גיליתי שיש שם למה שהיה לי- דיכאון לאחר לידה

מאת : חני סער

2 באוגוסט 2011 | 7 תגובות

ופתאום, בדיעבד, גיליתי שיש שם למה שהיה לי- דיכאון לאחר לידה.

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 ופתאום, בדיעבד, גיליתי שיש שם למה שהיה לי- דיכאון לאחר לידה.

גיליתי את זה בתוכנית תחקירים שמיפתה את הסימפטומים לדיכאון לאחר לידה, ומצאתי את עצמי מסמנת "וי" בכל אחד מהם. הרגשתי בו זמנית הקלה ותחושת מועקה. הקלה על כך שיש הסבר למה שעבר עליי, שיש לזה שם, מועקה על כך שזמן כה רב- כשנתיים לאחר החוויה הזו באה אליי ההארה.

מעולם לא הייתי מסוג האמהות הטבעיות האלה שפוגשים בגני השעשועים. לא התחברתי לילדים, לא חלמתי בכל מאודי להיות אמא, אבל בגיל 28 הרגשתי שזה הזמן הנכון, והיה לי ברור שיהיו לי ילדים, על אף שזו לא הייתה כמיהה שחשתי בכל נימי הגוף, כפי שאני שומעת מאמהות אחרות.

והיה קשה. גם ההריון: התחושה הרעה שליוותה אותי במשך 5 חודשים, העייפות והתשישות, הבדיקות, גילויי הבעיות, עוד בדיקות ועוד אבחונים ואינספור ספקולציות. והגוף שמשתנה, וההבנה הזו שבעוד חודשים מספר, החיים כפי שהכרתי אותם ישתנו מן הקצה אל הקצה.

גם הלידה לא הייתה כמו בסיפורי האגדות. היא הייתה ארוכה, וכואבת, ובסוף היא הגיעה. התינוקת המושלמת: כ"כ יפה, קטנה ושברירית שאין לתאר. ואהבתי אותה אהבה עזה, אך עם ריחוק מסוים.

לא התחברתי מהרגע הראשון, גם לא מהשני והשלישי. הפחד והחרדה הציפו אותי: מה אני מבינה בתינוקות ? כיצד אהיה אמא טובה ? כיצד אעניק ואעטוף את בתי עד כלות, כשאני אפילו לא מצליחה להחזיק אותה כמו שצריך ? ובקיצור- מה עושים עם זה עכשיו ? מניקים ! זו התחלה טובה. הרי בכל הסרטים מראים את דמות האמא (שאגב, היא תמיד בלונדינית עם שיער ארוך וגולש, גוף מושלם וחסר פגמים) שכה טבעי לה לחלוץ שד ולהניק… אצלי זו לא הייתה החוויה כמובן.

כאב לי, לא הצלחתי. זה היה הכי רחוק מלהיות כדרך הטבע. מה שכן היה- מאבק מעייף ומתסכל, מלחמת התשה של ממש שלי עם עצמי, שלי עם בתי. מובן מאליו שחוסר היכולת להזין אותה באופן טבעי, חי בשלום עם הדיכאון שלי והזין אותו במנגנון משומן היטב. לזה התלוותה הביקורת הציבורית והחברתית על הפסקת הנקה, אז לאחר מאבקים עיקשים קראתי למומחית שסייעה לי בכך.

והבכי…. הו הבכי הזה, חוסר האונים של הקטנטנה הזו שהיה קשה מנשוא. פעמים רבות בכיתי יחד איתה, פעמים רבות התביישתי בבכי שלי והתייחדתי איתו בחדרי חדרים.

ותפקדתי, היטב אפילו. הילדה הייתה מתוקתקת ומסודרת, הכל תפקד כמו שעון. כלפי חוץ שידרתי שהכל כרגיל, שהכל מצוין, אבל בכל רגע פנוי שהיה לי בכיתי. הסתגרתי בחופשת הלידה בביתי כמה שרק יכולתי, רציתי רוב הזמן להיקבר, אך לא שידרתי את זה.

לראשונה בחיי הרגשתי שחקנית שצריכה לעבוד כה קשה, כי ההצגה חייבת להימשך. העליתי הצגה מרשימה ביותר, מכיוון שהאלטרנטיבה לא הייתה מקובלת לתפיסתי. הייתי מוקפת באמהות שמימשו את עצמן, שההריון, הלידה והאמהות הילכו בהן קסם, ונראה שאין זה מקובל להביע ברבים את הקושי. הרגשתי כאסירה בביתי ובגופי.כל הקלישאות הבנאליות ביותר התעוררו לחיים במחשבותיי- "אמא יש רק אחת", "אמא זאת אמא" ואני אמא מתפוררת, ואסור להתפורר. 

 

רק הקרובים אליי ביותר, רק הם ידעו שנפשי בוערת בקרבי, שבכל רגע נתון הרגשתי שמגדל הקלפים שבניתי עומד להתפרק. היו כאלה שהסבירו את המצב בהשפעת ההורמונים שלאחר הלידה, בחוסר הניסיון, בעובדה שקשים לי שינויים באופן כללי, אך אף הסבר לא נתן לי מנוח. מנגד, לא עלתה בדעתי האפשרות של דיכאון לאחר לידה, מכיוון שתפקדתי. במוחי דמיינתי דיכאון לאחר לידה כמצב אקוטי, אובדני של חוסר תפקוד מוחלט, של זומביות.

קשה לי להימנע מהמחשבה שלו הייתה לי אפשרות לפרוק מול מישהי שעברה חוויה דומה, הדברים היו נסבלים יותר, בבחינת "צרת אחרים" במובן הטוב: שידור  מסר שהקושי לגיטימי, שדיכאון לאחר לידה נפוץ יותר ממה שמקובל לחשוב, שלי זה יכול לקרות ושזה בסדר שזה קורה לי, שזה לא אומר שאני אמא לא טובה. תחושת הבושה ששכנה בקרבי חודשים כה ארוכים ומפרכים יכלה הייתה, לפחות בחלקה, להתפוגג בעקבות למידה מניסיונן, מחשבותיהן ותפיסת עולמן של אמהות אחרות.

למעשה, הכל מסתכם בבושה הזו, בתחושה שאני לא, ולעולם לא אהיה, אמא מספיק טובה. עוד בתקופת ההריון חשתי שאני לא אמא מספיק טובה. שאני לא נחה מספיק, לא שלווה מספיק, לא אוכלת בריא מספיק, ולאחר הלידה- שאני חרדה מדיי, שהייתי צריכה לעבור עוד כמה קורסים כדי לדעת להתמודד, שהקושי להניק והדיכאון הזה נובע ממני, שאני אשמה במצב הזה, אחרת למה רק אני בעולם עוברת את זה ?

חודשים של ביקורת עצמית, חרדה אין קץ ואף תיעוב עצמי. התחושות הללו אמנם עברו לאחר כמה חודשים, אך ליוו אותי במינון נמוך גם בהמשך, ועד היום.

למדתי עם הזמן להכיל את רגשותיי ותחושותיי הקשות, לבצע במקביל שינויים מרחיקים לכת בחיי כדי שארגיש מסופקת במסגרות אחרות בחיי ובמקביל גם בביתי ואני מתאמנת על כך יום יום, שעה שעה.

בתוך כך, ומתוך ההבנה ש דיכאון לאחר לידה הוא מנת חלקן של אמהות רבות, אני יודעת שצריך בכל דרך להפיץ את הבשורה, לשבור את קשר השתיקה, וזו מטרתי וחזוני. מקווה שיהיו לי תעצומות הנפש הנדרשות כדי להוביל מהלך שכזה, כשאני יודעת שהצעד הראשון הוא החשיפה.

בתקופה האחרונה למדתי אימון אישי ואני מתעתדת לאמן אמהות צעירות שחוות את קשת הרגשות הכה מורכבת הזו: הקשיים, האכזבות, התסכול, הייאוש לעתים, יחד עם זיק של שמחה ואושר שאנחנו נוטות לשכוח בימים שלאחר הלידה.

* חני סער, בת זוגו של עידן ואם לעדידוש האהובה והמקסימה. כיום אני רכזת משאבי אנוש בארגון חברתי, ובמקביל מאמנת אישית חדורת אמונה ביכולת השינוי של כל אדם באשר הוא. לאחר שעברתי בעצמי דיכאון לאחר לידה, חזוני הוא לאמן אמהות צעירות בתקופת הבלבול הזו שלאחר הלידה ו/או עם דיכאון לאחר לידה ולמצוא יחד כלים לאהבה עצמית, קבלה וסיפוק. מעבר לכך, ככל ביכולתי, אני מנסה ללא לאות לשבור את קשר השתיקה הקיים בחברתנו על הנושא הזה. המייל שלי: hani.saar@gmail.com

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית?/ לימור לוי אוסמי

מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה / אמא שמרגישה בדיכאון אחרי לידה

אמא מקולקלת / יעלי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

7 תגובות ל- “גיליתי שיש שם למה שהיה לי- דיכאון לאחר לידה”

  1. אוסי הגיב:

    חני יקרה,

    "וולקאם טו דה קלאב" ואני אומרת זאת במון החיובי של המילה.
    אני כאישה שחוותה דיכאון אחרי לידה מאמינה שקיבלתי מתנה במובן הבשורה, היכולת שלי להתגבר על קשיים והיכולת לדבר על זה ולשנות את פני תרבות השתיקה (כמו להחשף ולהשתתף בסרט על הנושא.
    כמוך גם אני חשה בצורך עז לדבר על זה, לספר לנשים בהריון על האפשרויות השונות של התחושות אחרי הלידה ולדעת שזה לא קורה לכל אחת, אך במידה וכן, לתת לזה מקום ולדעת לאן אפשר לפנות ומה לעשות (מה שלא היה לי).

    שמחה שהיתה בך היכולת להוציא זאת החוצה. נכון שזה משחרר??

  2. היי יקירתי,
    מצטרפת לחיבוקים הגדולים ולהערכה על זה שעשית את הצעד וחשפת את הסיפור. צעד שבטח עוד כמה ימים ייראה הכי טריוויאלי וברור בעולם 🙂
    מהמקום שלי, מהניסיון שלי, מהידע שרכשתי, אני חושבת שמה שכתבת, שנקרא לו דיכאון אחרי לידה, הוא הנורמה. הנורמה הלא מדוברת.
    בעיניי, זה מה שנשים מרגישות אחרי לידה ! לא מיעוט של נשים, אלא רוב הנשים. פשוש ההבדל בינינו הוא בעוצמה, במשך, בתמיכה ובדרך ההתמודדות שלנו.
    ככל שנמשיך לדבר על זה, נבין את זה וניתן לגיטימציה לדבר הזה, כך יהיה קל יותר לכולנו.
    מהמקום שלי, מה שכתבת הוא תהליך נורמלי בהפיכה לאם היום, זה מה שאמהות עוברות ! מה שלא נורמלי הוא שאנחנו חושבות שזה לא רגיל, לא בסדר או לא אמור להיות..

    כל הכבוד שעשית את זה !

  3. אמא ש הגיב:

    מזמן לא קראתי כאן, אולי אפילו מאז שכתבתי. ואז נתקלתי בפוסט הזה שלך. אני מברכת אותך ומחבקת אותך על החשיפה. על האומץ. אני יודעת שזה בסופו של דבר מה שהציל את נפשי ויכול להציל את נפשותיהן של אמהות רבות.
    מזמינה אותך לקרוא את הפוסט (בשני חלקים) שכתבתי על חווית הדיכאון שלי אחרי הלידה.
    במבט לאחור ועוד תוך כדי תהליך בלתי נגמר אני יכולה לומר לך שזו מתנה. והמתנה הגדולה יותר היא היכולת לחשוף, להתמודד ולטפל, בך ובנשים אחרות.

    כל הכבוד!

  4. פרדית הגיב:

    קראתי פעמים, בפעם הראשונה חשבתי כמה שאת מדהימה כאישה שעברה חויה לא פשוטה ויצאה ממנה מחוזקת עם כוחות. בפעם השניה שקראתי הבנתי איזו שליחות חשובה את עושה בשם האימהות. כמה חשוב לנפץ לפעמים את התמונה הפלסטית והורודה שאנחנו כאימהות מרגישות שאנו חייבות להציג היום.
    חזקי ואמצי, ותמשיכי לחזק את כל הנשים שסביבך

  5. נעה גביש הגיב:

    חני – כלכך קשה לחיות את התחושה הזו ועוד יותר קשה לדבר על זה, כמו שכתבת, שמסביב נראה (ואדגיש את הנראה אםם היה לי איך :)) שלכל שאר האימהות הכל ורוד והולך "נכון" כאילו זורם….
    איזה נהדרת את שהצלחת לדבר ולכתוב על זה ואת זה…כלכך הרבה נשים צריכות לקרוא ולראות את הרשומה הזו ועוד כמה כמוה…כי אני מאוד מסכימה עם לימור…בימינו, יש הרבה מאוד נשים שחוות את מה שאת חווית… מי פחות ומי יותר והגיע הזמן שאימהות צעירות תוכלנה לדבר בגלוי וחופשי על הקושי והמעבר הלא קל לאימהות, נוסף לאהבה ולקסם שהצטרף ךמשפחה, הבריאה החדשה והנפלאה מביאה איתה המון יופי ואהבה אבל גם הרבה קושי, תיסכולים והסתגלות למציאות חדשה ואחרת…להרבה מאוד נשים וגברים זה ממש לא קל וזורם.

    חיבוק גדול וחזק לך ונפלא לשמוע שלקחת את העניין כמטרה.

    }{

  6. חני סער הגיב:

    היי,

    המון תודה על כל התגובות החמות והאוהבות.הן מרגשות אותי מאוד.
    החשיפה קשה לי, אני רחוקה מאוד מלהיות אדם ציבורי, אך אני יודעת שזה חייב להיות הצעד הראשון בדרך לקיום שיח פתוח ונטול שיפוטיות על הנושא הזה. אני מאמינה בכל ליבי שהזמנים האלה קרובים.

  7. תמר קלר הגיב:

    חני יקרה שלום,

    כמי שחוותה הדיכאון אחרי לידה לפני 8 שנים ועוסקת בתחום זה מאז…
    נאורו פני לקריאת הדברים שלך.
    אשריך שהגעת לתובנה הכל כך ברוכה שאת המטפלת הכי טובה של עצמך.
    שבידיך לחולל את השינוי עבורך ועבור אחרות. ואכן שההתמודדות היא בכל יום ושעה.
    חזקי ואמצי ואני שמחה על שהצטרפת לעשיה הכל כך חשובה.
    אני מזמינה אותך בזאת לפעול ביחד לנשים באשר הן שם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המומלצות: עיבוד חווית הלידה / עבודה עם טראומה בלידה / הכנה רגשית ללידה

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בינואר 201220 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

מקום זה מיועד להמלצות אישיות על נשות מקצוע שעוסקות בעיבוד חוויית הלידה, עבודה עם טראומה בלידה או עושות הכנה רגשית ללידה.

אנחנו יוצרות מרחב שיתופי של המלצות מתוך הניסיון האישי שלנו בלבד ועוזרות אחת לשנייה לקבל החלטה לגבי מה מתאים לה.

ספרים לנשים בתהליכי פוריות, הריון, לידה ואמהוּת- רוצה לכתוב עליהם ?

מאת : לימור לוי אוסמי

1 במרץ 20118 תגובות

מתוך ספרים לאמהות

יש כמה ספרים הקשורים מאוד לרוח האתר ומאוד הייתי רוצה שתכתובנה עליהם ונפתח פינת ספרים הנוגעים לאמהות עצמן בתהליכי הפריון, הריון ולידה ואמהות.

אין צורך לכתוב כביקורת ספרותית 'רגילה', אלא לכתוב באופן כללי על הספר ובעיקר איך הספר פגש אתכן, מה עשה לכן לקרוא את הספר, אלו רגשות הוא עורר (כל רגש שעלה), לאילו מחשבות הוא לקח אתכן, אם הוא השפיע עליכן בצורה שהיא וגם, כמובן, ביקורת וחוסר הסכמה במידה וזה מה שעולה.

מי אמר שאני צריכה להיות זוהרת בהריון ? מרגישה כמו אקוואריום ענק

מאת : בר

17 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שניים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר…. ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית? אולי לשאול אם היא חושבת שהתחת שלי גדל או לא?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם