הקושי וההתמודדות עם ההנקה

מאת : אמא אורית

3 באוגוסט 2010 | תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

אי אפשר להגיד שמההיריון היה ברור לי שאניק, אבל היה ברור לי שאנסה להניק. שמעתי הרבה על כך שלא פשוט להניק ולכן לא רציתי להתחייב לעצמי ובסופו של דבר להתאכזב.

מיד אחרי הלידה לקחו אותנו לחדר שבו האחות המקסימה ניסתה ללמד אותי להניק. לא ממש הצלחתי ורוב החלב שלי לכלך את הפנים של הנסיכה הקסומה שלי. גם אני וגם האחות לא ויתרנו וכנראה שהיא הצליחה לאכול משהו.

במהלך שהותי בבית החולים, הצהרתי על "הנקה בלבד" כדי שגם בלילה יקראו לי להניק ולא יתנו לה בקבוק. בבית החולים היו יועצות הנקה חסרות סבלנות אבל איכשהוא הצלחתי להניק. הפטמות כאבו ונסדקו והכאב העמוק היה במיוחד בזמן ההתחברות.

יום אחרי שהגעתי הביתה ,הלכתי לאחות טיפת חלב שהיא גם יועצת הנקה מאוד מומלצת והיא הסבירה לי איך לחבר את הילדה לפטמה כמו שצריך. יום למחרת היה לי את הגודש המדובר. שלחתי מייל לאחות טיפת חלב וכשקיבלתי תשובה (יום למחרת) כבר לא היה לי גודש.

התלהבתי מהעניין שההנקה הולכת לי חלק ולא נצפים קשיים מיוחדים.

"התלות הנוראית הזאת.. חוסר הידיעה מתי היא רעבה.. ההנקות הארוכות"

זמן לא רב אחרי החזרה הביתה התחיל המשבר.

התלות הנוראית הזאת – הצורך להיות בבית 24/7, חוסר הידיעה מתי היא רעבה ? כמה היא אכלה ? ההנקות הארוכות (45-60 דקות כל הנקה), הלילות ללא שינה, הפחד מהירדמות שלי תוך כדי ההנקות בלילה (וההתעוררות בבהלה כשהיא בידיים שלי) – כל אלה פשוט גמרו אותי.

היה לי גם מאוד קשה להניק מחוץ לבית. הייתי לחוצה ועצבנית כשהנקתי מחוץ לבית, לא רציתי  שיסתכלו עליי ורק רציתי שההנקה תסתיים (וההנקות היו כ"כ ארוכות ומייגעות). בגלל העצבנות שלי, היא גם לא הצליחה לאכול כמו שצריך וגם ההנקה התארכה מעבר לרגיל וגם היא הייתה רעבה מהר יותר.

בקיצור, לא רק שלא נהניתי מההנקה – פשוט לא אהבתי את זה. כבר התייאשתי ואמרתי לבעלי שאני רוצה לעבור לתמ"ל, אבל הילדה בדיוק התחילה עם גזים ופחדנו לעבור לתמ"ל בגלל העובדה שלא נוכל לדעת האם כאבי הבטן שלה זה מהגזים או מהתמ"ל. החלטנו להמשיך עם ההנקה לפחות עד גיל 3 חודשים.

"התחלתי לשאוב ויכולתי להשאיר אותה עם מישהו"

במקביל, התחלתי לשאוב בתקווה שאוכל לנשום קצת ומישהו אחר ייתן לה לאכול. גם עם השאיבות זה היה סיוט בהתחלה. במשך 30 דקות שאבתי בקושי 20 מ"ל אבל חברה עודדה אותי ואמרה לי לא לדאוג ושעם הזמן והשאיבות אצליח לשאוב יותר. וכך באמת קרה. ואז שאבתי באופן קבוע וכך יכולתי לפעמים להשאיר אותה עם מישהו ולנקות קצת את הראש. וגם העובדה שידעתי כמה היא אוכלת עם הבקבוק, וחוסר התלות הקלו עליי מאוד. כששאבתי, גם יכולתי לצאת מהבית עם בקבוק חלב שאוב בצידנית וחסכתי מעצמי את אי הנוחות של הנקה בחוץ.

סמוך לגיל 3 חודשים, משך כל הנקה התקצר פלאים. כל הנקה ארכה 10-20 דקות. פתאום היא גם יותר תקשרה, התחילה ללטף ו"למזמז" אותי בזמן ההנקות. פתאום נהיה קצת יותר כיף להניק.

"פתאום רציתי להמשיך להניק"

בגיל 3 חודשים וקצת, כשהיא סיימה כבר עם סאגת הגזים, נתתי לה לראשונה מטרנה, בשאיפה להפסיק עם ההנקה ולעבור לתמ"ל. אבל פתאום לא הרגיש לי נכון להפסיק לחלוטין את ההנקות. פתאום רציתי להמשיך להניק. אז הילדה שלי קיבלה 2 בקבוקי מטרנה ביום והשאר הנקה. כך גם ירד ממני הלחץ של השאיבות, כי כשאני יוצאת מהבית היא יכולה לקבל מטרנה ואני לא לחוצה אם יש מספיק חלב שאוב. גם כשאני יוצאת איתה מהבית, אני לוקחת מטרנה ולא לחוצה שחם מדי ואולי החלב יתקלקל או שלא אוציא אותו בזמן מהצידנית וייקח לי זמן לחמם אותו והיא כבר תהיה רעבה מדי.

גם היום (4.5 חודשים) אני עדיין לא יודעת כמה היא אוכלת כשהיא יונקת. אחרי שהיא יונקת ופתאום בוכה, אני עדיין לא יודעת אם היא רעבה או לא. אבל יותר קל לי כעת, כי כשהיא יונקת והיא שבעה היא פשוט מוציאה את הפטמה. ההנקות יותר קצרות. ההבעות שלה יותר כיפיות. הכול שונה.

לפעמים היא תמיד רוצה לינוק ומעדיפה בקבוק, ולפעמים היא לא רוצה בקבוק ומעדיפה לינוק, אז אני זורמת איתה ועושה מה שטוב בשבילה. בינתיים אני לא מוותרת על ההנקה ומקווה שגם כשאחזור לעבוד אמשיך להניק לפני שאלך לעבודה וכשאחזור הביתה.

נראה מה היא תעדיף.

עוד אמהות כותבות:

להניק עם לשון קשורה/ קרן בן יאיר לינצ'בסקי

הרהורים על הנקה/ נועה גוטפריד

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"/ אמא אלונה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

תגובה אחת ל- “הקושי וההתמודדות עם ההנקה”

  1. אין ספק שהנקה זה לא תמיד קל, אפילו שזה טבעי, ובריא.
    אני עכשיו מניקה את הילד ה-3, וממש התפלאתי כשהיו לי קצת בעיות בהתחלה.. איך זה שאני כבר מנוסה, וכבר הנקתי בהצלחה 2 ילדים, איך יכול להיות שהוא הצליח לפצוע אותי?
    אבל ב"ה, בדיוק כמו שאת כותבת זה משתפר.
    בהצלחה בהמשך!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יוקר מחייה עבור אם יחידנית

מאת : אוסי הורביץ

17 באוגוסט 20114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

המחאה שפרצה לה בשבועות האחרונים, התפרצה לה לדלת פתוחה שאני חווה כבר זמן רב. הפוסט הזה לא בא לבכות על מר גורלי, אלא להאיר את הקושי של יחידניות בעולם יוקר המחייה הישראלי.

להיות אם יחידנית יש אתגרים רבים, אך נדמה לי שהקשה מכולם עבורי הוא האתגר הכלכלי.

לפני שהפכתי לאם, כשהיה לי ברור שאני רוצה להיות אם, חששתי מהפן הכלכלי מאוד. עם כל השאר אמרתי 'אסתדר'.

ללכת לאיבוד

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ללכת לאיבוד אחר הקול הפנימי

שמוביל

ואומר בבטחה

'לכי, ילדתי, זו הדרך'.

לחפש את השביל,

ללמוד לצוף

מאת : אביטל חיימי

1 בספטמבר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים.

אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות.

אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם