לכל מטבע יש שני צדדים

מאת : הכי אמיתית

19 ביוני 2011 | 4 תגובות

אני אגיד לעצמי ולאחרות שבשורה התחתונה, חשוב מאד להשתדל ולהסתכל על מה שיש, לא רק על החסר. על  חצי הכוס המלאה

מתוך אמהות חד הוריות, לכל אמא

היי בנות, השבוע רציתי לשתף קצת בעולם שלי.

זה כל כך נכון שיש שני צדדים למטבע…לכל מצב יש יתרונות וחסרונות…

נתחיל מעניין החד הוריות. אני מודה.  תמיד רציתי שכך יהיה. אני בעייתית בקשרים, ותמיד, לא חשוב כמה אהבתי את הבן זוג, בשלב מסוים הייתי חייבת לחתוך כי הרגשתי שאין לי אויר… על חתונה ממש לא היה מה לדבר. גם לא על מגורים משותפים….. רציתי להיות אמא, אבל עדיין לשמור על ה"אני"- העצמאית, הסוליסטית, הרווקה…..

אני לא נגד נישואים, אבל לי זה לא מתאים

אני יודעת שיש נשים ששומרות על עצמן ואפילו גדלות ומתעצמות בתוך נישואים, אני לא אומרת שזה בלתי אפשרי ואני לא נגד נישואים בכלל, אני פשוט אומרת שלי, ספציפית לי, זה לא מרגיש מתאים או רצוי.

אז, בכל, אופן אין מה לומר, אני חיה את החיים בפורמט שרציתי. ויש לזה יתרונות, עדיין אני מרגישה את הפרפרים בכל פעם שיש מישהו שקיימת משיכה כלפיו והוא בא ומדבר ומנסה (גם אם מן הסתם אני כבר לא במצב להיענות, אבל עדיין, יש הרבה בלהיות מסוגלת לחוות את הפרפרים, ומדי פעם, אם הוא ממש ממש שווה את זה, להתחיל משהו בזהירות….זה כיף לדעת שיש את האופציה).

יש את הכיף שבסופו של יום, אין יותר מדי דין וחשבון לאף אחד, יש שקט נעים, יש את האפשרות לבחור מי יהיה בחיים שלי באיזה יום, אין נוכחות קבועה של מישהו. ובשבילי, ושוב אני מדגישה, ספציפית לי, זה מאד מתאים ונוח וטוב….

זה הרבה פעמים גם מאד מאד מאד קשה, מאד בודד

מצד שני (וכן…מסתבר שיש צד שני…אחד שלא ממש הייתי מודעת לקיומו כשהייתי עסוקה בלדמיין את עתידי הזוהר כרווקה פלוס אחד מחוזרת ונחשקת….), הרבה פעמים כשחברות שלי חוטפות את הקריזה על הבעל, טוענות שזה פשוט תינוק נוסף, או  רוצות לרצוח את החמות, ומה שאני שומעת מהן זה "איזה כיף לך!!!! עשית בשכלללל!!!” אני מוצאת את עצמי אומרת להן שנכון, יש בזה הרבה כיף, בפרט כשהילד גודל ולאט אבל בטוח יש לך שוב זמן לעצמך כאישה ולא רק כאמא. ועם זאת, לא לטעות, זה הרבה פעמים גם מאד מאד מאד קשה, מאד בודד.

מאד חסר הפרטנר שאפשר לומר לו "הלו! זה גם הילד שלך! אתה שותף שווה!”….

כנ"ל לגבי הסדר המגורים שלי.

בסוף נשארתי בבית של ההורים

לפני ההיריון התכנון היה להשכיר דירה עם ידיד טוב שלי. ואז נכנסתי להריון ועדיין, שנינו רצינו להמשיך בתכנית המקורית. חשבנו שיהיה כל כך מגניב וכיף, שני ידידים טובים, עם הבן של השותפה, כל הזמן צחקנו שזה יהיה כמו בסדרה "חברים" למי שמכירה.

אני יודעת שזה אולי נשמע ילדותי או תלוש. אבל תבינו, העולם שלי לפני הלידה היה בועה ורדרדה של כיף, ים ושינה מתוקה….

בכל אופן, למזלי, הכניסו לי קצת שכל לראש ובסוף נשארתי בבית של ההורים.

