מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי

מאת : מיכל איתם עמרני

13 בספטמבר 2011 | 8 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

 

מהי תאומות ? הצד שלהם

תאומות –  היא השוואה בלתי פוסקת. לא, לא של ההורים. שלנו. אחד מול השני, כל הזמן. השוואה שיוצרת לפעמים תחרות ולפעמים  ויתור מראש. אם הוא  כל כך טוב בזה, אני אפילו לא מנסה.

תאומות – היא חברות לעד, לטוב ולרע, אין שיחרורים. אין  התנתקות (גם אם לא נמצאים ביחד) .

תאומות – היא נחמה. תמיד יש מישהו שמבין על מה אני מדבר, תמיד יש מישהו שידע לנחם ולפרגן, תמיד יש מישהו  שיראה את הדברים מהצד שלי.

תאומות – זה לפחד לעשות משהו לבד, כי אני כל כך רגיל לראות אותו/אותה לידי.

תאומות – זה להיתקע ביחד. תמיד מצפים ממני לעשות  את הדברים ביחד, ואם  אני רוצה לבד?

תאומות – זה סמל. באמת חייבים להגיד את זה לכל מי שפוגשים?

תאומות – זה נחמד, זה מייחד  אותנו מכל האחרים.

תאומות – זה להרגיש שתמיד יש לך צל, והר של ציפיות על היחסים בינינו.

תאומות –  זה כמו אחים רגילים רק שנולדו ביחד.

מהי תאומות ? הצדשלי

תאומות – היא השוואה בלתי פוסקת שצריכים לזכור כל הזמן להיות מודעים אליה, ולפעמים להתנער ממנה.

תאומות–  היא חברות לעד, איזה הר של ציפיות, שאני לא רוצה להעמיס על הילדים שלי, ובכל זאת מעמיסה.

תאומות–   היא נחמה גם בשבילי. אם אני לא מבינה לנפשם, יש שם מישהו שתמיד יאזין לו/לה וישמע את הקשיים שלו/שלה.

תאומות – זה לאתגר אותם במשימות עצמאיות, כי אי אפשר כל הזמן ביחד.

תאומות – זה לזכור שלפעמים צריך לדבר ביחיד אל הילדים, ולא כקבוצה. אבל זה כל כך מנחם שאפשר להיות רגועים כשהם נוסעים ביחד באוטובוס או הולכים לאיזו משימה ביחד.

תאומות – זה  סמל, אבל צריך לזכור גם להציג אותם לחוד ולייחד אותם כלפי החברה, וגם כלפי עצמי.

תאומות – זה בהחלט משהו מיוחד, אי אפשר להתעלם מזה.

תאומות – זה לדאוג שהצל שנוצר  להם בלידה לפעמים יזוז צעד אחד אחורנית וייתן להם להיחשף  לאור.

תאומות – זה כמו אחים רגילים, רק שנולדו ביחד ? לך תסביר את זה לאלה שאין להם תאומים ושחושבים שזה ממש קלי קלות.

 

* מיכל איתם עמרני, מנהלת בשיתוף עם אחותי מרב מיליק את מרכז אם-פטיה בחיפה, דולה מלווה זוגות בהריון ובלידה בחיפה, מתמחה בלידות תאומים, יועצת שינה מומחית בייעוץ שינה משפחות עם תאומים.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

סיפור ההנקה של התאומים שלי/ מיכל איתם עמרני

ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו/ מיכל איתם עמרני

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

8 תגובות ל- “מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי”

  1. מקסים מקסים מקסים

  2. שי כרמי וייס הגיב:

    מרגש!
    אני מקווה לזכור את זה עוד כמה שנים

  3. ספי אהרון הגיב:

    מיכלי,
    יש לך "פור" של כמה וכמה שנים עלי בתאומות…אז כרגיל אני לומדת ממך הרבה..

    אצלנו כרגע תאומות היא (כנראה):
    "אז מה אם אנחנו תאומים? למה מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת לראות אם אנחנו כבר מזהים/מתייחסים אחד לשני? אנחנו רק בני 5 חודשים…"

    ואילו אצלי התאומות היא:
    "אלוהים, כמה רגשי אשמה נולדו לי יחד עם לידת התאומים… איך מתחלקים לשניים? איך נותנים לכל אחד מה שהוא צריך ואיך מחלקים את המשאבים ביניהם בלי להרגיש אשמה מתמדת??"

