הנקה או אי הנקה ? (או "למה להשאיר את הספר החדש בסלון")

מאת : ליטל אוהב ציון

16 בדצמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

כשילדתי את בניי התאומים, הייתי נרגשת במיוחד, לידה ראשונה, ניתוח קיסרי, שני פגים קטנים, אמא בפעם הראשונה בחיי, תחושות ורגשות מתערבבים להם בקשת של צבעים.

מיד עם התאוששותי מהניתוח יצאתי לפגיה לראות את גוזליי, כל שעלה בראשי חוץ מלראות אותם ולגעת בהם, זה הקול הקטן הזה שישב לי ליד האוזן ולחש "הקולסטרום, הקולסטרום".

כאמא טרייה הכרתי את המילה הזו מספרי ההריון והלידה, וכבר שם מטפטפים לך כמה החלב הראשוני חשוב ושהוא בגדר ה-MUST לרך הנולד.

אז, עוד לפני שידעתי איך להניק ומה עושים שם עם שני הרי ההימלאיה שצמחו מתחת לגרוני, דאגתי לקולסטרום…ומאחר ובניי היו פגים באינקובאטור התחלתי במלאכת החליבה.

ושם במסדרונות בית החולים ישנם תאים תאים, ובכל תא משאבה, את רק צריכה לבוא עם הקונוס שלך והבקבוק שלך ולהתחבר למכונה, וכך לפני שזכרתי שכל גופי כואב מהניתוח, החלה המשאבה לחלוב את ההימלאיה הפרטית שלי, ורק אחרי שנדהמתי לראות את פטמותיי היקרות נמתחות ומתכווצות הבנתי שיש כפתור קטן של מינימום ומקסימום. תודות לפרה שהיתה כאן לפניי, המשאבה שלי היתה מכוונת למקסימום…וכך לפני שפטמותיי נתלשו מגופי הורדתי הילוך למינימום.

 בספרים, בסרטים ובסיפורים של חברות, את מתארת לעצמך בקבוקי חלב שנשאבו והוכנסו למקרר, שקיות חלב שנשאבו והוכנסו להקפאה, ואצלי…מבט דרומה להימלאיה שלי ואחרי מספר דקות לא מבוטל, הפתעה, CC 5 בקושי!!! איפה מתחבא לו הקולסטרום הזה ?

למה לא אומרים לנו שום דבר על כמויות ? שיחת הרגעה עם הפרה שלידי הבהירה שזה נורמלי.

 הנקת תאומים זה לא דבר פשוט, במיוחד אם הם פגים.

אם יש לך מזל, אז אין סינכרון בין שעות ההאכלה שלהם ואת יכולה להניק אחד אחד וחוקי מרפי קובעים שאין לך מזל ושניהם רעבים בו זמנית.

אז אם יש לך מזל, אדם נוסף נמצא לידך ובזמן שאת מניקה עגל אחד, האדם הזה מגיש לך את העגל השני ומחבר אותו לפטמה (שמזמן הפכה נחלת הכלל) ושוב נכנס לו מרפי עם חוקיו המעצבנים, וגם כאן אין לך מזל – את לבד, מניקה אחד ומסתכלת בעיניים אדומות ודומעות על אחיו שצורח מרעב.

מהיום והלאה שתפגשו אמא לתאומים, שלא נדבר על שלישיה, תדעו שהיא מלאת יסורי מצפון !

אז הנה, עברו להם חמש שנים ונולדה לי ביתי הקטנה, וכל שחלמתי עליו הוא להרים אותה בזרועותיי ולהניק אותה בשקט ושלווה מבלי למהר, מבלי לחשוב על תינוק אחר שרעב עכשיו וצריך אותי, בלי לחשב תורים ובלי אותם ייסורי מצפון.

וכך זה היה. הקטנה שלי קלטה מהר מאד את עניין היניקה והחלה לטפס למרומי ההימלאיה.

חשבתי להיפרד מייסורי המצפון ? אז חשבתי….

איך אדע כמה היא אוכלת ? ואם היא שבעה ? ומתי הבכי הוא של רעב או של משהו אחר ? ומתי להציע ציצי ? ועוד אלף ואחת שאלות.

אני כבר הבנתי, כל עניין ההנקה הזה הוא בעצם ניסוי וטעייה. או בעצם ניסוי ותהייה.

והנה עברו להם ארבעה שבועות, בהם רוב רגעי ההנקה הם בדיוק כמו שחלמתי עליהם. אני נהנית להניק, להביט בקטנה שלי, לברך אותה ולשלוח לה אהבה בעיניים.

אמממה יש ימים שהיא כל היום על הציצי ואני מתכוונת לכל ! היום, רעבה ? קפיצת גדילה ? ואולי שלג בפסגות ההימלאיה?

כאמא מניקה תמיד רודף אחריי החשש, שמא אין לי מספיק חלב, ובגלל אותו חשש קניתי משאבה ביתית, קניתי כמוסות חילבה בחנות הפארם הקרובה, נרשמתי כחברה בפורום הנקה ופתחתי מיני מחלבה במטבח הפרטי שלי. וכמו כל אמא פולניה דאגתי "שהילדה לא תיהיה רעבה…".

במקביל, קניתי את הספר החדש של סופר-נני, הרי היא הגורו החדשה של הורי שנות האלפיים, בכל זאת, אני מתמודדת עם שני בני חמש החווים התקפי קנאה פה ושם ובעיקר חווים את שיעמום החופש הגדול….

הספר בכריכה רכה עליה מתנוססת תמונתה המוגדלת של סופר נני ומשקפייה השחורים מכיל בוודאי שיעורים שאוכל ללמוד מהם.

אז מדי פעם בין הנקה להנקה, בעודי גמורה מעייפות, שערותיי מדובללות, עיניי פוזלות מעייפות וגבותיי אינן מסודרות , אני קוראת שניים שלושה עמודים, אולי אמצא תשובה ואשדרג עצמי כאמא.

והנה, לילה אחד מיני רבים, בו איני ישנה כמו שצריך, הקטנה בוכה ומורמת היישר לזרועותיי בצורה כה מיומנת, ואני בעיניים עצומות כמעט, שולפת שד ומתחילה להניק, ואני עייפה, כל כך עייפה, אין לי כח להניק אותה, מעיזה לחשוב בליבי על הפסקת הנקה וחולמת על קופסאות של סימילאק, אני ממש רואה אותן מחייכות לעברי, והבקבוקים, יש כאלו בקבוקים יפים היום, וורדים, סגולים, פרחוניים אני חולמת לעצמי, ואז בזווית העין אני רואה אותה מסתכלת עליי דרך משקפיה השחורים וכאילו יוצאת לה מהספר וגוערת בי, "איך את מעזה ? בשביל מה הבאת ילדה לעולם אם אינך מתכוונת להניק אותה ? ובגלל מה ? בגלל עייפות ? איזו אגואיסטית, איזו דוגמה את נותנת ? ואת קוראת לעצמך דמות חינוכית?" נופפה לה סופר נני באצבע מאשימה בשלוש לפנות בוקר ליד מיטתי "תתביישי לך" אמרה וחזרה לכריכת הספר.

שקט, דממה בחדר. נבהלתי, היא הפחידה אותי. מי היא חושבת שהיא ככה לצוץ פתאום ולומר לי ת'אמת בפרצוף…..

הסתכלתי על הקטנה שלי שגמעה כל טיפת חלב מההימלאיה, התנצלתי, נדמה היה שזלגה לי דמעה קטנה, נפרדתי לשלום מקופסאות הסימילאק ושורת הבקבוקים המהודרים, הרמתי לגרעפס וחזרתי לישון.

כשהתעוררתי בבוקר, פקחתי עין מבוהלת לעבר סופר נני, היא עדיין היתה שם עם המשקפיים השחורים שלה, מסתכלת עליי ומחייכת, אמרתי בוקר טוב וברחתי למטבח למלאכת החליבה…

בערב, לפני שהלכתי לישון, הפכתי את הספר כלפי מטה ונרדמתי.

* ליטל אוהב ציון כותבת קבועה באתר. תוכלו למצוא את כל הפוסטים שלה כאן.

עוד אמהות כותבות: 

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

ההתייחסות להנקה ולשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים/ שלומית ארד

בהיאבקות העל ההנקה של אלמנט של גאוותנות/ יוליה

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “הנקה או אי הנקה ? (או "למה להשאיר את הספר החדש בסלון")”

  1. מינה ויינשטיין הגיב:

    פרה שלי… אין עלייך בכל עולם! לא משנה מה סופר נני תאמר, את האמא האידיאלית והדוגמה המושלמת בשבילי כדי להיות אמא טוב יותר. אוהבת אותך!!

  2. שלומית הגיב:

    את מתארת יפה מאוד קשיים והתלבטויות של אמא מניקה. וזה לא שלאמא שלא מניקה אין התלבטויות, ספקות ויסורי מצפון.
    האכלה בבקבוק יכולה לפתור דילמה אחת: כמה התינוק אכל בארוחה הזו הספציפית. בזה ההנקה לא יכולה להתחרות, בוודאות המוחלטת הזו (הרי אין על השד קווים…) אבל, בליווי ויעוץ מקצועי אפשר לדעת שהתינוק מקבל מספיק אוכל לפי מספר מדדים: מעקב אחרי יציאות, עלייה במשקל, התנהגות התינוק, מצב פיזי של האמא התבוננות בטכניקת ההנקה ועוד.
    בקשר לעייפות הרבה, התשובה היא עזרה, עזרה ועוד עזרה! לפעמים צריך רק עזרה נקודתית עד שמשבר ההנקה עובר (אני בטוחה שסופר נני תסכים אתי:)לא מצליחה להשיג עזרה? תני בקבוק ואחסני את רגשות האשם בארון יחד עם המשאבה. הרי הכי חשוב זה אמא רגועה ונינוחה לשלושת ילדיה. לא רוצה לוותר על הנקה? התעקשי על עזרה.
    עוד חומר למחשבה: בחברה השבטית של פעם (ובשבטים "פרימיטיבים" של היום) כשלא היו קיימים בקבוקים ומוצצים ושעונים וטיפת חלב, לאימהות לא הייתה כל סיבה לפקפק אם יש להן מספיק חלב.
    ואחרון חביב: רגשות אשם נולדים יחד עם התינוק בעסקת חבילה, ויהיו עם האמא עד יומה האחרון כנראה…

    • ציצקעס הגיב:

      הנקה יכולה להתחרות בהכל, כולל בידיעת הכמות, הרי לא חשוב כמה אכל-חשוב שאכל ושבע. לכן פשוט מסתכלים על פיפי קקי ותינוק מרוצה ויודעים בדיוק כמה אכל…אין כל יתרון למספרים כי כל אמא שמאכילה מבקבוק תגיד לך שגם היא מתלבטת ולא בטוחה שאכל מספיק

  3. Bonnie Aviani הגיב:

    איזה כיף!!! הצחקת אותי. תודה, ממתינה בסבלנות לכתבה הבאה. שבת שלום

  4. חן טיסון הגיב:

    מדהימה שכמוך. איזה כיף לקרוא אותך.
    אני תמיד אומרת אמא רגועה- תינוק רגוע
    אמא מאושרת- תינוק מאושר.
    מה שנכון לך, מה שאת מחליטה, אבל הכי חשוב זה להיות שלמה עם ההחלטה 🙂

  5. אסתר דסקל הגיב:

    נהנתי צחקתי איזו משפחה מנהלת הבת שלי יש לומר שאת מתפקדת למופת .
    נשיקות אמא

  6. אפרת חיים הגיב:

    תור אחת שלא יכולה להניק אני מתה מקינאה על היכולת והקשר שנוצר בינך ובין הילדים אבל חושבת שאת צריכה לחשוב גם על עצמך כי חשוב שהילדה תקבל חלב אם אבל לא פחות חשוב שתהיה לה אמא שמחה, עם כוחות.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה אני צריכה להעמיד פנים ??

מאת : אמא אנונימית

20 באוקטובר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, חברות ובדידות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

טוב, הרבה זמן שלא כתבתי ושוב אני מוצאת את עצמי בשאלה אחת גדולה- למה אני צריכה להעמיד פנים?????? למה אני צריכה לשחק אותה שהכול טוב ושהכול וורוד כשבתוך תוכי לא ממש מרגיש לי טוב ?

אז ככה, כבר 8 חודשים אחרי לידה בקיסרי לא מתוכנן ולא רצוי ועדיין לא משלימה איתו שזה קרה בקיסרי. אופס, לא הייתה ברירה, אבל מה עדיף? עדיף חיים חדשים שברוך ה' צוחק מחייך וגורם לאושר, אבל עדיין משהו פגוע בי ? האם אני בכלל ראויה להיות אימא האם מה שאני עושה זה נכון ועוד ועוד….

והכול מתי מתחיל חוזרים הביתה ומה עושים עכשיו הבעל חוזר לעבודה אימי שתהא בריאה גרה רחוק ממני אין מקום בבית שלה לארח אותי ואת התינוק כך שחוזרים לדירה המושכרת שלי ושל בעלי ומה שקורה זה שאני נתקלת ביום יום שעות שאני לבד אני עם הילד נטו איך אני מתמודדת אם זה?? עובר יום ועוד יום ואני עדיין לבדי מחכה שבעלי יחזור מהעבודה אף אחד לא מתקשר אף אחד לא מתעניין ומה אני אמורה להרגיש חוץ מבדידות? הרגשת דחייה? לשחק אותה שהכול וורוד?

כן, זה מה שעשיתי ונפגעתי. נפגעתי מזה שכמה שתהיה טוב עם המשפחה של הבעל, ככה ירחיקו אותך יותר. מישהו מהם בכלל חשב שאני זקוקה לעזרה בבית? מישהו בכלל חשב שאני לא מסתדרת לבד? מה פשעתי שילדתי בניתוח קיסרי? מה אני צריכה לבקש עזרה? כמות הפעמים שהייתי מתקשרת ולא הייתי מקבלת מענה כל כך רבה שנפגעתי שוב. כן, לא נורא. פעם ראשונה שנפגעתי זה קרה בניתוח ופעם שנייה שהתגלה לי שכאילו לאף אחד לא אכפת ממני ומה בעלי אשם??? זה לא הוא, זה המשפחה שלו.

הנקת תאומים: סיפור ההנקה של התאומים שלי

מאת : מיכל איתם עמרני

4 בספטמבר 20112 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, הנקה

סיפור ההנקה שלי מתחיל למעשה בעובדה שחיינו באותו זמן בהונגריה, והוחלט שאלד בהונגריה. בשלב מוקדם יחסית בהריון, הבנתי שאני הולכת לניתוח קיסרי, תמרי היתה במצג רוחבי והיה ברור שהיא לא זזה משם, כי אין לה לאן.

מאותו הרגע, התחלתי לחפש בצורה אובססיבית ממש חומר על הנקת תאומים.

הפעם ההריון מרגיש "אחר". מה זה אומר לכל הרוחות ?

מאת : מגלה את עצמי מחדש

8 בינואר 20120 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

הפעם זה אחר…

עם נסיון של שני הריונות מדהימים, הפעם ההריון הזה היה אחר. והמילה הזו שיגעה אותי!!

מה זה אומר, לכל הרוחות, "אחר"?

הרגיש לי שיש משהו "אחר" בבטן וחוסר היכולת להבין מה זה ה"אחר" הזה הוא בהחלט אחד הדברים החזקים של החרדות.

האם ה"אחר" הזה הוא טוב, לא טוב?

האם זה אומר שהעובר לא בריא?

שההריון לא בריא?

כמישהי שעוסקת בתחום האיזוטרי, גם שאלות משם באו.

האנרגיה היא אחרת…. מה זה אומר?

האם זו אנרגיה טובה?

האם זו אנרגיה שלילית?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם