קורס הכנה ללידה – למה צריך את זה ??

מאת : אבא בתול

30 בינואר 2011 | 3 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

אנחנו בהריון.

הימים חולפים ותאריך הלידה מתקרב בצעדי ענק, הבטן שהולכת ותופחת מיום ליום לא משאירה מקום לספק, אנחנו עמוק בדבר האמיתי. בין הספרים, הבדיקות המתישות שהולכות ומתקרבות זו לזו צפה ועולה שאלת הטרנד התורן, "אתם הולכים לקורס הכנה ללידה?"

מה שעד לפני שנים היה נחלתו הבלעדית של מיעוט סהרורי, נכנס היום למיין-סטרים של תרבות ההריון הישראלית. כיום ניתן למצוא אין ספור קורסים הניתנים בכל מסגרת אפשרית, החל בקופות חולים וכלה במכונים טרנדיים המשלבים בקורס מגוון רחב של סדנאות המרוקנות אותך מחסכונותיך.

בהתחלה התייחסתי לנושא הקורס די  בזלזול, "תביאי את אמא שלך" הפטרתי לעומתה כאשר עלתה השאלה. "למה צריך את זה??". מבטיהם הספקניים של ההורים משני הצדדים נתנו חיזוק לתחושותיי השמרניות: יש אחיות, יש רופאים, יש מיילדות, יהיה בסדר, למה צריך  להתכונן ?  שיטוט קצר במרחבים הוירטואליים רק הגביר את הפחד: לידות טבעיות, נשים היולדות בביתם, סיבוכי הריון, מיתות עוברים, כל אלו קפצו אלי ממסך המחשב. תמונות מבעיתות שאינן משאירות מקום לדמיון עלו מכל עבר.

אם היא כל כך רוצה, אז שתלך עם חברה או אולי עם בת משפחה, אבל אותי שתשאיר בחוץ. אני בכל מקרה עומד להיות מחוץ לחדר הלידה וללחוץ ידיים לעוברים ושבים. אשתי, הידועה בפרגמטיזם, ראתה שאני הולך סחור וסחור והחליטה לקטוע את הרהורי: "בוא נלך לראות, מה יש לך להפסיד". לטיעון כה פשוט לא הייתי מוכן.

בערב ירושלמי חורפי, מצאתי את עצמי נוסע בכבישי הבירה המפותלים אל עבר מרכז ההכנה ללידה במושבה הגרמנית "פרפרים בבטן". רגע לפני שיצאתי מהאוטו וידאתי פעם נוספת שמעטה הציניות שלי לא נשאר בבית. לרווחתי ראיתי שאני מוגן: חיוך אירוני התפשט על פניי.

עם הכניסה לחדר המואר הבנתי שהמעטה הציני אינו קשור לסיטואציה הנגלית לפני, שלושה זוגות הנמצאים בדיוק במצבי הביטו אלי במבוכה, כל אחד התחפר בכוס הקפה / תה שהייתה בידו. תוך דקות מספר כבר היינו ישובים על פופים. מדריכות הקורס לא איפשרו לנו להתבצר מאחורי המסכות הרגילות ולאחר סבב שמות קצר נכנסנו ישר למים העמוקים. פחדים, כאבים, חרדות הכול נפרס על השטיח, לא משאיר מקום לספקות. הבנתי שכאן יש צורך בפתיחות ובכנות ואת הציניות וההומור השחור עליי להשאיר אי שם בתא המטען של המכונית.

לתדהמתי, דווקא נהניתי מהשינוי בסטאטוס, יכולתי להשאיר את התדמית הגברית מאחור ולהיות לשם שינוי אותנטי. היה לי נעים, ראיתי שגם זוגות אחרים חווים קשיים, מתייסרים אל מול חוסר הידיעה, מתרגשים ובעיקר לא יודעים להכיל את השינוי. בקיצור, אני לא לבד.

להפתעתי הרבה השיחה הפתוחה על תהליך הלידה, תרגילי הנשימה, הדמיון המודרך ועוד טריקים שנלמדו במהלך הקורס פתחו בפניי עולם חדש, שלא  בא לידי ביטוי בשגרת היום יום. חדרים פנימיים שבימים כתיקונם מוסתרים במעמקי התודעה נפתחו בהדרגה ותחושות בלתי מוכרות החלו להתגנב למודעות. הדרמה האמיתית המשיכה לאחר המפגשים: אני ואישתי המשכנו לחפור בתחושות וברגשות שהועלו במהלך הסדנאות. קיבלתי שניים במחיר אחד, קורס הכנה ללידה וקורס לזוגיות.

בעקבות המפגשים, תהליך הלידה קיבל מימד נוסף שאינו קשור לקליניקות רפואיות או לאולמות תצוגה בהן דיילות שירות מנסות לכמת את אהבתך לילדים במותגים ומבצעים. בהדרגה הפך התהליך למסע רגשי משותף אליו אנו יוצאים יחדיו. בוודאי יהיו שיגידו,  מדוע אינכם יכולים לעשות את אותו התהליך לבד ? התשובה פשוטה, מרוץ החיים כמעט ואינו מאפשר לעצור ולהתפנות לשאלות מעין אלו.

בזמנים הפנויים אנו מנסים להיטען מחדש באמצעות בהייה במסכי טלוויזיה מרצדים, בקריאה, בפעילות ספורטיבית אך בוודאי שלא בחפירה ארכיאולוגית בנבכי הזוגיות ובשינויים העתידים לשנות את חיינו מהקצה אל הקצה. דווקא העצירה המתרחשת בשעת הקורס  איפשרה לנו ולהיפתח לעולם תוכן חדש.

נוכחותם של הזוגות האחרים לא  פגעה במרקם הזוגי, לכל אורך הסדנאות חשתי כזוג המשייט לבדו באגם שטוף שמש. מדי פעם מגיחות סירות בהם שרועים זוגות נוספים, אולם  הפגישה עימם איננה מעיקה. אנחנו מהנהנים זה לזה באמירת שלום וממשיכים כל אחד בנתיבי שייט שונים. מנחות הקורס נידמו לי כנערי משוטים המשיטים את הסירה כך שאינך צריך לדאוג לניווט או לקצב החתירה. תודעתך יכולה להיות ממוקדת בדבר החשוב באמת הנמצא על הסיפון, הזוגיות שלך העומדת להשתנות באבחה אחת.

* לכל הפוסטים של 'אבא בתול'

עוד פוסטים בנושא:

להתכונן רגשית ללידה ולאמהות/ בטי גורן, דולה

ממליצות על: מדריכות הכנה ללידה/ עיבוד חוויית הלידה

הכנה ללידה: על לידת חלומות, השופט הפנימי, תסכולים ואופציה אחרת/ דנית צור אלמוג, דולה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “קורס הכנה ללידה – למה צריך את זה ??”

  1. דנית צור אלמוג הגיב:

    עכשיו אני הכי סקרנית לקרוא על החוויה שלך בלידה עצמה…
    יהיה גם פוסט על זה, נכון?
    זה כל כך מרענן לקרוא על הדברים מנקודת המבט האבהית!

  2. האמת שהגעתי לפוסט הזה במקרה, תוך כדי חיפושים על קורס הכנה ללידה שברצוני לקחת בו חלק, ולמען האמת פשוט נשאבתי לכל מה שכתבת, נהניתי מהכתיבה ודרך ההתבטאות בה העברת את מחשבותיך 🙂
    תודה רבה, וגם אני אשמח לקרוא על החוויה שלך בלידה כפי שהציעה הגברת התגובה מעלי…
    שבוע נפלא,
    מיכל.

  3. הדר שלום הגיב:

    בדיעבד, אחרי הלידה, היית ממליץ לעשות קורס כזה?
    או שזה מיותר?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא טלי מעניקה כמה טיפים שימושיים לאחרי הלידה

מאת : אמא טלי

3 באוגוסט 20100 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

1. אחרי לידה לארגן שכל הזמן תהיה אספקת אוכל מוכן כי גם לחמם את מה שיהיה במקפיא לא יהיה לכן כוח.

2. לארגן כמה שיותר עזרה- תצטרכו את כולה.

3. לתאם מראש ציפיות עם אמא/חמות על רמת ההתערבות שתרצו- הדבר יכול למנוע קשיים בעתיד.

4. לישון כשהתינוק ישן – בהתחלה לא יהיה לכן זמן אחר.

5. כשהתינוק גדל קצת או כשתרגישו בנוח להשאיר אותו לבד עם מטפלת/סבתא/אבא – תבחרו כמה שעות בשבוע בהן אתן עושות משהו רק בשביל עצמכן, בלי הילד. ספורט או כל דבר שאתן אוהבות ועושה טוב והעיקר מוציא מהבית. זה עושה פלאים לתחושת העייפות, השגרה של אוכל-קקי-לישון-אוכל (+שאיבות, ניסיונות לאכול בעצמך, לעשות קצת עבודות בית וכו').

רגעים קטנים של אושר (וגם קושי) אחרי לידה

מאת : אמא של שירה

2 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

אבל לפעמים, כמו היום, קשה לי. קשה לי כל כך כשאת בוכה אליי ורוצה אליי, אפילו בוכה אצל אבא. אז ברחתי לאמבטיה ובכיתי. נשברתי לרגע. רציתי את אמא – את סבתא, שתבוא ותעזור, שתחבק, שתאהב, שתנשק ותנחם אותי – כי גם לי קשה. ואז חשבתי שאולי לא חוויתי דיכאון לפני או אחרי לידה אולי אני חווה אותו עכשיו?

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי

מאת : שירה דרוקר

16 בינואר 201226 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, תחושות מגוונות אחרי לידה

הבוקר כשהילה התעוררה והעירה אותי, הייתי עצבנית כל כך. לא הצלחתי לראות עד כמה היא חמודה וחייכנית. רק רציתי לישון. וכמובן שזה לא קרה… אחרי שעה ארוכה של ניסיונות כושלים לחזור לישון, רועי, בעלי, לקח אותה איתו לסלון.

נשארתי לבד בחדר. בכיתי.

במקום להרגיש שהוא מנסה להקל עליי, הרגשתי שאני בעונש. המחשבה שעברה לי בראש שוב ושוב הבוקר – "אין לי שליטה". אין לי בחירה. בנוגע לשום דבר.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי. שאני לא מחליטה שום דבר. שאני נגררת, נשלטת, חסרת חוט שדרה. סדר היום שלי נקבע ומנוהל על ידי אחרים. וזאת כל כך לא אני…