למה אנשים מרשים לעצמם להתנהג איתי ככה ?

מאת : הכי אמיתית

24 ביולי 2011 | 11 תגובות

למה יש לי את הפחד המטופש הזה? למה החוסר הערכה הזאת שכל כך לא מתאימה לי?

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

היי בנות,

קודם כל אני רוצה לומר שממש ממש התגעגעתי…

היו לי שבועיים וקצת מלאי אירועים, חלקם נפלאים, חלקם קצת פחות, והייתה חסרה לי הכתיבה, הפידבקים ובכלל…

האמת שמתוך הגעגוע שלי, והרצון לא לאכזב, הרצון להיות "בסדר" (מכירות?…:)) אז כן הכנתי פוסט, אך למזלי חברה יקרה האירה את עיניי שהכתיבה בו באה ממקומות לא נכונים, מקומות שקשורים יותר לסביבה, לאחרים, מאשר אליי.

למה אנשים מרשים לעצמם להתנהג איתי ככה ?

בכל אופן, עברה לכם פעם בראש השאלה "למה אנשים מרשים לעצמם להתנהג איתי ככה?"

אני לא מדברת חלילה על אנשים שרצונם להזיק, אנשים שלא מפרגנים ופשוט לא טובים לנו. להיפך, אני מתכוונת דווקא לכאלה שהם אנשים קרובים, חברים טובים, אנשים שהיו שם ברגעי משבר וברגעי שימחה, ועדיין, לפעמים פועלים בצורה ממש מקוממת.

 כבר סיפרתי לכן  פעם, שלפעמים אני נכנסת למצבים לא נעימים כי אין תיאום ציפיות ביני לבין אנשים שנוצר קשר איתם. יוצא מצב שהם מרגישים שאני לא מעריכה ולא מחזירה רגש, כאשר מהנקודה שלי זה לא בא ממקום רע, אני פשוט לא אוהבת שדברים נהיים יותר מדי צפופים ומוגדרים. אני מעדיפה פשוט לזרום עם הדברים ולראות לאן הרוח נושבת. כל עוד הכול טוב ונעים- אחלה, ברגע שנהיה פחות- מפרקים בלי יותר מדי רעש. אני תמיד נשארת ביחסים טובים- למרות שחלק מהפעמים הצד השני מעדיף להתרחק, כי הקרבה יוצרת אצלו בלבול- ואני לגמרי מבינה.

למה הוא חוזר לקשר אם לא מתאים לו מה שאני יכולה להציע ?

העניין הוא כזה. אחד מהקשרים האלה הוא קשר שהתחיל לפני כמעט חמש שנים, עם אדם באמת איכותי. העניין, שבמקרה שלו, זה ממש ממש רץ מהר מדי בשבילי- הוא דיבר על דברים ברמת מיסוד קשר ועתיד שהיו סינית בשבילי… הייתי בטוחה ששוב יגיע (כמו תמיד) השלב שאני מסבירה שאני צריכה מרחק- ולאט לאט הדברים יתנתקו. אבל לא. כבר חמש שנים שכל כמה זמן הקשר מתחדש- ביוזמתו. עולה ההתלהבות, מגיעים לפיק- ואז שוב הוא כועס על החוסר נכונות שלי להתחייב.

אמרתי לו שהוא זה שכל הזמן חוזר לקשר- למה הוא חוזר אם לא מתאים לו מה שאני יכולה להציע?! אני לא הבטחתי שום שינוי…..

אני רק רוצה שיהיה מובן- הסיבה שאני מסכימה לחידוש קשר כל פעם- היא כי באמת נחמד לי שהוא חלק מחיי, הוא פשוט לא מוכן שנהיה רק ידידים- חבל, אבל בחירה שלו. מעבר לכך- ברור שתשומת הלב, המגע הפיסי וההרגשה שמישהו כל כך רוצה אותך- מפתים ביותר, במיוחד בתקופה שרוב היום אני בג'ימבורי או מאכילה\ מרדימה\ מחליפה חיתול…

את הזמן שיש לי, אני מעדיפה לנצל לבילויים חברתיים

לאורך השנים הוא נהפך לחלק ממעגל החברים, חברות שלי נהיו ידידות שלו- ופה הנקודה העיקרית. שתיים מחברותיי היותר טובות (שהן חברות של אמת- והוכיחו זאת אין ספור פעמים לאורך השנים) שהן תמיד היו החברות שיותר קרובות אליו, התהדקה ביניהן לבינו הידידות בחודשים האחרונים, הם יוצאים יחד, מתייעצות איתו הרבה וכדומה.

לפני שבועיים הוא התקשר אלי באחד הלילות שהייתי בדרכי למסיבה והוציא עלי המון כעס על כך שהוא רואה שדי חזרתי לעצמי מבחינת בילויים- אבל זמן אליו אין לי. בצורה הכי פשוטה וישירה (כי כבר ממש נמאסו עלי הריבים האלה) אמרתי לו שהוא צודק. יש לי יותר יכולת תמרון, אך עדיין איני חופשייה לגמרי ואת הזמן שיש לי אני מעדיפה לנצל לבילויים חברתיים גדולים מאשר לזמן פרטי- וזו זכותי. אני לא הבטחתי כלום ואני ממש לא מבינה למה הוא מרגיש שיש לו את הזכות לבוא בדרישות.

בכל אופן, לאחר השיחה הזאת, הוא אמר לי (בצורה יפה יש לומר) שעם כל מה שהוא מרגיש- הוא רוצה לנתק קשר באופן מוחלט. אמרתי לו שאני מבינה ומכבדת- וזהו. באמת נגמר בטוב..

מה אני משדרת, שאיפשר למצב הזה לקרות ?

אבל… עכשיו יותר מפריעה לי הידידות שלו עם חברותיי הקרובות… זה דברים שהפריעו לי עוד קודם, למשל שכל הידידות נרקמה והתחזקה בלי איזו מילה או התייחסות למקומי במשוואה, וזה גרם לי להרגשה רעה.

היום, אחת החברות דיברה איתי על נושא אחר שרצתה עצה לגביו. דיברתי איתה בכיף כרגיל, ואז בין היתר היא סיפרה לי שאתמול הם הלכו שלושתם לסרט (מבינות? זה לא שחלילה הן מסתירות ממני את הידידות או משהו, הן באמת חושבות שהכל בסדר)

לקחתי נשימה עמוקה, עשיתי עם עצמי חשיבה ובצורה בונה קיימתי איתה שיחה על העניין. השיחה הלכה ממש טוב, הצלחתי להעביר את מה שמפריע לי מבלי שהדברים יקבלו תפנית לא נעימה, היא ממש אמרה דברים שהיה לי טוב לשמוע.

החשיבה האמיתית שעשיתי ביני לביני היא- מה יש בי, מה אני משדרת, שאפשר למצב כזה להתקיים? כי אם אני הייתי במצב דומה, אני חושבת שהייתי מאד חוששת לפתח כזה קדר עם אקס של חברה מכיוון שאולי זה יפריע לה, יפגע בה, אולי היא תכעס עלי…

וכאן נוצר מצב, שהן מתקרבות אליו, מבלות איתו- ללא כל חשש שאולי אני אפגע או אכעס… למה???

אני מבינה שזו ידידות שבכל זאת נוצרה לאורך הזמן גם שאני והוא לא היינו בקשר- ובכל זאת, איפה החשיבה שלכן, כחברות שלי, עלי בסיטואציה הזו?

אני לא מרשה לעצמי לעצור ולהגיד: "זה פוגע בי !"

בסופו של דבר אני מאד מאמינה במשפט שאתה מלמד אנשים איך להתייחס אליך, ולוקחת אחריות על הדברים. ברור שאני יכולה לשבת ולקטר עליהן ועל ההתנהגות שלהן. אך, שוב, מדובר באמת בחברות שהראו את היופי שלהן כחברות לא פעם, ובנוסף- זה ממש לא יקדם אותי לשום מקום.

אז חשבתי והגעתי למסקנה שדי מכאיבה לי.

הבנתי שהסיבה שאנשים טובים, לפעמים מרשים לעצמם לטשטש גבולות כאלה איתי, כנראה נעוצה בעובדה שאני כל הזמן משדרת כמה הכל קליל, חפיף וזורם מבחינתי. אני לא ארשה לעצמי לעצור ולומר: "היי, זה לא מתאים, זה פוגע בי ולא מקובל עליי ההתנהגות הזו", כי באיזשהו מקום קיים הפחד ש…וואו, זה קשה…קיים הפחד שהם פשוט יבחרו לקום וללכת

אני מעדיפה להראות שלא מזיז לי, ולא לתבוע את הדברים דווקא בגלל שאני נחשבת חזקה ומרכזית, ובאיזשהו מקום יש את הפחד שאם אבוא ואדרוש ולא יקבלו- יתמוטט הדימוי החזק… אני מעדיפה להציג שהכל מקובל עליי וכך באילו הדברים נעשים "ברשותי" ואני לא נפגעת, אבל אני כן…

תבינו, זה לא שאני איזו רכרוכית שדורכים עליה. להיפך, יש לי דעה חזקה, ואני יודעת להשמיע אותה, יש לי ברוך השם מקום חזק ויציב בסולם החברתי, אז למה הפחד המטופש הזה? למה החוסר הערכה הזאת שכל כך לא מתאימה לי?

אולי בגלל שאני מכורה לשליטה, נוח לי להציג את הדברים כאילו הם בהסכמתי, ולא לחשוף את הכאב שהם גורמים לי, כי אז אחשוף את חולשותיי, הם יידעו שאפשר להכאיב לי בתחומים האלה…

חייבת לומר שזה רגע קצת קשה ולא נוח, בפרט כי מדובר בחברות יקרות, טובות ואהובות, הכאב הוא מההבנה של החולשה שלי…

** לבלוג של 'הכי אמיתית'.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

חברות/ניצן רדזינר

מוקדש באהבה לחברותיי החדשות/ שירה דרוקר

חברות היא מצרך נדיר בייחוד כשאנחנו הופכות לאמהות/ לימור גריף

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

11 תגובות ל- “למה אנשים מרשים לעצמם להתנהג איתי ככה ?”

  1. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    כתבת כל כך יפה ואמיתי ובאמת אני מכירה את הצד הזה בי של החזקה של אני יעביר לא נורא אני לא יםגע מכולם אני תמיד כאן איתנה כסלע,,,מאוד מוכר , אני איתך חיבוק גדול, וכן מותר לומר הי זה פוגע זה לא נעים.

  2. ענת רפופורט הגיב:

    את באמת הכי אמיתית. מקסים

  3. את מדהימה אותי כל פעם מחדש.
    היכולת הזאת שלך להתבונן באומץ על מה שקורה, בלי לטאטא, להוציא את זה החוצה ולעשות עם זה עבודה.
    לא יודעת אם את שמה לב, אבל את עושה לעצמך טיפול עצמי 🙂

  4. הכי אמיתית הגיב:

    מבינות למה התגעגעתי??:)
    תודה בנות
    מרגישה שאתן מבינות וזה נפלא,
    סתם רוצה לשתף שקיבלתי היום שיחה מאחת החברות, וכמו שאמרתי- הן מדהימות…
    היא ממש שיתפה אותי כמה הדברים לא יצאו לה מהראש- ואמרה זאת בכזאת כנות ואכפתיות- שזה רק הזכיר לי למה אני אוהבת אותה כל כך…

  5. לענת הגיב:

    נשמע כמו אישו של נכונות למחוייבות בקשרים אישיים- רווח והפסד, מה את מוכנה לתת ומה לא- ובהתאם מה את דורשת מאחרים ובמיוחד- מה את מקבלת מהם.

  6. לא לענת הגיב:

    להכי אמיתית כמובן

  7. נעה גביש הגיב:

    כמה מוכרת האמת הזו שאת מעיזה להסתכל לה בפרצוף ואפילו לכתוב עליה…מוכרת וכואבת..
    אבל עכשיו כשברור לך היכן הנעץ תקוע 🙂 אולי תצליחי לשחרר אותו לאט לאט,,,
    לעניות דעתי וראייתי :)…זהו סוג של חוסר הערכה לעצמך…לא חוסר הערכה שלהן אלייך…
    תאהבי את עצמך יותר…תזכירי לעצמך שהן אוהבות אותך והוכיחו זאת לא פעם.

    וקבלי חיבוק חזק ממני }{
    את נהדרת !!!

    • ואוו, המשפט הזה שכתבת "עכשיו כשברור לך היכן הנעץ תקוע" מהדהד לי.
      בהתחלה עלה בי משהו כמו- נכון, איזה טוב זה לגלות היכן הנעץ תקוע ! זה כל כך משחרר ומקדם !
      אחר כך, על בי משהו- אבל מניסיון שלי, איפה שחושבים שהנעץ תקוע, זה לא ממש "זה" פעמים רבות, אלא רק קצה של תהליך שבו מגלים עוד המון דברים..

      סתם משתפת בגילגולי מוחי 🙂

      • נעה גביש הגיב:

        תלוי באורך הנעץ 🙂
        ומהקריאה שלי את הכי אמיתית נראה לי שזה מה שהיא עושה עכשיו, מוציאה אותו לאט לאט…מתחילה תהליך.

    • הכי אמיתית הגיב:

      תודהההה!!
      המילים האלה כל כך נכונות- שזה היה מכאיב אילולא הייתי מרגישה את ים החברות הטהורה:)

  8. מירית הגיב:

    זה נגע בי כל כך מקרוב, הייתי נתונה לסיטואציה דומה מאוד…
    אותי- להבדיל ממך זה לימד שאין באמת חברי אמת ואנשים עושים בסופו של דבר מה שנוח להם…
    תהי תבלי ותהני עם מי שכיף לך, תשכחי ואל תדושי במה שעושה לך רע, וזה גם לא רע להתרחק טיפ טיפה מכל החבורה הזאת… ולחשוב שמה שאת לא יודעת פחות יפגע בך אז זה גם בסדר לא לדעת!
    תגידי החברות הטובות האלה קוראות את מה שאת כותבת פה?!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תרומת זרע = אין אבא

מאת : אוסי הורביץ

16 ביוני 20114 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, לכל אמא

יש שאלות רבות ואני מודה שלמרות שהחלטתי להרות מתרומת זרע, אם היתה לי אפשרות בחירה אמיתית, הרי שהייתי בוחרת במה שמקובל, בזוגיות וזוג הורים – אבא ואמא. לא כי זה מה שמקובל, אלא כי באמת רציתי זוגיות (מקווה שעוד תגיע), אך עם זאת, אני יודעת שאצטרך לעמוד בפני שאלות של ביתי בעתיד הקרוב לבוא, ואם אפשר להפחית במקומות הרגישים הרי שזו אחת מהן ולכן חשוב לי להבהיר נקודה זו.

ילדה שלי, אני יכולה להעניק לך עולם טוב יותר ?

מאת : אמא שורדת הטרדה מינית

21 בדצמבר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

עכשיו כשאני סוף סוף לבד, יושבת ומתמודדת עם האמת המרה שכל כך ניסיתי להסתיר.
כל כך הרבה דברים רצים לי בראש ואני נותנת להם חופש לרוץ להיכן שבא להם כולל דמעות גדולות גדולות כאלה של בושה גדולה ושל שיברון לב.
אני חושבת על המשפט הזה – "עולם חדש וטוב אני אתן לך". באמת ?

העולם שלנו כל כך חרא שאני מפחדת וחרדה לך כל כך.

אני יושבת וכותבת לך ומקווה כל כך שיבוא יום וכל מה שכל אמא רוצה לתת לילדיה – "עולם חדש וטוב" – באמת אוכל לתת לך.

מסע אישי בעקבות הלידה ה"טבעית " – חלק 1

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

יש בי משהו שמפעפע כבר כמה זמן ומבקש לחקור, לשאול, להתעניין ולהעמיק את ההבנה שלי בכל הקשור ללידה ה"טבעית" ואני מתחילה את החקירה בפוסט הזה היום.

בשלב הזה אינני יודעת עדין מה תהיה החקירה, לאן היא תוביל, איך הוא תרגיש, היכן יהיו העצירות להתרעננות, מה הוא תעורר ומה יהיו תוצאותיה. אני מתחילה לגשש ולחקור מתוך מקום של ידיעה וחוסר ידיעה. מקום חדש בשבילי לצאת איתו החוצה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)