האימהות היא חלק ממני עכשיו

מאת : שירה דרוקר

1 באוקטובר 2011 | 4 תגובות

בפעם הראשונה הבנתי שהאימהות היא חלק ממני עכשיו. גם כשהילה לא איתי.

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום, לראשונה, יצאתי מהבית ללא הילה. תכננתי לנסוע לקניון, להחליף מתנה שקיבלתי. חשבתי לעשות את זה עם הילה, וההתלבטות הייתה אם במנשא או בעגלה.

הבוקר, כשהתחלתי לחשוב על התארגנות ליציאה מהבית, בעלי הציע – "אולי תלכי בלעדיה? זאת קפיצה קצרה. תני לה לאכול, ותיסעי."

בהתחלה חשבתי לעצמי: "כן? באמת? ואם היא תרצה משהו, ואם היא שוב תהיה רעבה? עדיף שנלך ביחד." אבל כשהאכלתי את הילה ראיתי שהיא מתעייפת ונכנסת לשינה, והחלטתי פשוט לעשות את זה! זאת הזדמנות מצוינת בשביל שלושתנו.

בפעם הראשונה מזה ארבעה וחצי חודשים יצאתי מהבית בלי תינוקת בידיים, או בסל-קל, או במנשא.

בפעם הראשונה הוצאתי את הארנק והפלאפון מהתיק של הילה ושמתי בתיק הקטן שהיה שלי לפני הלידה (ומאז שוכב מובטל בארון).

בפעם הראשונה נכנסתי לאוטו, הצצתי במראה האחורית ולא הייתה שם הילה בסל-קל מחייכת אלי.

מוזר.

הסתובבתי בקניון והרגשתי מצד אחד שאני "על קוצים". אז הכרחתי את עצמי לשחרר ולסמוך שהכול בסדר בבית ולא להתקשר לבעלי כל שנייה לבדוק, כי זה חשוב גם לו. מצד שני, הרגשתי סוג של חופש. ושקט.

פתאום, כשהייתי לבד, שמתי לב שכשאני מסתובבת עם הילה, זה מושך המון תשומת לב. אנשים אוהבים להסתכל על תינוקות, מציצים בעגלה, שואלים על המנשא, מתעניינים. ועכשיו כשאני לבד – אני שוב "סתם" אישה רגילה. אף אחד אפילו לא יכול לדעת אם אני אמא. אף אחד לא פונה ומתחיל לפתח שיחה איתי סתם כך, ובטח לא בנושא של תינוקות. אף אחד לא מסתכל עליי, ולא מסובב את הראש אחריי שאני חולפת על פניו.

הרגשתי חופשיה פיזית. לא סוחבת עגלה או תינוקת במנשא, חופשיה למדוד בגדים, לעלות במדרגות הנעות, לעבור במעברים צרים.

הסתכלתי על נשים סביבי, הקניון מלא בנשים. וחשבתי על זה שחלקן בטח גם אמהות. גם להן יש ילדים שנמצאים איפשהו בזמן שהן כאן. ילדים קטנים בגן או גדולים בביה"ס, בצבא, בעבודה…

בפעם הראשונה הבנתי ש האימהות היא חלק ממני עכשיו. גם כשהילה לא איתי.

כשהייתי בדרך חזרה, התקשרתי הביתה. בעלי סיפר לי שהילה התעוררה, והיא משחקת על המזרון שלה בזמן שהוא עובד על המחשב.

הכול בסדר.

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

 

עוד אמהות כותבות:

ימים ראשונים אחרי לידה- שיעור בהישרדות / דלית לוי

אמא'לה, תינוק!! /  נטע רותם ימינצקיי

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי/ שירה דרוקר

7 חודשים אחרי לידה- תמונת מצב/ נטע רותם ימינצקיי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “האימהות היא חלק ממני עכשיו”

  1. איזה יופי. כל כך פשוט וכל כך מרגש.
    אני חושבת שככל שהוותק שלי בתור אמא עולה, אני יותר ויותר מתגעגעת להיות רק אני בלי המטען של הילדים על הגב כל הזמן, שאף אחד לא ידע שאני אמא, שיתייחסו אלי כאל אישה, שיסובבו אחרי את הראש (כן!!!)…
    ולכן זה נחמד להסתובב גם לפעמים בלעדיהם, ולהרגיש שוב כמו רווקה בלי ילדים, אפילו אם זה רק לרגע..

    שמחה לשמוע שהחוויה היתה מוצלחת, ושחזרת לבית רגוע ושלוו.

    נטע

  2. יעל הגיב:

    כתבת ככ יפה ומרגש.מאד מזדהה.

  3. איך הדברים "הקטנים" בחיים עושות אותנו מאושרות!!!!

    שנה טובה וחתימה טובה!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 050-8391389
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  4. סיון קונוולינה הגיב:

    קולולולולו!!!! 🙂
    בשעה טובה, יקירתי, אני יודעת כמה השחרור הזה לא פשוט בפעם הראשונה, אבל אני חושבת שמהר מאוד תגלי שיש איזון, ושהילה תסתדר איתו נפלא – וגם רועי!
    זו תחושה באמת מיוחדת ומשונה כאחד – להרגיש שוב כמו אישה, כמו מי שהיית לפני הלידה, ישות אחת שהיא אחת ולא שתיים (פיזית) אבל שתיים שהן אחת (רגשית).
    מאוד אהבתי את הניסוח שלך לתובנה הזו, שהאמהות היא חלק ממך גם בלי תינוקת נוכחת בסביבה, זה באמת כבר חלק ממך, גם אם אי אפשר לדעת רק מלהסתכל, שאת אמא.
    אני זוכרת שהרגשתי בדיוק כמוך בפעם הראשונה שיצאתי בלי עופרי, במיוחד היה לי מוזר הקטע של לנסוע לבד ברכב (וחגגתי את זה במוסיקה בווליום גבוה ברדיו ובנסיעה בלתי מתחשבת על כל פסי ההאטה בשכונה :-)), לאט לאט התחושה המוזרה הפכה לתחושה טובה, נכונה, אפילו מעצימה.
    התחושה שאני סיון, לא רק אמא של עופרי, אלא סיון – שמגדירה את עצמה כמו שנכון לה באותה סיטואציה שבה היא נמצאת לבד.
    תהני מכל רגע! 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כשמשהו קורא – משהו קורה

מאת : מיכל

17 ביולי 20115 תגובות

מתוך הריון

רק על עצמי לספר ידעתי. פעם לא ידעתי, ממש לא. חשבתי שאני יודעת. הרבה מילים היו לי, המון. הגיון, רציונל, טיעונים, לוגיקה. נחרצות – המון מזה. הרי חייתי, וחייתי טוב. ילדתי ילדה, עבדתי. זוגיות יציבה ונהדרת וחזקה, בית. חברות טובות, שהתברכתי בהן.

ואובדן אחד. אובדן אחד בלתי אפשרי. אובדן אחד שסירבתי להכיר בו.

בהתחלה זה היה קטן. רק להחזיק מעמד, כל יום קצת. לא לבכות, שלא יראו. להיות חזקה, כי אם לא אני, לא יהיה מישהו אחר. לארגן, לסדר, לדאוג. הרבה לדאוג. לרפד לכולם את הכל, גם אם הם לא צריכים את זה באמת. ממש בקטנה, הדברים שאנחנו עושות כמעט יום יום, על אוטומט.

לא בא לי לחכות עד שזה יעבור

מאת : עינת דורפן

30 באפריל 201214 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

בכל פעם שאני פותחת את ליבי ואת מכאוביי בפני אישה אחרת, ואם היא עברה את גיל 40 אז זה עוד יותר ברור, אני מקבלת איזה מסר מרגיע שיש חיים אחרי התקופה הקשה של גידול הילדים משלב ההריון ועד גיל 3 +.

כולן מבינות ומזדהות עם הקשיים וזוכרות איך זה מרגיש לבד ואיך זה להחזיק בשביל כל הבית, אבל שאין מי שיחזיק בשבילן.

מצד אחד, זה מרגיע אותי לשמוע שגם הגברים בסוף מתבגרים ומבינים ולוקחים אחריות ונותנים תמיכה והערכה (כל מה שחסר לי כרגע).

אבל מצד שני,זה מקומם אותי ומעלה בי רצון עז למרוד בהכל ובכולם.

הילה גלסר- הצגה 'יומן הריון'

מאת : הילה גלסר

20 בספטמבר 20124 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

'יומן הריון' זו הצגת יחיד על תהליך ההריון הראשון שלי . על התבוננות שלי על העולם תוך ההתהוות ההריונית שהתרחשה בי. פעם אני מתבוננת ופעם אני בחוויה. ובין לבין מחפשת בתוכי את האישה המתהווה, את הילדה הפנימית, את הילדה האישית העומדת להיוולד, את האמא המתקרבת, את האמא שאהיה, האמא שהיתה לי ואת העוצמה והידע שחיפשתי שנים.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)