גלעד שליט 5 שנים בשבי. איך את עם זה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 2011 | 2 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

יקרות, אני לא יודעת מה איתכן ואיך אתן עם הדבר הזה, אבל אני מרגישה נורא, במילים שאי אפשר לתאר בכלל, את העובדה הלא נתפסת הזאת שגלעד שליט עדיין בשבי.

יש לי כל כך הרבה מה להגיד ולהוציא ומשום מה המילים כל כך נתקעות עכשיו. כאילו כל מילה תתגמד לנוכח הזוועה הזאת.

מאוד קשה לי עם תחושת האפסוּת, תחושת האין-כוח, תחושת החוסר אונים,לשנות ולהשפיע על המצב. מרגיש לי שיש קיר שם למעלה, שאין עם מי לדבר איתו, תחושה ש'לא משנה מה נעשה זה לא יעזור' וזו התחושה הכי נוראית שאפשר. תחושה שהכי מקטינה, מגמדת ומשאירה בלי כוח.

ייתכן שזה מה שרצו שם למעלה להשיג  ? להשתיק אותנו בדרך הזאת ?

המקום הזה כואב לי, עצוב לי ומכעיס אותי. מכעיס אותי, כי אני יודעת שזה רק במקרה שזה לא אני האמא שהיום כובלת את הרגליים שלה אל משרד ראש הממשלה. רק במקרה זו לא אני שלא יכולה לדבר ולהשפיע שהבן שלי יהיה איתה. זה ממש רק במקרה והתחושה הזו חיה ופועמת בי ומצערת אותי כל יום מחדש.

כל יום כואב לי שמשפחה אחת נלחמת את המלחמה שהיא שלי, היא של כולנו.

 

כל יום שאני עוסקת בענייני, מפרסמת עוד פוסט באתר, מקבלת עוד אישה בביתי, פותחת עוד נושא לדיון, כואב לי שגלעד לא כאן וכואב לי שאני שותקת.

אני לא אוהבת לשתוק כשכואב לי.

אתמול הרגשתי רע. הרגשתי את תחושת האימפוטנטיות נוכחת בקירבי וזה עשה לי רע. נוכחות עם התחושה הזו הביאה אותי לשאול אני באמת אימפוטנטית ? באמת אין משהו שאני יכולה לעשות ?

המקום הזה הביא אותי לתחושה שיש לי את האפשרות לעשות את זה בדרך שלי, הדרך לכתוב את מה שאני מרגישה בנוגע לזוועה הזאת ולהזמין נשים ואמהות נוספות לכתוב גם את עצמן ואיפה הדבר האיום הזה פוגש אותן. אני שמה לב שקשה לי לכתוב 'שבי', כאילו שאם אכתוב זה לא יהיה קיים.

השבי של גלעד הוא חלק מאיתנו, הוא חלק מהחיים שלנו והוא משפיע על ההוויה, על החיים, על המשפחה שלנו ועל העתיד שלנו. אני בטוחה שכל אחת מרגישה משהו בנוגע לזוועה הזאת ומרגישה שאפשר וראוי לתת לזה את המקום והבמה למה שעובר עלינו.

אני לא יודעת אם השמעת הכאב שלנו תעזור או לא, אבל אני יודעת שמשהו אני חייבת לעשות ושיש מקום לתת במה לכאב שלנו, של הנשים, האמהות, העם, על איך שאנחנו מרגישות. אני מרגישה שזו המחויבות שלי להשמיע את הקול שלי ובתקווה שקולן של נשים רבות בכל זאת ייעשה את שלהן, במידה ותחליטו שהדבר מתאים לכן.

אין מקום רק לדיבורים פוליטיים על מה ואיך צריך לעשות, מה חסר ומה עוד אין. יש גם מקום לתחושה שלנו, של איך אנחנו מרגישות !

לי באופן אישי נמאס כשיש שקט.

אני פותחת את במת האתר לכתיבה אישית נשית אימהית על איך את, אתן, מרגישות עם השבי של גלעד שליט, כי אני מרגישה שאי אפשר אחרת. מוזמנות לכתוב  איך אתן מרגישות, מה זה עושה לכן, איך זה משפיע עליכן, מה זה מעורר בכן – להשמיע את הקול האותנטי שלכן, את מה שעולה בכן היום.

כרגע אני קוראת למדור 'גלעד שליט', אך מחכה מכן להצעות לשם טוב יותר. בנוסף, אם עולה בכן רעיון או הצעה אחרת, שאפשר ליישם דרך האתר, אשמח מאוד לשמוע.

יקרות, השמיעו את קולכן !

את הדברים תשלחו לי למייל medabrot.imahut@gmail.com. ניתן לכתוב גם בעילום שם או שם חלקי.

אמן שלא נצטרך לכתוב הרבה ושגלעד יחזור לביתו במהרה,

לימור

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “גלעד שליט 5 שנים בשבי. איך את עם זה ?”

  1. שרה גליקסברג הגיב:

    לימור,מילותייך כדרבנות.מזדהה עם כל מילה ,כאילו אני כתבתי.הבדל אחד-אני התעוררתי ויצאתי מהבית.אני מצטרפת למחאות,במיוחד כל שבוע בקיסריה.גלעד צריך אותנו ברחוב.הוא לא צריך שירים וסיפורים….הכתיבה לא תציל אותו.רק ההמונים ברחוב יכולים לשנות.

    • תודה שרה,
      אני בטוחה שגלעד לא צריך את זה, הוא צריך להיות בחוץ.
      זו אני שצריכה את זה..
      אני כרגע במחשבות עם כל מיני עניינים לגבי היכולת לשנות, אז מרגישה שלא ממש יכולה לענות.
      אמן שכבר משהו יציל אותו ויוציא אותו משם

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חוויית לידה חיובית עם אפידורל וגז צחוק

מאת : אביטל שנהר חיימי

10 בינואר 20114 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ"כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו היתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון

איך אתן מתמודדות ?

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

3 בינואר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

הכוחות שלי….

אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה.

פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום…..הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות , לשאוב כוחות ויחד עם כל זה לתת לקטנה שלנו {בת 10 חודשיים} את כל האהבה והיחס החם שניתן לתת.

דמיון מודרך בהריון: כלי עוצמתי למסע ההריון והלידה

מאת : שירלי וינטר סלע

8 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

דמיון מודרך הוא כלי שדרכו הנפש חושבת בתמונות. הוא יוצר קשר עם המציאות הפנימית הסובייקטיבית שלנו. תמיד היה נהוג לחשוב שאין קשר בין הגוף לנפש אבל היום יש מספיק הוכחות המעידות על כך שהשימוש בדימויים מחשבתיים- מסוג דמיון מודרך, בעלי השפעה פיזולגית ונפשית כאחד. המטרה כאן היא יצירת חוויות חדשות שיכולות להפוך לדרך התמודדות עם החיים שלנו כאן ועכשיו. כך שכל השפעה לטובה על מצבנו הנפשי, מביאה איתה שיפור במצבנו הגופני, המביא לשחרור של הורמונים המשרים רגיעה, שעוברים לעובר ומשפיעים עליו.