איך פוגעת בנו הצעת החוק לעידוד הנקה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

12 ביולי 2011 | 62 תגובות

מצרפת לכן את תוכן המכתב ששלחתי לח"כ דני דנון ולח"כים נוספים. אם אתן מתחברות, אנא יידעו נשים אחרות, על מנת שלא ייאשרו את הצעת החוק הזו.

מתוך הנקה, קוראות לשינוי

12.07.11

עבור:

ח"כ דני דנון

כנסת ישראל, ירושלים

הנדון: הצעת החוק לעידוד הנקה ושמירה על אופן הזנת תינוקות, התשע"א–2011

שלום רב,

שמי לימור לוי אוסמי ואני מנחת קבוצות לנשים אחרי לידה ובעלת האתר 'נשים מדברות אמהות', בו נשים מבטאות את רחשי ליבן בתקופת תהליכי הפוריות, הריון ולידה ואמהות.

ברצוני להתייחס להצעת החוק שלך הנוגעת לעידוד ההנקה, בעיקר לסעיף 5 בהצעה זו, המתייחס לנהלים החדשים במתן תרכובות מזון ליילודים בבית חולים:

(א)   בית חולים לא יזין יילוד בתרכובת מזון לתינוקות אלא אם כן אישרה זאת האם בחתימה על גבי טופס שיקבע השר.

(ב)   טופס כאמור בסעיף קטן (א) יכלול מידע לעידוד הנקה, כולל מידע על יתרונות ההנקה, מידע על התופעות והמחלות שההנקה מקטינה את שכיחותן ומידע רלבנטי נוסף כפי שיקבע השר.

אין ספק בליבי שהכוונה העומדת מאחורי ההצעה לעידוד הנקה, הינה כוונה טובה שמטרתה להיטיב עם בריאותן של תינוקינו, אך ברצוני להסב את תשומת ליבך שההצעה הפרקטית לעידוד הנקה, כפי שהיא מתבטאת בסעיף 5, נתפסת כפוגעת ו/או לא יעילה מבחינת נשים רבות.

מציאות ההנקה בישראל, עבור נשים שמניקות ואינן מניקות היא מציאות בעייתית ולא פשוטה ולכן אני מוצאת לנכון לחשוף אותך לרחשי ליבן של הנשים, כפי שאני מתוודעת אליהן בקשב ובעניין רב.  אני סבורה שמתוך רחשי ליבן של הנשים, תוכל להבין באיזה מקום הצעת החוק שלך נפגשת איתן ומדוע היא מעלה בחלק גדול מהן תחושות של פגיעה, כעס או חוסר הבנה.

כולי תקווה שתבחר לקרוא את המכתב בקשב רב ולהסיק את המסקנות המתאימות, למען בריאותם הפיסית והנפשית של האמהות והתינוקות כאחד.

המציאות הישראלית עבור נשים שמאוד מעוניינות להניק

נשים רבות בישראל רוצות להניק, מעוניינות להניק, אוהבות להניק ומאוד רוצות להצליח להניק. בכאב רב הן מספרות על מציאות ישראלית לא פשוטה, שאינה מאפשרת להן להצליח בהנקה.

כפי שאתה וודאי יודע, למרות שההנקה הינה תהליך ביולוגי, היא כרוכה בקשיים רבים ומצריכה הדרכה והכוונה טובה ומקצועית, על מנת שתתבסס ותצליח.

מכיוון שההנקה היא כה קריטית ובריאותו של התינוק תלויה בה, אמהות צריכות הדרכה צמודה כבר בימים הראשונים של התינוק, עוד בזמן השהות בבית החולים. כאשר ההנקה נתקלת בקשיים ובעיות שאינן נפתרות מיידית בבית החולים, ניתן תמ"ל ליילודים, מה שפוגע מאוד ביכולת להמשיך להניק.

למרות החשיבות הגדולה בהתבססות ההנקה כבר בימים הראשונים בחיי התינוק, ישנם מספר פרמטרים שמפריעים לה להתרחש ופוגעים בהנקה בצורה משמעותית:

* הפרדת התינוק מאמו לאחר הלידה– בבתי חולים רבים, התינוקות מופרדים מאמותיהן לאחר הלידה לשם בדיקות רפואיות למיניהן. הפרדה זו מפריעה לחלקן בהתבססות ההנקה.

* מתן תמ"ל לאחר ניתוח קיסרי ללא אישור האם– ישנם בתי חולים שמעניקים תמ"ל ליילודים לאחר ניתוח קיסרי, ללא אישורה של האם לכך.

* תקינה נמוכה לאחיות מדריכות הנקה בבתי החולים– בבתי חולים רבים אין מספיק תקנים לאחיות שעברו הדרכה בהנקה, כך שזמינותן לאורך היממה והזמן שהן מקדישות לכל יולדת הינו מועט במיוחד. כאשר אין מספיק תקנים להקדיש את הזמן הדרוש לכל יולדת לפיתרון בעיות בהנקה, ההנקה לא יכולה להצליח.

* הכשרה מקצועית לא מספקת למדריכות הנקה בבתי חולים–  ישנם בתי חולים בהם צוות האחיות המוכשר לעזור בהנקה, אינו עבר הכשרה מקצועית ארוכה מספיק ובשל כך אין להם די כלים, ידע ומקצועיות (בנוסף לזמן, שהוזכר בסעיף קודם), על מנת לאתר קשיים ובעיות בהנקה ולהעניק פתרונות מתאימים ליישום ההנקה בפועל.
לעיתים, כאשר יש בעיות הנקה שעל פניו נראות לא פתירות, הפיתרון המהיר והנוח מבחינת האחיות והאמהות הוא להעניק ליילוד תחליף חלב ובכך פוגעים באפשרות להניק.

* הכשרה מקצועית לא מספקת בהנקה לרופאים לחלק מהרופאים במחלקת תינוקות בבית החולים חסר ידע מעשי ומעודכן בהנקה ועל כן, הם לעיתים מעניקים הנחיות הנקה לא מעודכנות לאמהות, המפריעים להתבססות ההנקה או אף גורמים להפסקתה.

* חסרים התנאים המתאימים להנקה: ברוב בתי החולים אין את התנאים המתאימים להנקה: כסא, מרחב, פרטיות, משאבה ועזרים טכניים שונים התומכים בהנקה. אמנם בבתי החולים ישנו חדר הנקה, אך לא לכל האמהות נוח להניק שם וחלקן גם אינן מסוגלות לקום מהמיטה. בחלק מבתי החולים אפילו החלוק הניתן ליולדות אינו נוח או מותאם להנקה.

הקשיים במציאות הישראלית לאמהות המעוניינות להניק, אינן נגמרים בבית החולים:

* מידע מוטעה ולא עדכני מצוותים רפואיים– עם יציאת היולדות מבית החולים ובמפגשן עם אחיות לבריאות הילד ורופאי ילדים, רבות מהן נפגשות עם לא מעט מידע מוטעה ולא עדכני לגבי בעיות הנקה שונות, בשל העדר ידע בפרקטיקה של ההנקה.

לדוג', לעיתים, כאשר רופאי משפחה או אחיות לבריאות הציבור נתקלים בבעיות הנקה שכיחות כגון, עלייה קטנה מדי במשקל היילוד, פטרייה אצל היילוד ובפטמת האם, דלקות בשד, לשון קשורה ואתגרים אנטומיים  שונים, הם מנחים להפסקת ההנקה ומעבר לתמ"ל, למרות שהבעיות פתירות.

* אין פינות הנקה במקומות ציבוריים– אמהות מניקות המעוניינות, באופן טבעי, לצאת מהבית נתקלות בקושי להניק באופן פומבי. היום אין חקיקה המחייבת להקצות שטחים נעימים להנקה במקומות ציבוריים כגון קניונים. עובדה זו מקשה מאוד על ההנקה.

* סבסוד זניח של ייעוץ הנקה פרטי– בשל הרצון הרב של אמהות להניק, ובשל הקשיים הטבעיים שיש בהנקה והתמיכה הלא מספקת בהנקה בבית החולים, נשים רבות נאלצות לשלם מכיסן הפרטי עבור ייעוץ הנקה, שעלותו נעה בין 300-500 ₪. ההחזרים מקופות החולים הם זניחים (כ 50 ₪).

* סבסוד לא מספק של ציוד עזר להנקה– נשים רבות המעוניינות להמשיך ולהניק, שואבות חלב אם, על מנת שתינוקן יוכל ליהנות ממנו גם בהיעדרן. עלותן של משאבות אלו וציוד עזר נוסף להנקה מסובסד בחלקו ועדיין נותר גבוה מאוד ואינו נגיש דיו.

כפי שאתה כבר וודאי מבין, ישנו מספר גדול מאוד של נשים המבינות את חשיבות ההנקה ומעוניינות להוציא אותה לפועל, אך העדר תמיכה, הדרכה ותנאים מספיקים להנקה גורמים להן להפסיק להניק, למגינת ליבן.

 

המציאות הישראלית עבור נשים שאינן מעוניינות להניק או בחרו להפסיק להניק

ישנן אמהות לא מעטות שבוחרות לא להניק.

אלו אמהות שמכירות, יודעות ושומעות על יתרונותיה של ההנקה ובכל זאת מעדיפות שלא להניק מסיבותיהן האישיות. פעמים רבות נשים אלה מרגישות שחסרונותיה של ההנקה עולים על יתרונותיה ועושות בחירה שקולה שלא להניק ויש גם נשים שבוחרות שלא להניק בגלל שהן מרגישות שאקט ההנקה אינו מתאים להן, ללא קשר לחסרונות ויתרונות.

מנקודת מבט של חלק מנשים אלו, ישנה התערבות אקטיבית מאוד מצד החברה והצוות הרפואי בפרט, המתעניין ללא הרף בהנקה, מה שגורם לאי נוחות רבה ותחושה של חדירה לפרטיות. נדמה כי ההנקה בישראל הפכה מנושא פרטי, אישי, גופני של האישה, לנחלת הכלל ולעניינם של אנשים שאינם חלק ממשפחתה. תחושה זו מפריעה לנשים רבות !

עבור נשים שבחרו להפסיק להניק בשל קשיים בהנקה, המציאות מורכבת שבעתיים. רבות נושאות איתן את הרצון להניק ולתת לתינוקן את הטוב ביותר ומרגישות שנכשלו במשימה הבראשיתית והראשונה כאמהות. תחושה זו מתחזקת, נוכח האווירה החברתית בישראל שרואה בהנקה את המזון הטוב ביותר לתינוק, מאוד מעודדת הנקה וגורמת למספר רב של אמהות רגשות אשם קשים, מה שמוביל להסתגלות מורכבת יותר לאמהות ואף לתחושות של דיכאון לאחר לידה.

להלן תחושותיהן של נשים שמאוד רצו להניק ולא הצליחו, מתוך האתר 'נשים מדברות אמהות':

"… הרגשתי אמא מחורבנת. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאין לי חלב ושאני לא יכולה להניק יותר"

"… המעבר לסימילאק היה משברי עבורי. הרגשתי כשלון, אכזבה, כעס על הניתוחשעברתי והכי הרבה – פחד איום מלתת לו אוכל מוכן בעקבות מקרה רמדיה. לילותשלמים הייתי חרדה, פחדתי שאני נותנת לילד שלי אוכל לא טוב, שאני לא נותנתלו את הטוב ביותר….."

"…לא הצלחתי להיניק. לא היה חלב. התייחסו אליי בבית החולים כאל בהמה שצריך לחלוב בלי טיפת רגישות ואכפתיות לגבי מצבי הגופני-נפשי לאחרניתוח קיסרילא צפוי ובכלל לא שעו לכך שאין לי חלב."

 

מדבריהן של הנשים ומהיכרות עם המון נשים אחרי לידה, אני יכולה להגיד בפה מלא שנושא ההנקה הינו נושא רגיש מאוד עבורן ומקור מרכזי לרגשות אשם בראשית האמהוּת, מה שעלול לפגוע בצורה משמעותית ברווחתן הנפשית.

בתפיסה של אמהות רבות, אמא מניקה היא אמא טובה ואילו אמא שאינה מניקה, היא אמא שאינה טובה דייה, כפי שהייטיבה לתאר אוסי הורביץ, הכותבת באתר: ".. . היום, אם את לא מניקה את "פחות" אמא (לפחות ככה המערכת תופסת אותך)."

ההנקה אינה רק האכלה. היא עומדת בבסיסו של קשר אם-תינוק, היא מעניקה את הביטחון האימהי, היא בעלת משמעויות כה גדולות עבור האמהות. אמהות המתקשות להניק, חוות לעיתים את הפסקת ההנקה כמשבר של ממש.

התערבות ממשלתית בנושא כה רגיש ופגיע בחייהן של נשים אחרי לידה, ללא הרגישות והגישה המתאימה, עלולה להחמיר עם מצבן הרגשי של נשים אלה ולפגוע בהסתגלותן לאמהוּת.

מטרת החוק לקדם הנקה תוך שמירה על זכות האם לבחור את אופן הזנת תינוקה

כתבת במטרת החוק כי לאישה יש את הזכות לבחור את אופן הזנת תינוקה. יחד עם זאת, הצעת החוק מעודדת הנקה ולא את זכות הבחירה באופן ההזנה. מדוע בעצם ? האין זו מטרה ראויה לאפשר לנשים לבחור את אופן ההזנה שלהן ולא רק לקדם את האפשרות להזנה מסוימת ? האם לא ראוי להציע מידע לנשים ואנשים בארצנו, תוך שקיפות מלאה ליתרונות והחסרונות של תופעות, בכללן ההנקה, ולהניח להן לבחור בעצמן את אופן ההזנה המתאים להן ביותר, תוך הנחה שיש להן את היכולת לכך ?

הצגה חד צדדית של יתרונות ההנקה תוך התעלמות מוחלטת מהמחירים והקשיים שיש לנשים בהנקה, היא גישה שבעיניי אינה מתייחסת לנשים בכבוד הראוי להן. האם לאישה האחראית לגופה לא מגיע גם לדעת מה הם חסרונות ההנקה עבורה, עבור חייה ועבור גופה לפני שהיא בוחרת להניק ?

הנה כמה מחסרונות ההנקה, כפי שנחווים אצל נשים רבות ( מניקות או שאינן מניקות) :

התקופה שאחרי הלידה הינה תקופה של שינוי והסתגלות למציאות חדשה, המלווה באתגרים לא מעטים. תינוק יונק יכול ולרוב דורש לינוק מספר רב יותר של פעמים ביממה, מאשר תינוק שאוכל מבקבוק, מה שמחייב את האם, האחראית הבלעדית על האכלתו, למשימת האכלה תובענית יותר. חוסר האפשרות של האם להתחלק בחלק משמעותי בטיפול בתינוק ולהיות צמודה לתינוקה למשך כל היום למספר חודשים, פוגע בשוויון הזוגי ויכול לגרום לתשישות פיסית ונפשית כאחד.

כאשר אמהות מעוניינות או צריכות להיות ללא התינוק במשך תקופת ההנקה, הן צריכות לשאוב את חלב האם, פעולה הנתפסת על פי רוב כפעולה לא נעימה, בלשון המעטה.

נקודה חשובה נוספת היא שפעמים רבות נשים חוות קשיים בהנקה, המלווים בכאבים גדולים ותסכול מתמשך. בשל חשיבות ההנקה והבנה כי חלב אם חשוב לבריאותו של התינוק, ישנן נשים שסובלות למשך תקופות ארוכות ועוברות כאבים פיסיים ונפשיים כאחד.

בנוסף לכל אלה, חלק מאמהות מניקות המעוניינות לצאת מביתן מרגישות מבוכה ואי נוחות בהנפה בפומבי, בעיקר נוכח העובדה שאין פינות הנקה רבות בישראל, ישנן אמהות החוות קושי בשילוב בין עבודה והנקה ונאלצות לוותר אל אחד מהם וישנם נשים שמרגישות אי נוחות גופנית מאקט ההנקה.

מדוע יש לבטל את סעיף 5 להצעת החוק ?

כפי שוודאי הבנת, מציאות ההנקה עבור נשים בישראל, מניקות ושאינן מניקות, היא מורכבת. נשים הרוצות להניק, נתקלות בהיעדר תמיכה והכוונה מספקת ואילו אלו שאינן מעוניינות להניק או אלו שבחרו להפסיק להניק, 'נהנות' מלחצים חברתיים ורגשות אשם, המקשים על ההסתגלות לאמהוּת.

אין ספק שכדאי וראוי שהמצב ישתנה ויש המון אפשרויות לשינוי, החל מרמת התמיכה בהנקה וכלה בהפחתת הלחץ החברתי להנקה והקישור האוטומטי בין "אמא מניקה ל"אמא טובה.

האם סעיף 5 בהצעתך תומך או פוגע דווקא בשינוי ? אני סבורה שמרע את תנאיה של האישה היולדת.

ראשית, במידה ותנאי בית החולים המפריעים להנקה (כפי שפירטתי) לא יישתנו, טופס חתימה של האם על הנקה לא יעזור. גם היום האם דורשת פעמים רבות שהיא מעוניינת בהנקה בלבד, אך בשל תנאים שאינם תומכי הנקה בבית החולים היא עוברת לתמ"ל. האם חתימה על רצון בהנקה תפתור את קשיי האם להניק ויימנע ממנה להזין את תינוקה בתמ"ל כאשר הוא לא מצליח לינוק, כפי שרצתה?

שנית, העלאת מודעות לנושא מסוים אינה נעשית ב'אינסטנט', אלא תהליך איטי וסבלני. איני בעד עידוד הנקה ללא הצגת חסרונותיה, אך גם אם זוהי המטרה הממשלתית, סביר שמתן המידע אחרי הלידה באופן חד פעמי לא יישנה את דעתה של היולדת, שאינה מגיעה 'טבולה ראסה' ללידה. ישנם דרכים מגוונות וענפות לעידוד ההנקה, במסגרת תקופת ההיריון ולפניו. אין צורך לחכות ללידה לשם כך.

שלישית, גם אם יש הסבורים שיש לקדם רק את יתרונות ההנקה ויש ליידע את היולדת בכך מייד אחר הלידה, בעיניי מידע כזה הוא כדבר הכתוב על הקרח. לאחר הלידה, נשים נמצאות במוצפוּת רגשית הורמונאלית ונפשית כאחד ורובן אינן נמצאות פניות רגשית ושכלית לקלוט מידע חדש שאינו ידוע להן.

רביעית, הצעת החוק מגבירה את הלחץ, הקיים ממילא, על הנקה. התערבות ממשלתית בנושא כה רגיש ופגיע בחייהן של נשים אחרי לידה, ללא הרגישות והגישה המתאימה, עלולה להחמיר עם מצבן הרגשי של נשים אלה ולפגוע בהסתגלותן לאמהוּת. בנוסף, עלול ליצור אפקט בומרנג של אנטי- הנקה, בשל הלחץ הגובר.

חמישית, בהתייחס לסעיף 4 (2). כאמהות, ברצוננו לדעת איזה סוג של תחליף חלב מוענק ליילדנו בבית החולים ולהחליט האם אנחנו מעוניינות להעניק לו זאת. אני מאוד מבינה את הצורך למדר את חברות התמ"ל, אך יש למצוא דרך ליידע את ההורים בסוג התמ"ל הקיים בבית החולים, מכיוון שזו זכותנו הבסיסית.

שישית, ובעיניי המשמעותי מכל !

ההנקה אינה רק עניין המקדם את בריאותו של התינוק, אלא הוא קודם כל עניין פרטי, אישי, גופני של האישה בלבד. הצעת החוק נתפסת בעיני נשים רבות כפוגענית, מכיוון שישנה בקירבנו תחושה שהממשלה מחליטה להתערב בגופנו, משפחתנו ובהחלטתנו ואנחנו לא אוהבות את זה !

סעיף 5 להצעת החוק מרגיש כמו דריסת רגל גסה בתוך המשפחה, המפקיע את זכותנו להחליט באופן פרטי ואישי, ללא התערבות בוטה, על אופן האכלת ילדינו.

אנא, מיצאו את הדרכים לעודד את בריאות הילדים בצורה של חינוך, בחירה, מתן כבוד לבחירות השונות, והתרחקו מכניסה למרחב הפרטי שלנו. ההנקה היא מרחב פרטי ולא ציבורי, בואו נשאיר אותו ככה.

להלן דבריהן של מספר נשים החברות בדף הפייסבוק של 'אתר נשים מדברות אמהות' בנוגע לסעיף 5 בהצעת החוק:

".. במידה ובלידה הבאה אני לא אניק, אני לא מתכוונת לחתוםעל שום טופס …זה התינוק שלי הוא באחריותי ואני אקבע מה טוב ונכון לו ,לאהכנסת… לא יעלה על הדעת להחתים אימהות על טופס כמו פושעות או חסרותאחריות"

"…לחתום על טופס אישור לתמ"ל כאילו שאתה מאשר לתתלתינוק שלך משהו פחות טוב או פחות בריא זאת יהירות וחוצפה. כל אחת עושה מה שנכון לה"

"… אין בהצעת חוק הזו בעצם כלום לדעתי, כי זה לא ישנה את המצב הקיים. מי שלא רוצה להניק, זה לא ימנע ממנה להאכיל בתמ"ל !!!"

"..זה נורא בעיני. לאישה יש זכות על גופה וזכות לבחור האם להניק או לא, מבלי טפסים שעליה לחתום – תוך העצמת רגשות האשם שלה.."

"…תפקיד האמהות הוא ממילא כרוך ברגשות אשם ולאחר הלידה את מוצפת הורמונים. אסור לנו להכביר על האשה את העומס הרגשי בטופס שבו היא מקבלת אישור ממשלתילא להניק, תוך פירוט המחיר שתינוקה ישלם. שיקוליה לא להניק הם שיקוליהוכמובן שלרשויות אין זכות להתערב ולנפנף כלפיה אצבע מאשימה, כאילו היא אמאמזניחה.."

"…למה סוגיית ההנקה והשדיים שלי באופן ספציפי, הם נושא לדיון ציבורי?".

"… צריך לסמוך על האמהות שהן יודעות מה הן עושות, ושבמהלך תשעת החודשים עד הלידה צרכו מספיק אינפורמציה כדי להגיע להחלטה תבונית בנושא. בדיוק כפי שלא יחתימו אותך על מסמך לפני כל פעם שאת נותנת לילד ביסלי או גמדים..."

 

לאור כל האמור לעיל, כולי תקווה לביטולו של סעיף 5 בהצעה זו ולשינוי כולל במערך התמיכה בנשים המניקות.

אשמח לעמוד לרשותך בעת הצורך,

לימור לוי אוסמי,

יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'

עוד אמהות כותבות:

הצלחתי לגמול מהנקה וזה לא היה נורא/ שותפה למסע שלו

הנקה: האישה שמאחורי הפיטמה/ שירה דרוקר

ח"כ דנון, מה הקשר בין הצעת החוק שלך לעידוד הנקה ?/ אוסי הורביץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

62 תגובות ל- “איך פוגעת בנו הצעת החוק לעידוד הנקה ?”

  1. יעלה בוקר-קריתי הגיב:

    לימור,
    כל הכבוד והרבה למעלה מזה. הקפת את הנושא מכל זוויותיו בצורה ברורה שאפילו חבר כנסת יוכל להבין.
    מודה לך מקרב לב על הייצוג הזה ועל ההשקעה ועל הכוונה ועל הרהיטות.
    מקווה שייקרא במקומות הנכונים.
    יישר כוח,
    יעלה.

    • תודה רבה, יעלה, מקווה שזה יעזור

    • ענבל כהן הגיב:

      שיא החוצפה של שר שבחייו לא הניק להחליט עבור נשים רבות.
      גם ככה הלחץ להניק הוא עצום מרגע ההריון. כל הסביבה דוחפת להנקה וכל אדם שני ברחוב (גם אם את לא ממש מכירה אותו) שואל אותך אם את מניקה ומסביר לך איזו טעות חמורה זו שאת לא מניקה.
      כאם ששנאה כל רגע של הנקה עם הילד הראשון (ומשכה את העונש הזה שבועיים בגלל לחץ חברתי), בשאר הילדים עשיתי בחירה מודעת שלא להניק וילדי יצאו בריאים ומוצלחים לא פחות מילדים שקיבלו חלב אם.

      הצעת חוק זו אם תאושר תהפוך את ישראל למדינה חומיינית שבה לאישה אין את החופש והזכות על גופה.

      חייבים לעצור את הצעת החוק הנוראית הזו!
      מציעה שכבוד השר יתחבר לצד הנשי שלו ויבין שלא כל אישה רוצה או יכולה להניק ובסופו של דבר תחליפי החלב מספקים אפשרות מזינה ומוצלחת.

  2. ענת רפופורט הגיב:

    וואהו.. מרשים…
    גם אם לא התחברתי להכל – ממש הערכתי את הבהירות, הסדר, וההתנסחות הנעימה שלך.

    • תודה ענת,
      אשמח לשמוע למה התחברת ולמה התחברת פחות

      • ענת רפופורט הגיב:

        תראי זה לא מה שכתבת. זה כל הרעיון שחתימה על טופס בכלל שמה אותי באיזה מקום שאני אמא כן טובה או לא טובה. אין לי שיחה על כן הנקתי או לא הנקתי. האמת – הנקתי ואני לא בטוחה שבילד הבא אהיה כל כך מסורה לזה. אם צריך לחתום על טופס כדי לקבל בקבוק בבית חולים – אחתום בשמחה.
        זה לא הופך אותי לאמא יותר טובה או פחות טובה. זה לא מזיז לי בכלל… ממש ניסיתי להבין היום בכל מיני שרשורים בפייסבוק מה מפריע לאנשים כל כך בהצעה וקיבלתי תשובות שלא הזדהיתי אתן. נניח שיהיה יותר קשה לקבל בקבוקי תמל בבית חולים – אז מה? אם ככה זה יהיה אז אני אביא קופסה ליומיים בבית חולים.

        יצגת בצורה מקסימה את כל השיחה על הנקה. ואת הצורך ביותר יועצות ויותר תמיכה במי שרוצה להניק. אבל בלי קשר אליך – בעיני זו שיחה טרחנית שיצאה מכל פרופורציה. ועדיין אני לא לגמרי רואה מה הקשר להצעת חוק הזאת.

        אבל אולי זאת אני, ואולי לא הבנתי פה משהו ממש בסיסי.

        • מבינה, תודה על ההבהרה.
          את הקשר הסופי להצעת החוק הבאתי בסעיף האחרון של המכתב. נראה לי שזה ברור.
          הטופס הוא לא רק חתימה על 'בקבוק' או הנקה', אלא על דף של יתרונות ההנקה ועל חסרונות אי-ההנקה. האמת, שכדי להסביר, אחזור שוב על מה שכתבתי.. 🙂

        • חופית מנו הגיב:

          אכן מכתב מאוד ממצה ונהיר.
          בנוגע לחוק עצמו,אני חושבת שאת מחמירה איתו יותר מידי.
          אין ספק שהוא לא מספיק ויש לתקן את כל העוולות האחרות (שציינת מעולה) שנוגעות לקשיים בתמיכה ובידע המקצועי הזמין בבית החולים .
          יחד עם זאת, לטעמי יש בו מין ״אפליה מתקנת״ כי היום התמ״ל נשלף לכל תינוק וצריך כמעט לאיים על האחיות שלא להזין את התינוק בתמל .
          ויש מעט מידי הסברה לאמהות על יתרונות ההנקה וחסרונות התמ״ל ,שנתפס על ידי נשים רבות מידי כתחליף מצוין להנקה ולא מודעות בכלל לנזקים האפשריים שלו.
          ולכן,יכול להיות,שחתימה על טופס כזה תגרום לפחות לצוות בית החולים להפנים שאכן הנקה עדיפה! ולאימהות להיות מודעות יותר לבחירה שלהן. ואין כאן כוונה לקחת מנשים את זכות הבחירה אלא רק לשים פוקוס על הבחירה שלהן ולא לנהוג באופן אוטומטי.
          גם הפרסומות כמובן,שותלות

  3. לענת הגיב:

    מה שמפריע ומקפיץ זה שחברי כנסת מתעסקים בשטויות ולא במהות ומחוקקים חוקים שלא עוזרים בכלום במקום לעשות עבודה אמיתית.
    אם אני היייתי עובדת בעבודה שלי באותה רצינות כמו שחברי הכנסת הנכבדים עושים (לא כולם יש לאמר, סליחה)כבר ממזמן היו מ פטרים אותי.
    לימור הציעה כמה הצעות למה הוא יכול לעשות אם ההנקה מעניינת אותו ושאת הטפסולוגיה שלו…נראה לי שכדאי שאעצור בזה 🙂

  4. לימור כתבת להפליא זהו מכתב נהדר, לא עם הכל אני מסכימה אבל אני חושבת שאת מייצגת קולן של נשים רבות ברובו של המכתב הזה. יש במה שענת כתבה לך ביטוי לחלק מהדברים שהייתי משנה במכתב הזה. יש לי רעיון מצוין מה אפשר לעשות, אבל בואי נדבר 054-4912327

  5. שלומית ארד הגיב:

    כל הכבוד. אבל באמת, יש לי בעייה עם הקו התוקף התערבות ממשלתית בנושא אישי ופרטי. צר לי לאכזב אך הממשלה *חייבת* להתערב. רק בידי הממשלה הכח לשנות ולהשפיע על מרבית הקשיים שציינת. הממשלה לא יכולה לשלוט בהלך הרוח החברתי אך יכולה להשפיע ע"י הפניית תקציבים: יותר תקנים ליועצות הנקה בבתי חולים, בניית בתי יולדות המותאמים לשהייה משותפת של האם והיילוד (RUMMINIG INN, סבסוד של שירות יועצת הנקה לאחר השחרור מבית החולים, תקן ליועצות הנקה בטיפות חלב, סבסוד של משאבות הנקה. הממשלה יכולה לשנות מציאות ע"י חקיקה: לחייב מקומות ציבוריים להקצות מקומות להנקה, לחייב מעסיקים לאפשר תנאים הולמים לשאיבה. יש מדינות נוספות ששמו להן ליעד לאומי את העלאת אחוזי ההנקה.
    כן צריך לחשוב איך עושים את כל זה מבלי לפגוע בזכות האשה על גופה.לגבי זכות הבחירה – אצטט מהמאמר של יעל ברוידא שהתפרסם באונלייף :"כולנו בצד ששואף לאפשר לנשים בחירה אמיתית ושלמה בין הנקה לאי-הנקה. בחירה כזו תתאפשר אם הזמינות של שתי האפשרויות תהיה שווה" והמצב כיום אינו מאפשר בחירה אמיתית

    • היי שלומית,
      איתך לגמרי !
      הממשלה חייבת להתערב כדי לתמוך בהנקה וכדי להעניק תנאים טובים יותר לנשים, כאלה שבאמת ייאפשרו להן להניק ! רק תמיכה בהנקה תאפשר לנשים בחירה אמיתית אם להניק או לא.
      לצערי הרב, ההצעה הזאת ממש לא נוגעת לדברים האלה אלא נכנסת לקרביים של האישה בדרך שלא תעשה!
      האם בעינייך סעיף 5 של הצעת החוק מעודד הנקה ?

  6. אידה סיון הגיב:

    אחת הבעיות העיקריות במציאות ההנקה בעולם המערבי, היא התפיסה כי הנקה זה דבר בעייתי, מסובך ושצריך כל כלך הרבה בלאגן סביב זה.
    הפתרון הוא לא חוק לעידוד הנקה. ביה"ח צריך לאפשר לאמא לבחור. להיות זמין בנושא של ייעוץ הנקה, אבל חוק? האם יש חוק מפורש איך מתנהגים לחולים אחרי ניתוח? יש נוהל של בית חולים, אבל חוק?
    אבל, הדבר הכי חשוב לדעתי, הוא להשקיע בחינוך ופסיכולוגיה טובה.
    אבל כל חסרונות ההנקה שתוארו כאן, הם בעיקר תפיסות שגויות של נשים. טיפול פסיכולוגי טוב יכול לפתור אותם. יש מקרים פיזיולוגים שמציבים בעיות בהנקה, ללא ספק, אבל רוב הנשים שנתקלות בבעיות הנקה, הן פסיכולוגיות, והרבה מאוד פעמים הסביבה רק מחמירה אותן במקום להקל. נוצר מצב מעוות שנשים שמניקות, ללא קשיים ואף נהנות מכך, מקבלות כל מיני הערות מהסביבה בנושא. אם זה בתדירות ההנקה, אם זה במשך תקופת ההנקה, ואם זה במיקום ההנקה.

  7. ענת רפופורט הגיב:

    או קיי – אני מנסה לראות אם הבנתי – הכעס על החוק קשור לזה שאם רוצים לעודד הנקה יש המון דרכים לעשות את זה בצורה הרבה יותר אפקטיבית מאשר לחתום על טופס מטופש בבית חולים?
    לזה אני מאוד מתחברת!
    אבל אז יש במכתב הזה עוד המון אינפורמציה שרק מסיחה את הדעת מהעיקר…
    או ששוב לא הבנתי? 🙂

    • הבנת נכון 🙂
      לא רק שהצעת החוק לא יעילה, היא גם פוגענית לנשים, מכיוון שיש בה דריסת רגל גסה במה שהוא המרחב הפרטי והאישי. אנחנו לא גרות במדינה קומוניסטית, בה אנחנו צריכות לדווח על צעדינו ובחירתנו. אם רוצים לתמוך באפשרות להניק- יש המון דרכים יעילות ונדרשות לעשות זאת.

      מעבר לכך, גם אם תהא מניפולציה רגשית לאחר הלידה כדי להניק, אבל המציאות בבתי החולים לא תשתנה, עדיין נשים לא תצלחנה להניק. זו הבעיה האמיתית ! הבעיה האמיתית היא הקושי שבו נתקלות נשים שרוצות להניק ולא העדר רצון להניק.
      האינפורמציה הרבה הובאה כדי לסבר את אוזנו של מר דנון על המציאות המורכבת של ההנקה, שאינה יכולה להיפתר בהצעת חוק איזוטרית שאיננה מתייחסת למציאות הזו.
      יותר ברור ?

      • ענת רפופורט הגיב:

        תראי, את רוב חיי העברתי במקומות "גבריים" – הייטק, לימודי אלקטרוניקה בתיכון, לימודי מדעי המחשב. אני אומרת את זה כדי שתביני למה אני אומרת את הדבר הזה שוב ושוב – גבר לא יבין כלום ממסר כל כך ארוך שיש בו דברים שהם לא 100% רלוונטים. אני לא היחידה פה בתגובות שמנסה לומר לך שזה קצת ארוך עם כמה דברים שאפשר להשמיט.

        ואני חושבת שגבר לא יבין (וגם אני לא מתחברת לזה בכלל) שחתימה על טופס פוגעת בי. אני אחרי לידה, היו לי קשיים מסוימים בתחילת ההנקה וטופס לא היה משנה לי בכלום.

        אני חושבת שהמסר המרכזי והחשוב מתפספס ושככה היה צריך להראות מכתב אליו:
        אתה רוצה לעודד הנקה – זאת לא הדרך והנה הדרכים שכן יעזרו (רשימה של 3 הדברים המשמעותיים).

        חשוב לי שתדעי שאני מאוד מעריכה את מה שאת עושה ואת המכתב שלך, ודווקא בגלל זה אני מנסה לעזור. אולי אני פשוט אפסיק כאן….

        • היי ענת,
          מאוד מעריכה את הניסיון לעזור.
          המכתב כבר נשלח, כך ששינויים כבר לא יהיו בו.
          בנוסף, אני כותבת דברים לא רק בשביל ה'אדם', אלא גם בשביל האמת שלי, כי משהו בי מבקש לקבל נראוּת. זו השפה שאני מדברת איתה. אם זה יידבר אליו, מה טוב, אם לא, זה גם בסדר וננסה להגיע אל המטרה בדרכים אחרות.
          אני לא יודעת אם גבר יכול להבין או לא להבין ואני לא מתעסקת בי. אני מתעסקת באמת שלי ובאופן שבו אני רואה את הדברים ובאופן שבו אותם דברים מבקשים לקבל נוכחות.
          אני לא משפטנית, לא עורכת דין, לא לוביסטית ולא חברת כנסת. אני לימור, אמא ואזרחית שרואה דברים בצורה מסויימת וחשוב לה שהם ייראו.
          האם הדברים האלה ייגעו או ישפיעו ? אני לא יודעת, אבל זה מה שאני יודעת לעשות ואין לי כוונה לשנות את הקול שלי כדי לשכנע דנון כזה או אחר.

          במבט מהצד, נשמע שמאוד איכפת לך. למה שלא תנסחי מכתב בקול שלך, כזה שמרגיש לך שמנוסח בצורה מדוייקת יותר ?
          הנה המייל של ח"כ דנון ddanon@knesset.gov.il

          ו.. תודה לך !
          בזכותך הצלחתי לדייק ולהתמרכז למה שחשוב לי באמת

  8. איילה הגיב:

    לימור, כל הכבוד
    אני ממש מקווה שהוא יקרא את המכתב מהתחלה עד הסוף כי המכתב ממש טוב.
    ישר כוח

      • איילה הגיב:

        אם כי לימור, כמו שכתבתי בפייסבוק יש קטעים לא רלוונטים.
        אני מעתיקה לפה את ההודעה הארוכה:
        המכתב כתוב יפה ואני מקווה שיקרא אותו אבל יש גם דברים שלא כל כך רלוונטים כמו המציאות של נשים שרצו להניק ולא הצליחו או בחרו להפסיק בגלל סבל פיזי או נפשי. אלו לא רלוונטיות לתקופה בה יולדת נמצאת בבית חולים מיד אחרי לידה. אם מישהי רצתה להפסיק להניק וביומיים שהיא בבית חולים הגיעה למסקנה שהיא מעדיפה להפסיק אז היא שייכת לקבוצה הראשונה – נשים שרוצות להניק ובית החולים לא מספק להן תמיכה.

        וההברה שבאה בעקבות כך שלא הובנתי ונטען שטענתי שעזרה בימים הראשונים אחרי הלידה לא חשובה. לא ולא.
        תחת הכותרת "המציאות הישראלית עבור נשים שאינן מעוניינות להניק או בחרו להפסיק להניק" נכללות נשים שבחרו לא להניק לפני הלידה, כלומר לא לנסות להניק בכלל, לגיטימי לדעתי (אם כי חייבת להודות ש"לא מתאים לי להניק כי הציצי הוא המשחק של בעלי" מעורר בי חלחלה, ולא, זו לא המצאה, שמעתי את הטיעון הזה) וגם נשים שהחליטו להפסיק להניק בשל קשיים ואני אומרת שהן שייכות לקבוצה הראשונה. מי שפסיקה להניק בגלל קשיים בהנקה כבר לא נמצאת בבית החולים ולא חותמת על טופס כזה ולכן הטופס לא פוגע בה. הנשים שלא מצליחות שייכות לקבוצה הראשונה – נשים שרוצות להניק וחסרה בבית החולים התמיכה המתאימה. הן לא שייכות לקבוצת "לא מניקות שהטופס פוגע בהן או "נכנס להן לציצי"

        • היי איילה,
          ייתכן שיש מקום לדייק בהגדרות, אך עדיין המהות נשארת בעיניה.
          לפני כן, למען הדיוק- יש נשים שיכולות לחתום על כוונתן בהנקה שעתיים אחרי הלידה ואחרי יומיים לגלות שישנם קשיים רבים המעיבים עליהן להניק, בהיעדר תנאי הנקה הולמים. חתימה על הטופס לא ישנה את בעיות ההנקה שעולות בבית החולים, אלו שנותרות ללא מענה ונפתרות ע"י תמ"ל.

          הטופס פוגע בעיניי בכל אישה- מניקה או לא מניקה כאחד.
          כל טופס שחודר לפרטיות,י למרחב האישי שלי בצורה התערבותית גדולה כל כך הוא טופס שפוגע בי כאישה. אין לממשלה זכות לקבל דין וחשבון על החלטותיי ואני לא רוצה לשמוע באופן חד צדדי על יתרונות ההנקה כשאני מוצפת בהורמונים ועברתי כרגע את חוויית חיי שתשנה את עולמי. הטופס הזה מרגיש כמו מניפולציה רגשית זולה.
          אקצין את הנקודה על מנת להבהיר טוב יותר מדוע הטופס הזה פוגעני לחייהן של נשים.
          נניח שהממשלה מחליטה שהפלות מלאכותיות הן דבר רע וברצונה לקדם ילודה ולהקטין את אחוז ההפלות המלאכותיות.
          תארי לעצמך שייצא חוק מהמחייב כל אישה המגיעה לקליניקה להפלה, לקרוא על הסכנות הטמונות בהפלה מלאכותית, יחד עם יתרונות הילודה והאמהות.
          זו התערבות בוטה בחיי הפרט ואין לה מקום במדינה דמוקרטית.
          רוצים לעודד משהו ? עודדו את התמיכה בהנקה, על מנת שלנשים תהא בחירה אמיתית בחייהן ותוכלנה להחליט אם מתאים להניק או לא.דברו על ההנקה, יתרונותיה וחסרותיה.
          הצעת החוק הזו מעלה ניחוח רע מאוד.

          • איילה הגיב:

            אני גם חושבת שעידוד הנקה צריך להעשות ביעוץ ועזרה למי שרוצה להניק שלדעתי רוב הנשים כן מעוניינות לנסות להניק.
            אבל אני לא רואה שום עלבון ופגיעה בלתת מידע, אז מה אם את כבר יודעת אותו.
            גם בנושא הפלות וגם בנושא אפידורל, נראה לי הגיוני שמי שבוחרת הפלה תדע מה הסכנות של הפלה מלאכותית ומי שבוחרת אפידורל תדע מה הסכנות ותופעות הלוואי של אפידורל (ויש כל כך הרבה נשים שלא יודעות ולא מעניין אותן בכלל לקרוא) למה זה פוגע לעודד אנשים לעשות החלטה מושכלת?
            אני באופן אישי מאוד מקווה שיתחילו להחתים הורים בחדר הלידה שהם יודעים על סכנות של ברית מילה אבל זה באמת חזון אחרית הימים.
            אחרי שאני ילדתי המיילדת הגישה לי עלון בנושא אמצעי מניעה ואמרה לי שהנקה זה לא אמצעי מניעה. וואלה, ידעתי את זה כבר אז הייתי אמורה להרגיש עלבון שהיא אמרה לי. אמרתי שאני יודעת, היא אמרה שהיא שמחה שאני יודעת אבל בפרוטוקול שלה היא חייבת לתת לי עלון ולומר לי כדי לוודא שאני יודעת. ממש לא נעלבתי מזה

          • יש הבדל בין מתן מידע לבין חתימה על טופס מבחינת מידת ההתערבות בחיי הפרט.
            בנוסף, חלוקה של מידע כזה בסיטואציה כזו היא ניצול של מצב פגיע של האישה, שאינה יכולה לקחת החלטה מושכלת, עקב מצבה הרגשי. מבחינת הממשלה זה אידיאלי, מכיוון שזה אכן משרת את האינטרסים שלה, אל מבחינתה של האישה זה לא.
            מגיע לאישה לבחור בחירה אמיתית ממקום מושכל, הרבה לפני הלידה ולא בחירה הנובעת ממניפולציה.
            יש הבדל משמעותי בין אפידורל לבין הנקה, מפני שבמתן אפידורל יש מניפולציה רפואית שנעשית על גוף האישה בבית החולים, שהיא צריכה להסכים לו. בהנקה אין כך הדבר.

            אני חוזרת לאותה נקודה- יש לקדם את חופש הבחירה. חופש הבחירה מתקיים כאשר נשקלות האפשרויות לכאן ולכאן, מתוך מקום מושכל וחופשי. יש פגיעה בחופש הבחירה כאשר המידע הזה ניתן ברגע כל כך רגיש בחייה של האישה מצד משרד ממשלתי בעל קול מטיף שאינו מתייחס כלל לחסרונותיה של ההנקה ומביא מידע חד צדדי.

            כדי לקדם את חופש הבחירה, צריך להתחיל את העברת יתרונות ההנקה(וגם חסרונות, לדעתי)הרבה לפני הלידה וכמו כן, לחזק באופן משמעותי את מערך התמיכה בהנקה.

  9. נורית טל-טנא הגיב:

    שחבר הכנסת היקר והחכם יתחיל להניק…נראה אם זה כל כך פשוט!!!! בורות גברית במייטבה!!!

  10. תום אלרום הגיב:

    במילים אחרות, זה חוק כסת"חי כדי להראות ולהשמע טוב ונכון, אבל זה כמו כוסות רוח למת, כי אין תשתיות אמיתיות להנקה.
    ואפילו אגדיל ואומר, שאין תשתיות אמיתיות חברתיות לילודה. החל מתשלום על עגלות תינוקות באוטובוסים ועד חופשת לידה מצחיקה, וכלה במדיניות של מעסיקים שמקשה על אימהות לחזור למעגל העבודה. כל אלו, צריכים להיות מעוגנים בחוק, כאן יש מקום להתערבות ממשלתית.
    בכלל לדעתי זה צריך להיות בחוק שיולדת זכאית לתמיכה נפשית / עזרה בבית מסובסדת או כל דבר אחר שיציל אותה מתהום הנשיה שהיא עלולה לצלול אליו. ומה עם עצם העובדה שעלויות של מסגרות לילדים עד גיל 3 יקרות להחריד?
    הכל רקוב בעיני מן היסוד. שיצאו הממשלה וילמדו קצת מהשוודים, או אפילו מהבריטים – מה זו תמיכה אחרי לידה….

  11. נורית טל-טנא הגיב:

    לימור יקרה
    בעקבות פרסומך את כתובת המייל של חבר הכנסת , שלחתי אליו את חוות דעתי בעניין..כנראה שכעת הוא מתנענע על ערסל במאמצי הנקה ראשונים. בהצלחה ולבריאות!

  12. ורד לב הגיב:

    אני מתייחסת לעניין הזה כאל צעד נוסף לקידום ההנקה.
    זה לא הצעד היחיד שאפשר וצריך לעשות, אולם זה בהחלט משהו.
    לא נראה לי נכון לטרפד את הדבר בעודו מתעורר.
    זה נכון שצריך להוסיף תמיכה משמעותית בהנקה בפועל בבתי החולים, בטיפות החלב, במרפאות ועוד.
    זה נכון שצריך חופשת לידה ארוכה יותר.
    זה נכון שצריך להקל בעוד המון דרכים.
    אולם זה עדיין צעד אחד בדרך.
    נראה לי שמה שמקפיץ הוא השם היומרני הזה "חוק עידוד ההנקה" כי אם היו קוראים לדברים בשמם זה היה מרגיש אחרת.

    לימור, מכתב מקיף וראוי ביותר.
    אני מאד בעד השימוש במידע, בשפה רהוטה ולא בוטה ובהתייחסות מכבדת.
    בדרכי התלהמות וזלזול, כנראה, לא נשיג דבר…

    • אני מרגישה אחרת. אני מרגישה שחייבים לטרפד, מפני שחתימה על טופס כזה, כפי שמר דנון מבקש, הוא חדירה לפרטיות שלי, משהו שמבקש דין וחשבון על החלטותיי הפרטיות וזה ממש לא מקובל עליי.
      רוצה לעודד הנקה ? תמצא דרך טובה לעשות זאת, ללא כניסה למרחב הפרטי שלי.
      יש הבדל בין להסביר, לשכנע, לנמק, לבין לחתום על "טופס ויתור". הדבר לא מקובל עליי בשום צורה או אופן. הנקה היא המרחב הפרטי שלי ושל גופי ואין לי עניין שהממשלה תיקח בו חלק.

  13. גילה פז הגיב:

    דיון מעניין.
    גם אני נגד בירוקרטיה ובעד בחירה חופשית, כמו רבות וטובות שכתבו כאן לפני.
    ומנסיוני: בתי בת 12.5 ובני בן 11, הייתי נחושה להניק כשנולדה בתי, זה היה מאד לא פשוט והרגשת הכשלון כשויתרתי לבסוף היתה קשה. מה שכן, כל מה שלמדתי מיועצת ההנקה ומנשים במפגשי לה לצ'ה עזרו לי להניק את הבן שלי.
    מאחלת הצלחה לאמהות הטריות. מיניקות או לא מיניקות.

    • היי טליה, תודה.
      אם את עדיין כאן במקרה, יש לי אלייך שאלה:
      מדוע לדעתך אחיות בתינוקייה ש"ברור" (לפי שמה שכתבת) שייתעלמו מפתק "אני יונק" על העריסה, לא ייתעלמו מטופס חתום? מה ההבדל ?
      בנוסף, לא התייחסת להיבט משמעותי נוסף בחוק, שהוא שהחתימה של האם תהא על כך שקראה את דברי השר על יתרונות ההנקה. אני מבינה שאין לך בעיה עם זה ?

      • טליה הגיב:

        היי לימור, תודה על ההתייחסות
        לגבי שאלתך הראשונה -ההבדל בין פרקטיקה שנובעת ממוסר לבין חקיקה היא עצם ההבחנה, לדוגמא, בין האיסור התנ"כי "לא תרצח" לבין האיסור לרצוח בדין הפלילי. מכל מקום, מפרי חוק תמיד היו (ויהיו) אבל עצם הגדרתם ככאלו עשויה להפחית את התופעה לדעתי.
        לגבי החובה לקרוא את דברי השר, אני מפנה אותך לסעיף בפוסט שדווקא כן מתייחס למסמך ולאופן ההתייחסות אליו מרגע קבלת ההחלטה שלא להניק.
        שוב תודה
        טליה

        • ברור שיש הבדל, אבל השאלה היא על מה מחוקקים חוק ועל מה לא.
          במידה והיה רצון אמיתי לתת תמיכה בהנקה מצד הממשלה וממשרד הבריאות, ההתייחסות להנקה ולבחירות האמהות היתה אחרת באופן טבעי.
          מדוע חוק לא יפתור את הבעיה ?
          מכיוון שהבעיה אינה נעוצה שם !
          בגלל שאין הדרכה הולמת לאחיות התינוקייה ואין הכשרה מספקת ותקנים מספיקים לתמיכה בהנקה, האחיות בתינוקייה מציעות תמ"ל על כל 'בעיה' הכי קטנה. הדבר הזה לא יישתנה, גם עם החוק שרוצה לצאת.
          גם עם החוק, עדיין אחיות התינוקייה ומדריכות הנקה יציעו תמ"ל, מכיוון שאין להן את הידע הדרוש לפתור בעיות הנקה ומכיוון שאין תקנים מספיקים לכך. הבעיה תישאר אותה בעיה.

          מעבר לכך, יש עניין מגדרי- מוסרי, הקשור להתערבות הממשלה בגופנו.
          אני מתנגדת לכך שכל שר שהוא יציע טופס על יתרונותיה של פרקטיקה אימהית כלשהי, שעליה אצטרך לחתום כאם שמבינה במה הפרקטיקה אמורה ומה השלכותיה. זה מנוגד לכל מה שאני מאמינה בו.
          רוצים להביא לי ידע אודות משהו ? שיימצאו את הדרך לכך. הדרך המוצעת היא דרך גרועה ביותר.

  14. גליה הגיב:

    דיון ארוך, רק עכשיו קראתי.
    לימור, קודם כל, כל הכבוד לך על האיכפתיות ועל השקעת הזמן שלך לטובת הרווחה הנשית. זה לא מובן מאליו! אני לא בטוחה שכל מי שקראה והגיבה תוכל לקחת על עצמה לכתוב מכתב כזה מושקע.

    לעניין תוכן המכתב, היתה לי הרגשה של חוסר ריכוז וחוסר מיקוד. בשורה התחתונה לא הבנתי כלום ממה שרצית לומר. מצד אחד את כן בעד הנקה מצד שני לא.
    בגלל שאני מכירה את הנושא, הבנתי בסופו של דבר מה שרצית לומר, אבל לא בטוח שח"כ הגברי הבין משהו. המכתב מאוד רגשי וטעון ובעיני לא ברור מספיק.

    אפשר היה לרכז את כל הטענות בכמה שורות בודדות.
    גם הציטוטים של נשים שכתבו כאן מיותר לטעמי.

    המכתב כשלעצמו, בתוך האתר, הוא בסדר גמור וגם חשוב. חשוב לי הסיכום שלך את הנושא מכל הבטיו. מבחינתי אני יושבת ולומדת את מה שכתבת וקוראת שוב ושוב. אבל ח"כ לא יטרח לעשות זאת.

    בעיני החוק עלול באמת להיות בעייתי, לא בגלל שאני "נעלבת" או שמישהו נכנס לי לפרטיות, אלא דווקא בגלל שאין תשתיות מסודרות להנקה בבתי חולים כפי שהזכרת כל כך יפה. אין יועצות הנקה למשל. דבר שעלול לטרפד הנקה. אז מה קורה אם אני חותמת שאני מניקה ורק מניקה ואחרי יום בבית החולים אני לא מצליחה יותר? אז אומרים לי זבש"ך??
    אז תאמרו, אל תחתמי. ואז מה? יתנו לו תמ"ל??
    בלגן…
    צריך לעגן בחוק שזכותה של היולדת לבחור ולשנות את בחירתה תוך כדי שהייה בבית החולים. או לסייג ולומר שאם אין תשתית להנקה בבית החולים והיולדת לא מצליחה להניק, צריך לתת לתינוק תמ"ל, שלא יגווע ברעב!

    ככה זה כשגברים מנסים לפתור בעיות של נשים…

  15. שרון וויט הגיב:

    אני חושבת שצריך לאפשר את זכות הבחירה לאם – ושבהחלט צריך יותר יועצות הנקה. אבל – מבחינת "חסרון" בהנקה שהאם אחראית בלעדית לאוכל: האם נמצאת בבית עם התינוק בחודשים הראשונים בדיוק בשביל זה… ברור שאין חלוקה שווה בין בני הזוג. עם כל הכבוד לשיוויון, בנושא הזה – בכל זאת יש הבדל בין גברים לנשים. פעם אחרונה שבדקתי – גברים עוד לא יכולים ללדת. לכן זה לא אותו הדבר..
    ואגב – יש לא מעט אנשים שדוגלים בכך שהתינוק יקבל בקבוק פעם ביום – בערב (כדי להרגיל לבקבוק, להקל על השארת התינוק עם בייביסיטרים) והאב מאכיל אותו – זה גם עוזר לקשר וקירבה בין האב לתינוק.

    • וזו באמת שאלה,
      זה שהרחם נמצא אצלנו, האם זה אומר שתפקידנו לגדל את ילדינו באופן בלעדי ?
      מה תפקיד האב ?
      על מי תפקיד ההאכלה כאשר האב נמצא בבית או כאשר נמצאים בבית גורמים תומכים ? האם היא עדיין בבלעדיות של האם ?

  16. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    לימור נפלאה שכמוך , כתבת יפה מאוד ונכון כל כל נכון, אני יכולה לספר שאני ילדתי את שיר בשבוע 37 ו היא היתה כה קטנה 2 קילו ולא היה לה כוח לינוק ולא ידעתי בהתחלה כיצד להניק והכריו אותי לתת לה תמ"ל כי לא הצלחתי ולא היי אחיות או צוות של יועצות הנקה ועל כן בבית החולים היה לי קשה להניק ואז הגעתי עם הקטנה הביתה וניסיתי ובכיתי והזמנתי יועצת הנקה מדהימה בעלות של 400 ש"ח לכל ביקור ובזכותה אחרי מספר מפגשים הצלחתי להניק , ואני עד היוןם { שיר בת 5 חודשים } מניקה ועכשיו התחלתי לשלב גם פורמולה, אך אני מסכימה איתך לחלוטין, זוהי בחירה הבלעדית של האם והמצבה הגופני והנפשי, ובחוץ אין מקומות שאפשר להניק ואין פתרונות, ואת תיארת וסיכמת נפלא את הנושא. אמא היא לא מושלמת היא צריכה להיות נושמת מודעת ורוגעה , ומה שטוב לה ויעשה לה טוב ושמח יהיה טוב גם לתינוקה.

  17. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    וסליחה על הטעויות פשוט כתבתי מהר כי הנושא בוער בי.

  18. עדי הגיב:

    רק עכשיו ראיתי את זה.
    ראשית, תודה על הכתיבה הנעימה והברורה. אני חושבת שהעלית מגוון של בעיות אמיתיות וכואבות, ועשית זאת מבלי להתלהם (לא מובן מאליו!…)

    אבל אני לא יכולה להסכים עם המסקנה הסופית: אין ספק, יש המון דברים שיש לשפר על מנת לתת למי שבחרה להניק לעשות זאת בצורה מכובדת. אבל למגוון הסיבות של הבוחרות לא להניק (ואלוהים עדי, אני לא נגדן, הן יודעות יותר טוב מכל אחד אחר מה טוב בשבילן) אין שום קשר להשארת *ההחלטה* על ההנקה בידי היולדת.
    והרי מה היא מציאות העכשווית? – היולדת אינה נשאלת מה רצונה, ואם היא מביעה אותו אין לה שום ערובה שמישהו יתחשב בה. כשאני ילדתי, הבעתי את רצוני בהנקה בצורה ברורה מאוד, ולמותר לציין שלא העירו אותי להנקה והאכילו את בתי בפורמולה. אם הצוות היה מבין שהוא עובר על החוק, זה לא היה קורה. בפועל, הההחלטה כמעט שנלקחה ממני. (למזלי הצלחתי להניק, אבל יש נשים שזה עלול לעשות מבחינתן את ההבדל).
    מעבר לכך, ישנה גם השאלה של האכלה בחומרים מלאכותיים. אני מצטערת, אבל הפורמולות הוגדרו ע"י ארגון התזונה של האו"ם כניסויי הגדול ביותר במין האנושי. זה לא כזה מובן מאליו שפורמולה היא אוכל רצוי. הרי אם היה צורך לערוך ניתוח בילדי, האם הייתי מוכנה שההחלטה תתקבל על ידי הצוות ולא על ידי? ואפשר לומר שכשחיי ילדה בסכ נה, כל אם נמצאת במצב פגיע וזה לא הזמן להכביד עליה במידע מיותר. אפשר לומר, אבל בפועל אף אחת מאיתנו לא תוותר על המידע הזה ועל ההחלטה.
    שאלה נוספת כבר לא קשורה בהנקה או לא. אני, למשל, טבעונית, ולא הסכמתי שיזינו את בתי בפורמולה חלבית. נראה לך שזה עניין מישהו מהצוות? אם היתה כרוכה בכך סנקציה חוקית, היתה לי שליטה על מה הבת שלי אוכלת ומה לא.

    לסיכום – למרות כשלים שונים בניסוח החוק, לדעתי הוא בא לפתור בעיה אמיתית במחלקות היולדות. זה לא סותר את כל הנקודות החשובות שהעלית, אבל יש לפתור כל דבר בנפרד ולא להתנות פתרון נקודתי בתיקון עולם.

    ושוב תודה לך על הכתיבה הנעימה. הלוואי וירבו כמוך 🙂

    • היי עדי,
      היום יש בעייה אמיתית בכך שצוות בית החולים לא מכבד את בקשת האם להניק באופן מלא.
      אני לא חושבת שטופס יפתור את הבעיה, אלא יערים קשיים. היום יש שלט גדול על כל עריסה "תינוק יונק", אך הבעיה היא שלא מכבדים אותה. רוצים לפתור את הבעיה ? אפשר למצוא דרך שתגרום לכך שתהא אכיפה של בקשת האם, כפי שצריך להיות.
      בעיניי, אין קשר בין זה לבין הדרישה לחתום על טופס על יתרונות ההנקה.
      אגב, לדעתי הטופס לא הגיע מהמקום שמאוד רוצה לכבד את רצונותיה של האם להניק בבית חולים, אלא מתוך מקום מחנך כלפי האם, כזה שרוצה לוודא שהיא יודעת מה יתרונות ההנקה.

  19. נגה ארבל הגיב:

    לימור שלום,

    אני קוראת בהנאה רבה באתר מאז נולד בכורי לפני חודשיים וחולקת מכל וכל על גישתך לחוק.

    לצערי אני שייכת לקבוצת הנשים שאינה יכולה אך מאד רוצה להניק. הילד שלי מקבל תמ"ל 10-12 פעמים ביום וזה עצוב לי. אבל כיוון שכך יצא לי לקרוא כל מילה הרשומה על קופסאות התחליף. הידעת שחברות הפורמולה עצמן מזהירות שהתמ"ל אינו מהווה תחליף לחלב אם ויש להוועץ ברופא או "אחות בריאות ציבורית" טרם השימוש בו?

    אני רואה את החתימה על הטופס לא כמתערבת בזכות הבחירה של נשים אלא כמעצימה אותה. אני מעדיפה שהילד שלי לא יקבל תחליפים ואם הוא חייב לקבל אותם – כדאי מאד שאיש מקצוע רפואי יחשוב על זה חמישים פעם ויעשה את זה בגלל שאין ברירה – לא בגלל שהוא רוצה לסתום לילד צורח את הפה.

    למע האמת, אני לא מבינה איך בכלל ניתן לפרש טופס הרשאה למתן תרופה (שתכלס זה מה שתמ"ל) כהתערבות בבחירות שלי. זו העצמה מול הצוות הרפואי ותו לא. זה נותן לאלפי נשים שמנסות למנוע מאחיות הצינוקיה (הטעות מכוונת) לתת לילדים שלהן חומר שעלול להיות מסוכן עוד כוח.

    מהצד השני, זכותה של המדינה, שתשלם בסופו של דבר על חלק ניכר מהוצאות הבריאות של אזרחיה לוודא שיש להם לפחות סיכוי לקבל את הטוב ביותר בשבילם.

    זו זכותך המלאה שלא לה(ע)ניק. אבל את אמא של הילד וזו אחריותך להחליט לתת לו משהו אחר, שהוא פחות טוב וזכותו של בית החולים לכסות לעצמו את התחת ולוודא שאת יודעת את זה.

    אני כאמור רוצה להניק ולא יכולה. חתימה על טופס כזה לא היתה עושה את המצב שלי יותר או פחות גרוע ולא היתה גורמת לי יותר או פחות רגשות אשמה. מה בכלל עניין אשמה לכאן? אני לא אשמה בכך שחסר לי חלב וכן נאלצת לתת לילד שלי מטרנה. מתן הרשאה לאחיות בבית חולים לעשות את זה לא משנה את העובדה זו בשום אופן – נפשי, גופני או אחר.

    כל ההתרעמות נראית לי מאולצת.

    אגב – מסכימה עם ותומכת בכל ההצעות לעידוד הנקה במכתבך, כל מילה בסלע.

    • היי נגה, תודה על התגובה ושמחה שאת נהנית מהאתר.
      אני חושבת שלצערי, לא אוכל להשיב לך באריכות בכתב, מפני שכל מה שאכתוב יקטן ויצטמצם במילים.
      בגדול, אני חושבת שתמ"ל הוא תחליף חלב ולא תרופה,
      כמו כן, אני חושבת שיש הבדל בין התערבות במדיניות ובהסברה לצוות הרפואי על חשיבות ההנקה לבין התערבות שהיא חתימה על טופס "שימי לב במה את מאכילה את ילדייך", שנחווית עבורי כהתערבות בוטה בחיי. לדוג', אני בעד הסברה על תזונה בריאה, אך שמה את הגבול ולא מוכנה שיחתימו אותי על טופס כשאני מאכילה את בני במבה. אני לא רואה הבדל בין זה לבין טופס ההנקה.
      התערבות מסוג זה נחווית עבורי כחדירה לפרט שלי, לגופי ולמשפחתי והיא לא מקובלת עליי.
      מכיוון שאנחנו חווות את מידת ההתערבות בצורה שונה, אני מניחה שזה נראה לך 'מאולץ', אם כי מודה כי קשה לי עם ההתבטאות הזאת. מודה שזו התבטאות שמרגישה לי קצת מזלזלת ומקטינה ולא נוחה לי בגוף. אני מרגישה שיש בי מקום לדעות שונות, תחושות שונות, חוויות שונות והשקפות עולם שונות וזה בסדר גמור מבחינתי שנמשיך לחשוב ולהרגיש ממש אחרת.
      אני כתבתי והשקעתי בכתיבה כי זה באמת מפריע לי, אחרת מן הסתם לא הייתי טורחת וכותבת. לכן, מבחינתי נעים לי לחשוב ש'סתם' לא התחברת או שאת מרגישה אחרת, מאשר שאת מקטלגת את דבריי כמשהו 'מאולץ'. קשה לי לבלוע את המילה הזאת..

  20. נגה ארבל הגיב:

    לימור,

    צר לי אפ התבטאותי גרמה לך אי נוחות, לא לכך התכוונתי. ב"מאולצת" נסיתי לומר שאינני מבינה על מה יצא קצף שכן הבעיה שזיהית אינה בעיה בעיני.

    מנגד אנחנו אכן רואות את התמ"ל באופן שונה מאד. הידעת ש"תרכובת מזון לתינוק" היא השם הרשמי של הפורמולות למיניהן כי ארגון הבריאות העולמי קבע שאין תחליף לחלב אם ולכן אין אסור לקרוא לפורמולות תחליף?

    אני חושבת שיש הבדל גדול בין הבמבה שאת נותנת לבן שלך ובין לבקש מהצוות הרפואי לתת לו במבה או תמ"ל או כל דבר אחר. אני לא חולקת על זכותך לבחור שלא להניק (אף שאני לא תומכת בה) אבל חולק על תפיסת העולם הרואה בבחירה להזין את הילד בתמ"ל שוות ערך לחלב אם (היא לא מבחינה תזונתית / בריאותית). ואני מתרעמת על כך שבשם "זכות האשה לגופה" עימה אני מזדהה את מתנגדת לחוק שנועד להגן על זכותך לקבוע מה יוכל הילד שלך לאכול ומה לא.

    זו האחריות שלך לחתום כשצריך לעשות לו ניתוח להוצאת תוספתן והאחריות שלך לחתום שמותר לתת לו מזון שהוא פחות מאופטימלי. שלך, לא של הרופאים. בשניהמקרים.

    • היי נגה,
      נראה לי שעיקר אי ההסכמה או ההבנה ביננו הוא הכנסת הקטגוריה של הנקה או האכלה מבקבוק לפרצודורה רפואית.
      בעוד את רואה ומבינה את האכלה בבקבוק כפרוצדורה רפואית, שבית החולים צריך לתת עליה את הדעת, אני רואה אותה כפרוצדורה אישית לגמרי. החזה שלי הוא שלי, האכלת הילד היא באחריותי וזה שאני מבצעת תהליך אישי בבית החולים (כמו להתקלח או ללכת לשירותים, נגיד), לא נותן לבית החולים את הזכות להתערב בפרוצדורה הזאת.

      יחד עם זאת, כחלק מהתפיסה הזאת, אני חושבת שיש לחייב את הצוות הרפואי לכבד את ההחלטה של האישה להניק ולא לדחוף לה תמ"ל ללא רשותה או רצונה.

      • נגה ארבל הגיב:

        היי לימור,

        אני לא חושבת שהשאלה היא האם הפרוצדורה רפואית אלא למה נועד הטופס. אני מאמינה שהטופס נועד לחזק את ידיהן של אמהות למול הממסד הרפואי ע"י הפיכת הדיפולט מ"כן לתת" ל"לא לתת". אני לא רואה כאן התערבות בבחירה שלך אלא חיזוק שלה ונתינת הכוח בידיך להכריע מה הכי טוב בשביל התינוק שלך. אני לא מבינה מדוע טופס כזה, העניק לך את הכוח לבחור הוא התערבות בבחירה שלך. רק בגלל שהטופס מלווה באינפורמציה שנועדה לאפשר לך לעשות בחירה מודעת?

        בנוסף, בניגוד לטענתך, התהליך שאת מבצעת בבית חולים איננו אישי הרי בית החולים אחראי לשלמות ובריאות התינוק ועובדיו הם שיאכילו את הילד – את לא לבד בתהליך הזה!. כיוון שהוא חלק מהתהליך והבחירה הזו היא בניגוד לחוות דעת מקצועיות רבות מספור, אז כשאת בוחרת,את צריכה לחתום על זה.

        כשבית החולים מעורב בזה – זה לא אישי. את גם חותמת על הסכמה לאפידורל – גם זו בחירה אישית מאד השייכת לקטגורית האמהות הפולנית…

        החזה שלך הוא שלך ואפחד לא אומר לך מה לעשות איתו או אפילו אם להאכיל בעזרתו את הילד שבחרת להביא לעולם. אבל אם את בוחרת שלא לעשות את זה מן הראוי שתהיה מודעת להשלכות ותעשי בחירה מושכלת לגביהן. כן ראוי שהחברה תבקש ממך לעצור ולחשוב שתי דקות על הבחירה הזו ולקחת עליה אחריות מלאה.

        • נגה, כפי שכתבתי,
          מאוד קשה להסביר את זה בכתב.
          ראשית, כן, יש הבדל האם מטרת הטופס היא יידוע לבין טופס מחנך. אם תבחרי לקרוא את הצעת החוק וההסבר לה, תראי שכבוד השר מתכוון לחנך אותנו וללמדנו על יתרונות ההנקה. כפי שאת מבינה, אני מתנגדת לטופס פולשני שכזה.
          אני מניחה שגם הבנת שלדעתי אפידורל אינו דומה להנקה. אפידורל/חיסונים זה משהו שבית החולים אחראי אליו ומבצע אותו עם רופאיו. בניגוד לכך, להאכלת התינוק אני אחראית ואני מבצעת אותה ובית החולים שותף להחלטה הזו בקשר עקיף למשך יומיים. בניגוד להנקה, פרקטיקות רפואיות הן משהו שאני לא מבצעת או יכולה לבצען לבדי, אלא רק באמצעות צוות בית החולים.

          באם יש רצון ללמדני על יתרונות ההנקה, הדרך המתאימה לעשות זאת אינה כשאני מוצפת בהורמונים אחרי שעברתי לפני שעתיים את חויית חיי. באם יש חשיבה שיש מקום להעלות מודעות ליתרונות ההנקה, יש המון דרכים לעשות זאת מלבד הרגע הזה.
          "לעצור ולחשוב שתי דקות על ההחלטה" זו חשיבה שאינני מתחברת אליה. היא מרגישה לי מאוד מתנשאת ופטרונית, כזאת שמתייחסת אל האם כאל אחת שלא יודעת שצריך לחנך אותה וללמד אותה ומניחה שאינה יודעת. נשים יודעות, נשים מבינות, נשים מרגישות. אם, יחד עם כל זאת, יש רצון להעביר להן מידע, יש לעשות זאת עם הכבוד המתבקש ליישותן ולעשות זאת בזמן ובמצב שהן ביכולת קליטה, הפנמה וחשיבה האם זה מתאים להן בכל זאת ולא במצב רגיש ופגיע, כפי שקורה אחרי הלידה.

          • נגה ארבל הגיב:

            לימור,

            אחרי לידה, גם בהליכה לשירותים בית החולים מתערב, את אולי לא חותמת על טופס אבל בהחלט מתבקשת לדווח עליה, בייחוד אחרי קיסרי.

            ייתכן שביומיים הראשונים לחיי ילדך את מוצפת הורמונים, אבל זה גם השלב הקריטי ביותר של ההנקה – שלב הקולוסטרום והווצרות החלב, לכן עם כל הכבוד להורמונים שלך, זה לא משהו שיכול לחכות.

            ובלי קשר לכל האמור לעיל מה שאת אומרת בעצם זה, כפי שאמרתי קודם, שהטופס מפריע לך כי הוא מגיע עם אינפורמציה שנועדה לאפשר לך בחירה מושכלת ומודעת ולוודא שאת יודאת שאם את בוחרת לא לחלוק א החזה שלך עם הילד שלך, את מונעת ממנו את הטוב ביותר. זה לא "פטרוני", זו המציאות. היא אולי לא נוחה לך, אבל זה לא ישנה אותה בכהו-זה.

            הבחירה היא עדיין שלך. אני רואה טעם לפגם בדרישה שלך שיניחו לך לעשות אותה בלי שתדעי את כל העובדות. דווקא בשלב ההורמונלי, שבו את עייפה ומבולבלת חשוב יותר שיהיה לך המידע נגיש – שלא תתחרטי אחר כך, כשיהיה מאוחר.

            אגב, הטופס שאת חותמת עליו הוא לא מול המדינה אלא מול בית החולים ונוגע רק ליומיים שבהם מעורב בית החולים. אם את רוצה לתת לו תמ"ל אח"כ – את לא צריכה לחתום על שום דבר…

          • היי נגה,
            מרגישה שכבר כתבתי את אשר ליבי, כל דבר שאכתוב תהיה חזרה על דברים שכתבתי.
            זה ממש בסדר מבחינתי לא להסכים.

  21. יעל ד. הגיב:

    לימור,
    אני חדשה כאן…. ונכנסתי ישר לכותרת ההנקה משום שהנושא בליבי.
    את מעלה טיעונים נכונים ומכאיבים בדיוקם אולם על חלק מהם אני חולקת;
    נושא עדיפות ההנקה לא היה ולא יהיה משהו שניתן לחלוק עליו ולעולם תהיה הנקהי עדיפה על כל תמ״ל שהוא למעט מקרים פרטיים כמו HIV וכו. מכיוון שתינוק ניזון אך ורק מחלב אם או תמ״ל וזהו מקור תזונתו היחיד, יש להתייחס לנושא בחרדת קודש של ממש, כמו אל תרופה, ולא להתייחס להחלטה לא להניק כאל ״בחירה״ , זכות האשה על גופה וכו. זוהי החלטה כמעט רפואית במהותה !!! שום טיעון מודרני לא ישנה את העובדה שנולדנו למחלקת היונקים. זה הטבע שלנו, אלא שמזמן החלפנו אותו באבקות….
    בתי החולים אכן לוקים בחסרים נוראיים; בכח אדם, במקצועיות, במשאבים, ובעיקר בידע. אחיות רבות בתינוקיות וגם בטיפות החלב שבויות במיתוסים מטופשים ולוקות בחוסר הבנה בסיסי של תהליך ההנקה. החוק אינו מעניק חופשות לידה נאותות, אין פינות הנקה (אבל יש סינרי הנקה מקסימים כיום שמסתירים הכל ובאמת שמי שרוצה תמצא פתרון להניק בכל מקום) אבל הבעיה העיקרית, שורש הענין הוא: מוטיבציה.
    מי שחדורה ברצון האמיתי – תניק. מי שלא – תצליח למצ׳וא כל סיבה למה לא להניק. נכון, הנקה היא תובענית בטירוף !!
    היא לא תמיד מתחילה בקלות, היא יוצרת תלות בלעדית באם (למרות שאחרי חודשיים אפשר בהחלט לשאוב אם ממש רוצים) אבל…. זה מה שהתינוק זקוק לו. וחלק מההורות והאמהות הוא גם היכולת לשים לרגע בצד את הנוחות ולחשוב על טובת התינוק…. אימהות אינה פיקניק ! היא עבודה קשה ומתגמלת. ולא תמיד קיצורי דרך הם פתרון.
    אני יכולה לספר מנסיון אישי של הנקת בתי הבכורה עד גיל שלוש וטיפה, שלא התחיל קל בכלל… קיסרי, לשון קשורה, אחיזה לא נכונה של הפטמה, כאבים, שלפוחיות, ועוד ועוד, אבל הכל פתיר כשרוצים, ויעוץ הנקה חוסך תמ״ל (שעלותו יקרה !!) כך שגם אם הקופות אינן מחזירות, זו עדיין הוצאה שניתן לעמוד בה. ברגע שמתיחסים לתמ״ל כאופציה זמינה וקלה, הדרך לאי-הנקה היא קצרה מאד.
    ולגבי הפיכת ההנקה לנחלת הכלל, זה לא שונה מהרבה דברים בחטטנות הישראלית, כמה שילמת על הבית, כמה על הרכב, כמה מרוויח ועוד. ובאותה מידה אפשר לענות: זה ענין אישי.
    כעת אני אם גם לתינוקת מהממת בת8 חודשים שנולדה גם היא בקיסרי, וכמובן יונקת, כי פשוט אין מבחינתי שום אופציה אחרת.

     

    • יעל, ברוכה הבאה לאתר, מקווה שתהני ממנו,
      יכולה להבין את נקודת המבט שלך, אבל מרגישה וחושבת אחרת.
      אני לא מתחברת לחרדת הקודש של ההנקה. נכון, ההנקה היא חשובה ורצויה, אבל לא בכל מחיר.

  22. יעל ד. הגיב:

    לימור,
    מאחר ומדובר בנושא שהוא לעיתים חיים ומוות (אסון רמדיה, נסטלה) בהכרח יש להתייחס אליו בחרדת קודש. הנקה לא בכל מחיר ? תשאלי היום מי שאיבדה תינוק באסון שכזה או נפגע מהתמ״ל, אני מאמינה שכל אחת מהן תגיד לך את אותו הדבר.
    יש פער גדול בין מצב של ״הנקה בכל מחיר״ לבין המצב כיום שבו אחוזי ההנקה מאכזבים, הוא אדיר. לכן יש מקום לעידוד ההנקה בכל דרך שהיא, ולדעתי המסמך דוקא יכול לעזור ליולדות המניקות, בכך שאחיות הצינוקיה האיומות לא ידחפו פורמולה לפי רצונן.

  23. ליהיא לפיד הגיב:

    מאוד מסכימה איתך. אני חושבת שלא השאירו היום מקום לנשים שלא רוצות להיניק (או לא יכולות) לעשות את זה בלי להרגיש נורא עם עצמן.

    • כן..
      וגם נורא מטריד אותי- למה ההנקה הפכה למשהו שאני צריכה לתת עליו דין וחשבון ?
      למה הממשלה מרגישה צורך לחנך אותי דווקא במקום הזה, שקשור לגופי, בחירתי ומשפחתי ?הדבר הזה עושה לי צמרמורת..

  24. דריה מעוז הגיב:

    מסכימה עם הצעותיך והרהוריך, לימור. הצעת החוק מתכתבת עם הדיסטופיה שהמצאתי בספרי 'בית היולדות'. מסתבר שהיא כבר כאן, מעבר לפינה..

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם את באמת אשמה בכך שבן זוגך מתנהג באלימות?

מאת : עטרת סנפיר

25 בנובמבר 20143 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

אחד המרכיבים המרכזיים בהם משתמש מתעלל הוא העתקת האשמה אלייך בכל הנוגע למה שמתרחש בחייכם. אני שומעת נשים רבות שאני מלווה במשפטים של חוסר בטחון ואשמה כלפי עצמן לגבי מקרים שחוו בבית. משפטים כמו: "אולי באמת אני לא הייתי בסדר", "זאת אני שגרמתי לו לאבד את.. אם לא הייתי מתעקשת ורבה איתו הוא לא היה שוכח את זה…" . "האוכל שהכנתי לא היה מספיק טוב, לא השקעתי מספיק, לכן הוא כעס…". נוספים בהן את עלולה להאשים את עצמך במקרים המתרחשים בחייכם.

ילד שלי, בוא אליי הביתה

מאת : אפרת

19 באוקטובר 2012תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כשעצוב לי וקשה, כשרע לי על הלב ואני לא מצליחה לראות את ההתקדמות אלא רק את הקשיים, אני פותחת את מה שכתבתי כאן באתר וקוראת את התגובות שלכן נשים יקרות.

הבן שלי עדיין לא חזר הביתה אבל הוא כבר לא מונשם, הוא ער, בוכה ועוד בוכה בגלל כאבים בטן עזים (כך לפחות כך אומרים הרופאים אבל רק לאל הפתרונים).

עברו חודשיים מאז שילדתי אני יודעת שקרה לנו נס מאוד גדול – הוא הורד ממכונת ההנשמה והוא כמו ילד רגיל עכשיו רק עם חמצן באף ומערכת עיכול לא בריאה עדיין.

הוא לא ילד רגיל, את זה אני יודעת. הוא מחובר למכשירי ניטור, ניזון דרך זונדה ומקבל חמצן בכמויות שאני מקווה שלא יזיקו לו בהמשך למרות שאין שום ברירה אחרת.

כשהבית ריק, הבית ריק… | הילדה נכנסת לגן

מאת : ליטל אוהב ציון

5 במאי 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

וואו, כנראה שזה לא פוסח בשום שלב, הרגע הזה שכל הילדים בעניינים שלהם, במסגרות שלהם, ואת חוזרת הביתה לבית ריק, ממש ריק. לא שקט, כי מישהו ישן ותכף יתעורר. ריק, לבד, סוליקו.

חשבתי שאחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, להיות קצת עם עצמי, ליהנות מהשקט, לכתוב משהו, לקרוא משהו, לסיים את כל הסידורים שדחיתי….

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)