מי אמר שאני צריכה להיות זוהרת בהריון ? מרגישה כמו אקוואריום ענק

מאת : בר

17 בפברואר 2011 | תגובה אחת

מי אמר שאני צריכה להיות קורנת/זוהרת בהריון? מי בכלל המציא את תחושת הנשיות שמלווה הריוניות??? אני מרגישה בעיקר כמו אקוואריום ענק

מתוך הריון, יומן הריון

חודש תשיעי…יש כל כך הרבה מה לומר ויחד עם זאת, תדע כל אישה שאין הרבה מה להגיד, או אולי יותר נכון אין מספיק מילים לתאר את כל התחושות הרגשיות והפיסיות שאנו עוברות…. אני חושבת על זה בכל פעם ששואלים אותי "מה שלומך?" "איך הולך?" ואני לא יודעת מה לענות.

כמה שניות של גיבוש המחשבה וחשיבה מזורזת: האם לספר על כל הכאבים? על הלילות הלבנים? על הבחילות האיומות שחזרו להן? על הצרבות? או אולי לשתף בזה שכבר אי אפשר לשבת, לשכב ובקושי לעמוד, שלא לדבר על ללכת מרחק רב יותר מאשר מהאוטו לגן של הקטנה וחזרה…

אולי אוכל לשתף בפחדים ההולכים וגוברים לקראת הלידה, או להתייעץ היכן כדאי ללדת, כי לא ממש החלטתי סופית עדיין… ושאלת מיליון הדולר: מתי תתרחש הלידה? האם מוקדם מהתאריך המשוער, כמו עם הבן הבכור, או שמא אצטרך לעבור את התאריך בעוד כמה ימים ארוכים, כמו עם הבת…

ומה בנוגע לפחדים ממה שיקרה אח"כ…. בכל זאת שלושה ילדים….לי….

בקושי עם עצמי אני מסתדרת…. איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שניים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר…. ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית? אולי לשאול אם היא חושבת שהתחת שלי גדל או לא?

בדרך כלל אני מוצאת את עצמי מסכמת את שלל התחושות שלי בתמצית של "בסדר גמור" או בקביעה חיובית כגון "תיכף זה נגמר" או "מחכים לסוף", מנסה לארגן איזה חיוך על פניי וממשיכה הלאה.

ועל כך אני רוצה לדבר…. מי אמר שאני צריכה להיות קורנת/זוהרת בהריון? מי בכלל המציא את תחושת הנשיות שמלווה הריוניות??? אני מרגישה בעיקר כמו אקוואריום ענק (ולא עליתי הרבה במשקל בכלל). בכל פעם אני נפעמת מהמראה המשתקף מהמראה ותוהה הכיצד? איפה אני בכל הגוש הענק הזה? אני רוצה להתחבא, שלא יעירו לי ושלא יסתכלו עליי…

ולמה אימא שלי שואלת אותי: "תגידי, למה את כל כך קצרת סבלנות", מה לענות לה? בדרך כלל אני עונה כי אני בחודש תשיעי!!!! ובכל פעם מצרפת מעט מהפריטים שברשימה שלי, מנסה כל פעם לגוון בתשובותיי כדי לא לשעמם. כן, אני רוצה לצעוק לכל העולם: "אין לי יותר כוח! שהתינוק ייצא כבר! אני סובלת! רוצה את עצמי בחזרה וכן, אני חסרת סבלנות!!!!!!" לא בא לי תמיד לחייך ולהעמיד פנים שההיריון שלי זה הפלא הגדול ביותר שידעתי, בטח לא בהריון השלישי.

אבל יחד עם זה, אני תמיד זוכרת לשנן לעצמי: עוד מעט הכול מאחורייך, זה הסוף, הישורת האחרונה, וההיריון האחרון (נראה לי), מקסימום בפעם הבאה אאמץ….

** ** לפוסטים נוספים בנושאי הריון ולידה

תגובה אחת ל- “מי אמר שאני צריכה להיות זוהרת בהריון ? מרגישה כמו אקוואריום ענק”

  1. דיאנה פישר הגיב:

    מזדהה איתך לגמריי…אני סוף התשיעי של ההריון השני
    ובהחלט מרגישה כמו היפופוטם קטן (בניגוד להריון ההראשון)
    וכל החששות והדאגות ומה יהיה ?!
    בכל אופן לידה קלה..וגם לי 🙂
    ונתמודד בהצלחה ,אני מאמינה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מכתב לאישה יקרה

מאת : שירה דרוקר

22 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

יקרה שלי,

אני חושבת עלייך הרבה בזמן האחרון. רואה אותך מדי פעם באיזה תמונה מזדמנת, ושוקעת במחשבות.

אני מתגעגעת אלייך מאוד. אני חושבת שאף פעם לא התגעגעתי כמו שאני מתגעגעת אלייך. הגוף שלי כואב מרוב געגועים אלייך.

ואני גם מקנאה בך. בזה שאת שלמה עם עצמך, את חושבת שאת כל יכולה, את מאמינה בעצמך כל כך, מרגישה שאין דבר שיעמוד בפנייך, ושאת תגיעי לכל מקום שאליו תרצי להגיע. הכול פתוח והכול אפשרי בעינייך. את לא מפחדת משום דבר והכול "קטן עלייך".

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת : נורית טל טנא

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

דיכדוך אחרי לידה- החוויה השקופה

מאת : גלית הרמן

23 ביולי 20134 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

הדיכאון יאובחן ויטופל, האישה תקבל כותרת, שם לאחוז בו עבור אותה תחושה נוראית עימה היא מסתובבת. הפסיכוזה על אחת כמה וכמה, זועקת עד כי אי אפשר להתעלם.

וחווית הדכדוך? וחווית העצבות שאולי תימשך מעבר לשבועיים? שקופה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)