דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה- אנשי המקצוע

מאת : תמר קלר

11 באפריל 2011 | 6 תגובות

כן, האמינו : אנו המטפלות הכי טובות של עצמנו כל מה שאנו צריכות זה פשוט לגעת באמת, בטוהר שהיה לנו כשבאנו לעולם

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

בשנת 2009 השתתפתי בכנס של אנשי מקצוע ומטפלים מתחום ההריון ולידה–  בפאנל שנערך בכנס הציגו חלק מהם דרכים לטיפול בדיכאון אחרי לידה , היתרונות שבכל דרך וסוגיות שעולות על הפרק.

כשהתבקשתי לחוות את דעתי בענין היה לי ברור שאין דרך אחת ויחידה שמוצלחת יותר מאחרות. היה לי ברור שגם דרך אחת לא תספיק, שיש צורך לטפל במספר דרכים בשלבים השונים של החוויה וזוהי נקודת הראות מתוך המקום האישי שלי ושל נשים אחרות שחוו ושאיתן נפגשתי.אנ

למזלי ילדתי בארץ עם מודעת חברתית וציבורית גבוהה

בסתיו 2003 לאחר הלידה השלישית , בשלהי היום הקשה ההוא מצאתי את עצמי מרימה טלפון לרופא משפחה, מדווחת על מצבי ומבקשת להגיע לפגישה. זה לקח בדיוק חצי שעה עד שהגעתי אליו והוא הזיז את כל המטופלים האחרים שהגיעו עם תור ובלי תור לפניי וקיבל אותי מיד. בדק את שורת התסמינים שהעליתי בפניו, את המצב הרגשי, יכולת התפקוד ברמה יומיומית ועוד. האבחון היה די מיידי: דיכאון אחרי לידה-מייג'ור. (מדובר בשורה של תסמינים שפוגעים במספר מישורים בחיי האשה כאשר לא חל שיפור הדרגתי עם כל יום שעובר)

כבר אז הסביר לי הרופא שאחת מתוך 8 נשים תחווה סוג כזה של חוויה לאחר הלידה בדרגה שכזו. הוא מסר לי את הידע לו הייתי זקוקה במינון הנכון ובדרך הנכונה לי.

למזלי ילדתי בארץ בה המודעות החברתית והציבורית גבוהה ולכן הגישה הטיפולית עזרה לי להחלים מהר יחסית והרשימה אותי בצורה יוצאת דופן. נתנו לי  להרגיש הכי טבעי, הכי נכון, הכי לגיטימי, לומר את דברי ורגשותי בקול רם ללא חשש שמא יעונה לי או לילדיי כל רע. כבר  באותו יום החלה לבקר אותי אחות קהילתית בביתי –פעמיים בשבוע ואני מצדי הסכמתי להתחיל בטיפול תרופתי למשך 9 חודשים.

גישה פתוחה, מקבלת, אוהבת

האחות ערכה לי היכרות עם מרכז מיוחד המציע טיפולים לנשים שחוות דיכאון אחרי לידה והסבירה לי שבשל המודעות הגבוהה לנושא, ישנם תקציבים המופנים להקמת מרכזים כאלו . במרכז ניתן היה למצוא מגוון של דרכי טיפול ומענה לכל אשה: פגישות אישיות עם יועצות, פסיכולוגיות, טיפול באור (תאורה "חמה" ), מפגשי קבוצות, קו "חם" 24 שעות ביממה, ארוחות משותפות (תזונה בהתאמה לכל מטופלת), טיפולי מגע (מסג'ים שונים על סוגם, רפלקסולוגיה בכף הרגל, ועו') טיפול באומנות וכו'. מה שזכור לי יותר מהכל זו הגישה פשוט כך : הגישה הפתוחה, המקבלת והאוהבת.

לאחר שלושה –ארבעה חודשים הגעתי לנקודת הזינוק וביקשתי לסיים עם התרופות. הרופא העריך את זמן סיום הטיפול התרופתי (שגם הוא צריך להיעשות בהדרגה ) וחצי שנה לאחר הלידה נפרדתי לשלום מהתרופות, מהמרכז וחזרתי לשגרה הרגילה מלאת חיים, חיונית שמחה ונמרצת כתמיד .

בעקבות תהליך הריפוי התחלתי להביט פנימה לתוכי, לרצונותי , למאווים הפנימיים למה שלא עשה לי טוב ומה אני רוצה לעשות עם זה– כל אלו הובילו אותי להחלטה החד משמעית – לחזור לארץ.

לעשות חשבון נפש עמוק יותר

כשאביה היתה בת  9 חודשים ארזנו את החפצים וחזרנו  ארצה . המעבר המשמעותי הזה, המציאות בה עדיין לא התאוששתי ובמקביל, האחריות להתאקלמות של הילדים הגדולים, לפרנסה, למגורים, היוו בשביל הדיכאון קרקע פוריה לתסיסה מחודשת.

כעבור שלושה שבועות כבר זיהיתי סימנים מוכרים של תחילתו כמו: חוסר תיאבון, ירידה במשקל, חרדות ומצב רוח רע. מהר "טסתי" לרופאת המשפחה וקיבלתי כדורים יחסית במינון נמוך. אולם הפעם, לאחר מספר ימים של שימוש בהם החלטתי לרוקן את כולם לאסלה ולעשות חשבון נפש הרבה יותר עמוק.  ניסיתי להבין למה זה קרה לי וחוזר שוב. הרי מאז שאני זוכרת את עצמי, בעצם מגיל שנתיים וחצי, הייתי ילדה שמחה. כנערה, מאוד אופטימית, אנרגטית נמרצת חייכנית ובעלת חיות בלתי נדלית. אין שום הסטוריה משפחתית שכזו אצלי – לא אצל נשים ולא אצל גברים. אין טראומת ילדות של נטישה….ואין ואין ואין אז… למה?

מצאתי את יעל וְורד

לאחר הרהורים בסוגיה הזו לפחות שבוע וחצי ,"סגרתי" עם עצמי שבשלב ראשון אטפל באופן "קוסמטי " במעטפת הפיזית ובשני, אבדוק את כל ה'למאים' למינהם ….. התחלתי בקדחת החיפושים אחר איש/ת מקצוע שמתאימים לי. שוחחתי עם פסיכולוגים, נפגשתי עם שני פסיכיאטרים, מטפלים מכל גווני הקשת עד שמצאתי את הנוטורפטית שלי – יעל המקסימה. זה היה הטיפול שהכי התאים לי –עבדנו על שילוב נכון של שיחות, רפלקסולוגיה בכף הרגל, תזונה  נכונה, תוספי מזון והכי חשוב: התמדה.

הגעתי ליעל לפחות  פעם בשבוע בהתחלה ואח"כ פעמיים בחודש וזה עזר מאוד. הטיפולים היו באווירה נעימה ורגועה, שקט ופרטיות מסביב. זה נמשך שנה. הגעתי לאיזון ולתובנות שאפשרו לי להמשיך לטפל ברבדים יותר עמוקים. לטפל ב- למה! זה נתן לי מקום לגעת בשאלות האמיתיות שגורמות לנו בד"כ לצאת מאיזורי הנוחות שלנו, לצאת מהבינוניות שאליה נקלענו וזרמנו איתה עד ללא הכר. ושוב התחלתי בחיפושים לאיש/ת מקצוע מתאימים –הפעם בחרתי בורד שהקריאה עבורי טקסטים ומאמרים שקשורים למדעי ההתנהגות ובחירות של אנשים במעגלי החיים. בתום כל סשן של קריאת החומר ניתחנו את הסיטואציה, העלינו דוגמאות מחיי הפרטים וכך לאט לאט נשרו הקליפות והתגלו התשובות, העבודה עם ורד גם נמשכה שנה.

כל שלב בחוויית הדיכאון והטיפול שלו

הנה מצאתי את עצמי נעזרת בגישות טיפול שונות ואנשים שונים לאורך 3 שנים מאז שילדתי את אביה. כל שלב בחוויית הדיכאון והטיפול שלו. במקביל לכל התהליך הזה נפגשתי עם נשים שפתחו את ליבם אלי ושיתפו אותי בקשיים שלהם, השיתוף והמפגשים הללו החלו להדליק בי בערה לפעולה שגם היא בעצם סוג של ריפוי.  הפעולה באה לידי ביטוי בליווי של נשים שחוותדיכאון אחרי לידה, בלתת להם מקום ולגיטימציה לחוות , לומר, להרגיש, בהחלטה לשבור את קשר השתיקה, בעריכה של מעין מסע הסברה בנושא, בחיפוש המתמשך למצוא את המענה המתאים לכל אחת שזקוקה.

אין ספק שהפעולה הכי חשובה ומרכזית בשיקום שלי היתה בעצם הלימוד העצמי. לימוד שהחל מקריאת חומר על התופעה, לימוד שנמשך בפתיחות לקבל עזרה מאחרים, לימוד שהסתעף לעשיה כמתכון לריפוי, לימוד שעזר לי לגלות כוחות נסתרים שהיו בי, כוחות של התחדשות והמצאה. לימוד שנתן לי להבין שהייתי זקוקה לחיזוקים, לכמה טיפים, לכמה הכוונות רק כדי לדעת את הידיעה הבאה:אני תמר-המטפלת הכי טובה של עצמי , איזה שחרור הידיעה הזו איזו חירות.

כן, האמינו : אנו המטפלות הכי טובות של עצמנו כל מה שאנו צריכות זה פשוט לגעת באמת, בטוהר שהיה לנו כשבאנו לעולם. והשנה כשאתן מסבות ליד שולחן החג נסו לחשוב על היציאה מעבדות לחירות ופירושיה השונים עבורכם.

תמר קלר. דיכאון אחרי לידה

 

תמר קלר, הסברה, הכוונה ותמיכה במעברים רגשיים ודיכאון בזמן הריון ואחרי לידה .

tamarkeller1@gmail.com  050-8783200

לבלוג של תמר על דיכאון אחרי לידה.

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

דיכאון אחרי לידה: כשהשמחה הופכת לעצב? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אישה- בן הזוג / תמר קלר,  מלווה בהריון ואחרי לידה

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אישה- ילדיי היקרים/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה- אנשי המקצוע”

  1. מקסים, מקסים! תודה רבה לך תמר! קראתי עם דמעות בעיניים!
    אכן חג החרות – גם האישית לכל אחת מאיתנו. לצאת מהכבלים של הנורמה ושל המצופה מאיתנו ולהתחיל לחוש את עצמנו ולהתבונן פנימה ולא להתרגש ממה שעלולים לחשוב עלינו.
    תודה תמר!

    • גילית הגיב:

      שלום לכולם, אכן אני חשה הזדהות עם הדברים שנכתבים. אני אמא טרייה לומדת לתואר ראשון באוניברסיטה העברית סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. במסגרת הלימודים אני כותבת עבודת סיכום קורס על "שיח האמהות"- התכתיבים והכבלים של הנורמה. אם יש אמא (עדיף מאזור ירושלים) שמוכנה להתראיין (באנונימיות כמובן) לעבודה אני ממש ממש אשמח! אני מחפשת אמא צעירה מאזור ירושלים שמוכנה להתראיין. ליצירת קשר: 0507912409
      גילית.

  2. תמר יקרה, ריגשת אותי בתיאור מסע ההחלמה שעברת ובראייתך אותו כתהליך ממושך בו נעזרת באנשי מקצוע מתחומים מגוונים, שתרמו להצלחתך. הגעת להכרה המבורכת שאת המטפלת הטובה ביותר של עצמך וזה נפלא . תודה על הכתבות היפות והמעודדות, חנה

  3. תמר קלר הגיב:

    חנה שלום,
    תודה על החיזוק.
    זה תמיד מדהים אותי מחדש כמה קל ללכת ל"איבוד" בזהות העצמית שלנו וכמה קשה לחזור אליה. כמה אנחנו כבני אדם יכולים להיות כמו עלה נידף ברוח בעידן של שינויים מתמידים ,השפעות חיצוניות וציפיות סביבתיות בלתי פוסקות.
    והרי הסוד כל כך בסיסי- פשוט להיות אנחנו -מה טוב לנו ומה לא ומה אנחנו עושים עם זה.
    איך איבדנו את הבסיס..את הפשטות של החיים.
    לא בכדי אנו עדים בתקופה זו לחיפושים של האדם בחברה המערבית אחר שורשיו במימדים שונים.
    מאחלת ברכות לחג טוב ושלו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חופשי זה לגמרי לבד

מאת : ליטל אוהב ציון

29 באוגוסט 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

אז הנה הוא הגיע, אחד התאריכים היותר האהובים עליי בשנה, האחד בספטמבר !

במחשבה שנייה, הניסוח לא מדויק.

זה לא שהוא הגיע, אלא שאני הצלחתי להגיע אליו….

אמנם הגעתי באפיסת כוחות, זוחלת על גחוני, סופרת את הדקות, מרוטת שיער ראשי ומלאת שערות רגליי, כי למי בכלל יש זמן לשעווה…אבל הצלחתי !

איזה פחד! אני בהריון עם ילד שני! איך עושים את זה?

מאת : רעות שלומי רסלר

13 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

טוב, יש לי הפוגה קלה מהאסלה אז אני אשב לכתוב.

זה בוער בי לכתוב על ההריון הזה, אני כבר בשבוע 12 אז מותר לי על פי כל חוקי העין הרע והנורמות החברתיות- לא?

בכלל, אני לא מבינה למה כל כך חשוב לשמור את ההריון בסוד ואיך עושים את זה בכלל כשכל היום סובלים מבחילות, לא מפסיקים לאכול ולהקיא. פשוט אין לי את האנרגיות הדרושות על מנת להסתיר את ההריון, אני מעדיפה להוציא את זה מהארון כדי להרגיש נוח להתלונן ולהיאנח בכל פעם שאני מרגישה צורך.

אני רוצה ליצור

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה ליצור,

חושבת על ליצור,

ממש מרגישה את היצירה,

אבל לא יוצרת.

זה קצת כמו לרצות הריון, לדמיין הריון, לחשוב הריון, להריח הריון,

בלי לקיים יחסי מין.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם