מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי

מאת : מיכל איתם עמרני

13 בספטמבר 2011 | 8 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

 

מהי תאומות ? הצד שלהם

תאומות –  היא השוואה בלתי פוסקת. לא, לא של ההורים. שלנו. אחד מול השני, כל הזמן. השוואה שיוצרת לפעמים תחרות ולפעמים  ויתור מראש. אם הוא  כל כך טוב בזה, אני אפילו לא מנסה.

תאומות – היא חברות לעד, לטוב ולרע, אין שיחרורים. אין  התנתקות (גם אם לא נמצאים ביחד) .

תאומות – היא נחמה. תמיד יש מישהו שמבין על מה אני מדבר, תמיד יש מישהו שידע לנחם ולפרגן, תמיד יש מישהו  שיראה את הדברים מהצד שלי.

תאומות – זה לפחד לעשות משהו לבד, כי אני כל כך רגיל לראות אותו/אותה לידי.

תאומות – זה להיתקע ביחד. תמיד מצפים ממני לעשות  את הדברים ביחד, ואם  אני רוצה לבד?

תאומות – זה סמל. באמת חייבים להגיד את זה לכל מי שפוגשים?

תאומות – זה נחמד, זה מייחד  אותנו מכל האחרים.

תאומות – זה להרגיש שתמיד יש לך צל, והר של ציפיות על היחסים בינינו.

תאומות –  זה כמו אחים רגילים רק שנולדו ביחד.

מהי תאומות ? הצדשלי

תאומות – היא השוואה בלתי פוסקת שצריכים לזכור כל הזמן להיות מודעים אליה, ולפעמים להתנער ממנה.

תאומות–  היא חברות לעד, איזה הר של ציפיות, שאני לא רוצה להעמיס על הילדים שלי, ובכל זאת מעמיסה.

תאומות–   היא נחמה גם בשבילי. אם אני לא מבינה לנפשם, יש שם מישהו שתמיד יאזין לו/לה וישמע את הקשיים שלו/שלה.

תאומות – זה לאתגר אותם במשימות עצמאיות, כי אי אפשר כל הזמן ביחד.

תאומות – זה לזכור שלפעמים צריך לדבר ביחיד אל הילדים, ולא כקבוצה. אבל זה כל כך מנחם שאפשר להיות רגועים כשהם נוסעים ביחד באוטובוס או הולכים לאיזו משימה ביחד.

תאומות – זה  סמל, אבל צריך לזכור גם להציג אותם לחוד ולייחד אותם כלפי החברה, וגם כלפי עצמי.

תאומות – זה בהחלט משהו מיוחד, אי אפשר להתעלם מזה.

תאומות – זה לדאוג שהצל שנוצר  להם בלידה לפעמים יזוז צעד אחד אחורנית וייתן להם להיחשף  לאור.

תאומות – זה כמו אחים רגילים, רק שנולדו ביחד ? לך תסביר את זה לאלה שאין להם תאומים ושחושבים שזה ממש קלי קלות.

 

* מיכל איתם עמרני, מנהלת בשיתוף עם אחותי מרב מיליק את מרכז אם-פטיה בחיפה, דולה מלווה זוגות בהריון ובלידה בחיפה, מתמחה בלידות תאומים, יועצת שינה מומחית בייעוץ שינה משפחות עם תאומים.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

סיפור ההנקה של התאומים שלי/ מיכל איתם עמרני

ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו/ מיכל איתם עמרני

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

8 תגובות ל- “מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי”

  1. מקסים מקסים מקסים

  2. שי כרמי וייס הגיב:

    מרגש!
    אני מקווה לזכור את זה עוד כמה שנים

  3. ספי אהרון הגיב:

    מיכלי,
    יש לך "פור" של כמה וכמה שנים עלי בתאומות…אז כרגיל אני לומדת ממך הרבה..

    אצלנו כרגע תאומות היא (כנראה):
    "אז מה אם אנחנו תאומים? למה מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת לראות אם אנחנו כבר מזהים/מתייחסים אחד לשני? אנחנו רק בני 5 חודשים…"

    ואילו אצלי התאומות היא:
    "אלוהים, כמה רגשי אשמה נולדו לי יחד עם לידת התאומים… איך מתחלקים לשניים? איך נותנים לכל אחד מה שהוא צריך ואיך מחלקים את המשאבים ביניהם בלי להרגיש אשמה מתמדת??"

    תודה שהארת את עינינו

    • ספי יקרה

      אני חושבת שאחד הדברים שצריך ללמוד הוא לחיות עם זה. עם זה שלעולם לא נוכל להתחלק. כמה פעמים שאמרתי לעצמי ולבעלי שכל יום שישי ניקח מישהו אחר מהם לבילוי אחד על אחד, ואף פעם לא יצא.

      את אמא אחת. הם שניים. יש להם פור עלייך ;-). וככה זה יהיה תמיד. מנסים לנצח עם מה שיש.

      מיכל

  4. ימית הכט הגיב:

    מיכל, מאד מדבר אלי!
    אני תאומה של שחר. וזה תמיד היה ותמיד יהיה ״שחר וימית״ ( ותמיד בסדר הזה) ותמיד כשיפגשו משהו מטבעון ויבדקו אם מכיר אותי ישר ישאלו- יגידו- ימית? התאומה של שחר? ולהיפך…
    זה הולך לפנינו.
    וטוב לנו. זה אחד מהדברים הייחודיים לנו, למרות שברב התחומים לא הרגשנו מחוברים כל כך.

    והיום, אחרי 33 שנים ביחד, כל אחד מאתנו בחר באורח חיים שונה לחלוטין אחד מהשני ובכל זאת עם אלמנטים כל כך דומים. שנינו התחתנו באותה שנה בהפרש של שלושה חודשים. שנינו התחתנו עם בני זוג גרושים עם ילדים ושנינו הבאנו את הילד הראשון בהפרש של שלושה חודשים. מדהים… לא תכננו. מבטיחה.

    תאומות גרסת שחר וימית: כמה שונים, כ-מ-ה דומים.

    תאומים גרסת שחר וימית- כמה שונים, כמה דומים!!!
     

  5. גם אני תאומה, ואני מאוד מתחברת לנושא של החוויה הייחודית שאין כמותה, ושאנשים שאינם תאומים לא יוכלו להבין.
    היום אני יודעת שהתאומות השפיע ועיצבה את האדם העצמאי שאני היום. ולמרות שהיום יש לנו כל אחת את חייה ודרכה, אני עדיין מרגישה את התאומות בכל דבר שאני עושה. למשל – בקשר המיוחד שיש בין הילדים שלי לילדים של אחותי. הם הרבה יותר מסתם בני דודים, הם מאוד קשורים זה לזה. ועוד דוגמה – מאז ומתמיד לא היה לי כמעט צורך בחברות טובות, ןלמעשה עד היום אין לי אפילו חברה אחת שהיא ממש חברה קרובה. זה כמובן בעקבות הקשר הקרוב עם האחות התאומה. פשוט תמיד מילאנו אחת לשניה את הצורך הזה, ולא היינו זקוקות יותר לאף אחד.
    תאומות מנקודת המבט שלי היא אהבה וקירבה גדולה, שלא דומה לשום דבר אחר בחיים.

  6. אילה איתם הגיב:

    כשיואב ותמר נולדו השמחה וההתרגשות היתה גדולה עד מאד. קשה לאמוד אם הן היו פי שתים מאשר כשנולד נכד יחיד או נכדה יחידה. אין ספק שהם לא הכזיבו. הם היום בני 10 . ילדים אוהבים, חמים, עצמאיים, מחונכים לתפארת. תלמידים טובים. אנחנו תמיד מחכים לדפיקה על הדלת, וכששואלים מי זה, מקבלים את התשובה "אנחנו, תמר ויואב". הם באים תמיד עם ספר ביד, ואתם באה אחותם הקטנה, אביגיל. עם בואם, הם נגשים לסבא נושקים לו על הלחי, נותנים חיבוק לסבתא, ואומרים " השעה היא ארבע, אפשר קינוח?" . יישר כוח מיכל. אמאבא

  7. מרב מיליק הגיב:

    מיכלי,
    יש לך את היכולת לראות את הילדים שלך. זה לא דבר מובן מאליו.
    וזה כ"כ מעניין לקרוא אותם ואת ההורות שלך אליהם בעיניים שלך.

    למרות שאת כותבת פה הרבה על התאומות שלהם אנחנו רואים בהם תמיד את תמר. ויואב. אוהבים אותם בנפרד. פה אצלינו המיליקים שמורים לכל אחד מהם בנפרד אהבה והערכה. אולי כי אצלי הם תמיד תמרי של ניצן ויואבי של איתן.
    פעם תמרי אמרה לי כשתהיה לנו יום הולדת..הקשבתי לה וחשבתי לעצמי למה היא מדברת על עצמה ברבים. למה היא אומרת כשתהיה לנו יום הולדת. רק אחרי שהורדתי אותה בבית פתאום הבנתי שככה היא אף פעם אין לה ורק לה יום הולדת.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הניתוח הקיסרי שעברתי

מאת : קרן

3 בספטמבר 20123 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

יונתני שלי בן חצי שנה. חצי שנה של אושר שכמוהו לא תיארתי בחיי (לצד הקושי שגם הוא בלתי ניתר לתיאור…).

אני רוצה לספר לכן על הניתוח הקיסרי שעברתי, כי פתאום כל הרגשות עלו. אולי כי עכשיו שהוא גדל קצת, יש לי זמן להכיל את כל מה שקרה. אין ספק שצריך זמן לעבד את החוויה המפוקפקת הזו שנקראת ניתוח קיסרי. אגב, אני אישית עוד לא חוויתי לידה רגילה, אז אין לי מושג אם זה אחרת או אותו דבר. בכל מקרה, הנה הסיפור שלי.
בשבוע 30 התבשרנו על ידי הרופא שהתינוק במצג עכוז. אין מה לדאוג כמובן, יש לו המון זמן להסתובב. בנקודה זו התחלתי לקוות כל יום שהוא מתהפך לו לכיוון הנכון. עם זאת, עמוק עמוק בפנים ידעתי שאני הולכת לניתוח קיסרי. מודה באשמה- הידיעה הזו הייתה אצלי החל משבוע 14 להיריון!

"תחשבי טוב, יהיה טוב"- האם זה עובד גם בלידה ?

מאת : בטי גורן

20 במרץ 201114 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

פעמים רבות, יוצא לי לשמוע מנשים בכלל ומנשים בהריון בפרט אמרות כמו "אני מתה מפחד מהלידה", "איך התינוק הולך לצאת משם?", וכששואלים נשים בשלבים מוקדמים יחסית בהריון היכן הן מתכננות ללדת, חלקן יאמרו: "אני עדין בהדחקה"…

החרדה שלי

מאת : אוסי הורביץ

16 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לכל אמא, פחדים וחרדות אחרי לידה

מיום שנולדה איני מפסיקה לחשוב על היכולת שלי להגן עליה מפני פגיעה מינית. נכון שעכשיו (בת שנה ועשרה חודשים) היא לידי ואין מצב שאני לא בסביבה שלה, אבל מה יהיה עוד מעט??
החרדה גוברת בכל יום שמתפרסם אירוע חמור אחר המדבר על פגיעה מינית בילדים רכים. ולצערי הרב זה קורה כמעט כל יום!!

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)