לידת בית: החלטות הראש והלב

מאת : ענת הר-לב אור

21 בספטמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידת בית, סיפורי לידה

כל הריון ולידה הם קסם ומסתורין בעיניי. ההיריון האחרון שלי וגם הלידה הוכיחו לי זאת שוב. ההיריון היה קשה מבחינה פיסית מתחילתו והביא איתו גם הרבה שאלות והתמודדויות ברמה הנפשית . שתי בנותיי הגדולות, הלל ותמר, נולדו בלידות בית, ומבחינתי היה זה טבעי להמשיך באותו כיוון.

שי, בעלי,הרגיש אחרת. הלידות הקודמות היו עבורו עומס רגשי ולוו בפחד גדול ולכן לא רצה לחוות זאת שוב. וכך מצאנו את עצמנו מנסים לגשר על הפער הזה ולמצוא פתרון מתאים לשנינו ללידה הקרבה.

בלידות הבית הקודמות שלי לוויתי על ידי מיילדות בית (בכל לידה מיילדות אחרות), ובסופו של דבר בחרנו להיות מלווים בהריון וללדת במרכז לידה טבעי בפורייה "הלוחשות לתינוקות" של רותי ורוזי. הבחירה הייתה נהדרת. אך בסופו של דבר, ברגע "האמת", כשהחלו הצירים האמיתיים (שבוע לפני כן הייתה התחלה של "לידה" אך ללא התפתחות, וכך תרגלנו על יבש את מהלך העניינים) , הבחירה הסופית הייתה שונה.

התיק היה מוכן לנסיעה, הבנות הועברו כפי שתואם מראש,לשכנה חברה, סבתא הייתה בדרך להחליף את החברה ולהיות עם הבנות, הכול היה מוכן, רק ליבי לא. לא הייתי מוכנה לזוז מהבית. הבחירה הראשונה הייתה מהראש, אך הבחירה הסופית הייתה מהלב, ובעיקר מהבטן…

וכך נשארנו בבית, רוזי נסעה במעלה הר כמון והגיעה לביתנו, והחלה הלידה… הייתה לידה נפלאה. כואבת,מאתגרת, מחברת ומפליאה.

הלידה התרחשה בחדר השינה שלנו, ובחדר האמבטיה. בין הצירים "שלפנו" קלפים שהכנתי במהלך ההריון, שנתנו לנו בכל פעם מילה או משפט להתמקד בו בין הצירים ובהרפיות . גם תרגולי המדיטציה שלי עזרו וכן תרגולי היוגה. המים באמבטיה, כדור הגומי הגדול, כמובן גם ידיה הנפלאות של רוזי וגופו התומך של שי. וכמובן הימצאותי בביתי שלי- מקור כוחי.

בסופו של דבר, הלידה התרחשה בתנוחת כריעה, בעודי נתמכת במיטה ובשי ורוזי מקבלת את התינוק לידיה בגובה הרצפה. נולד לנו בן !!! (כמו בהריונות הקודמים,לא ידענו את מין העובר,ותמיד ההפתעה מעצימה את ההתרגשות).

התינוק יצא בריא וערני, התחבר לשד וינק וכשחבל הטבור סיים את תפקידו וחדל לפעום שי חתך את חבל הטבור כמנהגנו ומסורתנו בלידות הקודמות. סבתא והבנות הצטרפו למיטת המשפחה עם סיום הלידה וההתרגשות הייתה גדולה.

אחרי זמן מה השלייה יצאה, התינוק נבדק ונשקל, גם אני השלמתי את ניקיוני, ויכולנו להתמסר להיכרות עם התינוק, ולמנוחה משותפת. עטופים בריחות,מראות ,צלילים ,וקולות של הבית שלנו,מוכר,נוח וממלא עוצמה,בטחון ואהבה. תחושת משפחה.

הלידה הסתיימה,עוד מעגל הושלם וגם החל.

במהלך ההיריון הריתי גם את ספרי השלישי "אימא יולדת בבית", ספר ילדים, ספר לכל המשפחה. הספר "נולד" ויצא לאור בדיוק שבועיים לפני לידתו של תינוקי השלישי-ארז.

הספר נכתב מניסיוני האישי בלידות הבית, ומיועד להורים וילדיהם לקראת לידת בית או לידה טבעית  במרכז לידה או בית חולים. לידה בה ההורים בוחרים לשתף את ילדיהם במהלך ההיריון ובתהליכי הלידה, גם אם היא לא מתרחשת בבית, וגם אם הילדים לא נוכחים בכל הלידה. הספר כתוב בצורה פשוטה וברורה, מלווה באיורים,ומתאים לטווח גילאים רחב.

ענת הר-לב אור,  anatharlevor@gmail.com

** לסיפורי לידת בית נוספים

7 תגובות ל- “לידת בית: החלטות הראש והלב”

  1. ענת- אני מקנאה בך ומעריצה אותך!!!!! דמעות של התרגשות על השיתוף מציפות אותי. גם אני לקראת הלידה הראשונה מאוד רציתי ללדת בבית. בן זוגי סרב ובסופו של דבר גם אני לא אזרתי מספיק אומץ.ילדתי לידה טבעית ומקסימה בחדר הטבעי באיכילוב- רק אני ובן זוגי,ללא רופאים ואחיות, מיילדת אחת שכאילו נחתה עלינו משמים (מהממת) מוסיקה שנבחרה מראש בקפידה, נרות, גשם ראשון לפי בקשה מיוחדת ותינוקת מהממת בשם אורי ששינתה את חיינו.
    הלידה השניה היתה פחות מקסימה, הריון בסיכון גבוה, הרבה חששות, לידה טבעית ומהירה אבל מלווה בהרבה טראומה ואכזבה.
    ייתכן וארצה לשמוע ממך פרטים נוספים על המקום הזה בפוריה …נשמע מעניין
    חג שמח והרבה בריאות ואושר לך ולמשפחתך.

    • אפרת ארנון הגיב:

      אלונה, בניגוד אליך, אני יצאתי עם טראומה מאיכילוב בלידה הראשונה שלי. הגעתי לשם רק בזכות החדר הטבעי, אבל לא רק שלא הגעתי אליו, אלא אף יכולתי רק להסתכל אל עבר הג'קוזי ולהצטער על כך שאני לא יכולה להיכנס אליו. הלידה הסתיימה בניתוח קיסרי.
      הלידה השניה הייתה עם מיילדת צמודה, ועל אף שהיה נראה כי היא הולכת להסתיים בצורה טבעית, היא הסתיימה עם ואקום. שזה כבר הרבה יותר טוב מהלידה הראשונה.
      אשמח לשמוע את סיפור הלידה השניה שלך, ומדוע הייתה טראומטית על אף שהייתה טבעית ומהירה. אני מייחלת ללידות טבעיות ומהירות, ולצערי בינתיים (בשתי לידות) זה לא ממש הצליח לי.

      את סיפורי ההריון והלידה שלי את מוזמנת לקרוא ב:
      http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1209202
      http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1356974
      http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1381196
      http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1405673

      חג שמח!

      • הי אפרת,
        קראתי את סיפורי הלידה שלך. אכן חוויות מרגשות ומתסכלות. אני זוכרת שלקראת הלידה הראשונה (לפני חמש שנים)לא לקחתי בחשבון בכלל שמשהו יכול להשתבש, מה זאת אומרת ברור שהכל חייב ללכת לפי התוכנית שלי- כזו אני מאוד קיצונית ומשימתית. ואכן הלידה הראשונה היתה כמו בספרים, או יותר נכון כמו בקלטות:)
        ההריון השני הביא איתו הפתעה גדולה מאוד- הריון בסיכון (אחרי שתי הפלות רצופות). עצם הרעיון שמשהו בי, בתוכי נמצא בסיכון, שמשהו יכול להשתבש ואינו תלוי בי, הכניס אותי לחרדות בשלב מאוד מוקדם, וכך עברו להם 9 חודשים- פחדים, אכזבות,קושי נפשי ופיזי (למרות שלמעשה הכל היה תקין מאוד).הרופט הודיע לי שאסור לי למשוך אחרי שבוע 39, ואני הודעתי לו שאין שוב מצב שאסחוב עד 39 אם את הראשונה ילדתי ב-38. בקיצור, התאריך החל להתקרב ואיתו הלחץ שבקבלת זרוז, דבר שסרבתי בכל תוקף להיכנס אליו.לקחתי את הענינים לידיי ושתיתי שמן קיק על מנת לזרז פעילות מעיים שתזרז צירים- היתה דווקא פתיחה טובה כמה ימים ללא צירים. לא קרה הרבה- היו צירים אבל לא כאלו שמביאים ללידה. העברנו לילה שלם במח' להריון בסיכון כשלמעשה הבנתי ששום דבר לא מתקדם. הייתי תשושה, מדוכאת, מאוכזבת מעצמי ומגופי.ערב ראה"ש- לא מעניין אותי אני לא יוצאת מכאן בלי תינוקת. בייביסטר לגדולה כבר יש- יאללה אני מוכנה. בבכי עליתי לחדר לידה מתוך מחשבה שהולכים לתת לי פיטוצין. נכנסתי לחדר , פרצתי בבכי , ואז הגיעה המיילדת שהיתה איתי בלידה הראשונה:))))):)
        מאותו רגע הכל השתנה. היא אמרה לי שאין שום סיבה לתת פיטוצין- היא תפקע לי את המים ולידה תתחיל צ'יק צ'ק. ואכן כך היה . הבעיה היא שזה כ"כ כאב שיצאתי ממש בטראומה. הכל היה בסדר, לא מצוקה, לא איומים פשוט נורא נורא כואב (כמובן שלא בא בחשבון אפידורל שמפחיד אותי יותר מהכאב עצמו). תוך שעתיים הקטנה היתה בחוץ.הכל בסדר. כעסתי על עצמי שהבאתי אותה בכזה לחץ, שהמצב הנפשי והפיזי שלי היה כה רעוע, שפחדתי , וכעסתי על כך שכעסתי. בקיצור זה נכון שהגוף שוכח, אבל גם כמה זכרונות עדיין יש- מי כמוך יודעת. עברה בדיוק שנה מאז. אני חובקת שתי בנות מהממות- חיי נפלאים. אני מבינה אותך ויודעת כמה זה מתסכל כשהתוכניות "משתבשות". אבל יש אמרה שהיא על גבול הקלישאה: מה שצריך לקרות יקרה. אני מאמינה בכך. העיקר שכולם בריאים ושאנחנו נמשיך להתפתח כאמהות ונשים- ונביא לעולם עוד ילדים נהדרים. חג שמח

        • אלונה, תודה על השיתוף והפירוט.
          כיף שאת פה, מגיבה, משתפת וחלק מהאתר.
          תוכניות לידה הם כמו תכניות בחיים- בחלקן מתרחשות "בול" כמו בתכנון וחלקן רחוקות מזה שנות אור.
          אני מרגישה שהעבודה האישית לקראת לידה היא באפשרות לקבל ולהכיל לידה שלא הולכת לפי התכנית. את העבודה האישית אפשר לעשות גם אחרי הלידה, כדי לקבל את הלידה כפי שהיא, לפנות מקום בלב ובגוף לחיים שאחרי הלידה ולא לפסול לידה נוספת, רק בגלל הטראומה הקודמת.

        • אפרת ארנון הגיב:

          היי אלונה

          תודה על השיתוף!
          לצערנו, כל לידה מסתיימת בדרך אחרת, ולא תמיד לפי התוכניות שלנו.
          שלא אזכיר את הלחץ הסביבתי שיש לרופאים עלינו. ואני מאוד מבינה את הלחץ בו היית שרויה בכל מהלך ההריון ובסופו. באמת קשה ללדת ככה! אני שמחה מאוד לשמוע שתוך שעתיים זה נגמר, ומאוד מעריכה את האומץ שלך לסבול את הכאבים ללא אפידורל.
          כפי שאני מניחה שקראת, בלידה השניה, הייתי כולי בפחדים, שכמה שלא רציתי אפידורל בלידה הראשונה, פחדתי שלא לקחת אותו בלידה השניה. עדיין מחלחל בי הפחד לעבור את הצירים ללא אפידורל, וקשה לי להאמין שאפשר בלי. אני מאמינה שצריך לתת לטבע לעשות את שלו, אך קשה לי לאור שתי הלידות להתגבר על הפחד, בייחוד אחרי הקיסרי שעברתי, שמכניס אותי לקטגוריית "הריון/לידה בסיכון"- שחס וחלילה הרחם לא תעמוד בלחץ של הצירים, והתפרים ייפתחו… לא עלינו!

          וגם אני מאמינה באמרה שמה שצריך לקרות קורה, והדברים לא קורים סתם, אלא הם באים ללמד אותנו משהו, ולעזור לנו לתקן.

          אבל מה לעשות… צריך לעשות עבודה רבה כדי להשתחרר מהטראומות

          ובאמת, הכי חשוב שכולנו בריאים ושלמים!
          המזל הוא שאנחנו באיזושהי צורה שוכחות, והרצון להביא ילדים, שאין אושר גדול מהם, חזק יותר. כך זה אצלי לפחות!

          בהצלחה וסופ"ש מקסים!

  2. אפרת ארנון הגיב:

    ענת, וואו! איזה כייף לך! ואיזה אומץ!
    3 לידות בית, באמת מגיעה לך טפיחה על השכם!

    הלוואי שהיה לי את האומץ והאפשרות לא להגיע לבתי חולים.
    הלידה הראשונה שלי התחילה בירידת מים מקוניאליים, ולאחר זירוז ללא אפידורל שנמשך 26 שעות, הגעתי לחדר הניתוח.
    בלידה השניה, לא רציתי להגיע שוב לחדר הניתוחים, ועשיתי הכל כדי לא לחזור על הטראומה בשנית. לקחתי מיילדת פרטית, ולשמחתי סיימתי רק בואקום.
    אינני יודעת אם עדיין אני נמצאת בסיכון לאחר הקיסרי, והאם זה יהיה חכם מצידי לנסות לידת בית אחרי הלידות שעברתי, אבל הייתי שמחה לא להגיע לבתי חולים יותר באירועים משמחים שכאלה.

    חג שמח!

  3. בס"ד

    ענת כמה מרגש!
    לא אכביר מילים, רק לספר לך שגם אני ילדתי עם רוזי המדהימה והמקסימה. איזה כיף לך!
    מאחלת לך כל טוב ושתמיד תמיד תקשיבי ללב. הוא לא טועה!
    המון אהבה מאשה לאשה.
    גליה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עברתי לתחליף חלב, ואני מאוד מרוצה

מאת : אמא לא מניקה

14 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

האמת שאני בעד הנקה- אבל רק אצל אחרות :)…
בילדה הראשונה ניסיתי להניק 3 שבועות ( עם תוספת של תמ"ל), היה נ ו ר א קשה, והפסקתי.

בילד השני בכלל לא רציתי להניק, אבל המשפחה לחצה ועשיתי את זה רק מתוך לחץ- שבוע ימים בלבד ! והודעתי חד משמעית שזהו ! הנקה זה לא בשבילי.

עיר מחולקת לפי דת, מאוחדת ב IVF

מאת : שרית ב.

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אני ברת מזל להיות אזרחית ישראלית שבו על פי החוק ממשלתי מסבסדת במידה רבה טיפולי פוריות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לעבור טיפולים כאלה, ובאותו זמן גם לעבור פשיטת רגל. מדוע הממשלה שלי כל כך נדיבה? כי היא חייבת לעודד ילודה יהודית. זהו העתיד של המדינה שלי. אני אחראית על עתידו של העם היהודי. אז זה טוב בשבילי.

אני ? בכנסת ?

מאת : לימור לוי אוסמי

2 באוגוסט 201115 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

אתמול הייתי לראשונה בכנסת. כן, כנסת ישראל.

הגעתי לשם במסגרת הכנס לחקיקה מגדרית של 'מתפקדות: הלובי לשוויון בין המינים'. חקיקה מגדרית ? מה לי ולכנס חקיקה מגדרית? שאלה טובה, אך מסתבר שיש דברים שאת חשיבותם ומשמעותם מבינים רק בדיעבד.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)