בדרך ללידה חמישית, ולא, אני לא דתייה

מאת : ברנדמן נורית

23 בספטמבר 2011 | 6 תגובות

ככל שהזמן מתקרב אני יותר במחשבות על הלידה, על הרגע שבו תצאי מתוך רחמי ויניחו אותך עליי, על הבכי הראשון שלך, על המגע שלי איתך, על איך שתיראי

מתוך הריון, יומן הריון

השאלה שרובם שואלים אותי היא: "את דתייה?"

לא, אני לא. הריון ולידה זה פשוט חלק ממני.

אם לא הייתי מסוגלת להביא ילדים לעולם, זה כאילו ייקחו לי את הידיים.

תחילת הדרך לא הייתה קלה, הריון ראשון אחרי טיפולי פוריות, ילדת מבחנה שהיום היא בת תשע וכשהיא הייתה בת שנתיים אמרתי לבעלי "אני רוצה עוד".

הרופא אמר שנחשוב על אם פונדקאית

הריון שני לאחר ניסיון אחד שנכשל, נולדו תאומים בן ובת היום בני שבע שהם בעצם עוברים מוקפאים. נהדר, נכון ? משפחה למופת ואז, זה קרה.

התאומים היו בני שנה, הרגשתי לא טוב, איחור במחזור, בדיקת דם והפלא ופלא אני בהריון שבוע 10, הריון ספונטני. בעלי ואני לא משתמשים באמצעי מניעה, כי מה יכול לקרות ? הרופא אמר לבעלי שהוא עקר ושנחשוב על אם פונדקאית.

נולד בן, היום הוא בן חמש. ילד מתוק כמו כולם שרק יונק, לא מוכן לאכול מוצק ולא מוכן לקחת בקבוק. באחת מההנקות  לקראת גיל שנה, היו לי כאבים חזקים בפטמה והדבר הראשון שעולה לי בראש: "עוד פעם? יכול להיות שאני שוב בהריון"?

לאחר כמה זמן המכנס לא נסגר עליי- קפיצה לסופר פארם, ערכה ביתית, שני קווים, שבוע 12. נולדה בת, היום היא בת 4.

שוב אנחנו במסע המופלא

לפני כשנתיים נחשפתי למודעה בעיתון על לימודי דולה בבית ספר "ללדת" ברחובות, הלכתי על זה ונהניתי מאוד, הלימודים מילאו אותי בתור אישה, בתור אימא ולמדתי המון. בייחוד למדתי שאפשר ללדת גם אחרת וביולדות שליוויתי זה באמת היה אחרת. נחשפתי לנפלאות הגוף ולנפלאות התמיכה הנשית והרפואה האלטרנטיבית. עלתה לי מחשבה בראש שגם אני רוצה לעבור חוויה של לידה עם דולה.

הרצון לעוד ילד היה טמוע בי וגם בבעלי והאמת, גם בילדים. את הווסת האחרונה קיבלתי בדיוק ביום הנישואין שלי ושל בעלי, לאחר מכן נסענו לאילת ושם זה קרה. המחזור הבא כבר לא הגיע, בדיקת דם אישרה ששוב זה קרה ושוב אנחנו במסע המופלא.

כבר אז היה ברור לי שאני הולכת להשתמש בכל הכלים שרכשתי בלימודי הדולה וכמובן אני לא נכנסת לחדר לידה בלי דולה. והדולה שלי היא לא פחות מאשר אחת המורות שלי מהקורס, אהובה הילה חן המדהימה.

המסע מתחיל להיות קצת מלחיץ

ההתחלה הייתה בסדר, אחר כך חלבון עוברי יצא לא תקין וכבר המסע מתחיל להיות קצת מלחיץ. דיקור מי שפיר, ייעוץ גנטי ומעקב בהריון לסיכון גבוה. הכל יצא תקין ב"ה, רק שהבייבי שלנו קצת קטנה, היקף בטן קטן, אורך פמור (עצם ירך)  קצר והשילייה קצת חלשה.

פעמיים בשבוע מעקב, ניטור, לחץ דם אולטרסאונד לבדיקת זרימות דם של השילייה וחבל טבור ותודה לאל הכל נמצא תקין.

דרך הפייסבוק ודרך הקבוצה של 'טבעי להיות דולה', נחשפתי לאישה מדהימה בשם ורד שדה וברור לי שדברים לא קוראים סתם במקרה.

תקשור עם הבייבי

ורד הציעה לי לעשות תקשור ולהבין בכלל מה קורה לבייבי שלנו סביב כל מעגל המעקב הזה. ורד התקשרה אליי למחרת ואמרה לי דברים מדהימים. נדהמתי (למרות שידעתי ) כמה שהעוברים חכמים ובעלי רגשות ומרגישים הכל וכן מסתבר שגם להם יש חששות, פחדים וכו'.

דרך התקשור התברר שהבייבי הקטנה חוששת ותוהה לעצמה איך יהיה לה מקום עם כל כך הרבה ילדים בבית, ולכן המעקב הצמוד הוא בעצם בשביל תשומת לב בשבילה, להראות לי שהיא פה והיא צריכה להראות כל הזמן, וזה בסדר יקרה שלי העיקר שתהיי בריאה.

אני פונה אלייך, ילדה שלי

ואני פונה אלייך כאן, ילדה שלי, ואני אומרת לך שאני אוהבת אותך, כולנו אוהבים אותך, כולנו מחכים לך בציפייה גדולה, יהיה לך מקום בין כולם, את מאוד מאוד רצויה פה. האחים שלך הם חלק בלתי נפרד מכל המסע הזה, אני מקווה שאת מרגישה את האהבה שלהם, את הנגיעות שלהם בבטן שלי, את הנשיקות שלהם על הבטן שלי, ואחותך (הילדה הכי קטנה שלנו ), אפילו נתנה לך כבר שם, ואני מקווה שאת שומעת אותה קוראת לך בשמך.

עברנו את ואני כבר יותר ממחצית המסע, עוד חודש וקצת לפנינו. אני מאחלת לך ולי המשך מסע תקין ובריא. ככל שהזמן מתקרב אני יותר במחשבות על הלידה, על הרגע שבו תצאי מתוך רחמי ויניחו אותך עליי, על הבכי הראשון שלך, על המגע שלי איתך, על איך שתראי, למי תהיי הכי דומה, לנשיקות שארעיף עלייך וכמובן ליניקה הראשונה שלך.

אני מאחלת לי ולך לידה קלה, מוצלחת ומעצימה והכי חשוב, הרבה בריאות.

מבורכת אני ומבורכת הילדה שגדלה בתוכי, אני סומכת על גופי ועל עצמי ועל הילדה שגדלה בתוכי שתיוולד בזמן הנכון והמדויק לה בריאה ושלמה.

מבורכת אני!

תודה לאהובה הילה חן שהיא הולכת להיות חלק בלתי נפרד מהלידה.

תודה ענקית לורד שדה שמעניקה לי ביטחון ועומדת לצידי וגם היא חלק בלתי נפרד מהמסע הזה. מבורכת אני שיצא לי להכיר אותה.

כמה כח ועוצמות יש בתמיכה נשית ודברים לא קורים סתם במקרה.

המשך יבוא לאחר הלידה……………..

* ברנדמן נורית, דולה,  onmn1234@walla.com

* לרשומות נוספות על תחושות בהריון.

6 תגובות ל- “בדרך ללידה חמישית, ולא, אני לא דתייה”

  1. מיטל פרץ הגיב:

    הי
    קראתי והתרגשתי – כל מילה נוספת מיותרת.
    סיפור ההריונות שלך נשמע כמו סרט טוב….
    אני אישית מסתפקת בשניים ומורידה בפניך את הכובע.
    מאחלת לך לידה קלה ושכוח הנתינה שלך לא יגמר לעולם.
    מיטל

    • ברנדמן נורית הגיב:

      תודה רבה, בעצם מיום ראשון שעבר אני מאושפזת בבית חןלים בגלל חלבון גבוה בשתן, הולכים על יילוד בימים הקרובים, ב"ה הגענו יחסית לשבוע טוב סוף 32. וכמו שכתבתי המשך לאחר הלידה. יום מקסים!

      • Irene Haimovich הגיב:

        I wish you easy and fantastic delivery.
        I read your post and it was so touching. I didn't want kids and at some point something changed. I have two beautiful kids and I wished to have another one, but it will be too dangerous and as well we leave away from the family.
        I wish you lots of luck and
        that this new adventure to be exactly if not more than what you expected.

  2. ורד לב הגיב:

    שיהיה בהצלחה ושיעבור בשלום עם הרבה אהבה והרבה מקום בלב

  3. מירי הגיב:

    היי,
    גם אני חילונית בת 35, אם לארבעה: בת 13, בן 12, בן 8.5 ובת שנה וחודשיים.
    ההריון האחרון היה מ א ו ד קשה עד בלתי אפשרי מתחילתו ועד סופו, אבל התוצאה כזאת מקסימה שבהחלט עו שה חשק לעוד.
    מתחברת לחלוטין עם הדברים שכתבת.
    לוקחת לי את הזמן לחשוב עוד קצת כי בכל זאת אני חייבת להמשיך לעבוד במשרה מלאה (חייבים לפרנס וגם לא פשוט להתנהל עם כל החבריה).
    שיהיה לך בהצלחה!

  4. בת-ציון חזן הגיב:

    את פשוט תותחית….נהנתי מכל שניה ואני מחייכת מאוזן לאוזן..ילדים זה שמחה..

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני בוחרת להיות "רק" אמא

מאת : אולגה רגלמן

25 בפברואר 20126 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

נועדתי להיות אמא.

אני מאוהבת בגוף שלי בזמן ההריון, אני מתרגשת מהחיים הגדלים בתוכי, מהתנועות הקטנטנות והגדולות. אני מדמיינת את הפרי שלי, מחכה שהוא יוולד ואני אוכל לחבק, לנשק, להריח, לדבר ולאהוב את הנשמה היפה שקיבלתי במתנה.

ההתחלה קצת קשה. למה אתה בוכה? רעב? עייף? כואב? אני לא יודעת מה אתה רוצה. אני לא מבינה מה אתה מנסה להגיד לי. ואתה מלמד אותי. מלמד אותי להקשיב, מלמד אותי להבין. זורקת את כל הספרים ושנינו לומדים לאהוב אחד את השנייה. אני רוצה להיות כל שנייה לידך. להצמיד אותך לליבי, ולנשום.

הפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר: "התנפצות האשליה"

מאת : ענת דורון

13 בינואר 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

כל כך חיכיתי לו, שנים שאני מדמיינת איך זה יראה, איך זה ירגיש. שנים חיכיתי להריון הזה, מגיל 16 בערך שקעקעתי על עצמי מלאכית בהריון. הריון היה נראה לי כמו שיא הנשיות, שיא הפריון, שיא היופי, הייתי מסתכלת בכמיהה על נשים בהריון, עוד בתור ילדה, ושואלת את אמא: "מתי תורי"?

ההריון הגיע דיי בקלות, אך כמו שהפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר, "התנפצות האשליה" לא איחרה להגיע. מלכתחילה ההריון לווה בבחילות והקאות, סחרחורות, הרגשה כללית רעה, שמירת הריון ולידה טבעית, שלא מבחירה.

יש לי גוף כזה, מוזר. לא נותן שיעזרו לו, נלחם לבד. האפידורל וחומרי הרגעה לא משפיעים עליו, פעמיים מחט ענקית בגב ואין כלום ,לא נרדם…

מחשבות על התנהלות עם תינוקות, השלכות לעתיד והנקה

מאת : ורד לב

11 במרץ 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

איזו מדהימה היא ההנקה שמאפשרת את כל הדברים האלה, הרבה מעבר לאוכל, כמובן. בזמן האחרון, כמעט כל יום יוצא לי לדבר עם מישהי על כך שהנקה נועדה מראש לשמירה על רמת החיסוניות של הגוף ולא כאוכל. תפקידה כאוכל הגיע יותר מאוחר…

ואנחנו יודעות שההנקה מאפשרת עוד כ"כ הרבה דברים אחרים: מגע, חום, בטחון, חימום/ קירור, אי של שקט בסביבה רועשת, תמיכה במעבר בין שינה וערות, עזרה ביציאות ובעיכול ועוד ועוד.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם