גלעד שליט 5 שנים בשבי. איך את עם זה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 2011 | 2 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

יקרות, אני לא יודעת מה איתכן ואיך אתן עם הדבר הזה, אבל אני מרגישה נורא, במילים שאי אפשר לתאר בכלל, את העובדה הלא נתפסת הזאת שגלעד שליט עדיין בשבי.

יש לי כל כך הרבה מה להגיד ולהוציא ומשום מה המילים כל כך נתקעות עכשיו. כאילו כל מילה תתגמד לנוכח הזוועה הזאת.

מאוד קשה לי עם תחושת האפסוּת, תחושת האין-כוח, תחושת החוסר אונים,לשנות ולהשפיע על המצב. מרגיש לי שיש קיר שם למעלה, שאין עם מי לדבר איתו, תחושה ש'לא משנה מה נעשה זה לא יעזור' וזו התחושה הכי נוראית שאפשר. תחושה שהכי מקטינה, מגמדת ומשאירה בלי כוח.

ייתכן שזה מה שרצו שם למעלה להשיג  ? להשתיק אותנו בדרך הזאת ?

המקום הזה כואב לי, עצוב לי ומכעיס אותי. מכעיס אותי, כי אני יודעת שזה רק במקרה שזה לא אני האמא שהיום כובלת את הרגליים שלה אל משרד ראש הממשלה. רק במקרה זו לא אני שלא יכולה לדבר ולהשפיע שהבן שלי יהיה איתה. זה ממש רק במקרה והתחושה הזו חיה ופועמת בי ומצערת אותי כל יום מחדש.

כל יום כואב לי שמשפחה אחת נלחמת את המלחמה שהיא שלי, היא של כולנו.

 

כל יום שאני עוסקת בענייני, מפרסמת עוד פוסט באתר, מקבלת עוד אישה בביתי, פותחת עוד נושא לדיון, כואב לי שגלעד לא כאן וכואב לי שאני שותקת.

אני לא אוהבת לשתוק כשכואב לי.

אתמול הרגשתי רע. הרגשתי את תחושת האימפוטנטיות נוכחת בקירבי וזה עשה לי רע. נוכחות עם התחושה הזו הביאה אותי לשאול אני באמת אימפוטנטית ? באמת אין משהו שאני יכולה לעשות ?

המקום הזה הביא אותי לתחושה שיש לי את האפשרות לעשות את זה בדרך שלי, הדרך לכתוב את מה שאני מרגישה בנוגע לזוועה הזאת ולהזמין נשים ואמהות נוספות לכתוב גם את עצמן ואיפה הדבר האיום הזה פוגש אותן. אני שמה לב שקשה לי לכתוב 'שבי', כאילו שאם אכתוב זה לא יהיה קיים.

השבי של גלעד הוא חלק מאיתנו, הוא חלק מהחיים שלנו והוא משפיע על ההוויה, על החיים, על המשפחה שלנו ועל העתיד שלנו. אני בטוחה שכל אחת מרגישה משהו בנוגע לזוועה הזאת ומרגישה שאפשר וראוי לתת לזה את המקום והבמה למה שעובר עלינו.

אני לא יודעת אם השמעת הכאב שלנו תעזור או לא, אבל אני יודעת שמשהו אני חייבת לעשות ושיש מקום לתת במה לכאב שלנו, של הנשים, האמהות, העם, על איך שאנחנו מרגישות. אני מרגישה שזו המחויבות שלי להשמיע את הקול שלי ובתקווה שקולן של נשים רבות בכל זאת ייעשה את שלהן, במידה ותחליטו שהדבר מתאים לכן.

אין מקום רק לדיבורים פוליטיים על מה ואיך צריך לעשות, מה חסר ומה עוד אין. יש גם מקום לתחושה שלנו, של איך אנחנו מרגישות !

לי באופן אישי נמאס כשיש שקט.

