הבשורה

מאת : אבא בתול

23 בינואר 2011 | 4 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

יום אחד אשתי התקשרה ואמרה שמאחר לה המחזור,  בקולה שמעתי שמחה מהולה בחשש. נסעתי לסניף הסופר פארם הקרוב ובפעם הראשונה בחיי התייצבתי בשורת ערכות בדיקת ההיריון העומדות ומחייכות לאגף הטיטולים. עמדתי במבוכה כמה דקות (היה מבחר די גדול) וקניתי אחד מכל סוג, שיהיה ליתר ביטחון, רצתי לקופות מיהרתי לשלם ויצאתי אחוז תזזית לעבר הבית.

הנחתי לפניה את הערכות והמתנתי בסבלנות בסלון לבואה של התשובה, שתי התשובות יצאו שליליות. כנראה שלא הגיע הזמן, התנחמנו. אולם, המחזור בשלו, בושש מלהגיע. החלטנו ללכת לבדיקה אצל הגניקולוג. ריח המרפאה הכה באפי, סביבי ישבו עשרות נשים בשלבי עיבור שונים. הרגשתי כאילו הוכנסתי בעל כורחי לכת נשית רוחשת וגועשת. תחושת הזרות שלי דמתה לזרות שככל הנראה הייתה חשה בר רפאלי בבית מדרשה של ישיבת פונוביץ'.

כעבור דקות, שנדמו לי כנצח, נפתחה הדלת ואשתי בישרה לי את הבשורה: "אני בהריון". מיד עלה במוחי המערכון הידוע של ה"חמישייה הקאמרית" בו שי אביבי זועק לאחר ההודעה: "המזריע! המזריע!". על אף הרצון העז לפרוץ בזעקות שחרור, האווירה המאופקת של המרפאה גרמה לי לעטות מבט מהורהר ורב חשיבות. אמונות טפלות גזרו עלי לשמור את דבר ההריון בסוד וכך, ההודעה שמטלטלת את חייך נשארת חוויה ומבוישת בתיקים רפואיים ההולכים ונערמים על שולחנו של הרופא.

בישראל כמו בישראל, שלב ההתרגשות הינו מוגדר ומתומצת. כעבור דקות ספורות אתה נשטף באינסוף מסמכים, בדיקות ועלוני פרסומות ההופכים את ההריון לפרויקט משותף המורכב ממשימות לביצוע, טבלאות אקסל וסטטיסטיקות מורכבות. מהאחות, ליועצת הגנטית, מהיועצת הגנטית לאולטראסואנד ושוב לרופא ושוב לאחות וחוזר חלילה. עקומות על עקומות מקבלות את פניך במשרדים השונים.

"הידעת?" שואלת היועצת, "אחד מ-20,000 תינוקות עלול להיוולד עם תסמונת האיקס השבור". אני מביט בה בעיניים מבועתות, ",וואו זה בטח נורא מסוכן.." סרטי אימה עוברים בראשי- הילד יהיה פגוע, אומלל, מבודד חברתי. ואז רגע ההיגיון מכה בי: אחד לעשרים אלף כלומר חמש לידות בכל שנה. יש יותר סיכוי שאמות בתאונת דרכים, שייפול עלי פסנתר ברחוב או שאתחשמל בעת המקלחת. למרות כל זאת אני יוצא מהבית, חי את חיי ולא הולך לאין סוף פגישות.

למרות המימד השכלתני, אנו לא לוקחים סיכונים והולכים למעבדה פרטית לערוך את הבדיקות,  פותחים את הארנק ועוברים מבדיקת דם לבדיקת דם. בכל זאת, איזה הורה רוצה לחשוב שהוא לא עשה את ה-כ-ו-ל בשביל הילד שלו. נראה לי שהמציאות משרתת את כולם: ההורים מרגישים שיש אי של יציבות בתוך כל הכאוס של השינויים הטמונים בהריון, יש בדיקות ויש סטטיסטיקות והם מוגנים. הרופאים, מתפרנסים וסביבם נוצר עוד מעגל שלם של טכנאים, אחיות ומזכירות המוציאים את לחמם מאין ספור בדיקות סמי מיותרות הנגזרות על הציבור.

בינתיים, תיקיית הבדיקות מוחלפת אחר כבוד בקלסר, הקבלות נערמות על השולחן וההתרגשות מוחלפת בעגה רפואית שכולם מסגלים בעקבות קריאה מהירה באינטרנט או בספרי הדרכה עבי כרס. המשרים עלי תחושה שאני יודע מה עומד לקרות. על אף הצפת המידע, הפחדים לא נעלמו, אולי להפך הם הלכו והתעצמו. על מנת לפוגג אותם הייתי זקוק למשהו אחר שיקנה לי תחושה שאני יודע לאן פני מועדות.

לכל הפוסטים של 'אבא בתול'

פוסטים נוספים בנושא:

אני והבנג'י / אביבית זהבי בינשטוק

בעצב תלדי בנים- כאילו דא? ומה עם תשעה חודשים? / אוסי הורביץ

 הריון ראשון- למה לא סיפרו לי? /הריונית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “הבשורה”

  1. אוסי הגיב:

    ברוך הבא "אבא בתול"

    יופי של כתיבה. כייף לשמוע את החוויות מהצד האחר. משום מה פחות מדברים על זה.

    תודה על שיתוף.

  2. חחח, הצחקת אותי נורא. אתה כותב מקסים! מחכה כבר לפוסט הבא. אני חושבת שתוכל לכתוב מערכון לא רע עם הסיפור הזה 🙂

    ובנימה רצינית יותר. הבאת כאן דוגמא לתעשיית ההריון הגואה בארצינו. איך הרופאים עושים כסף על חשבון החרדות של הפציינט.
    הדרך היחידה להימלט מזה, היא פשוט להבין שהריון זה תהליך טבעי, וכל עוד מרגישים טוב, אין שום סיבה ללכת לרופא.
    אולי זה ישמע קצת קיצוני, אבל ברצינות, בהריון השני שלי, אמנם המחזור אחר, אבל לא טרחתי ללכת לשום רופאה. לגמרי לבד עם עצמי עקבתי אחר ההתפתחויות, ובשבוע 10 הלכתי לרופאה מסיבה אחת פשוטה – רציתי אישור על הריון.
    כשבישרתי לה בשיא הטבעיות שאני בהריון, היא לא הבינה למה לא רשום אצלה שום דבר ומה פתאום הגעתי רק עכשיו ואיך אני יודעת שאני בשבוע 10 בכלל. אז היא השכיבה אותי על המיטה ובדקה, ואישרה את אשר כבר ידעתי.

    בשבוע 26 חזרתי אליה כדי לעשות בדיקת סוכר, ובחודש תשיעי כדי לוודא מצג ומנח, וזהו! וגם זה היה יותר מדי.

    ואני לא כוללת כאן הריונות כתוצאה מטיפולי פוריות בכלל.

    שיהיה בשעה טובה!

  3. דנית צור אלמוג הגיב:

    כל כך שמחה שאתה כותב ושהבלוג שלך מתפרסם כאן, ומחכה בקוצר רוח לקרוא את הפוסטים הבאים, שימשיכו לתת קול לפן הגברי בכל התהליך הזה, שמושמע כל כך מעט במקומותינו.
    כמו שאמרתי לך כבר, בתחושה שלי הכניסו את הגברים אל תוך חדר הלידה, אבל לא ממש פינו להם שם מקום. הגיע הזמן!

  4. סולידריות גברית הגיב:

    יקירי,
    כותב מחונן, מדויק, ונוגע בשורש הבעיה, הכאב והתחושות. כרגיל, אהבתי. נמשיך לקרוא ומחכים לעוד!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיזם חדש ! 'קו ליולדת'- לנשים שנפגעו מיחס לא הולם בלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באוקטובר 20120 תגובות

מתוך חופש בחירה בלידה, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, קוראות לשינוי

עמותת 'נשים קוראות ללדת', הפועלת למען חופש בחירה בלידה ולקידום והגנה של זכויות נשים סביב ההריון והלידה, הקימה את 'קו ליולדת', שמהווה כתובת עבור אשה אשר זכויותיה הופרו או שנפגעה מיחס בלתי הולם במהלך הטיפול בה.

טיפולי פוריות: אמא, כואב לי כל הגוף, תני לי חיבוק גדול

מאת : רינה רונן

18 בינואר 201116 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אמא, כואב לי עכשיו בלב ובנשמה…

התחבקתי, נצמדתי חזק המון המון פעמים והבטן לא גדלה כמו שהסברת..

הרופא נותן לי כל פעם מחדש עוד בדיקה חופרנית, עוד זריקה שאין לי כבר מה לפחד ממנה, זו השגרה.

אמא, אני לא יודעת כבר מה זה אינטימיות..

אמא, כואבת לי הבטן ולא מרוב ממתקים..

הבטן כואבת לי ממחטים שמוחדרות לבטני וחומר שמוזרק לשביב תקווה נוסף

שאולי החודש הוא החודש שלי.

ביחד

מאת : הכי אמיתית

30 באוקטובר 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני חושבת שאחד הדברים שנהיים מאד חשובים כרגע שאת נהיית אמא- זה הביחד.

אצל כל אחת הביחד הוא שונה, ובתחומים שונים- הוא מתבטא בשילובים שונים.

יש המגלות אהבה חדשה לבן זוג, יש שנזכרות במעגל החברות הישן והטוב, יש שפתאום שמות בצד את כל הקיטורים על אמא ורק רוצות את הליטוף והחיוך שלה, יש שמגלות מעגלים חדשים- חברות מטיפת חלב, מגן השעשועים…

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם