הרהורים על הנקה

מאת : נועה גוטפריד

28 בספטמבר 2010 | 11 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הרהורים על הנקה:

1. אני מניקה בסיבוב שני, ומה שעדיין מפליא אותי, זה החוסר סובלנות החברתית להנקה.

הרי זה דבר כל כך טבעי וכל כך חשוב, ובודאי לא מיני, ובכל זאת, כשאני מניקה במקום ציבורי אנשים נועצים מבט ומשתהים.

למה אני צריכה להסתגר בחדר סודי בשביל להניק ? הרי אני לא חושפת ומתערטלת בשביל משהו מיני, זה הכי טבעי בעולם…

2. ומהצד השני- יש משהו מעצים כל כך בהנקה – אחרי נס הבריאה שקרה בגופי, גם פתאום אני מעניקה חיים למשהו שתלוי רק באוכל שאני מספקת לו. זה מדהים, מרגש ומעצים…

 *נועה גוטפריד, מרפאה בעיסוק nbarel@gmail.com

עוד אמהות כותבות:

ההתייחסות להנקה ולשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים/ שלומית ארד

בהיאבקות העל ההנקה של אלמנט של גאוותנות/ יוליה

הנקה או אי הנקה?/ ליטל אוהב ציון

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

11 תגובות ל- “הרהורים על הנקה”

  1. ליאת הגיב:

    נועה יקרה,
    אני שמחה לשמוע שאת מניקה ונהנית. אני גם הנקתי ונהניתי שנה. במקומות ציבוריים הייתי מניקה עם סינר הנקה בדיסקרטיות. עבורי לחשוף את השד לעיני כל גם עבור הנקה חיובית לחלוטין- זו חשיפה. גם אישה שחם לה מאוד מאוד בימים אלה לא תסיר לחלוטין את חולצתה ועדיין תכסה את שדיה כיון שאלו האיברים הפרטיים שלה, הצנועים בגופה. זו דעתי לגבי חשיפת השד. יש נשים שחושבות שאת השד הפרטי שלהן הן מרשות לחשוף- אך יש לי חשד שלא כל הצופים בו מפרשים זאת בדרך תמימה. ןמדוע לכפות על הציבור לראות את איבריה המוצנעים של אישה?
    אשמח לשמוע את תגובתך.

  2. נועה הגיב:

    היי ליאת
    לרוב כשאני מניקה, אני מיומנת ויודעת להצניע, במיוחד במקומות ציבוריים שאני שמה על כך דגש.
    זה לא שאנשים נועצים מבט בפטמות, הרי אותן אני לא חושפת, ומבטיחה לך שאני צנועה, אבל אנשים שרואים שאני מניקה, גם בלי שפיסות עור מציצות- נועצים מבט, זו התחושה שמפריעה לי.
    השנייה חשיפה בהתחלה ובסיום? שטויות- לא זה העניין. מבחינתי העניין הוא לשבת עכשיו 10-20 דקות להניק, ואנשים משתאים.

  3. קרן שולמן הגיב:

    אני מניקה את ילדי השלישי שהוא בן שנה ושלושה חודשים ואותי ממש לא מעניין מה אחרים חושבים על זה. לא פעם העירו לי- "עד מתי את מתכוונת להניק?" ואני עונה- "עד גיל 18". אם התינוק שלי רוצה לינוק, הוא ינק.
    אני לא חושפת את גופי אך בטח לא מסתגרת בשביל להניק.
    בהצלחה

  4. דנה אהרון הגיב:

    אותי זה מפתיע, אולי כי זה נראה לי מאד טבעי שכשתינוק רעב, אז צריך להאכיל אותו, ואולי אני קצת נאיבית להרגיש שרוב האנשים מבינים את זה גם כן.
    מצד שני, אם מישהו היה בוהה בי באופן כזה, זה לא היה מזיז לי את הפטמה השמאלית. למה? כי אף אחד לא מעניין אותי יותר מהבייבי שלי, בטח לא אנשים בורים.
    מה שכן, כשאני רואה אשה שלא מסתירה את שדייה בזמן שהיא מניקה מחוץ לבית, זה גורם לי סלידה עמוקה. הנקה היא לא תירוץ להתערטלות פומבית וזה מביע חוסר כבוד לעצמה, לבן הזוג (או בת הזוג לצורך העניין) וחוסר סבלנות והתחשבות כלפי הסביבה.
    כך שאם אשה יושבת לה עם הציצי בחוץ ומניקה, שלא תתפלא שבוהים בה ושתשמח שהיא רק רואה שבוהים בה, ולא ממש שומעת מה עובר לאנשים בראש בזמן שהיא עושה את זה

  5. רויטל גפני - תומכת הריון ולידה הגיב:

    התגובה האחרונה קצת מקוממת לדעתי. אשה שלא מסתירה את שדיה בחוץ בזמן הנקה לא עושה זאת לצורך התערטלות אלא לצורך האכלת התינוק, יש הרבה תינוקות שממש מזיעים מתחת לכיסוי וזה מפריע להנקה. אני מסכימה שבבית קפה כדאי להניק בצניעות, אך אם את נמצאת במקום ציבורי פתוח (גינה, ים וכו') ואת מרגישה בנוח – אני לא רואה סיבה להתכסות בצורה שלא נוחה לך או לתינוק. ולגבי המבטים גם כאשר מניקים בצניעות זה באמת מעצבן (גם אותי ואת התינוקת בת 7 חודשים…) אבל האמת שבאזורינו הרי לכל אחד ואחת יש דיעה והם ממש חייבים להגיד אותה… כך מקבלים הרבה "עיצות" בזמן ההריון וגם לאחר הלידה. אני חושבת שצריך פשוט לסנן וללכת עם מה שמרגיש לך הכי נכון עבורך ועבור התינוק שלך.

  6. רונית הגיב:

    אני שונאת להתכסות בזמן הנקה.
    זה מציק לי.
    זה חם לי.
    זה מפריע לי.
    זה מסתיר לי את היונקת המתוקה שלי.
    אחרי שנתיים ו4 שאני מניקה, גם לנסות להתכסות לא תמיד עוזר.
    כבר נמאס לי לנסות ולהסתיר.
    אני מניקה איך שנוח לי ומי שקשה לו עם זה – שיתמודד.
    יש לי דברים יותר חשובים לעשות מלהתעסק עם כיסוי.
    חוצמזה, כל פרסומת היום יותר חושפנית ופרובוקטיבית מאישה מניקה בשקט.
    בקיצור, עזבו אותי בשקט ותנו לי להמשיך להניק.

  7. שרון הגיב:

    אני פשוט מתעלמת ….

    אף אחד מעולם לא העיר לי על הנקה בציבור, בעודה מתרחשת, ואם כן היו מעירים לי על זה, הייתי או תוקפת, או מתעלמת. לא ענינו של אף אחד אחר מה אני עושה עם הציצי שלי.

    וליאת- מה ז"א למה לכפות על הציבור לראות איבריה המוצנעים של אשה?
    אני לא כופה שום דבר על אף אחד.
    מי שלא רוצה, לא חייב להסתכל.

  8. די נמאס כבר!
    לא נעים להם שיסובבו את הראש!
    הם אנשים מבוגרים והוא תינוק רך או פעוט זה לא משנה!
    האם לא ברור למי יש עדיפות?
    אני בתור אשה נפגעת מזה שמשתמשים בגוף האשה ובשדיה כדי למכור מוצרים ובעיקר לגברים! ולפעמים כשהולכים ברחוב נתקלים בדוכנים עם חוברות פורנו שאף אחד לא טורח להסתיר. ומה עם גברים ונשים שהולכים עם גזרת מכנסיים כ"כ נמוכה שברגע שקצת מתכופפים רואים להם מיד את התחתונים או חצי מהישבן?! זה בסדר?
    ואני עדיין זוכרת לחברת "פוקס" את המגאזין הפונגרפי סליחה, "קטלוג" שהניחו לפני דלת ביתי בדיוק בשעה שהילדים חוזרים מביה"ס עם התוכן האיטליגנטי:"איך להכניס ברזילאית למיטה ב5 צעדים"

    די עם ההתחסדות!

  9. אורטל חורי הגיב:

    אני חייבת להגיב בנושא הזה…הגדולה שלי סירבה לינוק ואילו הקטנה יונקת בגאון עד עכשיו והיא כבר בת שנה ו-8….עד 120. אתמול מישהי בעבודה שלי סיפרה לנו על ההחם שהיא חטפה בקניון כשאיזה מישהי חלצה שד בגאון והניקה את התינוק/ת שלה בלי בושה. האמת – אני מעריצה את אותה אישה. אני אישית לא מסוגלת לחשוף ככה ציצי. זה איבר אינטימי שלי, זה שהוא ברגע מסויים הופך לבקבוק – לא נותן לי את הלגיטמיציה לנופף בו בפומבי. בגלל זה נהניתי לצאת למשל לקניון 7 הכוכבים, שם הכינו פינת הנקה מהממת, עם ספות נוחות – ממש תענוג. כנ"ל רשת שילב, המאפשרת לאם להניק את תינוקה בשלווה. זהו רגע אישי ופרטי עם הבייבי שלי…עד עכשיו כשאני מניקה – אני עושה את זה בחדר שלנו, לא בסלון…..

  10. תמר הגיב:

    אני מניקה בסיבוב שני. פעם קודמת הנקתי 9 חודשים. אני חייבת לציין שאני לא מתה על ההנקה- אך זהו מעין המשך של ההריון- גופי מופקע לצרכים אחרים ואני מחכה לו שיחזור….
    אני משתדלת להתכסות מחוץ לבית. ולפעמים גם בבית כשבאים אנשים פחות קרובים. לא נעים לי ובטח גם לא להם.

  11. אומנם לא מניקה הגיב:

    אבל כמו כל ישראלית טובה, יש לי דיעה…
    בשביל גברים, נערים, נערות, רווקות רווקים ואלו בלי הילדים – חזה הוא איבר מיני. הקונצנזוס הוא שלא חושפים איברים אלו בציבור.
    כל אמא (מניקה או לא) – מבינה או לפחות אמורה להבין את התמימות שבאקט ההנקה הפומבית, כמו שנותנים לתינוקי בקבוק שהוא רעב, המניקות מביאות לו ציצי.
    אבל רובנו, חיים בעולם שלנו, מרוכזים בעצמנו ובמוכר לנו – מה לעשות …בני אדם… ולכן אני לא חושבת שיש טעם לצפות מהם להבין בכלל את המשמעות של זה.
    ולכן אני ממליצה בחום לא להתעצבן או להיעלב מבורותם של אחרים, זה זר להם.
    בנוגע להאם להניק בפומבי או לא, האם לחלוץ שד או לא? כל אישה לעצמה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תרומת זרע = אין אבא

מאת : אוסי הורביץ

16 ביוני 20114 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, לכל אמא

יש שאלות רבות ואני מודה שלמרות שהחלטתי להרות מתרומת זרע, אם היתה לי אפשרות בחירה אמיתית, הרי שהייתי בוחרת במה שמקובל, בזוגיות וזוג הורים – אבא ואמא. לא כי זה מה שמקובל, אלא כי באמת רציתי זוגיות (מקווה שעוד תגיע), אך עם זאת, אני יודעת שאצטרך לעמוד בפני שאלות של ביתי בעתיד הקרוב לבוא, ואם אפשר להפחית במקומות הרגישים הרי שזו אחת מהן ולכן חשוב לי להבהיר נקודה זו.

הנקה קצרה: "החלטתי להפסיק לנסות. התייאשתי"

מאת : אמא רקפת

4 בספטמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

כשילדתי את בני לפני כמעט חצי שנה רציתי מאד להניק.
כשניסיתי להניק בפעם הראשונה, כמה שעות לאחר הלידה, הילד נצמד לשד וינק. אני לא יכולה לתאר את ההתרגשות שחשתי, את האהבה העצומה, את האושר הזה שאני מצליחה להזין מישהו אחר. אבל… אחרי שתי דקות הוא התחיל לצרוח. לא נצמד טוב לשד ולא הצליח לינוק כמו שחשבתי שיצליח.
לתינוקיה לא יכולתי לגשת בגלל הניתוח (עוד לא ירדתי מהמיטה וסבלתי מכאבים קשים). עזרה מהאחיות לא הצלחתי להשיג. ניסיתי להניק עוד כמה פעמים באותו יום, אבל זה גרם למפח נפש רציני לשנינו. הוא צרח.

חייבת להוציא את זה החוצה

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 201119 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

הקדמה: לאלו מכם שאינן יודעות את עלילותיי בעיר הגדולה (חיפה 🙂 ), אקדים ואומר שמזה כשנה אני בתהליך של כיוונון מקצועי, שבו עזבתי את מה שהיכרתי והחלטתי בערך לצעוד אל הלא נודע. בדרך פגשתי, ממש לא במקרה, את גישת ההתמקדות הנפלאה שעשתה לי פלאים והתחלתי לדבר בשפת ההתמקדות לאורך תהליך ההתפתחות המקצועית.

הדברים שכתבתי היום הם חלק מהתהליך וכתובים ב'שפת ההתמקדות', שהיא בעצם שפה מקבילה שלי היום, שפה שמתייחסת לכל הקולות והחלקים שעולים בי, תוך הבניית נוכחות של קבלה, אמפתיה וסקרנות לגביהם. בתוך התהליך המקצועי, אני עושה צעדים קטנטנים בכל פעם, תוך התייחסות למה שמבקש את ה'צעד הבא' המקצועי. כך התהליך מתפתח, מצעד אחד לשני.

אז הנה, היום יש לכן חלון הצצה לתהליך ולמעשה, אתן חלק חשוב ממנו היום..

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם