איך יולדים ככה ?? על היפנובירתי'נג לידה טבעית- מסע אישי. חלק 2

מאת : לימור לוי אוסמי

13 באוקטובר 2010 | 4 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

בפוסט הקודם סיפרתי על הצורך המפעפע בי לחקור ולכתוב ועל ההזדמנות שניקרתה בדרכי כשנחשפתי באופן אקראי לקליפ של אישה שנראית מאוד נהנית ללדת

 

 סיפרתי גם שהסתבר לי שאני מכירה את אותה אישה, למרות שלא רואים את פניה בקליפ, מכיוון שהיא פנתה אליי בעקבות הפרסום שלי בפייסבוק של הקליפ הזה.

באופן אינסטינקטיבי ממש, כתבתי לה שאני רוצה עוד פרטים על הלידה שלה. ושאלתי אותה על ההכנה המנטלית שהיא עברה לפני הלידה. וכך היא כתבה לי בחזרה:

"בניתי משפטים שמחזקים אותי"

"קודם כל, הלכתי למישהי שעוסקת בהיפנובירת'ינג (Hypnobirthing  ) על מנת לעבד את הלידה הראשונה ולשמוע מה זה היפנובירת'ינג. שיטת ההיפנובירת'ינג מדברת על כך שהכאב בלידה נובע משילוב של כאב פיזי יחד עם הפחד והחששות שמעצימים את הכאב, כך שאם נצליח להעלים את הפחד, יישאר לנו רק להתמודד עם הכאב נטו וזה הרבה יותר פשוט.

התחלתי לבנות עם אותה אישה משפטים שמחזקים אותי וחזרתי עליהם כל ערב עד הלידה (מחודש חמישי-שישי בערך). הנה כמה דוגמאות למשפטים שבניתי:

אני יולדת אור,

אני יולדת אהבה,

כל ציר מקרב אותי לתינוקת שלי,

כל ציר הוא גל ואני רוכבת על הגלים, 

אני מוקפת אור,

אני נושמת אור,

כל ציר הוא כמו גל עולה ויורד,

אני בטוחה,

עם כל ציר הגוף שלי מפנה דרך לתינוק,

אני מוותרת על השליטה ונותנת לגוף להוביל אותי,

הלידה מזרימה לי כוח ומעצימה אותי,

גופי רפוי ומשוחרר ומוכן לקבלת התינוק,

אני שרה את התינוק החוצה,

 אני נושמת את התינוק החוצה.

יצרתי את המשפטים האלו במשך תקופה ארוכה בהריון. כל ערב הלכתי לישון כשאני עושה הרפיה לגוף וחוזרת על המשפטים האלו. יש משפטים נוספים שמתרוצצים ברשת שנשים יכולות להיעזר בהן. "

"הכנתי ארגז כלים ללידה"

"בנוסף, הכנתי דף עם ארגז כלים ללידה ( יש גם באתר "באופן טבעי" ), רשימה של דברים שיכולים לעזור לי בזמן הלידה:

תרגילי נשימות,

להזכיר לי דימוי של בלון שאני מנפחת ומשחררת,

להגיד לי שאני אהובה, יפה,

להזכיר לי לדבר אל התינוקת,

לצחוק איתי,

לרקוד איתי,

להקריא איתי את המשפטים,

להזכיר לי לנשום ולשחרר,

להזכיר לי להרפות את כל הגוף,

לעבור איתי איבר איבר,

לזמזם ולהמהם לי,

אם הלידה מתעכבת/נעצרת לשאול אותי ממה אני מפחדת,

להזכיר לי שהתינוק בחר בי.

קראתי המון סיפורי לידה (בעיקר סיפורי לידות בית) ומתוכם לקחתי דברים שהתחברתי אליהם ויכולתי לדמיין דברים שפחות מתאימים לי ולהתריע מראש נגדם. לדוג', הודעתי למיילדת שאני רוצה ללדת את השלייה לבד, בלי התערבות. גם אמרתי למיילדת שאני רוצה ללדת לבד וסיכמתי איתה שהיא תעמוד ותסתכל, ובאמת הבת שלי יצאה לידיים שלי והמיילדת רק עמדה והסתכלה.

קראתי המון סיפורי לידה מעצימים. כל סיפור לידה נתן לי רעיון למשהו שיכול להתאים לי או עלול להפריע לי. ראיתי סרטונים מחזקים ובכלל, נקודת המוצא שלי לקראת הלידה היא שהגוף יודע ומסוגל ללדת בלי הפרעה (בכל זאת בחרתי בלידת בית). דאגתי מראש שהסביבה שלי תהיה תומכת (בעלי והמיילדת בלבד). וידעתי שהגוף שלי מסוגל לעשות את זה, אני צריכה רק לשחרר את העכבות שלי ולהקשיב לגוף שלי שיודע מה טוב לו".

הכנתי דיסק (למען האמת, שני דיסקים) עם מוזיקה שעושה לי טוב. שמעתי את השירים האלו מליון פעם לפני הלידה ותוך כדי הלידה. בפועל, את רוב הצירים העברתי עם שיר אחד מול המחשב.

"באתי אל הצירים בכוונה מלאה של שמחה"

"אני זוכרת שכשהתחילו הצירים באתי אליהם בכוונה מלאה של שמחה, זאת אומרת, במקום לחשוש מכל ציר שמתקרב, ומכל כאב שהציר יביא איתו, התרגשתי שהנה בא עוד ציר ושוטף אותי ומקרב אותי לתינוקת שלי. קראתי (לדעתי באתר "באופן טבעי") משפט שחיזק אותי בסגנון "תודה לאל, הנה מגיע עוד ציר" – ומאוד התחברתי (במיוחד בגלל שרוב תשיעי היו לי צירים שבאו והלכו), אז כל ציר שהגיע שמחתי כי ידעתי שזה מקרב אותי עוד צעד לקראת הלידה.

לפני הלידה הראשונה הייתי במפגש שנקרא "ללדת בשמחה" שמדבר על לידה לפי שיטת ימימה. משם התחברתי לכך שאני למעשה צינור שמאפשר לנשמה אחרת להגיע לעולם. התפיסה שאני צינור הקלה עליי ואיפשרה לי לשמוח בזמן הצירים.

למזלי, כבר בלידה הראשונה גיליתי שלא חייבים ללחוץ בשביל ללדת. בציר הלחץ האחרון בלידה של הבת הבכורה שלי, הצלחתי לנשום אותה החוצה, כך שידעתי שזה אפשרי והפחד מהתמודדות עם צירי הלחץ לא היה קיים. ידעתי שאצליח לנשום אותה החוצה. בפועל, נאלצתי להחזיק אותה בפנים בזמן צירי הלחץ עד ששיניתי תנוחה כי לא היו מספיק מים בבריכת הלידה. ברגע ששיניתי תנוחה היא החליקה החוצה עם הציר הבא.

בגלל שעבדתי המון על המשפטים המחזקים שלי לפני הלידה, בזמן הלידה כבר הייתי עמוק בתוך התחושה שרציתי. הרגשתי מוקפת אהבה ומוקפת אור. מעולם לא הרגשתי יותר יפה מאיך שהרגשתי בלידה של הבת שלי. זה היה הדבר הכי כיפי שהיה לי בחיי (הדגשה שלי).

אגב, כתבת בפייסבוק שעשיתי הכנה פיזית. לא עשיתי כלום. רק המון עבודה מנטאלית לפני. כל לילה לפני השינה עשיתי מדיטציה וחזרתי על המשפטים שלי. דאגתי להגיע ללידה במצב רוח מאושר (אני מנסה להיות במצב רוח כזה תמיד) ולשמור על ההתרגשות שיש מלידה תוך כדי הלידה. התייחסתי לצירים כשהם באו, מבלי לחשוש מה יקרה בציר הבא. התמקדות מוחלטת בהווה ובהתרגשות לקראת המפגש עם פרי בטני".

לאחר שהיא נתנה את אישורה, פירסמתי את הדברים שלה בפייסבוק והתגובות לא איחרו לבוא..

בפוסט הבא- על המחירים של הלידה ה"טבעית".

לכל הפוסטים של לידה טבעית-מסע אישי

אם אתן רוצות להמשיך להיות מעודכנות- יש לכן אפשרות להירשם בצד שמאל של האתר.

מחכה לקרוא את התגובות שלכן,

לימור

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “איך יולדים ככה ?? על היפנובירתי'נג לידה טבעית- מסע אישי. חלק 2”

  1. מאת אושרה לין-מזרחי:

    מדהים היה לקרוא את כל השלבים , את המוכנות הזאת שלה ללדת בצורה כזאת. הלוואי עליי. מאוד רוצה ומייחלת לעצמי ללדת את הלידה הבאה (השלישית), כשתהיה וכשתגיע בצורה כזאת .
    מחכה לעדכונים נוספים
    תודה לכן

  2. כאחת שעברה לידה ראשונה התערבותית ולידה שנייה טבעית, אני מאשרת שלהכנה המנטאלית יש חשיבות עצומה

  3. לימור, אני מוכרחה לציין שהיתה לי לידה כזאת כמעט בדיוק.
    עשיתי גם כן הכנה מנטלית וגם לי היו משפטים של חיזוק.
    אלא שבניגוד ליולדת המדוברת, עשיתי הכנה רוחנית ללידה.
    יש פסוקים מהתורה שאומרים אותם בזמן צירים, פסוקים שגם הם מתארים שאני יולדת נשמה טהורה – "כל הנשמה תהלל י-ה" ועוד.
    וכמובן תפילות בכל ציר.
    ידוע שהמתפלל על חברו נענה תחילה, ולכן, אשה שמתפללת בזמן צירים, שזה זמן שכואב מאוד, היא נענית תחילה וגם תפילתה מועילה לחברתה.
    הכנתי רשימה של אנשים שזקוקים לישועה. ראשית – עקרות ונשים שמנסות להרות בשנית, אחר כך, רשימה של אנשים הזקוקים לרפואה, אחר כך לפרנסה וכן הלאה.
    לכל שם הקדשתי ציר שלם!
    וכך העברתי את הצירים.
    ולגבי השמחה, כמו שהיולדת לעיל כותבת, גם אני הייתי שמחה שהנה אני יולדת נשמה חדשה וטהורה וזה מילא אותי שמחה.

    הכנה מנטלית – רוחנית היא חשובה ביותר, כדאי למצוא דולה או מדריכת הכנה ללידה שמתמחית בזה, בנוסף לכל השאר.

    גליה – מתנות ליולדות
    http://www.7peimot.co.il

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה הקיסרית שלי ניפצה לי את כל ה"פנטזיות" על הלידה המושלמת

מאת : נגה אורון שכטר

8 בינואר 20124 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה הקיסרית שלי ניפצה לי את כל ה"פנטזיות" על הלידה המושלמת, בה אני יולדת באופן טבעי, ללא אפידורל, ובכלל לא כואב לי, בעלי תומך בי ואנחנו מתנשקים בין הצירים…

בפועל, הבייבי שלי היתה במנח עכוז, במשקל 4 קילו, ועודף מי שפיר…

אז במקום סיפור לידה, יש לי סיפורי צירים מוקדמים.

שבת בוקר- מתעוררת עם כאב בטן. כאב מוכר של קלקול קיבה והתכווצות בבטן- ואני קמה לשירותים.

חוזרת לישון, ואחרי שעה: שוב כאבים. אז שוב קמה (יותר נכון לומר מנסה לקום אבל יוצא לי מן גלגול כזה מהמיטה כי נורא קשה וכבד לי כבר!) ושוב משלשלת..

ככה איזה 4 פעמים.. וכבר אי אפשר לחזור לישון.

חולה אהבה

מאת : סשה חזנוב

11 במרץ 20122 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

רוב הסיכויים ובעיקר מהיכרותי עם הורים רבים, חברים, מכרים, שאם בוקר אחד מבשרים להם שעליהם לשים את שגרת יומם בצד, על שלל העיסוקים וההתחייבויות ולהיות בבית עם ילד חולה לזמן בלתי מוגבל, הרגשות הראשונים שיעלו יכללו, ככל הנראה, תסכול, לחץ או ייאוש מקדים ומעל העל – דאגה. הידיעה שתשודר במבזק החדשות היומי של הראש תהיה דרמתית – יציאה משליטה, שיבוש, שיבוש, שיבוש, אי וודאות, התארגנות מחדש… שבר.

איך להתמודד עם האכזבה מבן הזוג אחרי הלידה ?

מאת : אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית וזוגית

25 בינואר 20110 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

לפני הלידה יש לכל אחד מבני הזוג ציפיות שונות לגבי השינוי הצפוי.

כשהציפיות מציאותיות אז יותר קל להתמודד, אבל רובנו לא באמת יודעים מה יקרה אחרי הלידה וכשיכנס ילד לתוך הזוגיות שלנו ונהפוך למשפחה. יש ציפיה, התרגשות וחששות אבל אין הבנה אמיתית עד שזה לא קורה.