נשים מדברות אמהוּת

איך שראיתי אותו על המדף, נשביתי: על הספר "אדם רגיש מאוד"

מתוך ספרים

איך שראיתי אותו עומד על המדף, נשביתי. הוא היה אחד הספרים החשובים שקראתי בחיי.

"אדם רגיש מאוד- לצמוח כשהעולם מציף אותך" של דר' אילין ארון. שם הספר והתמונה שלו- הפרח האדום על הרקע היקרק..ידעתי שהספר נועד לי… קראתי כמה משפטים מאחור והלכתי איתו אל הקופה (וגם אל החופה..( איזה כיף, זה היה במחיר מבצע!

אין מקריות בעולם איך הוא הופיע, בדיוק בזמן הנכון, לחזק אותי, לשקף לי מי אני, בזמן שהמטפל שלי מנסה להפוך אותי למשהו אחר- "לא טוב להיות מינוס בעולם של פלוסים", "תהפכי ממינוס (רגישה) לפלוס (לוחמת)", ואני הרגשתי איך עולה בי כעס שלא מקבלים אותי כמו שאני, שאומרים לי שמי שאני זה לא טוב, ואני מרגישה "פגומה" או "לא שייכת", בגלל שאני רגישה מדי..רגשנית..פגיעה..לא לוקחת בקלות את החיים.

הרהורים

מתוך אמא לכל החיים

לא יהיה עוד אחד!

לא יהיה עוד אחד?

אחת זה מספיק? לי זה מספיק.

מי קובע בעצם מה מספיק?

לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה

מתוך הפלה, הריון ולידה, יומן הריון

שוב זה קורה… שוב איחור במחזור, בדיקת הריון, שני פסים….כל הדאגות והחששות שקדמו לבדיקה נעלמו והחליפה אותם שמחה גדולה- עוד חיים נוצרים בתוכי!

זה לא היה מתוכנן.

לפני כ 4 חודשים מאוד רצינו והפסקנו עם הגלולות, אבל אז השיקולים הכלכליים גברו על הרצון והחלטנו לחכות. הקטנה שלנו רק בת שנה ו 3 חודשים, איך נסתדר עם 2 תינוקות בבית? עלויות של גן, סימילאק, חיתולים וזה רק בשוטף… עוד לא הספקתי לחזור לגלולות וכבר זה נקלט.

בהריון הראשון זה לקח כמעט שנה, לא חשבתי שהפעם זה יקרה כל כך מהר, לא הייתי מוכנה לזה! האמת, שהרגשתי ברגע שסיימנו לעשות אהבה… הייתה לי תחושה שלא ניתנת להסבר, תחושה שלא הייתה לי בהיריון הראשון ובחרתי להתעלם ממנה…

שבריריות החיים

מתוך אמהות אחרי לידה, אמהות אחרי לידה משתפות, הריון ולידה

ואז נולדת.

הלידה שלך, היא החלום הרטוב של כל יולדת.

יצאת מהר ובקלות ועם קשר בחבל הטבור.

אפסיות החיים. הקשר הזה סימן לי את כל מה שיכולה היה לקרות ותודה לאל לא קרה, אבל אני לא ממש הצלחתי להתמודד עם שבריריות החיים.

הנושא העסיק אותי.

מה זה אומר?

מה ההשלכות?

האם בגלל זה נולדת קטן? (קילו פחות מהאחים שלך).

מסביבי אף אחד לא התייחס לזה ברצינות. לא בתינוקייה ולא אחר כך.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי

מתוך אמהות אחרי לידה, אמהות אחרי לידה משתפות

הבוקר כשהילה התעוררה והעירה אותי, הייתי עצבנית כל כך.

לא הצלחתי לראות עד כמה היא חמודה וחייכנית. רק רציתי לישון. וכמובן שזה לא קרה… אחרי שעה ארוכה של ניסיונות כושלים לחזור לישון, רועי, בעלי, לקח אותה איתו לסלון.

נשארתי לבד בחדר. בכיתי.

במקום להרגיש שהוא מנסה להקל עליי, הרגשתי שאני בעונש. המחשבה שעברה לי בראש שוב ושוב הבוקר – "אין לי שליטה". אין לי בחירה. בנוגע לשום דבר.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי. שאני לא מחליטה שום דבר. שאני נגררת, נשלטת, חסרת חוט שדרה. סדר היום שלי נקבע ומנוהל על ידי אחרים. וזאת כל כך לא אני…

גם הדברים שבנוגע אליהם אני מביעה עמדה נחרצת, שאכפת לי מהם, הם לא דברים שקשורים לטובתי האישית. הכול קשור רק לטובתה של הילה. כאילו אין לי אינטרסים משלי יותר. אני כאן רק בשבילה, ורק בשביל האינטרסים שלה.

אמא'לה

מתוך אמהות אחרי לידה, אמהות אחרי לידה משתפות, עמוד הבית

אני עומדת באמצע מחלקת התינוקות בחנות גדולה עם בני הקט צורח על הידיים ומסתכלת על שברי חיי הקודמים מפוזרים על מדפי הלבשה תחתונה ועיצוב הבית.

הדברים האלה חדלו להתקיים אי שם במהלך החודשים האחרונים והצטמצמו למבצעי חיתולים, שוברי הנחה למגבונים לחים ואוברולים לקיץ. וחבל, מכיוון שבחיי לא היה מזיק לי לעשות סיבוב בשאר המחלקות ולנסות למזער את דמותי כקלישאה המהלכת על שתיים של "פלטו עלי ולא ישנתי חודשיים".

האשליה של אימא מאושרת, מצוחצחת ומגולחת למשעי, המצוידת בסבלנות של אחת תֶרזה שכבה מנופצת לרגליי, בעודי דורכת עליה שוב ושוב בניסיון להרגיע את העולל שונא השופינג שלי, גם אם השופינג בשבילו. עצם המחשבה שאין שום שופינג אחר באופק או ששופינג זה מה שנותר לשמירה על שפיותי היא התגלמות הפרדוקס של חיי הנוכחיים.

כן, שמחתי לגלות שלעמוד כך בפרהסיה קבל עם ועדה עם חיתול מלוכלך, ילד המאדים מבכי, מבט עייף ומיוזע, לא מטריד אותי כפי שחשבתי שיקרה. אני תמיד יכולה לזקוף את זה לזכות שעות המדיטציה הארוכות טרום ההורות, לזכות הבגרות הנפשית או שפשוט להודות שיש משהו באימהות שמפנה את כל הביקורתיות החיצונית על פיה ומצמצם אותה לכדי התפקוד האימהי נטו, לביקורת העצמית המשובללת פנימה שמשאירה את העולם החיצון להתנהלותו בלעדייך. תחושה מוזרה להרגיש חופשיה בו ברגע שבו את הכי מגויסת עד המשאב האחרון שבך…

לולא היוהרה או האשליה (שהרי הן בכל מקרה אחיות תאומות) של "לא אהיה כמו כל האימהות האלה", הייתי מצליחה לראות

אני עדיין לא אמא, האם אין לי מקום באתר ?

מתוך דולה, הריון ולידה, עמוד הבית

כן, אני דולה ולא, אני לא אמא, עדיין לא.

המחשבה על הפוסט הזה עלתה מתגובה שקיבלתי באתר לפני מספר חודשים. זה התחיל בתגובה שלי לגבי אחד מהפוסטים, מילותיי נכתבו מהידע אותו צברתי בתור אשת מקצוע בתחום (דולה ומדריכת הכנה ללידה) והמשיך במייל שקיבלתי מאישה שילדה לא מכבר, ובו כתבה שהבינה מתוך דבריי שאיני אמא עדיין ולכן אולי כדאי שלא אגיב כי אין לי את 'הנסיון האימהי הדרוש לכותבות ולמגיבות באתר מסוג זה'.

מתנגדים לטופס ההנקה גם בדיון שהתקיים בכנסת

מתוך הנקה, למען שינוי, עמוד הבית

סוף סוף יצא הפרוטוקול של ישיבת ועדת הכלכלה (14 דצמבר 2011) בנוגע לחוק לעידוד הנקה.

כל מי שעוקבת אחר הפרסומים שלי בנושא, יודעת שאני מתנגדת נחרצות לסעיף 5ב' לסעיף החוק, המחייב נשים שבוחרות לא להניק לחתום על טופס המיידע אותן על יתרונות ההנקה.

בקריאה של הפרוטוקול שמחתי לגלות שלמרות שמהות החוק נוגעת לצד הכלכלי של התקשורת בין חברות התמ"ל (תרכובות מזון לילודים) לבין בתי החולים, רוב הדיון בכנסת נסב דווקא על סעיף החוק הבעייתי וכל הנוכחים, מלבד שתיים (מצוינות בסוף), מתנגדים באופן נחרץ לסעיף חוק זה ולא מבינים מה הקשר של סעיף החוק הזה לחוק שהוא כלכלי במהותו (לכן גם נידון בוועדת הכלכלה).

למרות שליבת החוק היא עניין כלכלי, רוב הדוברים ככולם לא התייחסו לעניין זה, אלא רק הביעו על סעיף החוק התמוה ובכלל, על הבחירה של הכנסת להתערב ב'עידוד הנקה', שהוא עניין כל כך פרטי.

למה אני רואה את קיום הכנס הנפרד לנשים כהתקדמות ולא כנסיגה ?

מתוך למען שינוי

בוקר טוב,

בעקבות הפרגונים והביקורת כאחד בנוגע להצעה העומדת להתממש, שמכון פוע"ה יקיים כנס גניקולוגיה לנשים בלבד בקיץ, רציתי להבהיר כמה דברים, כי אני רואה שרוחות רבות סוערות בעניין.

כיום ציבור דתי רחב מאמין בלב שלם כי אין זה צנוע שגבר ישמע את קולה של אישה, לצורך העניין, בשירה או בהרצאה. מכון פוע"ה לא המציאו את זה והם חלק מציבור גדול שחי בקירבנו שמאמין בכך.

נכון, גם לי מאוד קשה להאמין שזו המציאות, אני לא מקבלת אותה ומאמינה שיש לעשות עבודה עמוקה מבפנים ומבחוץ כדי ליצור שינוי במקום הזה.

אבל- עם כל כמה קשה לרובנו להבין את המציאות הזאת, זאת המציאות.

מתוך המקום הזה, ומתוך הבנה שדרוש שינוי, ומתוך הבנה שיש להמשיך ולא להפסיק כדי ליצור שינוי בעניין הזה, השאלה שעומדת בפני עיניי היא- אז מה כן ? מה כן אפשר לעשות וליזום כדי להתחיל ליצור שינוי כבר עכשיו ?

אני מניחה שכמו כל דבר, אין תשובה אחת נכונה. יחד עם זאת, אני מניחה שמאבק

כנס גניקולוגיה ללא נשים- הסוף !!!

מתוך למען שינוי

יקרות, יש תוצאות !

אחרי שכעסתי, התעצבתי, התעצבנתי.

אחרי שנרגעתי, פעלתי, התייאשתי, דיברתי והמתנתי.

הגיעה היום הודעה משמחת, הודעה שהיא צעד חשוב ומשמעותי בעיניי.

נוכח הלחץ האדיר שהופעל מכל עבר, וחלק גם בזכות ההידברות שהתקיימה ביני לבין המכון, מכון פוע"ה החליט לקיים כנס שנתי נוסף, מכובד ויוקרתי באותה מידה כמו הכנס שמתקיים ביום רביעי הקרוב, שבו תרצנה נשים בפני קהל של נשים.

על פי הודעה רשמית שיצאה זה עתה מכון פוע"ה מבטיח לקיים בקיץ הקרוב כנס גדול ומשמעותי, המהווה חלק בלתי נפרד מהכנס השנתי, שיוקדש לקול הנשי. הכנס יתקיים ביום רביעי כ"ג בסיון. מכון פוע"ה מתכוון לקיים את המושב לנשים מדי שנה ולא באופן חד פעמי.

נכון, נשים עדיין לא תוכלנה להרצות בפני גברים במסגרת הכנס. גם אותי זה מאוד מאוד (!!) מצער, אבל אני מבינה שזו אמונתם היום, עם כל הקושי שלי להכיל, להבין ולקבל את זה. בתוך המציאות המורכבת הזאת, שבה ההנהלה של מכון פוע"ה וחלק גדול מהציבור אליו פונה המכון היום מאמין שההלכה אינה מאפשרת לנשים להרצות לגברים מטעמי צניעות, אני חושבת שהצעד הוא גדול, אדיר.

---