באמת, אמנם אני עם הילד באותו חדר, אבל למזלי, זה חדר גדול, עם מזגן, טלוויזיה והרבה מקום לכל. יש בזה המון המון יתרונות.

תמיד יש איתי מישהו בבית

החל מהעובדה ש 99 אחוז מהזמן יש איתי מישהו בבית. זה טוב גם מבחינת זה שאני לא מרגישה בודדה כמו הרבה חברות שאני שומעת שרוב הזמן זה הן לבד עם הילד, אז יש איתי את ההורים והאחים.

גם מבחינת העזרה, תמיד לפחות שעה ביום אבא שלי לוקח אותו לטיול ויש לי שעה חופשיה, או סתם מישהו שיחליף חיתול או ישטוף בקבוק….

זו עזרה ענקית כשהילד חולה או סתם נודניק, אז מישהו כמעט תמיד לוקח אותו, ולו לכמה דקות, מאפשר לך רגיעה…

אבל יש גם את הצד השני, הלא פשוט…

יואו!!! לאן אני אברח?!

אין לי פינה משלי, וזה לא קל…הילד איתי בחדר, מה שלדעתי בטוח קשור לשינה הלא מדהימה שלו. גם כשהוא ישן אין לי חדר להיכנס אליו, לראות טלוויזיה בכיף, לדבר בטלפון או אפילו פשוט להיות עם אור דולק….

לאן שאני לא הולכת- יש אנשים, שבדרך כלל זה נהדר ואני אוהבת את זה, אבל בימים כמו היום, שבמשך למעלה משעה הוא צורח- לא יודעת למההההההההה- אז ניסיתי לכמה דקות לצאת מהחדר כי כבר הייתי אובדת עצות ועם ייאוש עד השמיים והקריזה בעקבותיו (כן, כן, גם הימים הנהדרים בחודש) ואז אני נתקלת בעיניים ביקורתיות, בעצות מעצבנות, יואו!!! לאן אני אברח?!

דבר נוסף הוא, כשהקירבה כל כך גדולה, יותר בולט לך החוסר….הדברים והצרכים שלא נענים, האכזבות….המצוי לעומת הרצוי והפנטזיה….

חשוב לי להסתכל על הכוס המלאה

שוב, מאד חשוב להדגיש, להוריי בטוח יש מקום בגן עדן על העזרה שהם נותנים לי, מגורים חינם, כל הבית שלהם הפך למחסן למוצרי תינוקות, הם קונים לו בגדים וצעצועים, עוזרים בבייביסיטר, הם נהדרים.

הקושי והתסכול הוא לא על האנשים (גם, אבל בדברים ספציפיים שהם כבר נושא נפרד, אני מדברת על התחושה הכללית)- הקושי והתסכול הוא מהמצב שלצערי הרבה פעמים מתבטא דרך האנשים….

לסיכום אני אגיד לעצמי ולאחרות שבשורה התחתונה, חשוב מאד להשתדל ולהסתכל על מה שיש, לא רק על החסר.

על  חצי הכוס המלאה.

אני יודעת שזה משפט לעוס ולעתים אף מאוס, אבל עדיין, אסור להפוך לכפויי טובה ולא להכיר בחיובי….

אני צריכה להודות על המזל שיש לי את קורת הגג הנהדרת הזאת, את העזרה בחינם , את החברה….

על מה לכן יש להודות שלפעמים קשה לראות את החיובי שבו?

אולי יש דברים שכל כך מרגיזים ומייאשים, אבל הם רק צד אחד של המטבע?….

 

* לבלוג של 'הכי אמיתית' ולפוסטים נוספים של אמהות חד הוריות

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “לכל מטבע יש שני צדדים”

  1. נעה גביש הגיב:

