בבקשה, תפסיקו להעביר ביקורת

מאת : שירה דרוקר

6 באוגוסט 2011 | 20 תגובות

אני מתחייבת בזאת לא לבקר לעולם אף אמא על הבחירות שהיא עושה, וקוראת לכולם להצטרף אלי להתחייבות הזאת, כי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, קוראות לשינוי, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא כבר שלושה חודשים.

זו תקופה של למידה עצומה, הסתגלות, התגבשות. יש גם רגעים קשים. אבל אני מוצאת שהכי קשה לי – עם הביקורת. לפעמים אני ממש רוצה לברוח ולחיות על אי. לבד. רק אני, בעלי והילה. מוכנה להסתדר עם הכול בלי עזרה, אבל לא מסוגלת להתמודד עם הביקורת.

אנחנו חיים במדינה שבה החום, הקרבה והאכפתיות הם מאפייני החברה. לרוב זה אומר שכולם דוחפים את אפם בכוח לעניינים של אחרים. אבל מעולם לא נתקלתי בתופעה הזאת בסדר גודל כזה כמו בנושא של ההורות. וזה מגיע בעיקר (וכמעט רק) מנשים.

נדמה כאילו כל אחת חושבת שהתשובה הנכונה בידיה. ולא זאת בלבד – היא גם מוכרחה להפיץ את הבשורה, ולמתוח ביקורת חריפה מניסיונה העשיר על כל מי שלא יודעת מספיק טוב מה היא עושה. היא כבר תלמד אותה איך ללכת בדרך הנכונה.

קשה לי להבין איך נשים שהיו בעצמן אמהות טריות, שסבלו בעצמן מהביקורת הזאת, עושות זאת לנשים אחרות. מרגישה כאילו כל אחת מבקשת לאשר לעצמה את הבחירות שעשתה על חשבוני! כאילו אם מישהי תגיד לאמא אחרת לעשות כמו שעשתה היא בעצמה – זה מהווה אישור לכך שהיא פעלה נכון.

מוצאת את עצמי מקבלת ביקורת מנשים זרות לחלוטין. ברחוב, באוטובוס – כל אחת מרשה לעצמה להיכנס לי לתוך המנשא, לומר לי בנחרצות שהתינוק שלי לא נושם, לשאול אותי ככה בישירות בלתי נסבלת כזאת, אם אני מניקה (סליחה?? מה זה עניינך, אישה זרה שיושבת לידי באוטובוס??), ולספר לי סיפורי הורות על עצמה, או על הבת שלה…

וכמובן שמוצאת את עצמי מקבלת ביקורת מהנשים הקרובות אליי – אמא, אחות, חמות, חברה טובה. זאת ביקורת כואבת יותר. כי מאישה זרה באוטובוס אני פחות מבקשת הערכה וכבוד משאני מצפה מאמא או מחברה קרובה.

לפעמים כשאני מצדיקה את הבחירות שלי בפני המבקרות, אני מרגישה שהן אפילו נעלבות ממני בגלל שלא אימצתי את עצתן באופן מיידי ומוחלט. זה מה שחסר לי באמת…

הביקורת מחלישה אותי. היא מערערת אותי. היא מעליבה אותי ופוגעת בי כל כך. פוגעת בדמות האימהית שאני עובדת כל כך קשה כדי לגבש.

זאת מעירה על דבר אחד, וזאת מעירה על אחר, וזאת כותבת הערה על תמונה בפייסבוק שיש בה ביקורת נוקבת במסווה של עצה חברית… מה אתן מנסות לומר? שאני טועה? שאני עושה משהו לא בסדר, רק כי אתן בחרתן לעשות אותו אחרת???

זה כל כך מעליב שאתן לא סומכות עליי. וזה כל כך פוגע שאתן לא נותנות לי את החופש לבחור בעצמי מה טוב לי.

כמה יהיר זה לחשוב שכולנו אותו הדבר, שכל האמהות צריכות לפעול בדיוק באותן דרכים עם התינוקות שלהן. שכל התינוקות אוהבים את אותם דברים, נרגעים באותן דרכים, נרדמים באותן שיטות, אוכלים באותה תדירות…

כל אחד מאיתנו הוא אדם שונה. עם ערכים שונים. עם בחירות שונות. אנחנו לא תוצאה של פס ייצור בבית החרושת, ותודה לאל על כך, שכן זה מה שעושה את העולם למעניין.

כל ילד הוא אחד ויחיד, כל אמא היא אחת ויחידה, כל אבא הוא אחד ויחיד, וכל משפחה היא יחידה ומיוחדת. לא ייתכן שהכול צריך להיות זהה אצל כולנו. לא יכול להיות שמה שהיה טוב לילד של א' יהיה בהכרח טוב לילדים של כל השאר.

תכבדו אותי בבקשה. אני רוצה ללמוד להיות אמא מעצמי. בזכותי ובזכות הילדה שלי. אני רוצה ללמוד רק ממנה, רוצה להתגבש מתוך הביחד שלנו. רוצה להיות האמא שאני. לא האמא שאתן חושבות שאני צריכה להיות. רוצה לגדול לבד.

תפסיקו להעביר ביקורת. תנו לי לגלות בעצמי מה טוב בשבילי. מה טוב בשביל הילדה שלי. מה טוב בשביל המשפחה שלי. תנו לי לבחור איך לטפל בנו. מבטיחה שאם אצטרך עזרה אבקש. אבל בבקשה תפסיקו לבקר…

אני מתחייבת בזאת לא לבקר לעולם אף אמא על הבחירות שהיא עושה, וקוראת לכולם להצטרף אלי להתחייבות הזאת. כי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

אנחנו צריכות לתמוך זו בזו, לתת כתף, להישען, לשתף ולהשתתף.

תפסיקו לבקר.

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

עוד אמהות כותבות:

למה אני צריכה להעמיד פנים? / אמא אנונימית

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן / אמא של שירה

למה לא מספיק להיות "רק" אמא / שירה דרוקר

למה טורי דעה מבקרים אותנו, האמהות העובדות? / שני אביטל יעקב

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

נושאים קשורים :

20 תגובות ל- “בבקשה, תפסיקו להעביר ביקורת”

  1. כרגיל, את כותבת מדוייק להפליא.
    אני חושבת שאת צריכה להיות באמת חזקת אופי באופן בלתי רגיל כדי להיות מסוגלת להתעלם מכל הביקורת וההערות של כולם. הרי כל ההערות של האנשים מסביב מתיישבות לנו תמיד בדיוק על רגשות האשם שממילא נמצאים שם כל הזמן, וגורמות לנו שוב ושוב לפקפק בהחלטות שלנו.
    הלוואי והיו בי הביטחון והכוח "לסנן" את כל ההערות ותמיד לדבוק רק בדרך שלי.
    אבל אני באמת לא כזאת חזקה.

  2. אני לגמרי כבר בפנים

  3. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    שירה יקרה כתבת נכון כל כך, אך אני פשוט מתעלמת ועושה את אשר מרגיש לי נכון וטוב לתינוקת שלי , ואני פועלת על פי האינטואיציות שלי, ומסתבר שהן ממש לא רעות אני הרבה פעמים קולעת ומרגישה את הקטנה שלי.
    נכון יש נטייה כאן בארץ להתערב ולומר איך צריך לפעול? אך נסי פשוט לקחת מהביקורת את הטיפים הטובים , אכן מעצבן מסכימה איתך לחלוטין.
    שבוע נפלא שיהיה לך ומזל טוב

  4. לילך עיני הגיב:

    צריך ללמוד לשמוע (כדי לא לפגוע ב"נשמות הטהורות") אבל ממש לא להקשיב!!!!!! כל כך נכון, כל כך מעצבן ומערער לקבל ביקורות מאמהות שיש להם בדיוק 2 וחצי ילדים ומרגישות שהן אם השנה!!! כל הרבה "הערות" ביקורות, דעות שמעתי בתחילת דרכי הלא ארוכה (7 חודשים אמא סך הכל) וגיליתי, שמה שטוב לקטנה שלי יכול להיות מאוד לא טוב לתינוק אחר! למדתי להבהיר את הנקודה הזו, שכל תינוק יש לו אופי שונה רצונות שונים! ומה לעשות הילדה שלי מיוחדת!!! מיוחדת שלי קטנה! ומה שאני חושבת שטוב לה זה מה שהיא תקבל!!! בין אם יתחשק לי להשכיב אותה ב 22:00 בלילה (וואו ממש הרגל לא טוב- מעניין לי ת… העיקר שאנחנו מרוויחים עוד שעתיים של כייף עם פיצי) , ובין אם יתחשק לי לתת לה לאכול קרטיב (אווייי יש בזה צבעי מאכל-נו שויין!!!! ) למדתי לאהוב את האמא שבי, למדתי לא להקשיב! לומר רק "בסדר" ו- "כן" ו…האאאא …..להנהן לכל טיפשות חדשה! ולהמשיך בחיינו . כמובן שנשבעתי שעולם אבל לעולם לא אכפה את דעתי על אף אם טריה- הרי שבעצמי אני תלמידה. ואם מישהי שואלת אותי שאלה, כמובן אני מדגישה ש"כך עבד אצלינו- וכל תינוק הוא יחיד ומיוחד"…..

  5. יקירה

    מצטרפת אלייך בהרגשה ובביקורת על המבקרות. אני מקווה לא חטאתי בחטא הזה יותר מדי. לפעמים צריך להגיד לנשים האלה – שמי שלא עושה, לא טועה…..

    ואם יורשה לי להגיד – את אמא מדהימה. שימי על כולם פססססססססססס

  6. אושרה לין-מזרחי הגיב:

    אני איתך

  7. נעה גביש הגיב:

    שירהלה אני איתך ואת צודקת…
    זו הסיבה שאני אוהבת להיות לצד אימא טריה .. כדי לעזור לה ללמוד להקשיב רק לעצמה ולילדה שלה. לשמוע אחרים, כי תמיד יהיה מי שיגיד משהו, בלי להפגע.
    להיות בטוחה בעצמך, בלמידה שלך ובתינוקת שלך.
    את נפלאה!!!
    כן משום מה יש מחשבה שכולנו אותו דבר וכל הילדים גדלים באותו אופן…
    את תדבקי בעצמך, בתחושותיך בדיבור שיש לך עם המקסימה הקטנה שלך, זה הכי נכון שיש!!
    תבחרי לעצמך את האנשים שאת חושבת ורוצה שיתמכו בך כשתצטרכי ולשאר פשוט תשמעי ,תחייכי (או שלא :)) אם זה מתחבר לך ולקטנה תקחי ואם לא אז לא.
    לאנשים יש נטיה להגיד לאחרים מה נכון ומה לא, בעיקר במצבך, משתי סיבות, לדעתי כמובן:), 1. "אין חכם כבעל הנסיון"
    2. כי כוונתם טובה
    אני חושבת כמוך, בעיקר בהורות: אף אחד לא יכול לגדל את הילד שלך יותר נכון וטוב ממך, לא חשוב כמה נסיון יש לו\ה.
    לא כל דבר שנעשה מתוך כוונה טובה צריך להעשות ולהאמר ללא מחשבה, חייבים לחשוב עם הכוונה הטובה נכונה בסיטואציה זו או אחרת.

    אני מחבקת אותך על היופי והדך שבה כתבת ומחזקת אותך מאוד להמשיך ולהקשיב רק לעצמך, למרות ואף על פי האמירות בכל פינה… את יודעת! רק את יודעת! }{

  8. מרב מיליק הגיב:

    מה שאת כותבת כל כך נכון. אני זוכרת את זה מהימים שאני הייתי אם צעירה, ובטח לא תתפלאי שגם אימהות לילד רביעי לא חסינות להערות האלה.
    בדיוק כמו שדיברנו על זה ב"מועדון ארוחת הבוקר שלנו- מה שעוזר לי הרבה פעמים זה להגיד לעצמי- זה בא מהצד שלהן. הן אומרות את זה כדי להרגיש טוב עם עצמן, אין לזה שום קשר אלי ולבחירות שלי.
    מצטרפת למחאה שלך- כשאני מדברת עם אמא צעירה אני שמה אותי במקום שלה, ואת עצמי מוציאה מהתמונה. אם זה במסגרת עבודתי ואם זה ככה סתם בגינה הציבורית.
    ואם יותר לי להוסיף משהו- איזה יפות אתן בתמונה. אהבתי.

  9. אוסי הגיב:

    אוף כמה התעצבנתי כששאלו אותי כל הזמן אם אני מניקה. כאילו דה?? מה זה עניינכם?

    זה מזכיר לי שהתהלכתי יום אחד בסופר עם ביתי שהיתה אז בת שנה וחצי לערך. היא ביקשה לרדת מהעגלה וללכת לצידי. לקחתי איזה פרי בשקית ואז אמרתי לה בואי יפתי…
    הסתובבה אלי אישה ואומרת לי:"זאת יפה? הנכדה שלי יפה!"
    הייתי כל כך המומה ולקח לי שלושה ימים להרגע מהעלבון.

    שירה אתן כל כך יפות שבא לבכות מאושר!!! 🙂 באמת תמונה מקסימה.

  10. שירה,
    מותר מילה אחת קטנה,
    מהצד,שבטח מעביר ביקורת לפעמים, הצד של הסבתות.

    אף אחד, לא אוהב לשמוע ביקורת,
    ונכון,
    שכל תינוק אחר,
    אף תינוקת לא דומה לתינוקת שלך,
    ונכון, שחשוב שהאמא תנהג לפי, "תחושות הבטן"
    והכי חשוב, שתעשה , מה שמתאים לה.
    כי זה המפתח, להרגשה טובה ובטחון, שבדרך פלאית ,משפיעה עליך ועל תינוקך וסביבתך.
    אז,
    את צודקת, בכל מילה שכתבת

    אבל-
    לפעמים,ביקורת, היא לא ביקורת,
    לפעמים היא רק עצה,ואולי אפילו עצה טובה.
    והיא בטח , לא נאמרת מתוך כוונה רעה,
    אלה מתוך רצון, להעביר ידע ונסיון, שנרכש במהלך השנים.
    לפעמים הכוונה היא לחסוך ממך דמעות, היסוסים והתלבטיות.

    ברגע שתאמיני, שכל אשה קרובה, שאומרת לך את דעתה
    מתכוונת רק לטוב,
    לא תסתכלי על הדברים כביקורת,
    תראי אותם, כרצון לתמוך לעזור ולחבק.
    מה דעתך ?

    • שירה דרוקר הגיב:

      אילנה היקרה,
      אני יודעת שאין שום כוונה רעה,
      ושכולם בסה"כ רוצים לתת את דעתם,
      ולעזור מניסיונם האישי.
      הבעיה שלי היא יותר עם הניסוח של הדברים,
      עם גישה שתלטנית שיש לפעמים,
      עם חוסר התחשבות וחוסר כבוד לבחירות שאני עושה בעצמי.
      ואני לא עושה אותן סתם.
      אני לומדת, מקשיבה לעצות של כולם,
      ומקבלת החלטה.
      וכשלמישהו יש בעיה עם ההחלטה שקיבלתי – זה חוסר כבוד בעיניי.

      כשאני נפגשת ומדברת עם אימהות, שכולן שונות ממני מן הסתם,
      אני משתדלת מאוד (ואפילו מצליחה!)
      לנסח את הדברים בצורה שלא תפגע בכבוד שלהן, בבחירה שלהן.
      כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהן קיבלו החלטה מושכלת לנהוג בדרך שבה הן נוהגות,
      ומי אני שאתערב?
      כך גם הייתי רוצה שיתייחסו אלי.

  11. הכי אמיתית הגיב:

    היי שירה
    אין ספק שלצד כל העצמות של התקופה הזאת, עצמות של למידה, של אהבה, של כיף, אך כם של קושי, של דמעות, של צהסתגלות- הדבר האחרון שצריך זה גם לשמוע זמזומי ביקורת מערערים…
    כתבת נכון- הרבה מהמניע לביקורת הזו הוא צורך לאישור מצד אלו המבקרים. ואני לא אומרת זאת בכעס כי אם בחמלה מסויימת. אני חושבת שאם אתה מספיק בטוח בדרכך שלך- אין לך את הצורך בהתנהגות הזו. ולהיות בטוח בעצמך- זה לא אומר להיות מושלמת! אבל זה לעמוד בביטחון מאחורי מעשייך, לדעת שכולם מגיעים ממקום טוב מולקבל שאת גם טועה.
    אני מאד מקווה שתזכרי את ההרגשה הזו שאת מתארת כאשר את תהיי זאת מהצד שבאפשרותה להעביר ביקורת…אל תלכי לשם. תאפשרי לאישה שמולך להתייעץ, להודות בטעויות ולבקש תמיכה- מבלי לבקש אישור לעצמך ע"י העברת ביקורת….
    שיהיה לך רק בהצלחה ובכיף אמן!

  12. בנות יקרות.

    האם אתן מודעות לכמה אור ושמחה ואהבה מביאים הקטנטנים שלכם לחיינו?

    האם יתכן שאתם מוקפות בשפע של רצון טוב עד שבא לכן להקיא..? האמהות שלכן גדלו בתקופה שנסיון של הסבתא היה שווה זהב.. היום יש אינטרנט ופורומים ויועצות למכביר :ללידה, להנקה,לסידור הבלגן ,לשינה ,לשחיה,למשחקים ובוודאי לעוד ששכחתי..פעם גם לא היה כסף לכל הייעוץ הזה..אבל היום בקושי אתן רואות את הבעל שלכם כי מישהו אמור לדאוג שיהיה כסף בבית..

    האימהות שלי- שלנו ,היו רחוקות ועסוקות. כמה השתוקקתי שיהיה מישהו לידי שיגיד משהו..האם יש אפשרות שתסתכלו על כל הטוב שמקיף אתכן ותגידו תודה? תודה על הטוב ומה שלא מתאים ולא עוזר הניחו הצידה.. בחיוך..אפשר להגיד נחשוב.., נבדוק.. זה התאים ..זה לא התאים אבל תודה..ואם גם נאמרה ביקורת..לא מתים מזה..מתחשלים לומדים לקבל ביקורת..להתמודד איתה וגם לפעמים ללמוד ממנה..- השבירות הזו..הרגישות..כשברקע תזכרו כל הזמן שיש אהבה גדולה ורצון אינסופי לחסוך מכן ולו במעט את הדרך הקשה שאנחנו עברנו.. ומי יודע? יתכן שגם אנחנו במצבכן היינו מתלוננות..

    בתודה לאור- ששלחה לי חלון קטן לתחושות שלכן.

    • אמא של עופרי הגיב:

      סבתא יקרה, לבי איתך. זה כנראה היה לך מספיק חשוב על מנת לקרוא את הדברים, ואף להגיב. אני רוצה לומר לך ולכל הסבתות תודה! על האכפתיות, על כך שאתן ממשיכות להיות אמהות שלנו שמלמדות מניסיונכן גם אחרי שאנחנו עצמנו הפכנו להיות אמהות. לעתים אנו שוכחות שהעובדה שאנו כבר אמהות לא אומר שאתן הפסקתן להיות האמהות שלנו, שרוצות הכי טוב עבורנו ועבור ילדנו. אז באמת באמת באמת תודה. רק צריך לזכור שזה לא ה'מה' אלא ה'איך' וגם ביקורת יש דרך להעביר.

  13. נעה זני הגיב:

    נהדרת
    כמה יפה שאת שלושה חודשים אמא וכבר מרשה לעצמך לבקש שיניחו לך עם העצות .
    השלב הבא באבולוציה הרוחנית/רגשית שלנו היא קבלה של האחר כפי שהוא, אני מתכוונת להפסיק את השיפוט הפנימי לא רק זה שיוצא החוצה במילים.
    כמו למשל:לא לבקר (אפילו לא בבטן בשקט ביני לבין עצמי) את גיסתך/אחותך/שכנתך /אמא מהגן שמגדלת את ילדיה באופן שונה ממה שנדמה לך שנכון, לא למצא את עצמי אומרת לי "המממ. מה היא חושבת לעצמה? היא טועה הגדול,ככה לא מגדלים ילדים…
    וכיוב'
    לצאת מנקודת התחלה שכל הורה עושה הכי טוב שהוא יכול ואם לא פנו אלייך בשאלה לא לתת עצה
    מזל טוב

  14. ואני הייתי עונה "היא לא נושמת, אני סתם כך אוהבת להסתובב עם גופה של ילד" באיזשהוא שלב.
    עוד דבר שמרגיז אותי עד היום איך כל מיני זרים מוחלטים שולחים אליהם יד ללטף או לגעת. ילד זה לא צעצוע!!! תשאלו את הילד או כמובן את האמא אם הילד הוא עדיין לא בשלב דיבור. כנ"ל לגבי לתת אוכל לילדים שלי- תמיד צריך לשאול הורים אם הם מסכימים.

    לישראלים יש חוצפה ברמות אחרות לגמרי.
    אני משתדלת שלא להעיר. אני מפנה תשומת לב לכך שאף של ילד מנוזל במגרש המשחקים
    ואני מיידעת שאם מרימים מהידיים לפני גיל 5 זה עשוי לגרום לפריקה של הכתף או המרפק, אבל אם ההורה בוחר להמשיך בכך זה עניינו הפרטי לחלוטין (פשוט לא כולם מכירים את העובדה הזו שמומלץ להרים ילדים מהגוף ולא מהידיים עד גיל 5 מסיבה זו)

  15. Irene Haimovich הגיב:

    Hi,
    I felt the same as you, and most of the time it was if I do not follow the advised way meant that I am the one telling every body you are bad mums I know how to do it. Every body close enough to us at the beginning got insultant that we are doing things differently as we do not agree with them. We tried to explain our way as this is ours and we do not say your way was not good enough but we want to raise out son differently, and it didn't help. The first year it was a battle, we were the weirdo who didn't want to listen and to follow. Yes today we have the opportunity to learn a lot before the delivery and after. The internet and the entire environment gives us many opportunity to really try to choose our way.
    I am sure that our kids will raise their differently than us and that is okay it doesn't mean that we are bad parents, it means that the world and the society discover much more about parenthood and every generation is trying to do it different, not always better, but better for the time being!
    We appreciate the advise as long as it stayed as advised but we were considered as the new parents that have no idea what we are doing, well it probably was true at the beginning but we learnt pretty fast and we did the best we believed it was the best for our kids.

  16. שירה דרוקר הגיב:

    הבעיה המרכזית שלי בנושא הזה היא שאני מרגישה שמי שנותנת לי עצה שאני בוחרת לא לקבל – נעלבת ממני. כאילו בכך שבחרתי בחירה אחרת ממנה, אני אומרת שהיא לא אמא טובה בעיניי…
    אני מאוד מאמינה שכל הבחירות נכונות, שכל האימהות טובות, שלכל ילד יש את האמא שהוא בחר לקבל, האמא הטובה ביותר בשבילו בעולם… ומאוד הייתי רוצה שכך ינהגו כלפיי.
    חוצמזה אני חושבת שכל אישה צריכה לעבור את ה"מסלול" הזה לאימהות, שהוא מאתגר ולא פשוט, בעצמה. או לפחות צריכה להרגיש שהיא מוצאת את עצמה מחדש ואת הדרך שלה בעצמה.
    כשאני עושה מה שאומרים לי בלי לבדוק לבד, אני מרגישה שאני לא הולכת בדרך שלי… נראה לי שבגלל זה "נופלים" כל הניסיונות לעזור.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי

מאת : מיכל איתם עמרני

13 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

תאומות – היא השוואה בלתי פוסקת. לא, לא של ההורים. שלנו. אחד מול השני, כל הזמן. השוואה שיוצרת לפעמים תחרות ולפעמים ויתור מראש. אם הוא כל כך טוב בזה, אני אפילו לא מנסה.

תאומות – היא חברות לעד, לטוב ולרע, אין שחרורים. אין התנתקות (גם אם לא נמצאים ביחד) .

הנקה שהתחילה בקושי וכאב ולבסוף הסתיימה קצת אחרי גיל שנתיים

מאת : שלומית

9 בינואר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בבית המשכתי להניק ללא הגבלה וגם לשאוב. כ"כ כאב לי, שאמרתי לעצמי: "עכשיו אני רוצה אפידורל!" אך בכל זאת המשכתי להניק. לבסוף, הזמנתי יועצת הנקה שאישרה שאכן יש לי חלב בשפע, אך לא הועילה לי בעניין הכאבים. כשנטע היתה בת 10 ימים בלבד, כבר לקחתי אותה לרופא ילדים כדי לבדוק אם יש לה פטרייה או לשון קשורה. הרופא שלל זאת, אך שלח אותנו לבדיקה דחופה בחשד לצהבת… יועצת אחרת הורתה לי להניק רק בתנוחה צידית

למה לא מספיק להיות "רק" אמא?

מאת : שירה דרוקר

28 באוקטובר 201136 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, מתמודדות עם הסביבה

האמא שאני שואפת להיות אמא כזאת שתמיד פנויה לילדיה. כזאת שמניקה עד כמה שאפשר, כזאת שמחזיקה קרוב, כזאת שרואה כל צעד חדש בהתפתחות במו עיניה.

כזאת שמלמדת את ילדיה הכול, כזאת שמתווכת להם תמיד את העולם הגדול והלא מוכר.

כזאת שמכינה בעצמה את האוכל שהילדים אוכלים, כזאת שבעצמה אחראית על ניקיון וסדר בבית, ועל לוח הזמנים של הילדים.

בינתיים אני כזאת כבר חצי שנה. אני אמא לתינוקת אחת קטנה. זה קשה אבל אני שמחה שאני מצליחה. מקווה שאמשיך להצליח גם כשזה יהפוך למאתגר יותר.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם