשה לעצמי לשחרר ולהשתחרר
להשתנות, לגדול
לבקש ולקבל עזרה, גם אם יש לזה מחיר, אני מוכנה לשלם!
זה תמיד נגמר מהר מדי.

אני מרגישה כמו אמא בתחפושת

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בפברואר 20187 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

להיות אמא, להתנהג כמו אמא, אבל עדיין לא להרגיש כמו אמא.

זאת התחושה הזאת שכאילו לקחו ילדה-נערה-בוגרת נתנו לה ילד בידיים ואמרו לה: "קחי, מעכשיו את אמא". אז היא לקחה את התינוק, ביצעה את התפקיד הכי טוב שהיא יכולה, קיבלה על זה מלא מחמאות, אבל בלב שלה עמוק פנימה היא עוד לא מרגישה כמו אמא. היא יותר מרגישה כמו מטפלת מסורה, כמו מישהי שמגלמת תפקיד, כמו ילדה-נערה-בוגרת ששמה על עצמה איזו תחפושת שנקראת 'אמא' ופועלת מתוכה.

אישה יולדת כמו שהיא חיה (כריסטין נורת'רופ)

מאת : שירה דרמון

19 בפברואר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, תחושות מגוונות אחרי לידה

הלידה היא אירוע משברי,

כמו נ.צ. על המפה שבו אנחנו מחשבות מסלול מחדש.

ולבסוף תיראה מפת חיינו כמו מפת אוצר,

מתפתלת בין סימון אחד לבא בתור.

מסע קו לקו.

מוות וחיים, אובדן ויצירה

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בינואר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עזרה ודאגה לעצמנו, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום הוא תאריך מאוד מיוחד עבורי, יום שבו חיים ומוות נפגשים, ואובדן ויצירה מתקיימים יחדיו. בתאריך הזה לפני 21 שנים, אבא שלי היקר נהרג בתאונת עבודה טראומטית, ובתאריך הזה, 21 שנים אחרי, אני בוחרת לשחרר לעולם את היצירה הדיגיטלית הראשונה שלי, שנוצרה בתהליך קסום ומענג שייחלתי שיקרה לי. כך יצא, ממש בלי לתכנן, שהיצירה שלי מוכנה ובשלה לצאת דווקא היום, מה שמחזק עבורי את התחושה שהיכולת להחזיק את המוות מחזקת את החיים.

להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום

4 בינואר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

היציאה מהבית הופכת להיות כמו איזה פרק ב'משימה בלתי אפשרית',

אנחנו לבד ולא פוגשות חברות או מטיילות סתם בחוץ.

הבית מחומם יותר ודחוס יותר, ואין את האוויר, הרוח והשמש שמכניסים נשימה.

הבעיה עם "להתנהג יפה"

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בנובמבר 20170 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

אנחנו חזקות ועוצמתיות, ולכן בכוחות אדירים אנחנו מוצאות את העוצמה להתמודד גם עם תנאי מציאות לא טובים, אבל לפעמים מתוך הרצון להסתדר, אנחנו קצת שוכחות את עצמנו ואת הזכות להיות בטוב. במקום להתמרמר אנחנו מתבייתות, במקום לשאוג אנחנו מכילות, במקום לצעוק אנחנו מסתדרות. ובאמת, למי יש כוח למלחמה בתקופה שבקושי יש זמן ללכת לשירותים?

איזו עירייה מסבסדת פעילויות לאמהות ותינוקות עד 40 ש"ח?

מאת : לימור לוי אוסמי

22 בנובמבר 20177 תגובות

מתוך חברות ובדידות, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

מי שהייתה אחרי לידה יודעת עד כמה הבידוד החברתי בתקופה הזאת הוא קשה, בלתי נסבל ולא אנושי, כיצד בבת אחת אנחנו נזרקות מחיים חברתיים מלאים אל ארבע קירות. היא יודעת עד כמה אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב ברגע שאנחנו פוגשות עוד אמהות להעביר איתן את הבוקר.

המענה לבידוד הזה הוא פשוט – יצירת מקומות מסובסדים לאמהות אחרי לידה, המעניקים מענים לצרכים שלהן. וזה, התפקיד של המדינה.

ללמוד מחדש להיוולד

מאת : מיטל גזלה רופא

23 באוקטובר 20172 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני מתבוננת בבטן התופחת לאיטה ואיתה תופחים גם החששות והפחדים.
פחד מעומס האחראיות הגדולה:
לטפל, לחנך, ללמד
להכיל, להקשיב, להיות עבורו משענת תומכת.
לדעת גם לשחרר, לאפשר לו לבחור באיזה נתיב ללכת.
ואיך אדע מה נכון?
ואם לא אמצא פיתרון?
פוחדת להיות אמא כישלון.
חשש מהול בהתרגשות וציפייה עולה בי כשאני מהרהרת בלידה הצפויה.
לידתו של תינוק ולידתה של אמא חדשה.
האם התפקיד החדש והתובעני יצמצם את זהותי או ירחיב אותה?
האם אמצא מרחב נשימה לעצמי?
מרחב שהוא רק שלי.
מה יהיה אם כל מה שארצה יהיה לברוח?

מכתב לאחי (סליחה בוטנר)

מאת :  לי-את דנקר

25 בינואר 201618 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, עמוד הבית

תדע שהיו בקרים שבכיתי ללא הפסקה, כי הבנתי ששוב נחתתי על אי בודד, ואני? מה לי ולתכנית הישרדות, או לריאליטי בכלל.
תדע שהיו ימים שהייתי כותבת לעצמי פרטים מזהים רק ליתר ביטחון, כדי שאם אשכח אדע לשנן מחדש
תדע שאני לא מושלמת, למרות שנשארתי שלמה.
תדע שעבדתי מאוד קשה על עצמי כדי להכין לך פסטה בשמנת ופטריות, לשתות איתך כוס יין, לחייך, ולענוד את סיכת ההצטיינות שהכנת לי. כי ידעתי כמה זה מרגיע אותך לחוות את ההצטיינות הזאת.

זיכרונות ומחשבות בעקבות לידה שנייה

מאת :  יפית שחר

17 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

עולה בי כאב ואושר בו זמנית. כאב על הלידה שלי שלא הסתיימה כפי שקיוויתי, כאב על החודרנות שחוויתי בלידה. נזכרת בחזרה הביתה אחרי כמה ימים מבית החולים. איזו הקלה הייתה זו לחזור, וגם יכולתי להיכנס למקלחת ארוכה ופתאום זה יצא והשתחרר החוצה: בכי שזרם וזרם, כאב ומתח שהשתחררו, ותמונות שרצות בראש: הצירים, הפחד, האפידורל באמצע ציר כואב והאחות שמחזיקה אותי שם שלא אזוז, המרדים, המיילדת שרק הפריעה לי להיות בתנוחה שהגוף שלי ביקש בגלל שהיא לא טובה למוניטור, החום שעלה, הדופק שירד ואז עלה, הרופאים והלחץ, הדולה שהייתה שם בשבילי ותמכה בי אבל לא יכלה להציל אותי מהם…

בזכותך  

מאת : הילה רוזנפלד דובדבני

14 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים

בזכותך למדתי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לבקש עזרה כשכבר לא יכולתי להמשיך, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לעמוד על שלי גם אם זה לא בהכרח מוצא חן בעייני אחרים, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לאהוב ולהעריך את עצמי קצת יותר, אני מניחה שכמוך.

בזכותך ובשביל שתינו, למדתי להתמודד עם הדיכאון, דיכאון של אחרי לידה. הוא לא תמיד מגיע ישר אחרי הלידה והוא גם לא עוזב בשנה הראשונה. חוויה לא פשוטה להפוך לאמא ולהבין שאפשר לאהוב מישהו אחר כל כך שפשוט אי אפשר לתאר במילים.

לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?

מאת :  עינת מרמת הגולן 

10 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה הראשונה הייתה בניתוח קיסרי כי התינוקת הייתה במצב עכוז.
שאלו אותי על היפוך ומכל החפירות באינטרנט נראה היה שאם היפוך אז רק אצל מישהו ספציפי בירושלים.
וגם זה לא הכי נעים ואפילו אם עושים היפוך יש מצב שהעובר יחזור לעכוז.
כל הסימנים אמרו לי שלא לעשות היפוך.

אמא י(קרה) לי

מאת : לי-את דנקר

4 בינואר 20165 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא, עמוד הבית

היא אף פעם לא הייתה שם באמת.
גם לא הניקה אותי.. תמיד הייתה מספרת שהייתי תינוקת עצבנית, שלא רציתי לינוק..
חבל שלא ידעתי לדבר כבר אז, אני אומרת לה שאני בכלל לא בעייתית כמו שהיא תייגה אותי, זה פשוט תחושת הבטן שלי, שמזהה כמה היא חסרת בטחון, וקצרת סבלנות למולי.
נולדתי בניתוח קיסרי, "לא רצית לצאת", "הרגת אותי".. וואו כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה כמה כוח יש באמירות כאלה כאמא לתינוק, כמה הן מעצבות את מערכת היחסים של אמא ובת כשאין אף אחד שיתווך. אם היה מי שיתווך אז הוא היה אומר לה: 'תנוחי, בכל בסדר.. קחי את הזמן ותלמדי לאהוב אותה בקצב שלך'.

מחכה לך

מאת : אמא לשניים ועוד אחת בדרך

25 בדצמבר 20150 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

יפה שלי, זהו – הפרידה קרובה, והפגישה בינינו גם. עצב מהול בשמחה. עצב על כך שיותר לא ארגיש אותך ברחמי, רק רק שלי. שמחה גדולה וציפייה ענקית, לראות אותך, להריח, לחבק, לתת חום שונה מברחם. לעטוף אותך בידיי, להניק ולהזין אותך. היה לי ברור שהלידה הזו תתחיל כשתיים שקדמו לה – צירים שמתחילים ודי מהר […]

שביל הזהב

מאת : אביגיל

23 בדצמבר 20153 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית, רוצות הריון

אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד.

הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה.

יש בי כל מיני חלקים.

אינני משהו אחד, חד-גוני.

אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים…

חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג.

חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.

מוות אחרי מוות

מאת : שמס

22 בדצמבר 20153 תגובות

מתוך התמודדות עם אובדן, לכל אמא

כשפרסמתי את סיפור הלידה שלי כתבתי בכותרת "לידה שקטה", אך שינינו את הכותרת לאחרת כי לא היה מוות בלידה.

היום אני כותבת " מוות חיים מוות ". אולי זו הכותרת שהכי מתאימה לסיפור שלי.

'השמש זרחה שוב', כתבתי , 'עם כל הקושי אנחנו רואים את האור וממשיכים בכל הכוח עם התינוק היפה המקסים שלנו'.

לילה עבר שקט, אכל, ישב איתי, שרתי לו, שיחקתי אתו, שמתי אותו במיטה, הסתכל עליי במבט עמוק ושלחתי לו נשיקה מרחוק. לו ידעתי, לא הייתי עוזבת אותו אבל מי אני שאעמוד בפני האל שקובע את העובדות, את האמיתות, את הכול.

לגדל אימא בבטן

מאת : הדס פורת

16 בדצמבר 2015תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, יומן הריון, עמוד הבית

בימים שלא נפגשנו הרגשתי איך הן וחוכמתן חיות בתוכי, איך הן הופכות, לחבל הטבור שלי, למקור הכוח שלי. הרגשתי איך אני מתמלאת בהן, ומתרחבת, הגבולות היטשטשו לא ידעתי היכן אני נגמרת והן מתחילות, הייתי אחת וכולן חיו בתוכי, עם מכלול כישוריהן, כישרונותיהן. היה לי כח להזיז הרים, לא היה דבר שלא יכולתי לעשות, ריחפתי מעל המצבים, בתהפוכות החיים עם בטני הטופחת כמחולל סופי. והיא התעגלה בתוכי, סופגת כל מילה, כל תנועה כל הרגשה. יכולתי להרגיש איך היא מתפתחת ומשמינה ומחכימה. מקפלת לקרבה את כל הצבעים, הטעמים, הצלילים. הרגשתי אך היא הופכת לאישה קטנה, נבונה, קוסמופוליטית, ואני לאימא, אימא עילאה.

לידה חוזרת אחרי תשע שנים, מחשבה בוראת מציאות.

מאת : הדס פורת

16 בדצמבר 20150 תגובות

מתוך רוצות הריון

תשע שנים של תפילות, בקשות, תחינות, תשע שנים של בכי וחוסר ודאות. תשע שנים של תהיות …למה זה לא קורה, מה השתנה? אחרי שתי לידות טבעיות, שני הריונות ספונטניים תקינים, שני תינוקות בריאים, בנים מקסימים. אני רוצה לידה חוזרת.

הרחם כמו נסגר, משהו נחסם, אין תנועה, אין חיים. הזמן עובר, השנים נוקפות, שנה אחר שנה, ואת לא הופכת צעירה יותר עם כל יום שעובר. הגעגוע להתעגלות הגוף, הבטן, השדיים, הירכיים, לתנועת החיים ברחם, לצקצוק המתוק של היניקה, וריח של החלב, למגע הענוג של העור, לשיכרון האוקסיטוצין. מראה של אישה הרה העוברת לידך גורם לך צביטה כואבת בלב, את המומה מעוצמת הכאב.

חופשת לידה- בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת

מאת : יעל ארבל

16 בנובמבר 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

  "כן… נולדה לך ילדה מהממת וכל מה שאת משחררת לפייסבוק זאת ההצהרה שאת ״באושר עילאי״, מצטלמת עם הבייבי/תינוקי (שמות פייסבוק לרך הנולד) וכל החיים שלך מלאים בדובונים, לבבות ושמחת אין קץ. אז בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת למען אותן אמהות טריות שמרגישות שרק אצלן המצב שונה. קודם כל, ״חופשת לידה״ אינה חופשה! זו […]

חוויתי שתי לידות באותו היום. אחת רעשנית, והשנייה דוממת.

מאת : אמא בעילום שם

9 בנובמבר 20153 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה, עמוד הבית

חוויתי שתי לידות באותו היום. אחת רעשנית, והשנייה דוממה.

אומרים שכל אדם שנולד, המוות נולד אתו, הרי כולנו בסופו של דבר דוהרים לאותו סוף.

שני הניגודים האלה נפגשו יד ביד ביום הזה. היום הבלתי נשכח של אהבה, כאב, סבל, אשמה, סבלנות, צעקות, בכי, שמחה, ודממה.

בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח | דולה פוסט פארטום

מאת : אלינה וולודרסקי

26 באוקטובר 20153 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

קשיים, דילמות וסיבוכים- על זה אף אחד לא מספר. צריך מלא כוחות נפש ותעוזה להגיד ולהודות שאת צריכה עזרה. לא רק בלסדר את הבית וסוף סוף להתקלח בשקט. עזרה בלעבד את הלידה שעברת ולקבל את החיים החדשים. כמו מעבר מגן לכיתה א'.

התפקיד של דולה פוסט-פארטום הוא לייעץ, ללוות ולעזור ליולדת ובן זוגה בתקופה הראשונה של ההורות. כאשת מקצוע, אני יכולה להעיד שלא תמיד היולדת יודעת מה מפריע לה. ככל שהיא שומרת יותר בבטן, כך הריחוק בינה לבין המשפחה ובעיקר לבעלה גדל.

סקס ואשמה

מאת : אמא בעילום שם

15 באוקטובר 20159 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, עמוד הבית

צמד מילים שאני מנחשת שלרוב הנשים מצלצל די מוכר.

זה מתחיל בנערותינו, שם נרמז או נאמר לנו מפורש, שאל לנו "לתת" את עצמנו, ומי שעושה כן בגיל שנתפש כצעיר מדי, מבססת לה בד"כ שם לא חיובי במיוחד.
ואז כשזה כבר "בסדר" לפי כללי החברה, זה צריך להיות בדרך מסוימת. כלומר עם מישהו שאוהבים, אחרי שכבר מכירים זמן מה ומחליטים יחד שזה נכון, ומתאים, ובשלים וכו' וכו' וכו' ושוב, מי שלא הולכת בדרך זו, כמוני למשל, ממשיכה או מתחילה לשאת את האשמה.

יש היום פחד.

מאת : לימור לוי אוסמי

14 באוקטובר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

יש היום פחד. וחרדה.

לחלקנו.

והאמת, זה די הגיוני.

אבל מה אם הפחד משתלט?

מה אם החרדה משתקת?

זה לא נעים,

זה מפחיד,

זה מאיים.

זה לא נורמלי.

אבל.. גם המצב לא נורמלי.

דובת  חורף

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

14 באוקטובר 20154 תגובות

מתוך יומן הריון

מנסה להתחבר לכאב כבר 7 חודשים,

לקבל אותו.

וכעת, שבוע 33.

סף הסבלנות שלי נמוך

וההבנה לכאב בתוכי קשה מנשוא.

.

מדברת אל כוחותיי,

יודעת שהם קיימים

ומנסה לנשום דרכם.

מה ביקשתי מהדולה שלי – תובנות לפני לידה שנייה

מאת : יפעת פרס

8 באוקטובר 20159 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

אני מניחה שהקושי הזה נבע מכך שכל דבר בלידה הקודמת מקושר אצלי לטראומה, ל'רע', לכישלון. הדולה, הספרים, היוגה, החלום על הלידה הטבעית. לשמחתי, אחרי תהליך העיבוד שעברתי הצלחתי גם לחוות ולהבין מה כן היה שם, מה היו הכוחות שלי, מה תמך בי, מה עזר והיה חשוב, ובעיקר מה היו הניסים שלי. בהחלט אפשר להגיד שאחד הסימנים של עיבוד נכון וטוב הוא שסיפור הלידה מכיל בתוכו לצד הקשיים גם את שאר הדברים שהמערכת שלנו לא זכרה וסימנה. אז מה שביקשתי מהדולה שלי הפעם היו הדברים שהבנתי, אלו שהיו שם בפעם הראשונה ואלו שהיו חסרים.

עיבוד לידה מרפא 

מאת : דנית צור אלמוג

29 בספטמבר 20156 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

אימהות רבות כל כך יוצאות בתחושות לא פשוטות מהלידות שלהן, כאילו סוחבות איתן משא מכביד להמשך החיים. לפעמים מדובר ברגע אחד מתוך הלידה כולה, שפשוט לא נותן מנוח, לפעמים קיים פער גדול, קשה לעיכול, בין הציפיות שקדמו ללידה לבין מה שהיה שם בפועל, ולפעמים זו חוויה טראומטית ממש, שמכווצת את הגוף והלב בכל פעם שעולה המחשבה על הלידה שהייתה, או על הלידות הבאות.

האמא הזו היא אדם. היא אשה.

מאת : יפית שחר

6 בספטמבר 20155 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

האמא הזו היא אדם בעצם. היא אשה עם רגשות ועם תחושות, עם חוויה כל כך עוצמתית שהיא עוברת, והיא זקוקה להכרה. היא זקוקה לאמא, אחות, חברה, בן זוג , שיהיו שם איתה, שיראו אותה, שיחזיקו לה יד ורק יקשיבו וזהו.
איכשהו נראה שקצת התבלבלנו, כל כך הרבה חוגים מקסימים, שעוזרים לאמא להיות עם התינוק, לראות איך הוא מתפתח, לגעת בו נכון, אבל שכחנו דבר אחד את האישה המדהימה הזו שנמצאת שם , זו שלפני רגע הפכה לאמא, ואולי מרגישה לבד, או בלבול, או אשמה, או קושי, וחוסר וויסות שנובע מעייפות ועוד.

ללמוד לצוף

מאת : אביטל חיימי

1 בספטמבר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים.

אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות.

אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.

דרך אם – אימהות היא הכוח

מאת : ד"ר אראלה שדמי

1 בספטמבר 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, ספרים לאמהות, קוראות לשינוי

ד"ר אראלה שדמי על ספרה החדש- "דרך אם": הספר "דרך אם" מציג אפשרות להתפתחות העולם על בסיס כלכלה הנתינה וכלכלת הקיום, כבוד לטבע וכל ברואיו, קהילתיות, מקומיות ורוחניות. כל אלו מובילים אותנו לחשיבה חדשה ומפתיעה, שלא תמיד קל לאמצה אך היא מתחילה להכות שרשים: גרעינים עירוניים, גינות קהילתיות, פסטיבל מידברן, קואופרטיבים, וויקיפדיה, שוק קח-תן ועוד ועוד – מבטאים את הכמיהה לסדר עולמי חדש ואת הצעדים ההולכים ומתרבים לקראתו.

ג'נט בלסקס עבדה עליי  | לידה פעילה

מאת : מור אפרת

31 באוגוסט 201520 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה, ספרים לאמהות, עמוד הבית, קוראות לשינוי

ג'נט בלסקס עבדה עלי. ללא שום ספק. ברור שהיא לא התכוונה, ואני מאמינה בכנות שלה כאשר היא משכנעת אותנו הנשים שללדת טבעי, בלי אפידורל, חס וחלילה בשכיבה על הגב, זה הדבר הכי נכון. בטח לפמיניסטיות ראדיקליות כמוני, שלא צריך לשכנע אותן יותר מדי בכך שגם הליך הלידה עד כה עוצב על ידי גברים בדרך שנוחה לגברים. אני חושבת שזה נכון גם עכשיו.

לרצות או לא לרצות- הריון ולידה אחרי לידה טראומטית

מאת : יפעת פרס

17 ביוני 20156 תגובות

מתוך מקצועניות מדברות, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

מה אומרת המילה טראומה? למה אני קוראת למה שעברתי ככה?

לטראומה יש מאפיינים מוגדרים. במשך הזמן הבנתי שלידה, כל לידה וכך גם ניתוח קיסרי עלולים להחוות כטראומה. הסיבה שנוצרת טראומה במקום מסויים משתנה מאחת לאחת. אני יכולה רק להעיד שבשבילי הקטעים שהבאתי כאן הסבירו לי מה אני עברתי ולמה זה היה לי כל כך קשה והשפיע בעוצמה ולאורך זמן.

תפריט חיי..

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

17 ביוני 2015תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

אני שוב אופה את תפריט חיי, הפעם אני יותר בשלנית, יותר מחושבת, יודעת היטב אילו תבלינים אני צריכה לשים ואילו תבלינים אני צריכה להרחיק כרגע.

תפריט חיי החל במסע מופלא לפני כ 4 וחצי שנים בו הפכתי לראשונה לאמא לשיר המדהימה עם לב הזהב.

והנה שוב אנחנו פותחים את ליבנו או יותר נכון רגילנו ובישלנו שוב בריאה חדשה, חיים חדשים צומחים בי, מתבשלים בי, אני לא יודעת איך יראה תבשיל חיי נוסף, אילו פנים, מבט, שיער, גוף יהיה לה. העיקר שהבריאות תהיה הבסיס למתכון חיי.

ניצוצות של לקיחת אחריות –גאווה אימהית!

מאת : שגית ברמי

15 ביוני 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

אני אמא ורעיה גאה!!! גאה בבני ביתי שהסתדרו יפה ובאמת השתדלו לשדר לי שהכל בסדר ושאמשיך ליהנות: גאה בבתי בכורתי שבצעה את רוב המטלות והראתה ניצוצות חדשים של בגרות ואחריות, גאה בבני המרכזי שתרם גם הוא את חלקו למאמץ המלחמתי, גאה בבן זוגי שפרגן לי עד בלי די ושמחה שהקטן הרגיש בזכותם שהכול בסדר.

דכאון לאחר לידה

מאת : ליבי דביר

8 ביוני 201521 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים

היא לא מצאה את מקומה בבית, הרגישה שהיא מטפלת בילדים על אוטומט, הרגישה לא מחוברת לחיים ולילדה והרגישה כלואה מלשבת בבית ולעשות את מטלות הבית ולבלות עם הילדים. הרי זוהי אישה שכל חייה וכל הריונה הייתה פעילה ביותר, עבודה במשרה מלאה, התעמלות על בסיס קבוע, פעילויות עם הילדים ועוד.

כולם סביבה הבינו וידעו כי משהו אינו כשורה וכל יום מישהו אחר היה צריך ללוות אותה, להשגיח שלא תעשה דבר לעצמה, שלא תעשה דבר לילדיה. כל יום שיחות עם הסביבה, שיחות בתכיפות גבוהה עם פסיכולוג, טיפול תרופתי משתנה, טיפול הוליסטי, שמירה על סדר יום מאורגן ומציאת תחומי עניין חדשים וכמובן שמירה על הישנים.

דכאון אחרי לידה

מאת : עדי פלד-שריג

7 ביוני 20152 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

אפשר לתאר

אבל רק את, שהָיִית

בצינוק, בשדה הקרב, בים הסוער

רק את יודעת

ששום תאור לא יספר את שעברת

יושבת, שוכבת, טובעת.

אשמה מעבר לפינה

מאת : אמא מתגרשת

30 במאי 20152 תגובות

מתוך זוגיות, לכל אמא, רגשות אשם

בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן, להישרט באופן הכי מעודן שניתן, אם ניתן. ואם זה רק תלוי בי.

המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

28 במאי 20154 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אנחנו עוברות הרבה המון מעצם היותנו נשים. אני אישה, אני רחם, אני ילדה, אני אמא, אני אוהבת, אני מאמנת כושר, אני רוקדת, אני שמחה ,עצובה, אני אחות, אני חברה טובה, אני אישתו, אני בת להוריי , אני הכלה שלה, אני גיסתו, אני דודה ואני כל מיני אני. ובעיקר מזכירה לעצמי שיש בי כוחות גדולים כמו לביאה ואני חייבת לעבור את המסע שלי לבריאה הזו, לבריאה שהבת שלי כה מחכה לה, בעלי בן זוגי אהוב ליבי ונפשי מצפה בכליון עיניים, והיקום מחכה לנשמה הבאה שתגיח לעולם, ואני כאן נושמת לתוך המסע מקווה לוחמת שורדת צועקת בוכה צוחקת ושטה אל תוך המסע, המסע לתוך הבריאה השניה של חיי.

מפתחות לשפע הנשי- ועל הזמן הכי חם בחודש

מאת : ג'ני גיטלבנד

17 במאי 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

בקיץ השמש מחממת את הפרי מתפיחה ומגדילה את עוצמתו באיטיות.

הפרי פשוט שם.

כל מהותו היא לתת לחמימות ולמים להגיע ולהבשיל. כל העשייה כבר נעשתה.

הוא סופג הכל פנימה. ואז, כשהוא בשיאו, כובד משקלו עוזר לו להיקטף-

מימוש.

פחד אחרי לידה יכול להיות חץ המצביע לכיוון הלמידה

מאת : דנה רביב ליברמן

7 במאי 20153 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה

פחד הוא רגש, רגש לא נעים.

בחברה שלנו אין הרבה מקום לפחד. החינוך שלנו מושתת על גיבורים, גיבורי על, סיפורי גבורה ואומץ "והעיקר לא לפחד כלל". אבל במציאות, הפחד הוא רגש הקיים כחלק ממארג הרגשות שלנו ומגיע לו את הכבוד הראוי לו.

גם אם אמרו לנו לא לפחד, הרי יהיו מקרים בהם נפחד. כשאנו מפחדות מהפחד העולה בנו או מנסות להתנגד לו, רגשות קשים של אשמה מציפים אותנו ומתבטאים דרך עוררות וחוסר נוחות גופנית ודרך מחשבות על בריחה, רצון להימנע מהסיטואציה או תחושות של התנגדות.

ציפיות

מאת : מיכל

2 במאי 20153 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון, עמוד הבית

את אמא שלי, לא תציעי לקחת את הילדה?

לא תביאי לי אוכל חם ומפנק פעם בשבוע סתם כי את אוהבת אותי?

לא תציעי שנפגש לקפה באיזה בוקר שלא אצא מדעתי מרוב מחשבות?

את יודעת שאני כועסת ושאני לא טובה בלבקש- לא תקלי עלי ותעזרי גם בלי מילים?

רונית ויגודסקי, דולה, ומלווה תהליכים רגשיים סביב נושאי הריון ולידה (B.O.T)

28 באפריל 2015תגובה אחת

מתוך דולה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי עם רונית ויגודסקי, דולה ומלווה תהליכים רגשיים סביב נושאי הריון ולידה (תרפיה מוכוונת לידה B.O.T. ) בחיפה. ראיון על הכנה ללידה, הפחדים שעולים, והאפשרות להכנסת שמחה ואהבה אל תוך הלידה.

מיומנה של אמא למתבגרת, והפעם: דילול השימוש בשפה העברית.

מאת : שגית ברמי

27 באפריל 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה.

כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת.

ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר?

דוגמא קטנה,

אני: "מה היה היום בבית הספר?"

היא: "בסדר".

אני: "לא שאלתי איך, שאלתי מה?"

היא: "אז תשאלי איך".

הצל שלי ואני

מאת : חני סער

13 באפריל 20150 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הצל שלנו הוא תמצית כל מה שעצוב, מפחיד, כבד עלינו. התרבות עליה גדלנו מלמדת אותנו חוסן, התמודדות, גבורה. בכל חג משמעותי מדברים על המעבר מחושך לאור, מעבדות לחירות, על הניצחון והגבורה, על תבוסת האופל ועל כל המשמעויות המתלוות לכך.

עם כל המטען הזה אנחנו מגיעות אל אחד האירועים המכוננים בחיינו, אם לא המכונן שבהם- הלידה והמעבר אל האימהות. במקרים רבים אנחנו חשות שהמעבר שנעשה הוא דווקא מהאור אל החושך, מהחופש שלנו להיות ולהתנהל בעולם כפי שאנו רוצות, אל כבלי ההזנה הפיזית והנפשית של יצור חסר אונים התלוי בנו לחלוטין.

לפעמים אנו חשות את האור והחושך במקביל. זה מפחיד מאוד. הרי גדלנו לכך שלידה היא האור של חיינו, שאימהות היא הדבר המופלא בעולם, פלא החיים. האם בכל הפלא הזה יש בכלל מקום לצל? לאופל?