אם חד הורית: "כמה אטימות ובירוקרטיה כדי להכניס את הילד לגן"

מאת : הכי אמיתית

3 באפריל 2011 | 4 תגובות

 איזה עצבים! לא שחשבתי שלהיות אם חד הורית זה פשוט וקל, אבל גם לא חשבתי שזה כזה שטח פרוץ מלא באטימות!

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, חוזרות לעבודה, לכל אמא

 איזה מעצבן !!!

בחיי שאני אוהבת את המדינה הזאת, בחיי. אני שונאת אנשים שמתלכלכים עליה, כי ביננו, עם כל המגרעות שלה, אפשר לחשוב שבמקומות אחרים טוב יותר.

 זהו, אמרתי את ההקדמה הזאת, ועכשיו אני רוצה לומר- לצרוח: " אני שונאת את הביורוקרטיה המפגרת הזאת!!!!!!!! איזה עצבים! לא שחשבתי שלהיות אם חד הורית זה פשוט וקל, אבל גם לא חשבתי שזה כזה שטח פרוץ מלא באטימות!"

 אני רוצה לרשום את הילד למעון שנה הבאה, דבר יקר שלא פשוט וקל להרבה משפחות עם שתי משכורות, קל וחומר שלא פשוט לאם חד הורית שלא עובדת כרגע כי אין איפה לשים את הילד. אני מבררת דרך כל מסגרת אפשרית, מקבלת תשובות מתסכלות מפקידות משועממות שאני ממש מרגישה איך הן מעוצבנות שהפרעתי להן עם שאלותיי הטיפשיות באמצא הסוליטר או הצ'אט בפייסבוק או משהו.

 איך אמצא עבודה אם אין לילד מסגרת ??

 נמאס לי שכל בעל תפקיד יודע רק להסביר למה אני לא זכאית לעזרה כי אני לא עובדת, נמאסססססס לי לחזור ולהסביר שאני רוצה לעבוד!!!! זו הסיבה שאני צריכה שהילד יהיה במעון!!! אז אומרים לי -”לא, הציפייה שלנו היא שכבר שאת רושמת את הילד תהיי במסגרת של עבודה"- סבבה, ואיפה בדיוק אשים את הילד בזמן שאני במסגרת הזאת?! ברחוב?! ואז מגיעה התשובה ה-ב-כ-ל-ל מתסכלת- “אנחנו יודעים שזה לא פשוט, זו הבעיה של כל החד הוריות".

 אז אולי תשנו משהו?! יואו, איזה עצבים!!!

וזה נופל (כמובן!) בדיוק ביום שהוא לא רגוע, לא ישן בלילה, שוב עם עצירות, שוב לא רוצה לאכול, שוב מנסה לתת לו אקמולי והוא שופך את כל הנוזל הצמיגי הזה על הנצעים שלי….אוף!!!!!! אוף אוף אוף!!!

אבל לפחות דבר אחד גורם לי הרגשה טובה, אני יודעת שלפני לא הרבה זמן, הייתי נותנת לתיסכול ולעצבים לצאת החוצה, הייתי מרימה אותו וכל מה שהוא היה שומע ממני זה -”די מאמי, די נשמה, ד-י, דיייייי!!!!!!!”

והיום? אני באמת גאה בעצמי. 

הצלחתי לשיר לו בין כל העייפות והעצבים

אולי לחלקכן שהאמהות באה להן טבעי יותר ובכיף יותר זה יישמע הישג שולי, אולי אפילו לא תראנה בזה הישג, כי אם משהו שיש להתבייש בו שלא נמצא בטיבעי….מקווה שכל אחת תוכל טיפה לפתוח צוהר של הבנה או לפחות לשמוח בשבילי על זה שהצלחתי בין כל העייפות והעצבים, לשיר לו, ולשחק איתו, ולומר לו מילים רכות, לחייך אליו ולהראות לו שאמא יודעת שהוא לא אשם, אמא מבינה שקשה לו, אמא לא הולכת להפגין כלפיו כעסים שהם לא אשמתו.  

אולי לחלקכן שהאמהות באה להן טבעי יותר ובכיף יותר זה יישמע הישג שולי, אולי אפילו לא תראנה בזה הישג, כי אם משהו שיש להתבייש בו שלא נמצא בטיבעי….מקווה שכל אחת תוכל טיפה לפתוח צוהר של הבנה או לפחות לשמוח בשבילי על זה שהצלחתי בין כל העייפות והעצבים, לשיר לו, ולשחק איתו, ולומר לו מילים רכות, לחייך אליו ולהראות לו שאמא יודעת שהוא לא אשם, אמא מבינה שקשה לו, אמא לא הולכת להפגין כלפיו כעסים שהם לא אשמתו.  

 אני באמת מקווה שיסתדר עניין המעון, כי אני אומרת את האמת- אני ממש מחכה לזה. אני מחכה לקצת מרחק פיסי ביננו, אפילו בלילה אין לנו את זה כי הוא מתעורר כל שעתיים -שלוש (במקרה הטוב…).

אני צריכה קצת זמן לעצמי. אפילו החדר שלי הוא עכשיו החדר שלנו, מה שאומר שלכולם מותר להיכנס, להתעניין בשלומינו, לשחק איתו, לראות למה הוא בוכה ואני לא יכולה לנבוח עליהם שיצאו החוצה (כמו שבא לי לפעמים!!!), כי הם עוזרים לי המון.

אני מתגעגעת למרחב שלי

אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיהם ואני כל כך אוהבת ומעריכה אותם. אני יודעת שסך הכל שיניתי גם להם את התוכניות. בגיל שהם כבר לא היו אמורים להיות במקום הזה, הם חזרו ללילות ללא שינה בגלל בכי של תינוק, לעגלה וטרמפולינה ונדנדה וכיסא אוכל שמפוזרים בסלון כי אין לי מקום בחדר, למזרון פעילות במקום שטיח.

והאמת? הם נותנים לי את ההרגשה הכי טובה ועדיין, אני ממש מתגעגעת למרחב שהוא שלי, למקום שאני יכולה לסגור את הדלת אחרי ולהיות קצת לבד, לכמה שעות בלי תינוקי.

אומרים לי שהשנה הראשונה היא הכי קשה. כל הזמן אומרים לי שכנראה הוא מוציא שיניים. אוף, יש ימים שאני ממש ממש לא מוצאת את עצמי, שאני ממש עצובה, שממש כבר נמאס לי מזה שכל מה שאני יכולה לדבר עליו זה כמה הוא ישן בלילה והאם הוא כן או לא עשה קקי.

באמת שאני הרבה יותר מזה, התגברתי על המוןןןן דברים לא קלים בחיים, ואני יודעת שאני אעבור את השלב הזה ואתחזק מזה, אני מאמינה בזה באמונה שלמה, אני יודעת שכבר השיפורים הקטנים שאני מרגישה באימהות שלי, החיוכים שלוזרים, הכיף שיותר תופס את מקומו בחזרה בחיי- זה לא סתם, אני יודעת שיהיה מצויין!

יש ימים שזה פשוט קשה….

 

** לבלוג של 'הכי אמיתית'.

** לפוסטים נוספים של אמהות חד הוריות ושל אמהות אחרי לידה

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “אם חד הורית: "כמה אטימות ובירוקרטיה כדי להכניס את הילד לגן"”

  1. לגבי המעון- יש אפשרות לרשום למעון ולקבל את ההחזר רטרואקטיבית?

    לגבי ההישג- לא להמעיט ! זה באמת הישג ענקי, גדול ומשמעותי ומאוד שמחה בשבילך שאת לא לוקחת את זה כמובן מאליו. כל כך קשה לעשות את ההפרדה הזו. ואת יודעתה מה, גם מותר לנו- מותר לנו גם להראות כעס, עצב מול הילדים כי אנחנו אנושיות ואלו רגשות לגיטימיים שהם חלק מהחיים.

    לגבי המרחב- נשמע שאת ממש יודעת למה את זקוקה עכשיו. אין ספק שזמן בנפרד מהילד (אפילו בשביל עבודה), מאפשר משהו אחר, אוויר אחר שמאוד חסר בתקופה של צמידות אינטנסיבית.

  2. אפי הגיב:

    טיפ קטן , תרשמי אותם למעון של נעמ"ת שאמנם מעודד נשים עובדות
    אבל לפי דעתי יש החזר רטרו אקטיבי.
    תרשמי מכתב ותדברי עם המנהלת של המעון היא תשמח לעזור.
    בהצלחה וקחי נשימה…..

  3. שירה דרוקר הגיב:

    קשה לי אבל גם מחזק אותי לקרוא את דבריהן של האמהות הצעירות. ככה הרגשתי גם כשקראתי את "אשת חיל" של ליהיא לפיד. מצד אחד – צרת רבות חצי נחמה, ומצד שני – באמת? זה מה שקורה לכולן? כמה עצוב…
    האם יש דרך טובה להכין את עצמנו לתקופת ההורות הזאת? למשברים? או שאנחנו פשוט אמורות לעבור את זה, בצורה הכי קשוחה ולא הדרגתית שיש, ולהתחזק מזה (כי מה שלא הורג מחשל…)
    אנחנו חיות בתקופה כל כך תובענית מנשים, הציפיות שלנו מעצמנו הן אלה שמחסלות אותנו, אני רוצה להאמין שפעם זה לא היה ככה, ומאוד רוצה להאמין שהפעם הזה עוד יחזור, ובעתיד נשים תהפוכנה לאמהות במין תהליך יפה וטבעי, ללא מאבקים (עם עצמנו ועם הסביבה שלנו) ללא עצבים (שבלי צל של ספק משפיעים על הילדים). אמן.

  4. הכי אמיתית הגיב:

    אמן ואמן!!
    אני באופן אישי לא יכולה לשאת את המחשבה שאין מה לעשות עם זה, בגלל זה אני עובדת על איזשהו רעיון, משהו שאני מקווה שבעתיד הלא רחוק אוכל להציע לנשים בשלב הזה ולעזור.
    אני יכולה להגיד שאני היום במקום הרבה יותר טוב בעקבות העבודה הזו…
    אגב, לגבי השאלה האם אפשרי החזר רטרואקטיבי במעונות, זה משהו שאני מבררת בימים אלו, עד כמה שידוע לי אז כן, אבל להשיג תשובה לשאלה פשוטה לוקח שמונים פעם לשאול אותה ועוד מאה פעם להתקשר, לשמוע שהאדם לא במשרד ולבקש שיחזור אלי…:)
    ברגע שתהיה לי תשובה אעדכן אתכן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"אני לא האמא שחשבתי שאני אהיה" – דיכאון אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

28 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כמקשיבים לאמהות, מרגישים שהן כמו לכודות בין שני הקולות המנוגדים הללו שבתוך ראשן. החלק האחד של הקולות, מייצג את ציפיות האמהות מעצמן והאינטרפרטציה האישית שלהן לנורמות ולערכים תרבותיים הקיימים בחברה סביב האמהוּת. החלק השני של הקולות נדמה שמשקף לאמהות את הניסיון היומיומי האקטואלי, הקונקרטי, המתרחש במציאות הנסיבתית והאישית שלהן שהן נמצאות בה

"אהבה ועוד"

מאת : ניצן רדזינר

18 בפברואר 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רק אהבה

כשאני כותבת ליהונתן, אני רוצה לפנות אליו "יהונתן אהובי" ומיד מוחקת בבהלה. מוזר לי. עד עכשיו היה זה בן זוגי שנהגתי לכנותו כך ובכלל, אי אפשר להשוות בין שתי האהבות. הן שונות ומיוחדות, כל אחת בדרך שלה ובעוצמה שלה. עם יהונתן זה אהבה ועוד.

אהבה ועוד הרבה מאוד דאגה.

אהבה ועוד המון סימני שאלה לגבי המשך הקשר.

אהבה ועוד חרדות לגבי תפקודי בקשר הזה.

אהבה ועוד מחשבות על האם מחבקים אותו מספיק בגן.

מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)