    נכון , הכי אמיתית, חשוב וכדאי להסתכל על החצי המלא והחיובי, אבל הצד הזה שדיברת עליו כאן הוא צד מאוד מהותי באישיות שלך ולכן את לא יכולה להתעלם ממנו.
    פעם ככה חיו, במשפחה, בחמולה, בקהילה יש לזה המון המון דברים חיוביים ולא מעט אנשים מנסים לחזור לפחות לחלק מזה (בעיקר נשים :))
    אהל בעולם של היום זו משימה מאוד לא פשוטה החים שלנו היום הם מאוד אינדווידואליסטים ופרטיים.
    הסיפור שלך מוכר לי מקרוב, כיון שיש לי חברה -אם יחידנית- חברה טובה שביתה היא בעצם הילדה הרביעית שלנו :)…אחרי הלידה היא חזרה לחיות עם אימה ואחותה…לא יודעת בן כמה בנך אבל עם כל העזרה שהיא קיבלה שם היא לא עמדה בזה, למרות ראייתה החצי המלא היה לה מאוד קשה שאין לאן לברוח, שאין רגע אחד של שקט, היא הרגישה המון מחוייבות וחובה של הכרת תודה באם ובאחות (שהן נשים נפלאות שלא תהיינה טעויות:)) ובאיזה שהוא שלב שזה כבר התפוצץ (לא הצליח לה לפני כן) היא חזרה עם הקטנה לדירה שלה,שם היא חיה נכון לעכשיו עם חברה שגם היא אם יחידנית…הן חיות בדירה כמו שתיכננת עם הידיד שלך, שזה נשמע לי רעיון נפלא, אבל לא פשוט כי יש הרבה פחות עזרה עם התינוק\ילד.
    במקום שאת עומדת חשוב זה להיות שלמה עם הבחירה של להישאר עם המשפחה התומכת ועוזרת או לגור לא בתוך המשפחה…זה ממש מצב של מה יותר נכון לך בסופו של דבר.
    ובכל מקרה מותר וצריך להוציא קיטור, כי כמו שכתבת כלכך נכון, גם אנחנו הנשואות עם ילדים שגרות עם הבעל ולא עם ההורים יש לנו לא מעט תלונות…למרות שהחלק המלא הוא נפלא.
    }{

    • הכי אמיתית הגיב:

      זה כל כך נכון הנקודה שאת מעלה- להיות שלמים עם הבחירות. כי סך הכל לכל בחירה וצעד יש מינוס ופלוס, והמצב הכי בעייתי הוא שאדם כל הזמן ממשיך להתנדנד, לבחור- אבל להסס, להחליט- ולהמשיך להתלבט….זה משגע אותך ואת הסובבים.
      במקרה הספציפי שלי בחרתי להישאר משיקולים שונים שאני בהחלט חושבת שעם כל הקושי- הם מצדיקים את הבחירה.
      אני עברתי תהליך של למידה אותו הזכרתי כבר פעם, שעשה לי שינוי אדיר בחיים, חלק מזה קשור ליכולת קבלת ההחלטות בצורה מיטבית.
      בעתיד אני רוצה ונרגשת לחלוק תהליך זה איתכן

  2. יקירתי, כמה בריאות נפשית יש לך להסתכל על שני הצדדים. זו יכולת כזאת מבורכת ולא טריוויאלית !

  3. הכי אמיתית הגיב:

    תודה!
    שוב, זה לא תמיד בא טבעי, למזלי משמיים הגעתי לתובנות ויכולות אדירות בזכות למידה מדהימה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיכנס ולצאת

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

להיכנס ולצאת

להרשים ולהישאר אותנטית

לצמוח ולהתחבר לשורשים

לפעול מתוך מקום שבפנים.

להיות בקשר

עם אחרות,

עם עצמי.

להגיד הרבה גם בלי מילים.

להיות אבא- עזר כנגדה או שותף מלא להורות ?

מאת : רותי שלו

30 במרץ 201114 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

במהלך השנים אני רואה שוב ושוב את השפעת ההריון והלידה על גברים וההשלכות ההרסניות של חוסר ההכנה של גברים לאבהות ולזוגיות החדשה. מנסיוני האישי והמקצועי ברור לי שיש צורך דחוף בשינוי בתחום, ולכן התחלתי בפיתוח תכנית לגברים שתכליתה הכנה רגשית לאבהות ולזוגיות, ממש כמו קורס הכנה ללידה של נשים.

תודה לך, סוניה פרס

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 201113 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

כשקראתי את אורח חייה של סוניה פרס אחזה בי אותה התפעמות. קיבלתי מין תחושה כזו שהנה, זה קורה, זה מתרחש. יש בקירבנו נשים שבוחרות לחיות את חייהן בדרך אחרת ממה שמקובל, ממה שמצפים, ממה שנהוג, ממה שנכון, ממה ש'טוב', רק מתוך מתן כבוד אמיתי לבחירה האישית והרצון האישי שלהן, שבתקופתן נחשב לקצת אחרת מהמקובל.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)