אני פותחת את במת האתר לכתיבה אישית נשית אימהית על איך את, אתן, מרגישות עם השבי של גלעד שליט, כי אני מרגישה שאי אפשר אחרת. מוזמנות לכתוב  איך אתן מרגישות, מה זה עושה לכן, איך זה משפיע עליכן, מה זה מעורר בכן – להשמיע את הקול האותנטי שלכן, את מה שעולה בכן היום.

כרגע אני קוראת למדור 'גלעד שליט', אך מחכה מכן להצעות לשם טוב יותר. בנוסף, אם עולה בכן רעיון או הצעה אחרת, שאפשר ליישם דרך האתר, אשמח מאוד לשמוע.

יקרות, השמיעו את קולכן !

את הדברים תשלחו לי למייל medabrot.imahut@gmail.com. ניתן לכתוב גם בעילום שם או שם חלקי.

אמן שלא נצטרך לכתוב הרבה ושגלעד יחזור לביתו במהרה,

לימור

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “גלעד שליט 5 שנים בשבי. איך את עם זה ?”

  1. שרה גליקסברג הגיב:

    לימור,מילותייך כדרבנות.מזדהה עם כל מילה ,כאילו אני כתבתי.הבדל אחד-אני התעוררתי ויצאתי מהבית.אני מצטרפת למחאות,במיוחד כל שבוע בקיסריה.גלעד צריך אותנו ברחוב.הוא לא צריך שירים וסיפורים….הכתיבה לא תציל אותו.רק ההמונים ברחוב יכולים לשנות.

    • תודה שרה,
      אני בטוחה שגלעד לא צריך את זה, הוא צריך להיות בחוץ.
      זו אני שצריכה את זה..
      אני כרגע במחשבות עם כל מיני עניינים לגבי היכולת לשנות, אז מרגישה שלא ממש יכולה לענות.
      אמן שכבר משהו יציל אותו ויוציא אותו משם

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להפסיק להספיק !

מאת : מאשה טרכטנברג

21 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אני יושבת לי כאן עם המחשבות שלי. המחשבות זורמות להן ואני נזכרת בסיום התיכון, בגיוס שלי והשירות שלי ויום המאושר שהשתחררתי מהצבא. אני נזכרת באיך פגשתי את בעלי לפני תשע ומשהו שנים.
החברה הזאת שבדרך לא דרך יוצרת תדמית "הסופרוומן" שאמא נפלאה, רעיה מושלמת, אשת קריירה מוצלחת ויש לה גם זמן לעצמה. יש באמת כאלה נשים או שזה כמו החד קרן, יצור מיתולוגי מהמם?

אני רוצה להיות האישה הזו? אוי, האמת היא שכן, רוצה להיות אמא נפלאה לבתי המדהימה, רוצה להיות רעיה מושלמת לבעלי היקר, רוצה להיות אשת קריירה מוצלחת, רוצה עד מאוד גם שיהיה לי זמן עבור עצמי.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק א'

מאת : קרן פרידמן גדסי

24 בנובמבר 20106 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

יש משהו מאיים כאשר היא אומרת בקול רם שהרגישה חסרת אונים בלידה, שהיה שם פחד משתק, בדידות תהומית.

זה יכול לאיים על 'סיפור הלידה הטובה'. זה יכול לאיים על תחושת המוצלחות שהיא רוצה להחזיק בתוכה, אולי זה מאיים על התחושה שלה כלפי האיש שלה. אם תגיד שהרגישה לבד, מה זה אומר עליו ? הוא הרי היה כל כך מקסים בלידה וניסה לעזור, איך היא יכולה להגיד שהרגישה שם לבד?

"אני אפילו לא יודעת למה אני בוכה", היא אולי תאמר.

שם הציור: "דור ואני בעמק יזרעאל – תחילת אביב 2011"

מאת : ענת רגב

17 ביוני 20113 תגובות

מתוך יצירה נשית

יציאה ראשונה מהבית לטיול בטבע, עם תינוק בן חודש על הידיים. ניסיון להתחבר בחזרה לחיים שבחוץ……

בלבול, דאגה, הצפת רגשות אמהיים, מחשבות והרהורים ללא סוף.