מחשבות לקראת הלידה

מאת : נורית מלאכי

4 ביוני 2011 | 3 תגובות

גם אני רוצה לצאת בריאה ובידיים מלאות, אבל הנשמה זועקת לי מבפנים שהיא יודעת, שהיא תדע מה לעשות, היא תדע איך לנשום ואיך להפעיל את הגוף הזה שיילד

מתוך הריון, יומן הריון

דברים שכתבתי לפני הלידה השלישית שלי:

שבוע 28, הזמן טס עד עכשיו, ועכשיו, הדבר היחיד שאני חושבת עליו, מבוקר ועד ליל, זו הלידה הקרובה. האם באמת הפעם אנצח את כל הסיכויים ואצליח ללדת לידה נרתיקית???

אני יודעת שגם אם הילדים שלי בחרו להיוולד בלידות קיסריות, זה לא אומר שאני פחות אישה, זה לא אומר שלא ניסיתי, וב"ה, שניהם בריאים, וילדים מקסימים. ברור לי שרק בעקבות 2 הניתוחים הגעתי לאן שהגעתי, למקצוע המדהים הזה של תמיכה, הכלה ואהבה ללא גבולות של נשים, ברור לי שרק 2 הניתוחים שלי הובילו אותי בדרך הזו למצוא את עצמי ואת ייעודי.

הנשמה.. היא לא נותנת מנוח…..

אני יודעת שכל לידה של אישה באשר היא, היא תיקון לנשמתי, אבל מכירות את זה, שהמוח יודע משהו, אבל הלב, הנשמה העמוקה ביותר, לא מוכנה לקבל זאת?? ככה בדיוק אני מרגישה. הנשמה.. היא לא נותנת מנוח…..

יש לי דולה מדהימה, גל, שמטפלת בי במסאז'ים. כבר שנה לפני שנכנסתי להריון, היא ואני יודעות שהיא תלווה אותי בלידה. היא מכירה את המצוקה שלי, דיברנו על זה כל כך הרבה, שהיא תגיע להיות איתי ממש מהציר הראשון, שלא אלחץ וארוץ לבית חולים כמו בלידה קודמת, שאוכל להישען ולהיתמך בבית, במקום הפרטי שלי, עד שיגיע הרגע שאין ברירה. והרגע הזה… אני פשוט מבועתת ממנו….

להגיע לחדר לידה, למקום המואר הזה, עם כל הרופאים שמאד מפחדים שמשהו יקרה, שרוצים לנתח, שפחות חשוב להם מה הנשמה שלי מרגישה, הם פשוט רוצים להוציא בעוד כמה ימים אימא ותינוק בריאים משערי בית החולים.

הנשמה רוצה לנצח את הפחד

ואני? גם אני רוצה לצאת בריאה ובידיים מלאות, אבל הנשמה זועקת לי מבפנים שהיא יודעת, שהיא תדע מה לעשות, היא תדע איך לנשום ואיך להפעיל את הגוף הזה שיילד, שלזה הוא נועד הגוף שלי, ללדת, לחוש כל ציר וציר, לזוז איתם, להתחבר….

אם רק יתנו לי את הזמן והמקום, הגוף הזה שלי יקשיב לה, לנשמה שרוצה ללדת, וישקיט את המוח שבדרך כלל מפקד עליו, וייתן רק לה שליטה. כמו שכבר אמרנו בקורס "השליטה האמיתית היא לדעת מתי מותר לשחרר ולאבד שליטה. השליטה התמידית היא פשוט פחד".

הנשמה הזו, שרוצה כל כך ללדת, רוצה לנצח את הפחד, רוצה להסתכל לו בעיניים ולהגיד "כן, אני יכולה, ואם אתה לא מתכוון לעזור, לפחות לך ואל תפריע".

ואני, מסתובבת בלילה במיטה, ורק חושבת עליה, על הנשמה הזועקת שלי, שרוצה ללדת , ומתפללת שהדולה המקסימה שלי תדע למצוא אותה ולהפעיל אותה, כי אני יודעת שמתוך הפחד לאבד שליטה, אתנגד לה, ולא אקשיב לה, כי מי מאיתנו לא מפחד מאיבוד שליטה?????

סיפור הלידה השלישית שלי- מחר.

* נורית מלאכי-  אמא ל-3 מקסימים, דולה ומדריכת הכנה ללידה,  054-2429622, mailto:maldoula2@gmail.com

* לקריאת סיפורי לידה.

3 תגובות ל- “מחשבות לקראת הלידה”

  1. ענבר אופק הגיב:

    נורית איזה יופי לבטא את התחושות שלך לפני הלידה
    בצורה כה מוחשית ומורגשת.
    ממתינה לקרוא את סיפור הלידה שלך
    חג שבועות לבן ושמח 🙂

    ענבר אופק
    מדריכת הכנה ללידה
    תומכת לידה
    0523701137

  2. קארו אודליה הגיב:

    אחותי היקרה , ההשראה שלי ללידה השניה שלי …שבזכות אמונתך בי הצלחתי ללדת לידה רגילה -מה שלא קיבלתי מהצוות הרפואי כל ה-9 חודשים.
    ריגשת אותי …אפילו שעכשיו את כבר אחרי ,אומנם ניתוח קיסרי אבל לראות אותך עם עומר זה האושר הכי גדול.
    בעקבות כל מה שעברת ,הניסיון הרב גם מבחינת הידעוגם מבחינה פיזית, הרצון, האמונה ,המילים המוחשיות כל כך…את תהיי דולה מצוינת ,מלווה שהיא כמו חברה כמו אמא ..
    נשיקות וחיבוקים

  3. נעה גביש הגיב:

    אהבתי מאוד את המשפט מהקורס שלך ""השליטה האמיתית היא לדעת מתי מותר לשחרר ולאבד שליטה. השליטה התמידית היא פשוט פחד". נפלא!

    מאוד מקווה שהפעם הצליחו הנשמה והמוח להשלים עם הלידה כפי שיצאה לפועל }{

    זה היה ממש לקרוא את נסכי נשמתך

    מקסים
    }{

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

היה היה יה יה יה…וסוף סוף זה מתגלה | אמהות חוגגות עצמאות

מאת : סיגל מנחם

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היה היה טוידלדוקטן , טוידלדוגדול , טולידואמא ו טוילדואבא, חיו להם בנחת בביתם שלהם. טוילדואמא נשאה את טוידלדוקטן וטידלדוגדול ברחמה 9 ירחים. טוידלדו גדול נולד וגדל לתינוק עם תלתלי זהב ואף קטון ועגלגל. טוידלדוקטן נולד כשאימו מערסלת אותו בזרועותיה ומזמרת לאזניו הקטנות שיר ואז, העבירה מבט לטוילדוהאב ומסרה לידיו את העולל הרך העטוף היישר לזרועותיו שלו.

איך גירוד ועקצוץ הצילו את התינוקי שלי ?| גרד של סוף ההיריון PUPPP

מאת : אמא ענבר

18 ביולי 201114 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הכול התחיל כשבוע וחצי לפני הלידה, בתחילת חודש נובמבר. התל"מ היה 24.11.09, יום לפני יום ההולדת של אבא. מחלה זוועתית של "גרד של סוף ההיריון" (PUPP) תקפה אותי בכל הגוף. גירודים בלתי נשלטים, פצעים כואבים ושום תרופה לא עוזרת להרגיע.

הסבל היה רב מאד. במקום שמחה והתרגשות על כך שהריוני עומד להסתיים בקרוב ושאני עומדת להתאחד עם התינוק שלי ולפגוש אותו, תחושת ייאוש קשה תקפה אותי ורק רציתי כבר ללדת כדי לגמור עם המחלה הזאת. לאחר שבמהלך כל ההריון פנטזתי על לידה טבעית, ללא התערבויות כלל ואולי אף בלי אפידורל, כבר לא היה איכפת לי מכלום ורק התחננתי לזירוז הלידה גם במחיר של לידה כואבת במשך שעות רבות.