הפגנת האמהות יוצאת לדרך !

מאת : תום אלרום

25 ביולי 2011 | 9 תגובות

ביום ה', 28.07.11, אמהות יוצאות משדרות בן ציון בתל אביב, עד לכיכר הבימה, ושוטפות את השדרה בעגלות על מאבק התשלום לגנים, מוצרי יסוד, חופשת הלידה והכרה בהוצאות טיפול הילדים

(כל פרטי ההפגנה בסוף הרשומה)

מתוך קוראות לשינוי

חוזרת ביום חמישי לפני שבועיים בדרך הביתה, דרך רוטשילד, יש שם סצנה משונה, כמה רהיטים ושני אוהלים וכמה מצלמות. חשבתי שמצלמים סצנה לסרט סטודנטים. עמדתי עם האופניים ובהיתי.

פתאום בחור ג'ינג'י, הזמין אותי באצבע לשבת. שאלתי "מה זה?", הוא הסביר ואמרתי: "מה, אז פה עושים פינת גרוטאות כמו בגן?" בצחוק, אמרתי כמובן. הוא אמר, "למה גרוטאות, זה הרהיטים שלי, שסחבתי מהבית". זה היה יונתן מילר ממובילי שדרת האוהלים, וזה שהניח את אבן הפינה.

.

חזרתי באותו לילה. אמנם לא פתחתי אוהל, בכל זאת יש לי תינוק בן שנה, שקשה לו להירדם, אבל אני שם כמה שאפשר.

בסופשבוע הראשון ארגנו בריכת ילדים, והחבר'ה העבירו צינור, שאפשר למכוניות לעבור מתחתיו, כי החזיקו אותו ארבעה אנשים, ומילאנו את הבריכה. 4 ילדים וילדות שכשכו במים, איזה כיף. ביום אחר, עשינו פינת נגינה לילדים, ובסוף שבוע האחרון עשינו פינת יצירה לילדים.

וכל זאת כדי שההורים יוכלו להקשיב לדיונים החשובים שמתרחשים פה.

 

שבת בערב ההפגנה.

השארתי את העגלה ברוטשילד, ואמרתי, 'אין מצב שאני מפספסת את זה, זו ההפגנה הראשונה של איירי, אבל גם שלי! בכל 34 שנותי לא ראיתי משהו כזה!'

איירי על הגב במנשא, מוחא כפיים, ומוחה עם כולם…

מרותק מהתופים ומהמוני האנשים. גם אני.

דפני אומרת שזו פעם ראשונה שהעם המפולג והמסוכסך הזה, אחד. וזה נכון.

בית זה בסיס.

זה נכון.

יוזמה מתארגנת במאמאזון (קבוצת אמהות בפייסבוק), אני רותמת את האנרגיה שהתחילה להיווצר אצלי לשם.

יצא להגיד כבר במאמאזון, איך לדעתי בכלל אין תמיכה בילודה בארץ הזו. ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה, – כמה פעמים שמעתי מבוגרים אומרים את זה בציניות לפני שהיה לי ילד.

ציניות מהולה באהבה כמובן.

כי קשה להיות הורה בארץ הזו.

 אם אמא שלי לא היתה עוזרת לי לממן מטפל, לא הייתי יכולה לעבוד בכלל…

ואני לא מדברת על קשה כי חבילת לידה עולה הרבה כסף – את הכל קיבלתי – משידת החתלה ועד לול ועגלה, ועד כיסא ובייביסנס.

למעט חיתולים שאני קונה – הכל קיבלתי.

אני מניקה אז לא צריכה תחליפי חלב, אבל מה לגבי אילו שכן צריכות?

וכל הסיבוך הזה של לעלות לאוטובוס, לעשות כאילו אני מקפלת את העגלה כדי לא לשלם את היטל המיותר הזה…

כשהילד במנשא, ויש תיק על העגלה.. דובר בזה רבות גם במאמאזון.

אז הנה אנחנו סוף סוף מורדים. האנרגיה הזו היא כמו סכר שאי אפשר לעצור.

בתחילת המאבק, היה דיון, אם להשאיר את זה בנושא דיור בר השגה או לדבר על מוצרי בסיס נוספים כמו תחבורה, דלק, מוצרי חלב וכו'

ואז ביום שבת הכל התאחד,

העובדות הסוציאליות, המתמחים, תנועות כאלו ואחרות, אבל המדהים עבורי היה, שהרוב, שבדרך כלל יושב בבית, קם ויצא לרחובות. אנשים כמוני, לא אלימים, לא מתלהמים, אינטליגנטים, שבדרך כלל מקבלים ולא חושבים למרוד, קיבלו את האנרגיה הנאותה ויצאו לרחוב.

 הייתי גאה בכמות ההורים שהיתה שם, בכמות העגלות – היו אפילו כמה עגלות שנשאו שלטים – ותאמינו לי זה לא קל.

רעש רצחני, איירי לא יכול היה להרדם – והוא ממש רצה.

אני בטוחה שגם לילדים האחרים זה היה ככה.

נשים בהריון, היו לידי, הקשיבו לנאומים.

זו מחאה אמיתית.

 

בכיתי עם השיר ששלומי שבת שר על הבמה, כל מילה חדרה אליי.

כמה ימים אחרי, הנה התארגנה לה יוזמה, יעל, מיכל, ריקי, ענת, ליאת, אורלי, נועה ועוד כמה מאמאזונות ואני ביניהן,

נפגשו אתמול באוהל הטיפי בשיינקין, וניסחו את מה שצריך לנסח, והחליטו ופעלו.

פנו לבתי דפוס, ליח"צ ואני פניתי למארגנים של המאבק, שיעזרו להם במה שאפשר והנה, מאבק העגלות יוצא לדרך.

היום (יום ב') וביום ד' שוב נפגש באוהל הטיפי ברוטשילד פינת שינקין בתל אביב (מטה צעדת העגלות), כדי להכין שלטים וקישוטים לעגלות, מי שרוצה יכולה לבוא לעזור.

 

וביום ה', 28.07.11,  בשעה 17:30 נצא משדרות בן ציון בתל אביב, עד לכיכר הבימה, נשטוף את השדרה בעגלות, עם סממן צהוב – בלון או סרט (שקשור ללוגו המקורי של המאבק)

ונבקש את הדברים הבאים:

• חוק חינוך חינם מגיל 3 חודשים.

• פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות כתחליפי חלב וחיתולים.

• הרחבת חופשת הלידה לנשים ומיסוד חופשת אבהות.

• הפסקת תשלום על עגלה בתחבורה ציבורית.

• שיוויון בשכר ושיויון הזדמנויות בעבודה לאמהות.

הכרה בהוצאות טיפול בילדים ומוצרי תינוקות לצרכי מס.

הנה הקישור לאירוע ההפגנה בפייסבוק  וקישור לקבוצת צרחת האימהות הצרכניות 

תקשורת: נא ליצור קשר עם ענת רוזיליו 0544645309

תום, אמא של איירי ומאמאזונה, כותבת בלוג ספרים חדשים | ספרים מומלצים

9 תגובות ל- “הפגנת האמהות יוצאת לדרך !”

  1. תום אלרום הגיב:

    את/ה חייב/ת את זה לעצמך את/ה חייב/ת למשפחה…

  2. tamar bar הגיב:

    יישר כוח !!!

  3. אלה הגיב:

    בתור אמא לשניים מסכימה לכל מלה.
    הייתי מוסיפה את חוסר הבחירה. רוב העבודות בשוק הן למשרה מלאה פלוס פלוס, ואין בחירה ואין חיי משפחה. זה אגב הפסד גם של האבות.
    אנחנו דור שגם עובד יותר מידי קשה וגם הכל יותר יקר בהתאם, כך שאנחנו בקושי יכולים להתקיים, בדיוק כמו ההורים שלנו, שעבדו הרבה פחות.

  4. דרורית אמיתי-דרור הגיב:

    בהצלחה!
    אני איתכן ואיתכם: ילדים, אמהות , אבות, ומשפחות!
    זו אינה רק הפגנה של אימהות ואבות. זו אמורה להיות הפגנה של כולנו.
    חשוב שזו תהיה הפגנה של כל העם למען עתידו!
    אני קוראת גם לעמיתיי, אנשי המקצוע של הגיל הרך, להגיע היום להפגנה ולהמשיך לפעול ביתר שאת למען ביסוס ונגישות של שירותים טובים לגיל הרך במחירים אפשריים, למען הרחבה, שיפור ופיקוח מקצועי על מסגרות חינוכיות איכותיות במחירים מסובסדים (גם למעמד הביניים), לפיתוח שירותים ציבוריים נוספים ואיכותיים לילדים ולשילוב צרכי הילדים במערכת השיקולים של קובעי המדיניות!

    דרורית אמיתי-דרור

  5. מיכאלה הגיב:

    אני הגיעה בכל הכוח ,צריך לצאת החוצה ולעשות מהפך מה שקורה במדינה שלנו זה פשע,לא דואגים לנו האמאות ,מחירי מוצרי יסוד מאוד מאוד יקרים הגיע הזמן לשנות את סדר עדיפויות של הממשלה ושהיא תדאג לאזרחיה וכמובן לדור הבאה.

  6. יפעת תנעמי הגיב:

    אני אמנם עדיין לא אמא, אבל אני תומכן בכן אמהות יקרות, יישר כח ומי יתן וכל הדרישות ייענו במלואן…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

התינוקת של כולם

מאת : קרן גולוב

14 ביולי 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

חשבתי שהיא הנסיכה שלי, אבל היא הנסיכה של כולם. בהתחלה לא היה אכפת לי והיה לי קל לתת אותה לבני המשפחה כדי להגניב עוד שעת שינה. אבל ככל שעברו השבועות, נהיה לי יותר ויותר קשה לחלוק אותה עם בני המשפחה.
כשהיא נרדמת על אנשים אחרים, הלב צובט. כאשר היא מתחילה להתרגל לשתות מבקבוק, הלב צובט. אני רוצה אותה לעצמי, כאשר במקביל אני רוצה לחזור לחיי ולהמשיך עם עיסוקיי. איך כל זה אפשרי? הכל נראה כמלכוד והשיעור החשוב של ללמוד לשחרר ולהבין שלא הכל בשליטתי מתחיל.

הרפואה הסינית: איך להסתגל לשינויים אחרי לידה?

מאת : לירון לוי וייס

17 בינואר 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

תופעות שונות שעלולות להופיע אחרי לידה: עצבנות, חוסר שקט, חרדה, עייפות ותשישות, נטייה לבכות בקלות, הרגשה של חוסר אהבה, עצבות, חרטה, אינסומניה ועוד. לרוב, בחברה, התופעות מוגדרות כדיכאון לאחר לידה.

בדרך כלל אלו תופעות מוכרות ה"מתיישבות" על חוסר איזון קיים, אך בעוצמות גדולות יותר, לכן יש נשים שחוות את התופעות הנ"ל ויש כאלו שלא. זאת אומרת, אשה בעלת נטייה להתעצבן בקלות יכולה למצוא את עצמה מתעצבנת בתדירות גבוהה יותר אחרי הלידה.

אני בוחרת להיות "רק" אמא

מאת : אולגה רגלמן

25 בפברואר 20126 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

נועדתי להיות אמא.

אני מאוהבת בגוף שלי בזמן ההריון, אני מתרגשת מהחיים הגדלים בתוכי, מהתנועות הקטנטנות והגדולות. אני מדמיינת את הפרי שלי, מחכה שהוא יוולד ואני אוכל לחבק, לנשק, להריח, לדבר ולאהוב את הנשמה היפה שקיבלתי במתנה.

ההתחלה קצת קשה. למה אתה בוכה? רעב? עייף? כואב? אני לא יודעת מה אתה רוצה. אני לא מבינה מה אתה מנסה להגיד לי. ואתה מלמד אותי. מלמד אותי להקשיב, מלמד אותי להבין. זורקת את כל הספרים ושנינו לומדים לאהוב אחד את השנייה. אני רוצה להיות כל שנייה לידך. להצמיד אותך לליבי, ולנשום.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)