    תודה שהארת את עינינו

    • ספי יקרה

      אני חושבת שאחד הדברים שצריך ללמוד הוא לחיות עם זה. עם זה שלעולם לא נוכל להתחלק. כמה פעמים שאמרתי לעצמי ולבעלי שכל יום שישי ניקח מישהו אחר מהם לבילוי אחד על אחד, ואף פעם לא יצא.

      את אמא אחת. הם שניים. יש להם פור עלייך ;-). וככה זה יהיה תמיד. מנסים לנצח עם מה שיש.

      מיכל

  4. ימית הכט הגיב:

    מיכל, מאד מדבר אלי!
    אני תאומה של שחר. וזה תמיד היה ותמיד יהיה ״שחר וימית״ ( ותמיד בסדר הזה) ותמיד כשיפגשו משהו מטבעון ויבדקו אם מכיר אותי ישר ישאלו- יגידו- ימית? התאומה של שחר? ולהיפך…
    זה הולך לפנינו.
    וטוב לנו. זה אחד מהדברים הייחודיים לנו, למרות שברב התחומים לא הרגשנו מחוברים כל כך.

    והיום, אחרי 33 שנים ביחד, כל אחד מאתנו בחר באורח חיים שונה לחלוטין אחד מהשני ובכל זאת עם אלמנטים כל כך דומים. שנינו התחתנו באותה שנה בהפרש של שלושה חודשים. שנינו התחתנו עם בני זוג גרושים עם ילדים ושנינו הבאנו את הילד הראשון בהפרש של שלושה חודשים. מדהים… לא תכננו. מבטיחה.

    תאומות גרסת שחר וימית: כמה שונים, כ-מ-ה דומים.

    תאומים גרסת שחר וימית- כמה שונים, כמה דומים!!!
     

  5. גם אני תאומה, ואני מאוד מתחברת לנושא של החוויה הייחודית שאין כמותה, ושאנשים שאינם תאומים לא יוכלו להבין.
    היום אני יודעת שהתאומות השפיע ועיצבה את האדם העצמאי שאני היום. ולמרות שהיום יש לנו כל אחת את חייה ודרכה, אני עדיין מרגישה את התאומות בכל דבר שאני עושה. למשל – בקשר המיוחד שיש בין הילדים שלי לילדים של אחותי. הם הרבה יותר מסתם בני דודים, הם מאוד קשורים זה לזה. ועוד דוגמה – מאז ומתמיד לא היה לי כמעט צורך בחברות טובות, ןלמעשה עד היום אין לי אפילו חברה אחת שהיא ממש חברה קרובה. זה כמובן בעקבות הקשר הקרוב עם האחות התאומה. פשוט תמיד מילאנו אחת לשניה את הצורך הזה, ולא היינו זקוקות יותר לאף אחד.
    תאומות מנקודת המבט שלי היא אהבה וקירבה גדולה, שלא דומה לשום דבר אחר בחיים.

  6. אילה איתם הגיב:

    כשיואב ותמר נולדו השמחה וההתרגשות היתה גדולה עד מאד. קשה לאמוד אם הן היו פי שתים מאשר כשנולד נכד יחיד או נכדה יחידה. אין ספק שהם לא הכזיבו. הם היום בני 10 . ילדים אוהבים, חמים, עצמאיים, מחונכים לתפארת. תלמידים טובים. אנחנו תמיד מחכים לדפיקה על הדלת, וכששואלים מי זה, מקבלים את התשובה "אנחנו, תמר ויואב". הם באים תמיד עם ספר ביד, ואתם באה אחותם הקטנה, אביגיל. עם בואם, הם נגשים לסבא נושקים לו על הלחי, נותנים חיבוק לסבתא, ואומרים " השעה היא ארבע, אפשר קינוח?" . יישר כוח מיכל. אמאבא

  7. מרב מיליק הגיב:

    מיכלי,
    יש לך את היכולת לראות את הילדים שלך. זה לא דבר מובן מאליו.
    וזה כ"כ מעניין לקרוא אותם ואת ההורות שלך אליהם בעיניים שלך.

    למרות שאת כותבת פה הרבה על התאומות שלהם אנחנו רואים בהם תמיד את תמר. ויואב. אוהבים אותם בנפרד. פה אצלינו המיליקים שמורים לכל אחד מהם בנפרד אהבה והערכה. אולי כי אצלי הם תמיד תמרי של ניצן ויואבי של איתן.
    פעם תמרי אמרה לי כשתהיה לנו יום הולדת..הקשבתי לה וחשבתי לעצמי למה היא מדברת על עצמה ברבים. למה היא אומרת כשתהיה לנו יום הולדת. רק אחרי שהורדתי אותה בבית פתאום הבנתי שככה היא אף פעם אין לה ורק לה יום הולדת.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הבן שלי מאושפז

מאת : אפרת

26 באוגוסט 201212 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הבן שלי מאושפז. ילדתי אותו לפני שלושה ימים. הוא החליק מתוכי ללא כאב, כמעט ללא מאמץ ועכשיו הוא רחוק ממני. אני בבית והוא שם.

אני הולכת לישון היום לראשונה בבית שלי, עם האיש שלי, עם הבן הגדול יותר שלי והוא שם. אני כמעט לא זוכרת את פניו למרות שהייתי אתו כל יום מאז שילדתי אותו ואני מתגעגעת, מרגישה אשמה שאני לא שם כל הזמן לידו. הוא נמצא בבליל הקולות האיומים של הפגייה והצפצופים הבלתי נגמרים.

הוא לא פג. דווקא נולד במשקל יפה של 3.412 אבל הוא צריך לעבור ניתוח. הריאות שלו לא יכלו לגדול כיוון שהקיבה שלו עלתה לבית החזה דרך חור בסרעפת ודחקה את הכול ימינה. ידענו על זה משלב מוקדם והחלטנו בכל זאת להביא אותו לאוויר העולם ולתת לו סיכוי לחיים טובים יותר לאחר הניתוח. האם החלטנו נכונה? אני לא חזקה כמו שחשבתי והמצב ההורמונאלי לא ממש עוזר. קשה לי לראות אותו ככה, קשה לי שאף פעם עדיין לא החזקתי אותו, שאף אחד עדיין לא חיבק אותו והוא לבד שם. מקבל את הטיפול הכי טוב שיש אבל לבד.

כשמשהו קורא – משהו קורה

מאת : מיכל

17 ביולי 20115 תגובות

מתוך הריון

רק על עצמי לספר ידעתי. פעם לא ידעתי, ממש לא. חשבתי שאני יודעת. הרבה מילים היו לי, המון. הגיון, רציונל, טיעונים, לוגיקה. נחרצות – המון מזה. הרי חייתי, וחייתי טוב. ילדתי ילדה, עבדתי. זוגיות יציבה ונהדרת וחזקה, בית. חברות טובות, שהתברכתי בהן.

ואובדן אחד. אובדן אחד בלתי אפשרי. אובדן אחד שסירבתי להכיר בו.

בהתחלה זה היה קטן. רק להחזיק מעמד, כל יום קצת. לא לבכות, שלא יראו. להיות חזקה, כי אם לא אני, לא יהיה מישהו אחר. לארגן, לסדר, לדאוג. הרבה לדאוג. לרפד לכולם את הכל, גם אם הם לא צריכים את זה באמת. ממש בקטנה, הדברים שאנחנו עושות כמעט יום יום, על אוטומט.

לידת בית: אני מכינה את הגוף שלי ללידה

מאת : שירה דרוקר

24 במרץ 20115 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון, לידת בית, סיפורי לידה

ככל שאני ארגיש יותר בטוחה בעצמי וביכולת שלי ללדת, כך אני אפחד פחות מהלידה, ואפחית את עוצמות הכאב. אני מתאמצת מאוד לחשוב רק מחשבות חיוביות בנוגע ללידה (וזה קשה כשהתגובות מסביבי הן הפוכות לחלוטין, על כך בהמשך…). היוגה מחזקת לי את הביטחון בגוף שלי, ואני מאמינה ומקווה שההשקעה תשתלם.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם