הנקה עם ריפלוקס: "בפנים בערה בי התחושה שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי"

מאת : אמא של גיא

6 בספטמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה עם ריפלוקס:

גיא נולדה בואקום,  אחרי לידה ארוכה וכואבת. לקחו לי אותה וראיתי אותה רק שעה בערך אחרי הלידה. שעה שנראתה לי כמו נצח וכבר אז היא חייכה.

בבי"ח היא ינקה בקושי וכשביקשתי עזרה מהאחיות, אחרי שצלעתי לתינוקיה כואבת ודואבת מהתפרים, אחות ניגשה אליי עמדה לידי חצי דקה קבעה שגיא מחוברת בסדר והלכה. אני הרגשתי שהיא לא ממש אוכלת אבל החלטתי לחכות ולתת לזה זמן.

יצאנו מבי"ח אחרי 24 שעות ונסענו הביתה. זו הייתה אחת ההחלטות היותר חכמות שקיבלתי בחיי !! בבית נכנסנו למיטה וניסינו לינוק בשכיבה. זה הלך קצת יותר טוב. השקט והשלווה בבית עזרו לשתינו.

הנקות מאוד לא רגועות

בערך מגיל שבוע ההנקות הפכו להיות מאד לא רגועות. גיא בכתה לפני, תוך כדי, ואחרי הנקה, התפתלה וצרחה. קירבה את הראש לציצי ואז הרחיקה אותו ממנו כאילו ניסו לקרב אותה לרעל. היא הייתה יונקת קצת ופורצת בצווחות כאילו מרעיבים אותה והייתה פולטת המון. לי היה נראה שמשהו לא בסדר.

עבדתי עם ילדים בעבר והיה נראה לי שהפליטות של גיא לא רגילות – לי הן היו נראות כמו הקאות. היא בכתה המון, כאילו האוכל לא טוב לה והרי קראתי בכל מקום אפשרי שאין כזה דבר.

ומסביבי כולם אמרו: "את לא מבינה, עם הילד שלך זה אחרת… כל הילדים פולטים ובוכים, את פשוט לא זוכרת". בפנים בערה בי התחושה שזה לא נכון, שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי, אבל מסביב אמרו: "את פסיכית" "זה גזים". אז המשכנו.

"הימים הפכו להיות לגמרי בלתי נסבלים"

כשגיא הייתה בת 4 שבועות הימים הפכו להיות לגמרי בלתי נסבלים. היא פלטה והקיאה המון, היא צרחה כמעט כל היום בלי הפסקה. אי אפשר היה להרגיע אותה. כל הנקה נמשכה קרוב לשעה וחצי כי היא עשתה המון הפסקות: היא הייתה מתחילה לינוק ואז זורקת את הראש אחורה בצרחות.

האחות טיפת חלב בקיבוץ אמרה לי שכל עוד  שהיא עולה במשקל, אז  הכול בסדר. דיברתי עם מרסי – שאצלה עשינו את הקורס הכנה ללידה – והיא נתנה לי טלפון של מדריכת הנקה מהאזור. דיברתי עם המדריכה בטלפון והיא אמרה לי לוודא שאין לגיא פטרייה בפה או דלקת אוזניים . לא היה אף אחד מהדברים.

החלטתי לנסוע למרסי שתסתכל עליי עם גיא ועל ההנקה ואולי יהיו לה איזשהו תובנות. ביליתי איתה יום שלם – והיא קודם כל הרגיעה אותי וחיזקה אותי לגבי התחושות שלי כאמא. היא גם הסכימה איתי שגיא מקיאה ולא פולטת ואמרה לי שכדאי לי לחפש חומר על ריפלוקס. נתקלתי כבר במושג לפני זה וכשקראתי הכל היה נראה לי מתאים לגיא – אבל האחות בקיבוץ אמרה לי שאין סיכוי ! כשיש ריפלוקס לא עולים במשקל.

נמצאה הבעיה : לגיא יש ריפלוקס

כשגיא הייתה בת 5 שבועות לא שקלנו אותה, כי כבר שבוע השתוללה בהנקות ולא אכלה כמו שצריך. בגיל 6 שבועות התברר שהיא עלתה רק 50 גר´ בשבועיים. הפעם, אפילו האחות אמרה שצריך לבדוק. שישי שבת היו סיוט – גיא לא הפסיקה לצרוח. וסירבה לאכול. כל פעם שקירבתי אותה לציצי היא צרחה יותר וזרקה את הראש אחורה. אמא שלי הציעה לתת לה בקבוק "רק כדי שתאכל משהו…" ואבא שלה פשוט לא ידע איך לעזור והיה עוד יותר חסר אונים ממני. חברה נתנה לי פטמת סיליקון ואמרה לי: "תנסי עם זה, או לי זה יעזור…". ניסיתי,  וכמו מטה פלא-  גיא התחילה לאכול !

ביום ראשון חיפשתי מי יכול לעזור לי וביום שלישי הגעתי לד"ר ליבוביץ´. הייתי אצלה כמעט שעתיים, היא ראתה את גיא אוכלת [עם פטמת סיליקון, כי היא כבר לא הסכימה בלי] ואמרה שלא נראה לה שיש בעיה בהנקה. גיא צרחה והתפתלה שם כמו תמיד ובסופו של דבר גם הקיאה/פלטה. ד"ר ליבוביץ' איבחנה שיש לגיא ריפלוקס. היא נתנה לנו מרשם לזנטק עבור גיא עם הוראות לגבי המינון ,המליצה לי לשאוב כדי שלא תהיה לי בעיה באספקת החלב בגלל פיטמת הסיליקון ודנה איתנו באפשרויות שונות למתן תוספת לגיא.

אני לא רציתי לתת בקבוק – פחדתי מאד, בעיקר בגלל ההתעקשות שלה על פטמת הסיליקון וחששתי שאם היא תקבל בקבוק היא בכלל לא תרצה לינוק, אז החלטנו לתת לה fingerfeeding [שזה מן צינור כזה שקצה אחד שלו בתוך הבקבוק השאוב והשני בצמוד לאצבע בתוך הפה של התינוק והוא יונק כאילו את האצבע ויוצא לו חלב מהצינור]. ד"ר לייבוביץ' הנחתה אותנו בעוד עצות לגבי הטיפול בזנטק [לדוג', החזקה על הידיים אחרי אוכל], חיזקה מאד את האמונה שלי בעצמי ובתחושות שלי, נתנה לי המון חיזוקים על זה שאני משדרת לגיא רוגע וביקשה שנשמור איתה על קשר.

תוך שלושה ימים גילינו ילדה חדשה

עוד באותו יום קנינו את התרופה ולמחרת התחלנו לתת. תוך 3 ימים גילינו ילדה חדשה, כמו שהייתה לנו בהתחלה. חייכנית, רגועה, שלווה. במקביל, התחלתי עם מרתון שאיבות מטורף. אמא שלי ואחותי היו פה המון לעזור לי. הייתי מאכילה את גיא ונותנת אותה שיחזיקו אותה, כדי שאוכל לשאוב. ה- finger feeding לא היה לי נוח כל כך ופשוט הצמדתי את הצינור לציצי וככה גיא ינקה וקיבלה תוספת באותו הזמן. באותו שבוע היא עלתה 200 גר´. בערך כפול ממה שהיא עלתה עד אז בשבוע. אחרי שראינו שהעלייה במשקל מתבססת והיא עולה כמו שצריך, הפסקנו עם התוספות וחזרנו רק להנקה, עדיין עם פטמת הסיליקון.

אתמול גיא הייתה בת חצי שנה. עברנו בנתיים עוד כמה שלבים עם הריפלוקס [החמרה – החלפת תרופה – חזרה לזנטק במינון גבוה יותר] שכללו גם התוודעות לגסטרו-ילדים. אבל הילדה שלי נשארה כמו שהיא בדרך כלל חייכנית, רגועה שלווה למעט הרגעים שכואב לה. היינו אצל ד"ר ליבוביץ´ עוד כמה וכמה פעמים לתמיכה ועזרה.

ההנקות עכשיו עדיין לא לגמרי רגועות תמיד. היא עדיין יונקת רק עם פטמת סיליקון שאני מנסה בעקשנות שוב ושוב לגמול אותה ממנה, אבל אני כבר הרבה יותר בטוחה בהנקה, למרות פטמת הסיליקון. אני מקווה להניק עוד הרבה זמן, אם כי מקווה שבאיזשהו שלב היא תוותר על פטמת הסיליקון. מדי פעם יש משברים ומחשבות ייאוש, אבל עם תמיכה קרובה ואוהבת של אבא של גיא ועקשנות על ההנקה מצידי אנחנו עוברים אותם ואני כבר חושבת על הנקה תוך כדי הריון והנקת שניים.

אבל למרות כל הקשיים, אני נהנית מההנקה, נהנית מהקשר עם גיא, נהנית מהזמן הזה שהוא רק שלנו בלי שאף אחד יוכל לפלוש אליו,  נהנית מהיד שלה שממזמזת אותי תוך כדי הנקה, נהנית מהמבטים שלה, מהעיניים המחייכות, מהמבט הממזרי כשהיא נושכת. על הקשיים והכאבים אני מתגברת על כל אחד בתורו ובטוחה שגם בילד הבא אעשה הכול כדי להניק.

כבר שנה שאני מניקה ועדיין עם פטמת סיליקון

אז עברה שנה. כבר שנה אני אמא. כבר שנה אני מניקה, ועדיין עם פטמת סיליקון. בינתיים גם המחזור חזר ובימים של המחזור הייתה ירידה בכמות החלב וכנראה גם בטעם כי היא כמעט ולא ינקה כמה ימים וכשהסכימה לטעום קצת, נורא התלוננה. אבל חזרה לינוק ועכשיו כבר בלי תלונות אז כנראה שזה הסתדר. עם כל הקשיים בהתחלה,  באמת לא חשבתי שנגיע כל כך רחוק. גיא לא לוקחת בקבוקים בכלל, והאמת שגם לא ניסינו יותר מדי – במילא אני בבית ויותר קל לשלוף ציצי מלהפשיר חלב. אני עדיין שואבת מדי פעם – כדי שיהיה אם נצטרך וכדי לשמור על היצור גם בימים שהיא יונקת פחות.

אני עדיין נהנית מההנקה למרות שעכשיו גיא יונקת די מעט פעמים ביום ובעיקר לפני/ אחרי שינה ועדיין החיוך שלה עם הציצי בפה ממיס אותי והיד שמלטפת אותי.

אני לא חושבת בינתיים על גמילה [כן חושבת על הנקת שניים..], רק על גמילת לילה. נראה איך זה ילך כשאגיע למסקנה שסופית אני גומלת. בינתיים אני מחכה ואוזרת אומץ לתהליך.

אבל עכשיו כבר מותר לי לקרוא לעצמי מניקה ותיקה, לא ?

עוד אמהות כותבות:

הנקה עם לשון קשורה: רק אחרי 8 שבועות הצלחתי להניק/ מיטל ברו

הרהורים על הנקה/ נועה גוטפריד

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"/ אמא אלונה

 

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

7 תגובות ל- “הנקה עם ריפלוקס: "בפנים בערה בי התחושה שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי"”

  1. נשמע כמו סיפור הישרדות ממש 🙂
    אני שמעתי על הריפלוקס רק אחרי שהתחלתי לעבוד עם נשים אחרי לידה. עדיין אין לזה מספיק מודעות, למרות שזה גורם לקושי גדול. ממש תודה ששיתפת !

  2. נועה ערמון הגיב:

    מזדהה מאוד. מכירה את הבכי, ההתפתלות וההקאות מקרוב.
    גם הקטנצ'יק שלי עבר (ועדיין עובר) דברים דומים – הריפלוקס מלווה אותנו יום יום.
    איזו הרגשת הקלה זו כשמבינים מה הבעיה ומוצאים פתרון. לקבל חזרה ילד מחייך שלא סובל עם תאבון בריא!
    אני כבר לא מניקה, הנקתי כמעט שמונה חודשים. אבל את צודקת, אין כמו החיוך שלהם בזמן הנקה והיד שמלטפת את הציצי 🙂
    בריאות ואושר ושנה מוצלחת.

  3. ענתי בריסקין- מדריכת הנקה הגיב:

    מורידה בפנייך את הכובע.
    כל הכבוד על המאמץ, העקשנות, היצר האימהי שבך, הרצון לא להשבר לתכתיבים של הסביבה, על המוטיבציה. כל הכבוד שהצלחת להוריד את הרעש מסביב ולהקשיב לך עצמך- כאמא.
    צריך המון כוחות נפש גם להתמודד עם ריפלוקס וגם להתמיד בהנקה ולנסות הכל כדי לשמר את ההנקה. האכלת אצבע ופיטמות סיליקון אלו דברים שלא כל אחת יכולה להתמודד איתן. ואת עשית את זה!
    אני ממליצה לך ללכת למפגשים של ליגת לה לצ'ה- תמיכה בהנקה. תחפשי את האתר שלהם ויש שם לפי איזורים איפה יש מפגש ומתי. אלו מפגשים חינמיים של מתנדבות, ושם נפגשות אימהות ומחזקות אחת את השניה בנושא ההנקה. לדעתי תוכלי לתרום הרבה וגם לשאוב כוחות מעוד נשים מניקות.
    שיהיה בהצלחה ורק בריאות!

  4. ורד טילן הגיב:

    הסיפור שלך מרתק. ההתמדה, זה שלא ויתרת, האמונה בחיובי. מדהים. זה בוודאי נותן השראה והרבה תקווה לאמהות רבות שמתמודדות עם הבעיה, שאכן עלולה להיות ממש קשה ומשבשת סדרי חיים לתינוק ולבית כולו.
    יצא לי לראות תינוק שהגיע אליי כשהיה בן שנה ומשהו, אחרי שהתרופות שקיבל כבר היו במינונים מטורפים, וכבר לא הועילו. הדבר היחידי שהרופאים יכלו להציע להורים זה ניתוח, אשר מונע את האפשרות להקיא. הם לא שמחו עם הפתרון הזה, וניסו הומיאופתיה. אני מוכרחה לומר שזה היה אחד מהמקרים המדהימים שראיתי, כיוון שתוך 4 שבועות הבעיה נפתרה כליל, והגסטרולוג אמר שאין צורך בניתוח, וכל הפצעים שהיו לאורך הוושט נרפאו לחלוטין.

  5. מריסה וצלר הגיב:

    וואו! מאוד מרגש לקרוא את הסיפור שלך. האמונה בעצמך, בתינוק שלך, באמת שלך. וכל המערכת מסביב שמתוך האמונות שלהם, לא שומעים… זה כל כך מוכר ועצוב עבור הרבה אמהות שלא עומד לרשותן כוח ההתמדה והאמונה שלך.
    אני לא מומחית בנושא הרפלוקס אצל תינוקות, אבל יש משקה אלוורה שעובד מצויין על רפלוקס וממליצה לך ללמוד את הנושא. ואולי כבר שמעת על זה וכבר בדקת… בהצלחה בהמשך, מריסה

  6. נורית הגיב:

    מאז שאני בהריון יש לי ריפלוקס וזה פשוט סיוט מתמשך… אין הנאה מאוכל רק סבל… אני כל כך עצובה לשמוע שגם לתינוקות רכים יש את זה וליבי איתם…
    אני שמחה לשמוע שהתרופה עוזרת ומאחלת רק טוב!
    תודה ששיתפת, חשוב להעלות למודעות להורים ..

  7. יפעת הגיב:

    היי אמא של גיא קראתי את מה שעברת וזה. אוד מזכיר לי את מה שאני עוברת עם הנסיכה הקטנה שלי בת 5 חודשים לא בטוחה אם זה ריפלוקס או לא ושום רופא לא מצליח לעלות לי על הבעיה בכל אופן אני נותנת לה זנטק עד עכשיו הייה בסדר עם ירידות ועליות ועכשיו חלה החמרה אשמח לדבר איתך לקחת קצת עצות , ולשמוע קצת יותר מאמא שעברה את זה בתודה יפעת אמא של שלי0526831078

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

התיק של הדולה החשוד באונס לא נסגר

מאת : לימור לוי אוסמי

9 בפברואר 20115 תגובות

מתוך דולה, הריון

"דובר משרד המשפטים בשם פרקליטות מחוז מרכז:
התיק בעניינו של מיכאל הופמן מצוי בחקירת משטרה, אשר מלווה ע"י הפרקליטות. כל פרסום על החלטת שהתקבלה בפרקליטות בשלב זה, עוד בטרם הועבר התיק לפרקליטות, הינו באחריות המפרסם ועל דעתו בלבד."

כבוד לתחושות מוקדמות – חלק א'

מאת : ורד ל

20 ביולי 20112 תגובות

מתוך הריון

ההריון הזה התחיל אחרת.

אז נכון, כל הריון הוא אחר, ואני שונה בכל פעם, והסביבה היא אחרת ובלה, בלה, בלה.

ובכל זאת, משהו בתחושה שלי היה שונה.

לקח לי כמה ימים עד שהעזתי לחשוב שאולי יש פה משהו, כי כל סימן תמיד יכול להתפרש כהריון, אז קצת קשה לעקוב אחרי דברים אם הם לא "נשארים" או "מתפתחים".

ואז הופיעו קצת הפרשות ומעין תחושה עמומה בבטן, קצת כואב כזה, אבל לא ממש. לא בדיוק. לא ברור מספיק.

עיר מחולקת לפי דת, מאוחדת ב IVF

מאת : שרית ב.

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אני ברת מזל להיות אזרחית ישראלית שבו על פי החוק ממשלתי מסבסדת במידה רבה טיפולי פוריות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לעבור טיפולים כאלה, ובאותו זמן גם לעבור פשיטת רגל. מדוע הממשלה שלי כל כך נדיבה? כי היא חייבת לעודד ילודה יהודית. זהו העתיד של המדינה שלי. אני אחראית על עתידו של העם היהודי. אז זה טוב בשבילי.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)