מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוקטובר 2010 | 6 תגובות

הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא !!

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

אוף. זה מה שיש לי להגיד על הסרט התיעודי שהוקרן אתמול בערוץ 2 על דיכאון אחרי לידה. הוא שיקף אחד לאחד את הגישה המסורתית לדיכאון אחרי לידה, כמו שכתבתי עליה בפוסט כאן.

הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ??

כל כך קיוויתי שסוף סוף ידברו על דיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח של הסרט: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה" (ניסוח לא אחד על אחד ).

האם הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ? אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה ?  ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות) ? מה לגבי התחושות השליליות שנשים מרגישות אחרי לידה ?

הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא. עם הלידה של התינוק מגיעות גם תחושות בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות שיכולות להרגיש כמו דיכאון.

קושי ואפילו מידה של מצוקה אחרי לידה זה דבר טבעי

אחת התקופות הקשות ביותר בחיי האישה הם החודשים הראשונים אחרי הלידה, אז למה עדיין ישנה ההתייחסות לתחושות קשות של נשים רק במובן הפתולוגי שלו ? בתקופתנו, הייתי מצפה שנדבר כבר אחרת, שתהייה כבר ההבנה הטריוויאלית והברורה שקושי ואפילו תחושת מצוקה אחרי לידה זה – טבעי ! ובעצם, למה לא ?

האמהות היקרות בסרט שיתפו בכמה תחושות, שנחוו עבורן כקשות מאוד ותוארו כחלק מהדיכאון שלהן :

עצב,

קושי יומיומי,

חוסר הנאה,

התנפצות הפנטזיה של האמהות,

אכזבה מההתעסקות בקקי-פיפי כל היום והתחושה שזה כל עולמנו עכשיו ולתמיד,

תחושה של אובדן הזהות הקודמת וחוסר רצון לאמץ את הזהות הנוכחית כפי שהיא מובנת היום,

רצון להיות לבד ובנפרד מהתינוק- פשוט לא להיות איתו לכמה זמן,

העדר שמחה,

כעס על בן הזוג וקנאה בו שהוא חוזר לעבודה מבושם אחרי שלושה ימים מהלידה כשהיא נשארת עם הטרנינג המלוכלך מהפליטות של התינוק.

זה נורא מבאס ומאכזב להרגיש ככה וקשה לומר מתוך צפייה בלבד עד כמה הסבל של אותן אמהות היה קשה ועמוק, אבל כשהסתכלתי על הסרט כצופה והבנתי את הדברים כמו שנאמרו בדיוק, נותרתי עדיין עם ההרגשה של: "ברור, ככה זה אחרי הלידה. למה זה נחשב לפתולוגי ?"

אני רואה את הדברים קצת אחרת. בעיניי,  הבעיה היא לא בהימצאותן של התחושות האלו, אלא דווקא בציפייה שהן לא אמורות להיות בנו, בתחושה ובהבנה שזה פתולוגי להרגיש ככה, שזה לא נכון, שזה לא טוב וש"ככה אמא לא אמורה להרגיש".

במציאות – אמהות מרגישות ככה. המון אמהות מרגישות ככה ואפילו אגדיל ואומר שבעיניי אמהות אמורות להרגיש ככה.אמהות אמורות וראוי שירגישו ככה, כי החיים שלהן משתנים מאוד והמציאות של גידול ילדים היום היא מציאות לא פשוטה.

 החיים שלפני הלידה הם לא החיים שאחרי הלידה ונשים שמרגישות שלפני הלידה החיים שלהן היו מלאים, מספקים ומאושרים, שהיו להן חיים עצמאיים, בשליטה (פחות או יותר) מלאים באתגרים, פעילויות וחוויות נתקלות בקושי גדול כאשר רבים מאלה נלקחים מהן באפן שמפתיע אותן.

אחרי הלידה, בעיקר בחודשים הראשונים, אמהות רבות מרגישות סוג של  ניתוק מהחיים הקודמים שלהן – ניתוק מחיי החברה, חיי העבודה ומהעולם החיצוני בכלל. אמהות מרגישות שההתעסקות הסיזיפית של הטיפול בתינוק : האכלה- החלפה- שינה, לא ממש מהנה והתשישות היא פשוט עצומה. והבעל ? חוזר לעבודה…

 מי אמר שאנחנו צריכות להיות מאושרות מלהיות עם התינוק 24 שעות ביממה ?

למה שנשים לא ירגישו קושי, עצבות ויגיעו לדיכאון אחרי לידה ? מי שם את הסרגל על התחושות האלו וקבע "מכאן- התחושות האלו הן פתולוגיות. מי שמרגישה ככה- היא לא בסדר !" ? האם זה לא מעיד על כך שהנורמה, שוב, היא שאמהות צריכות להיות מאושרות, נהנות ומסופקות מתפקידן הנשי החדש, וכך, מי שמאושרת היא בריאה, מי שמרגישה גם עצבות- חולה? מי קבע שאנחנו צריכות להיות מאושרות מלהישאר בבית לבד ולטפל בתינוק 24 שעות ביממה ? מי קבע שזה לא אמור להעציב אותנו שהחיים שלנו השתנו ושאנחנו מרגישות לבד בכל השינוי הזה ?

מישהו שקבע שאמהוּת אחרי לידה אמורה להיות מהנה, מספקת ומתגמלת, ובכלל, באופן כללי, השיא בחייה של כל אישה ממוצעת ולכן, כאשר שאנחנו מבינות שאנחנו לא מרגישות ככה, אנחנו חרדות, מדוכאות, מוטרדות, לחוצות ומתחילות לתהות- מה לא בסדר איתנו ?

בנוסף,  בחודשים הראשונים לאחר הלידה הראשונה אנחנו נוטות לחשוב שהעבודה הסיזיפית הזאת מהות האמהוּת וזה יכול נורא להלחיץ לחשוב שככה החיים שלנו ייראו מעכשיו, במיוחד שציפינו שהכל יראה אחרת. מאוד מרגיע לדעת שהחודשים שאחרי הלידה לא משקפים בכלל את האמהוּת כולה, בעיקר במידת הקושי והעייפות היומיומית.

שיחה תומכת, מבינה ולא שיפוטית מאוד יכולה לעזור

הבשורה הטובה היא שבדרך כלל הכול בסדר איתנו. רוב האמהות שהרגישו מצוקה וקושי גדולים מאוד ואובחנו כמתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, מוגדרות כמתמודדות עם דיכאון "קל" ומחקרים הראו שלרוב שיחה או שיחות תומכת, מבינה ולא שיפוטית (באופן אישי או בקבוצה) מסייעות להן להתמודדות איתו. כלומר, לרוב אנחנו רק צריכות לבטא ולהוציא החוצה את מה שאנחנו מרגישות וגם לשמוע שאנחנו "בסדר". שזה בסדר שיש בנו את הרגשות האלו, שכל כך לא ציפינו להם. אנחנו רוצות שיכירו בנו וברגשות שלנו, שיבינו את השינוי שאנחנו עוברות, את הקושי שאיתו אנחנו מתמודדות, שייראו שגם עצוב ולא טוב לנו ושהכול ממש לא דומה למה שציפינו וקיווינו.

הגיע הזמן להבין שמידה של דיכאון אחרי לידה היא לגיטימית, טבעית ואפילו- הכרחית, הגיע הזמן לקבל בהבנה את הרגשות האלו, לדעת שהם קיימים, לא לפחד מהם ולא להתרגש מהם. הם רגשות שבהחלט יש להם מקום נוכח השינוי המשמעותי שמתרחש לנו בחיים.

דווקא הבהלה שלנו מהרגשות הטבעיים שעולים בנו, הבושה שאנחנו מרגישות נוכח הימצאם, ההסתרה והעדר השיתוף יכולים ליצור את הדיכאון ולהחמיר אותו.

התחושה אחרי הלידה היא לעיתים של סבל, של העדר הנאה, של קושי, של אכזבה ותסכול, של כעס ושל חוסר אונים. את צודקת, נורא מבאס להרגיש ככה אחרי לידה. רוב הנשים שמרגישות את הרגשות האלו, בעוצמה סבירה, הן נשים שמרגישות ומבינות שהחיים שלהן השתנו, שהמציאות היא לא מה שהן ציפו וקיוו לה ורבות מהן מאוד מתביישות ולא מרגישות בנוח עם התחושות האלו שבהן.

יש מקום לתחושות האלו וכדאי לדבר על זה. לרוב האכזבה מהתחושות, ההדחקה, ההסתרה והבושה, יוצרים תחושה גדולה יותר של מועקה וסבל מאשר התחושות עצמן. פעמים רבות הבעיה היא לא בתחושות עצמן, אלא בכך שאנחנו לא מסכימות עם זה שהתחושות האלו קיימות בנו ורוצות להיפטר מהן. רוצות את הפנטזיה שחלמנו על האמהוּת.

יש גם מקרים קשים של דיכאון אחרי לידה, שבו אותן התחושות בדיוק שקיימות אצל כולנו נוכחות בעוצמה הרבה יותר גדולה ומצריך תמיכה וטיפול ארוכים יותר. גם כאן, כדאי לחפש את החיבוק הגדול, העוטף, המקבל והמבין.

טבעי להרגיש ככה בגלל הנסיבות, אבל יש מה לעשות עם זה

אחת הצרות ברגשות האשם שיש בנו על התחושות השליליות שעולות בנו, היא שהן מונעות מאיתנו לשנות את המצב ולהיטיב עם עצמנו. אנחנו כל כך עסוקות  בלהאשים את עצמנו על כך שאנחנו לא מרגישות מאושרות או לא נהנות מספיק ובכך בעצם מונעות מעצמנו באורח קוסמי את האפשרות להרגיש טוב.

כשאנחנו בוחרות לא לקחת על עצמנו את האשמה, יש לנו גם את האפשרות להגיד: " זה לא נורמלי שאני ארגיש מאושרת ושמחה כשכל עולמי מתמקד עכשיו בתינוק, כשאני לא ישנה יותר משעתיים ברציפות ונמצאת לבד כל היום". כשאנחנו מתייחסות את התחושות שלנו כמשהו שהוא טבעי ונורמלי נוכח הנסיבות, יש לנו גם את האפשרות לחפש פתרונות יצירתיים המתאימים לצרכים שלנו ונתוני המציאות. כשאנחנו מדברות על זה בפתיחות, ללא רגשות אשם, בחברה תומכת ומבינה, אנחנו פתאום מבינות (דרך עצמנו או דרך אחרים/ות) שיכול להיות שאפשר לעשות משהו. במקום להמשיך ולסבול ולהלקות את עצמנו על הסבל שאנחנו מרגישות, אנחנו יכולות לעשות מעשה.

כל כך כאב לי על האמא החד הורית שהיתה כל כך מלאה ברגשות אשם על זה שהיא רוצה להתאוור ולצאת מהבית בלי התינוקת שלה. היא היתה בטוחה שהיא אמא גרועה בגלל זה. תארי לעצמך איך היא היתה מרגישה אם היא היתה מבינה שמה שהגוף והלב שלה מבקש, הוא פשוט הכרחי, לגיטימי ונהדר בשבילה. שזה שהיא מבקשת את זה לעצמה מעיד על כמה היא נהדרת.

לעשות מעשה יכול להיות המון דברים: להבהיר לבן הזוג מה המצב ולדרוש שייקח חלק משמעותי יותר בטיפול, לדבר על זה , להיפגש עם חברות, להיכנס לפורומים, לכתוב, לשבור תכנית חיסכון או לקחת הלוואה בשביל עוזרת בית/מטפלת/מבשלת/חוגים, להצטרף לקבוצת אמהות, להיות בליווי אישי צמוד, לצאת מהבית ולהתאוורר בלי התינוק/ת. יש כל כך הרבה אפשרויות וכל אחת צריכה ויכולה לעשות משהו אחר. אבל- כשנכנסים לתוך מעגל ההאשמה, התחושה היא ששאנחנו מרגישות ככה היא בגלל דפיקות אישית מסוימת ולכן אין מה לעשות.

יש מה לעשות. החודשים אחרי הלידה הם קשים מאוד, בחלקם הגדול בשל המציאות שבה אמהות יולדות היום (בבדידות, בהעדר תמיכה פיסית ורגשית מספקת, עם פנטזיית לידה ואמהוּת, עם עודף מידע לגבי הדרך הנכונה לגדל ולטפל בתינוק, מגיעות ללידה אחרי חיים מלאים ועצמאיים ובעלות שאיפות מהחיים ). בהינתן המציאות הקיימת, טבעי שנרגיש תחושות שליליות ועוד יותר טבעי שנבין שהן עולות שלא בגלל פגם אישי פתולוגי שהוא.

בינתיים, אני רוצה להזמין אותך, אמא אחרי לידה, להצטרף לאחת הקבוצות המדהימות של אמהות אחרי לידה שקיימות ברחבי הארץ. שם תוכלי לדבר באופן חופשי ופתוח על כל מה שאת מרגישה אחרי הלידה. כמובן שיש גם נשים שמלוות אמהות אחרי לידה באופן אישי. הכי חשוב- לדבר, לדבר, לדבר על זה. לא להשאיר בבטן.

כבר בשבוע הבא אפרסם מאמר נוסף על התחושות של דיכאון אחרי לידה.

 

כתבות מקצועיות נוספות על דיכאון אחרי לידה:

דיכאון אחרי לידה – הגישה המסורתית / לימור לוי אוסמי

דיכאון אחרי לידה ושמחה ביחד ?/ לימור לוי אוסמי

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהתעדכן דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

 

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי הלידה”

  1. מירב הגיב:

    תודה לך על המאמר.עשיתי לי סדר בראש.אני חווה עכשיו קושי גדול אחרי הלידה
    בכי ומצבי רוח קיצוניים.
    ואחרי הצפייה בסרט שאלתי את עצמי האם אני בדיכאון פתולוגי או לא?לקחת כדורים?
    מרגישה עכשיו שהתשובה היותר ברורה היא לא. אני פשוט חווה קושי טבעי של אחרי לידה.קושי מהתלות האין סופית הזאת של תינוק, מהלהניק כל היום, מלא לישון מספיק,מלהחזיק על הידיים בלי הפסקה,מזה שקשה לי לפעמים ללןכת לשרותים,מזה שקשה לי לצאת איתה וליסוע כי היא צורחת המון בנסיעות…
    אז אני לא צריכה כדורים, רק חברה ואוזן קשבת. מישהו שיזכיר לי שזה ישתפר
    ויהיה יותר קל עם הזמן.מנסיון של הילד הגדול אני יודעת את זה.

    • מירב יקרה,
      תודה לך שאת פה ושמחה שהמאמר עזר לך קצת.
      בנוסף לחברה ואוזן קשבת, מציעה לך גם להיעזר בעזרה פיסית ממש שתאפשר לך לנוח, לצבור כוחות ולהתאושש. הכל נראה טוב יותר אחרי כמה שעות שינה ומנוחה.
      אם תרצי אוזן קשבת, אני פה.
      את יכולה למצוא אותי גם בפייסבוק, במייל ובטלפון. כל הפרטים ב'אודותיי' בשורה העליונה של האתר.

  2. עינת הגיב:

    "הבעיה היא לא בהימצאותן של התחושות האלו, אלא דווקא בציפייה שהן לא אמורות להיות בנו",

    משפט חשוב מאוד-כמעט כל התורה כולה להתחיל להבין מה קורה בגופינו אחרי לידה:)

    ישר כוח על האתר:)

    עינת

  3. דנה הגיב:

    היי לימור
    איך אפשר להצטרף למעגלי האמהות שציינת?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: האוטובוס בדרך להריון

מאת : ליטל אוהב ציון

9 בדצמבר 20105 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אסון האוטובוס והכמיהה לניסים מובילה אותי לכתוב את הפוסט הבא, על האוטובוסים שלי בחיים והכמיהה האין סופית הזו להרות ועל התחנות בדרך של טיפולי פוריות:

את נכנסת לכביש, חד סיטרי (ברוב הפעמים), לא סתם כביש, אלא HIGH WAY בדרך יש כל מיני סוגים של רכבים, אופנועים, מוניות ואוטובוסים.

קו אחד של אוטובוס הוא ה"קו הטבעי" זה הסוג שמאמין שיש קשר הדוק בין גוף ונפש, באוטובוס הזה תפגשו המון נשים לבושות לבן, בלי איפור ובלי לק, טבעיות ככל האפשר שעושות יוגה ו/או מדיטציה ו/או דמיון מודרך ו/או דיקור סיני.

מתהפכת לי הבטן כשאני מדברת על הלידה| ניתוח קיסרי

מאת : יפית רכס אפוטקר

15 ביוני 201125 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

עד היום, כאשר מדברת על לידת בני השני (לפני ארבע שנים) מתהפכת לי הבטן ומרגישה תחושה לא נעימה מנסה להזדחל שוב פנימה.

את ביתי הבכורה ילדתי בלידה טבעית. אומנם 3 ימי אשפוז מרובי זירוזים, אך החוויה עצמה נתפסה בעיניי כטבעית. עם ביתי העברתי שנתיים קסומות בבית (סיפור בפני עצמו, עברתי תאונה שבה שברתי חולייה בעמוד השדרה) בקושי רב הפקדתי אותה בידי המטפלת וחזרתי למחזור העבודה.

שלוש שנים לאחר מכן , אחרי שלוש הפלות, גיליתי שאני בהריון ושמחתי מאוד.

ביום שבו נולדת

מאת : שירלי יהלום

15 בדצמבר 2012תגובה אחת

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

עם השנים נפערה תהום בינינו. תהום שלא ראיתי או לא רציתי לראות עד בעצם אותו יום משפחה בביה"ס. שבו כל הילדים רצו להורים לחיבוק, ואתה- לא הסכמת. הייתי האמא היחידה שעמדה מיותמת ללא חיבוק מהילד שהיא כל כך אוהבת ולא מבינה למה.

גדלת להיות ילד מקסים חכם ורגיש, שיודע לעמוד על שלך, ולהתעקש על דרכך. וזו כנראה היתה המתנה הגדולה שלך אליי. מתנה שהבנתי רק מהמסע שעברתי. לא איפשרת לי להפוך אותך למי שאני רציתי. למי שאני כיוונתי אותך.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם