הפגנת האמהות יוצאת לדרך !

מאת : תום אלרום

25 ביולי 2011 | 9 תגובות

ביום ה', 28.07.11, אמהות יוצאות משדרות בן ציון בתל אביב, עד לכיכר הבימה, ושוטפות את השדרה בעגלות על מאבק התשלום לגנים, מוצרי יסוד, חופשת הלידה והכרה בהוצאות טיפול הילדים

(כל פרטי ההפגנה בסוף הרשומה)

מתוך קוראות לשינוי

חוזרת ביום חמישי לפני שבועיים בדרך הביתה, דרך רוטשילד, יש שם סצנה משונה, כמה רהיטים ושני אוהלים וכמה מצלמות. חשבתי שמצלמים סצנה לסרט סטודנטים. עמדתי עם האופניים ובהיתי.

פתאום בחור ג'ינג'י, הזמין אותי באצבע לשבת. שאלתי "מה זה?", הוא הסביר ואמרתי: "מה, אז פה עושים פינת גרוטאות כמו בגן?" בצחוק, אמרתי כמובן. הוא אמר, "למה גרוטאות, זה הרהיטים שלי, שסחבתי מהבית". זה היה יונתן מילר ממובילי שדרת האוהלים, וזה שהניח את אבן הפינה.

.

חזרתי באותו לילה. אמנם לא פתחתי אוהל, בכל זאת יש לי תינוק בן שנה, שקשה לו להירדם, אבל אני שם כמה שאפשר.

בסופשבוע הראשון ארגנו בריכת ילדים, והחבר'ה העבירו צינור, שאפשר למכוניות לעבור מתחתיו, כי החזיקו אותו ארבעה אנשים, ומילאנו את הבריכה. 4 ילדים וילדות שכשכו במים, איזה כיף. ביום אחר, עשינו פינת נגינה לילדים, ובסוף שבוע האחרון עשינו פינת יצירה לילדים.

וכל זאת כדי שההורים יוכלו להקשיב לדיונים החשובים שמתרחשים פה.

 

שבת בערב ההפגנה.

השארתי את העגלה ברוטשילד, ואמרתי, 'אין מצב שאני מפספסת את זה, זו ההפגנה הראשונה של איירי, אבל גם שלי! בכל 34 שנותי לא ראיתי משהו כזה!'

איירי על הגב במנשא, מוחא כפיים, ומוחה עם כולם…

מרותק מהתופים ומהמוני האנשים. גם אני.

דפני אומרת שזו פעם ראשונה שהעם המפולג והמסוכסך הזה, אחד. וזה נכון.

בית זה בסיס.

זה נכון.

יוזמה מתארגנת במאמאזון (קבוצת אמהות בפייסבוק), אני רותמת את האנרגיה שהתחילה להיווצר אצלי לשם.

יצא להגיד כבר במאמאזון, איך לדעתי בכלל אין תמיכה בילודה בארץ הזו. ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה, – כמה פעמים שמעתי מבוגרים אומרים את זה בציניות לפני שהיה לי ילד.

ציניות מהולה באהבה כמובן.

כי קשה להיות הורה בארץ הזו.

 אם אמא שלי לא היתה עוזרת לי לממן מטפל, לא הייתי יכולה לעבוד בכלל…

ואני לא מדברת על קשה כי חבילת לידה עולה הרבה כסף – את הכל קיבלתי – משידת החתלה ועד לול ועגלה, ועד כיסא ובייביסנס.

למעט חיתולים שאני קונה – הכל קיבלתי.

אני מניקה אז לא צריכה תחליפי חלב, אבל מה לגבי אילו שכן צריכות?

וכל הסיבוך הזה של לעלות לאוטובוס, לעשות כאילו אני מקפלת את העגלה כדי לא לשלם את היטל המיותר הזה…

כשהילד במנשא, ויש תיק על העגלה.. דובר בזה רבות גם במאמאזון.

אז הנה אנחנו סוף סוף מורדים. האנרגיה הזו היא כמו סכר שאי אפשר לעצור.

בתחילת המאבק, היה דיון, אם להשאיר את זה בנושא דיור בר השגה או לדבר על מוצרי בסיס נוספים כמו תחבורה, דלק, מוצרי חלב וכו'

ואז ביום שבת הכל התאחד,

העובדות הסוציאליות, המתמחים, תנועות כאלו ואחרות, אבל המדהים עבורי היה, שהרוב, שבדרך כלל יושב בבית, קם ויצא לרחובות. אנשים כמוני, לא אלימים, לא מתלהמים, אינטליגנטים, שבדרך כלל מקבלים ולא חושבים למרוד, קיבלו את האנרגיה הנאותה ויצאו לרחוב.

 הייתי גאה בכמות ההורים שהיתה שם, בכמות העגלות – היו אפילו כמה עגלות שנשאו שלטים – ותאמינו לי זה לא קל.

רעש רצחני, איירי לא יכול היה להרדם – והוא ממש רצה.

אני בטוחה שגם לילדים האחרים זה היה ככה.

נשים בהריון, היו לידי, הקשיבו לנאומים.

זו מחאה אמיתית.

 

בכיתי עם השיר ששלומי שבת שר על הבמה, כל מילה חדרה אליי.

כמה ימים אחרי, הנה התארגנה לה יוזמה, יעל, מיכל, ריקי, ענת, ליאת, אורלי, נועה ועוד כמה מאמאזונות ואני ביניהן,

נפגשו אתמול באוהל הטיפי בשיינקין, וניסחו את מה שצריך לנסח, והחליטו ופעלו.

פנו לבתי דפוס, ליח"צ ואני פניתי למארגנים של המאבק, שיעזרו להם במה שאפשר והנה, מאבק העגלות יוצא לדרך.

היום (יום ב') וביום ד' שוב נפגש באוהל הטיפי ברוטשילד פינת שינקין בתל אביב (מטה צעדת העגלות), כדי להכין שלטים וקישוטים לעגלות, מי שרוצה יכולה לבוא לעזור.

 

וביום ה', 28.07.11,  בשעה 17:30 נצא משדרות בן ציון בתל אביב, עד לכיכר הבימה, נשטוף את השדרה בעגלות, עם סממן צהוב – בלון או סרט (שקשור ללוגו המקורי של המאבק)

ונבקש את הדברים הבאים:

• חוק חינוך חינם מגיל 3 חודשים.

• פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות כתחליפי חלב וחיתולים.

• הרחבת חופשת הלידה לנשים ומיסוד חופשת אבהות.

• הפסקת תשלום על עגלה בתחבורה ציבורית.

• שיוויון בשכר ושיויון הזדמנויות בעבודה לאמהות.

הכרה בהוצאות טיפול בילדים ומוצרי תינוקות לצרכי מס.

הנה הקישור לאירוע ההפגנה בפייסבוק  וקישור לקבוצת צרחת האימהות הצרכניות 

תקשורת: נא ליצור קשר עם ענת רוזיליו 0544645309

תום, אמא של איירי ומאמאזונה, כותבת בלוג ספרים חדשים | ספרים מומלצים

9 תגובות ל- “הפגנת האמהות יוצאת לדרך !”

  1. תום אלרום הגיב:

    את/ה חייב/ת את זה לעצמך את/ה חייב/ת למשפחה…

  2. tamar bar הגיב:

    יישר כוח !!!

  3. אלה הגיב:

    בתור אמא לשניים מסכימה לכל מלה.
    הייתי מוסיפה את חוסר הבחירה. רוב העבודות בשוק הן למשרה מלאה פלוס פלוס, ואין בחירה ואין חיי משפחה. זה אגב הפסד גם של האבות.
    אנחנו דור שגם עובד יותר מידי קשה וגם הכל יותר יקר בהתאם, כך שאנחנו בקושי יכולים להתקיים, בדיוק כמו ההורים שלנו, שעבדו הרבה פחות.

  4. דרורית אמיתי-דרור הגיב:

    בהצלחה!
    אני איתכן ואיתכם: ילדים, אמהות , אבות, ומשפחות!
    זו אינה רק הפגנה של אימהות ואבות. זו אמורה להיות הפגנה של כולנו.
    חשוב שזו תהיה הפגנה של כל העם למען עתידו!
    אני קוראת גם לעמיתיי, אנשי המקצוע של הגיל הרך, להגיע היום להפגנה ולהמשיך לפעול ביתר שאת למען ביסוס ונגישות של שירותים טובים לגיל הרך במחירים אפשריים, למען הרחבה, שיפור ופיקוח מקצועי על מסגרות חינוכיות איכותיות במחירים מסובסדים (גם למעמד הביניים), לפיתוח שירותים ציבוריים נוספים ואיכותיים לילדים ולשילוב צרכי הילדים במערכת השיקולים של קובעי המדיניות!

    דרורית אמיתי-דרור

  5. מיכאלה הגיב:

    אני הגיעה בכל הכוח ,צריך לצאת החוצה ולעשות מהפך מה שקורה במדינה שלנו זה פשע,לא דואגים לנו האמאות ,מחירי מוצרי יסוד מאוד מאוד יקרים הגיע הזמן לשנות את סדר עדיפויות של הממשלה ושהיא תדאג לאזרחיה וכמובן לדור הבאה.

  6. יפעת תנעמי הגיב:

    אני אמנם עדיין לא אמא, אבל אני תומכן בכן אמהות יקרות, יישר כח ומי יתן וכל הדרישות ייענו במלואן…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום – על טראומה מהלידה

מאת : אחת האמהות

23 בפברואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום. הכל בסדר, אבל כל כך לא. יש שם משהו, בפנים, שהוא מעבר ליומיומי, לרגיל, למשפחתי, לשגרתי – משהו שמרגיש לי כבד מנשוא. אני מכירה אותו, אני מזהה אותו, בתהליך קשה מנשוא אני גם מטפלת בו. הוא מעל ומתחת לחיוך, לאושר, לחיבוק. הוא כל כך חלק ממני שהוא יכול להופיע בכל רגע. הוא פגש אותי בלידה, ומאז אנחנו יחד.

הספר "להיפרד לפני שמכירים"- על לידה שקטה. ראיון אישי עם יעל בשור.

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בינואר 20150 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, ספרים לאמהות

ראיון אישי עם יעל בשור מחברת הספר "להיפרד לפני שמכירים" על הלידה שקטה שעברה. הנה חלק מהראיון:
"מצד אחד, אני רוצה לעודד ולומר שעם הזמן, הדברים מסתדרים, אפשר לנשום ולהתמודד. מאידך, נשים שנמצאות מיד אחרי לידה שקטה, לא מסוגלות לראות מה יהיה בעוד 'זמן', הן נמצאות בשיא הכאב, האבל, הבלבול, הכעס. לומר להן 'יהיה בסדר' זה בדיוק סוג הדברים שלא אומרים כי מי ששם, צריכה להיות בכאב ובאבדן. אין לי בעצם מה לומר כדי לעודד ואני גם חושבת שאין איך לעודד, ולרובינו קשה להיות במקום שבעצם אין מה לעשות. נשים שחוות לידה שקטה צריכות שיקשיבו להן, שיהיו אמפתיים לכאב שלהן ולא שיגידו להן שיהיה בסדר. (אני מתייחסת לנשים כי זה אתר ייעודי לנשים, הדברים נכונים לא פחות לגברים כי להם גם אין באמת מי שיקשיב והם עוד צריכים 'להיות חזק בשביל האשה')".

ישנן סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה ללידה טבעית

מאת : קרן פרידמן גדסי

8 ביוני 2014תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

לא מזמן ליוויתי לידה שהתפתחה מאד מהר. בפגישות שלנו לפני הלידה היא אמרה שהיא בדרך כלל שקטה ולא מביעה את מה שהיא מרגישה ושחשוב לה בלידה הזו לא להיות עצורה. ההתפתחות המהירה של הלידה לא הותירה ברירה אלא להגיב לאינטנסיביות ולעוצמות – מה שגרם לה לצעוק ולנהום ולזוז במהירות וחופשיות – ונזכרתי כמה בדיוק הדבר הזה מרגש ומשמעותי לי.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)