גן בפעם הראשונה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

11 בספטמבר 2011 | 8 תגובות

שיר שלי הולכת לגן בפעם הראשונה בחייה, אחרי חצי שנה שהיתה עימי בבית

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

 

קטנה שלי, ראשונה שלי…

פעם ראשונה את לבדך בגן,

ומבטיי לא יביטו בך,

קולי לא יפזם לך שירים,

גופי לא ירקוד למולך שירי אצבעות ומשחק,

וידיי לא יאכלו אותך.

שלא לדבר על החלב בציצי שפסק כאילו בזמן לפני הגן…

 

בליבי חששות רבות ותהיות ומחשבות עלייך, פיצקולה שלי.

איך תסתדרי,

האם תמיד יבינו אותך,

האם כשהמוצץ שלך יפול, ירימו אותו שוב?

האם כשתהיי רעבה, ישימו לב ולא תמתיני הרבה זמן ?

האם שנתך תהא מלאה בחלומות נפלאים ורכים ?

אנחנו עושות זאת בהדרגה, לאט לאט,

כל יום שעתיים ואז אני קופצת במהירות הבזק לקחתך,

עוד קצת נשאר לי לאכול את מתיקותך וריחך

ואז זהו, אני שבה לעבודה לחיים האחרים שיש.

פתאום אני לא אצטרך להחליף ולהאכיל ולהרדים ולטפל לחלק מן היממה…

 

רגשת אשמה מוצפים בי, אך אני חייבת לחזור …

ואת, קטנה שלי,

אל תדאגי,

בדקתי בשבילך 7 גנים/משפחתונים ובסוף מצאתי את אשר האניטואיציה שלי אישרה לי…

אני תמיד כאן בשבילך, קטנה

אוהבת,

אמא

אביבית זהבי בינשטוק,נשואה לאייל ואמא לשיר מטמיעת תוכנה, אוהבת לצייר ליצור לרקוד וכותבת את החיים . . . לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

כשהבית ריק.. הבית ריק / ליטל אוהב ציון

לשלוח או לא לשלוח לגן? אני ממש מתלבטת / יעל תמיר

דיכאון כיתה א'/ מאיה הובני

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

8 תגובות ל- “גן בפעם הראשונה”

  1. דלית לוי הגיב:

    מקסימה! את מבטאת כל כך יפה את מה שאנחנו מרגישות, אני שוב עם דמעות בעיניים 🙂

  2. אביבית הגיב:

    דליתוד חיבוק גדול אוהבת המון

  3. שירי השכנה הגיב:

    מקסים….עד שסוף סוף הצלחתי להפסיק לדמוע…. התחלתי שוב…:) . רגשות האשם לא מפסיקים גם בשלישי:)

  4. רמית אבנרי הגיב:

    היי אביבית…אני בדיוק עכשיו מוצפת וגועשת ברגשות הללו…יום שני ארוך בגן.
    …וכולן מספרות שבסוף מתרגלים,ובתוכי אני יודעת שלא קיימת ברירה אחרת כרגע, ואני תוהה איך אפשר להתרגל????
    האם אצטרך לנעול את ליבי כדי לא להרגיש…כי להתגעגע כל כך זה קשה מדיי…

    ועכשיו…אחרי שעבר קצת זמן,את מרגישה שהוקל לך? שזה אפשרי בשבילכן להיות רחוקות?

  5. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    הי רמית יקרה, אכן בסוף מתרגלים והגעגוע נשאר קטן ואם אני ממש מתגעגעת אז אני מתקשרת לגן לוודא מה שלומה? ואיך עובר עליה היום, במשך שבועים באתי לגן יותר מוקדם ובהפתעה וכך התרגלתי לאט לאט…..יש הרבה יתרונות בגן היא לומדת שם המון המון וגם אני.

    • רמית אבנרי הגיב:

      תודה אביבית…מקווה שאלמד להסתגל,כרגע זה פשוט נראה לי רחוק אבל אני רוצה להאמין שיום אחד זה לא ירגיש נורא כל כך…

  6. מירב הגיב:

    אני קוראת הרבה אבל פעם ראשונה שאני בוכה, מזה הרבה זמן.הצלחת לקלוע לכל מה של ידעתי שמתחבא בתוכי. לא הבנתי עד הסוף למה כל כך קשה לי לחשוב על זה שאכניס את הנסיכה שלי לגן בשנה הבאה.

    • מירב יקרה תודה על תגובתך
      ונכון גן בפעם הראשונה זוהי חוויה לא קלה ומתישה נפשית אך מכל קושי ניתן לצמוח מכל קושי אנו האימהות מגלות עוד חלק בנו …….
      יהיה טוב אני יכולה לומר שסה"כ גן זהו מקום טוב וחשוב לילדים בו הם לומדים המון ומתפתחים וכמובן האינטראקציה החברתית…
      ההתחלה מעט קשה ואני כאן אם בא לך לדבר בשמחה avivitzb@gmail.com

      ואני ממליצה לך לבקר אותה הרבה פעמים בגן ולהגיע בכל מיני שעות ולאט לאט את תאפשרי לעצמך את המקום להנות מהמרחק….

      חיבוק גדול אביבית 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט?

מאת : ענת

29 במאי 201413 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

חושבת לי איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט, שיעזבו אותי כבר, שכולם רוצים וצריכים ממני משהו ורק שלא יפריעו לי.

יש רגעים מדהימים באמהות אבל הרבה פעמים אני כל כך זקוקה לזמן לעצמי, לבד, שקט טהור ורחוק…
איפה אני ואיפה הפנטזיה של פעם, של אמא כזאת שהילדים ממלאים את חייה.

צריך תנאים להנקה- תובנות אחרי לידה שניה

מאת : אוסי הורביץ

30 בנובמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, קוראות לשינוי

אני אחרי לידה (כמעט שלושה שבועות) ויש לי תובנות רבות על המון דברים.

אז אתחיל מן ההתחלה – הנקה בבית חולים. אציע מספר הצעות פשוטות

זה לא פינוק, זאת הישרדות

מאת : סמדר

3 ביולי 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו

תבין – כדי ללדת, אני משתמשת בכל הכוחות שיש לי. אין חלק בפנים שלא מגויס לדבר הזה. אני נגמרת כדי להוציא אותם מתוכי, בריאים ויפים ושלמים. פשוט נעלמת. ובגלל זה מיד אחרי הלידה, אני צריכה כל טיפה של יחס, כדי להחזיר לעצמי אנרגיה. אני יודעת שזה מוזר לך, ולכולם, כי אני בדרך כלל מוצאת כוח מבפנים, ולא צריכה עזרה, ויודעת להגדיר הכל, אבל אחרי לידה – זה מצב אפס, כי אני חייבת להתפרק כדי ללדת, וזה לוקח זמן, לאסוף את עצמי שוב, ולהחזיר כוח. נכון, כל מגע והנקה וחיבוק עם התינוקת שלי זה כמו חמצן לורידים. אבל זה לא מספיק. אני צריכה שילטפו אותי עד שאני נרדמת, שיחתכו לי סלט, ושמקלחת חמה תחכה לי מתי שארצה, אני צריכה כל הזמן צנצנת עוגיות בריאות מלאה ובקבוק מים קרים לידי, וחיבוקים בלי סוף, ומחמאות מכל הלב כדי שאצליח להאמין

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)