מה הקשר בין השריפה בכרמל לאמהות אחרי לידה ?

מאת : שלומית ארד

7 בדצמבר 2010 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים, עזרה ודאגה לעצמנו

לימור ביקשה שנכתוב על תחושות שעולות בעקבות השריפה.
מה הקשר בין השריפה בכרמל לאמהות אחרי לידה ?
עם כיבוי השריפה, אחרי שעות על שעות של דיווחים ושידורים מיוחדים,
מצאתי קשר:
הרבה דובר באתר על הקושי של נשים אחר לידה לבקש ולקבל עזרה. קושי הנובע לפעמים מבושה.
נזכרתי בכך כשחשבתי על כל המטוסים  המיוחדים שהגיעו ממדינות שונות בעולם לסייע בכיבוי.

מצד אחד, נשמעו קולות על "הבושה" בכך שלמדינה כמו ישראל עם חיל האוויר המהולל שלה ועם מזג האוויר היבש והחם והאיומים של מלחמות, פיגועים ורעידת אדמה, אין אמצעים בסיסיים כ"כ לכיבוי שריפות כאלה.

כמובן שעולה גם המחשבה שגם ישראל היא מדינה שהתגייסה בעבר לסייע באזורים מוכי אסון (ארמניה, טורקיה, דרום אמריקה) במיוחד זכור ההישג המרשים של בית החולים הצבאי שהוקם בטהיטי. וייתכן מאוד שגם בעתיד תמשיך ישראל להושיט סיוע בתחומים בהם יש לאנשיה ניסיון רב (ניסיון שהושג ברובו בעקבות אסונות לצערנו).

מצד שני, יש משהו מאוד מחמם את הלב בהתגייסות למענינו מצד מדינות פחות צפויות כמו מצרים, ירדן, טורקיה ורוסיה. מחמם את הלב, במיוחד לאור העובדה שבתקשורת, לרוב מתקבל הרושם ששונאים אותנו באירופה.
מה שמזכיר את האמרה הידועה: "חבר אמיתי נמדד בשעת צרה"
ועל זה אפשר להוסיף :
"מול חבר אמיתי אתה מרשה לעצמך להראות בחולשתך" הרי אי אפשר לדעת מתי תיפול עליך צרה גדולה שתשאיר אותך חסר אונים ותלוי בחסדי אחרים, ומתי יקרה ההפך, ולך תהיה האפשרות להושיט עזרה ולהציל חיים.
נכון שיחסים בין אנשים הם לא בדיוק אותו דבר כמו יחסים בין מדינות. ובכל זאת היה כאן שיעור חשוב:
כמה שתוצאות השריפה חמורות וכואבות, תארו לכם כמה חמור עוד יותר היה יכול להיות לולא בקשת העזרה המיידית.

** לבלוג של שלומית

עוד נשים כותבות על בקשה וקבלת עזרה אחרי לידה:

עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית / דנה רביב ליברמן

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי הלידה? / לימור לוי אוסמי

זה לא פינוק זאת הישרדות/ סמדר

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “מה הקשר בין השריפה בכרמל לאמהות אחרי לידה ?”

  1. תודה שלומית, מעורר מחשבה.
    אין ספק שיש מידה של בושה בבקשת עזרה אחרי הלידה וציפייה, בעיקר מעצמנו, שנסתדר לבד.
    כשמסתכלים על השריפה ותוצאותיה החמורות, רואים בצורה ברורה ומוחשית מה יכול היה לקרות לולא בקשה העזרה.
    אגב, בהקשר הזה, באמת אמרתי לרועי לפני כמה ימים שבנושא השריפה והכיבוי רואים בצורה ממשית את האסון שמתרחש כשתחום מסוים מופקר. יש עוד כל כך הרבה תחומים במדינתנו ולא ניתן לראות את ההפקרות וההזנחה בצורה כל כך מוחשית וטרגית, למרות שהם מוזנחים וגורמים לדברים טראגיים ונוראים- רווחה וחינוך לדוג'.
    ובהקשר של האתר- כמה הזנחה הרי יש בתחום, הרי יש כל כך הרבה אמהות בודדות ומתמודדות עם רגשות קשים אחרי לידה ואין להם מענה ובתחום הזה אין את הזעקה לשמיים בצורת טרגדיה מוחשית כמו אסון הכרמל.

    תודה על הכתיבה,
    לימור

  2. שלומית הגיב:

    לימור, בכל פעם שמתפרסמת ידיעה על תינוק שנמצא נטוש חי או מת מיד עולה הזעקה הזו. בעיקר שופטים את האמא. ואני תמיד שואלת את עצמי איפה הייתה כל הסביבה של האם. שידעה שהיא בהריון, ולא ידעה ולא דיווחה דבר?
    עוד שיעור חשוב מהשריפה: כל נושא רגשות האשם או חיפוש אשמים. בשעת משבר צריך לשים את הכל בצד. גם את האגו. ופשוט לעשות מה שצריך כדי לפתור את המשבר.

    • התחברתי לנושא האשמה, שבזמן אמת הכי חשוב לפתור את המשבר.
      אני חושבת שעוד לא כתבתי על זה, אבל זה בעצם אחד ההבדלים בין להיות במצב של אשמה לבין לקחת אחריות.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

נפרדת מהבלוג, אני במקום אחר

מאת : אחת וזהו

1 במאי 20112 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

עוד מעט חודשיים מהויפאסאנה, ואני מעיזה כבר להגיד בקול רם (ולכתוב שחור על גבי בלוג) – אני במקום אחר.

הבטן לא מתכווצת לי כשאני פוגשת חברה שאוטוטו יולדת, או כשאני מחזיקה על הידיים את התינוק החדש שלה. אני בכלל הרבה פחות עסוקה בזה. העולם פחות מתחלק לי לאנשים עם ילד אחד (וזהו) לעומת כל השאר…

הרהורים מההפגנה- אני ממש זקוקה להרגיש שאני לא לבד

מאת : שירה דרוקר

5 בספטמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, קוראות לשינוי

בשבת היה מדהים. החלטתי שאני רוצה לצאת לצעוד ולהפגין, ולמרות שידעתי שזה הולך להיות מאתגר – עשיתי זאת.

נכון, זה עלה לי בכמה נדנודים של הילה, ובקצת רגשות אשם על זה שהיא לא בבית, בסדר יום הרגיל של מקלחת אוכל ולישון, אבל הרווחתי כל כך הרבה יותר מזה…

הרווחתי את האמון שלי באנשים. את האמון שלי במדינה הזאת. והרווחתי את הזכות הגדולה להיות חלק מזה. לא סתם לצפות בזה בטלוויזיה ולהתרגש, אלא להיות שם, ולדעת שגם אני חלק מהגל העצום הזה ששוטף את כולם.

למה לא מספיק להיות "רק" אמא?

מאת : שירה דרוקר

28 באוקטובר 201136 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, מתמודדות עם הסביבה

האמא שאני שואפת להיות אמא כזאת שתמיד פנויה לילדיה. כזאת שמניקה עד כמה שאפשר, כזאת שמחזיקה קרוב, כזאת שרואה כל צעד חדש בהתפתחות במו עיניה.

כזאת שמלמדת את ילדיה הכול, כזאת שמתווכת להם תמיד את העולם הגדול והלא מוכר.

כזאת שמכינה בעצמה את האוכל שהילדים אוכלים, כזאת שבעצמה אחראית על ניקיון וסדר בבית, ועל לוח הזמנים של הילדים.

בינתיים אני כזאת כבר חצי שנה. אני אמא לתינוקת אחת קטנה. זה קשה אבל אני שמחה שאני מצליחה. מקווה שאמשיך להצליח גם כשזה יהפוך למאתגר יותר.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם