האימהות היא חלק ממני עכשיו

מאת : שירה דרוקר

1 באוקטובר 2011 | 4 תגובות

בפעם הראשונה הבנתי שהאימהות היא חלק ממני עכשיו. גם כשהילה לא איתי.

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום, לראשונה, יצאתי מהבית ללא הילה. תכננתי לנסוע לקניון, להחליף מתנה שקיבלתי. חשבתי לעשות את זה עם הילה, וההתלבטות הייתה אם במנשא או בעגלה.

הבוקר, כשהתחלתי לחשוב על התארגנות ליציאה מהבית, בעלי הציע – "אולי תלכי בלעדיה? זאת קפיצה קצרה. תני לה לאכול, ותיסעי."

בהתחלה חשבתי לעצמי: "כן? באמת? ואם היא תרצה משהו, ואם היא שוב תהיה רעבה? עדיף שנלך ביחד." אבל כשהאכלתי את הילה ראיתי שהיא מתעייפת ונכנסת לשינה, והחלטתי פשוט לעשות את זה! זאת הזדמנות מצוינת בשביל שלושתנו.

בפעם הראשונה מזה ארבעה וחצי חודשים יצאתי מהבית בלי תינוקת בידיים, או בסל-קל, או במנשא.

בפעם הראשונה הוצאתי את הארנק והפלאפון מהתיק של הילה ושמתי בתיק הקטן שהיה שלי לפני הלידה (ומאז שוכב מובטל בארון).

בפעם הראשונה נכנסתי לאוטו, הצצתי במראה האחורית ולא הייתה שם הילה בסל-קל מחייכת אלי.

מוזר.

הסתובבתי בקניון והרגשתי מצד אחד שאני "על קוצים". אז הכרחתי את עצמי לשחרר ולסמוך שהכול בסדר בבית ולא להתקשר לבעלי כל שנייה לבדוק, כי זה חשוב גם לו. מצד שני, הרגשתי סוג של חופש. ושקט.

פתאום, כשהייתי לבד, שמתי לב שכשאני מסתובבת עם הילה, זה מושך המון תשומת לב. אנשים אוהבים להסתכל על תינוקות, מציצים בעגלה, שואלים על המנשא, מתעניינים. ועכשיו כשאני לבד – אני שוב "סתם" אישה רגילה. אף אחד אפילו לא יכול לדעת אם אני אמא. אף אחד לא פונה ומתחיל לפתח שיחה איתי סתם כך, ובטח לא בנושא של תינוקות. אף אחד לא מסתכל עליי, ולא מסובב את הראש אחריי שאני חולפת על פניו.

הרגשתי חופשיה פיזית. לא סוחבת עגלה או תינוקת במנשא, חופשיה למדוד בגדים, לעלות במדרגות הנעות, לעבור במעברים צרים.

הסתכלתי על נשים סביבי, הקניון מלא בנשים. וחשבתי על זה שחלקן בטח גם אמהות. גם להן יש ילדים שנמצאים איפשהו בזמן שהן כאן. ילדים קטנים בגן או גדולים בביה"ס, בצבא, בעבודה…

בפעם הראשונה הבנתי ש האימהות היא חלק ממני עכשיו. גם כשהילה לא איתי.

כשהייתי בדרך חזרה, התקשרתי הביתה. בעלי סיפר לי שהילה התעוררה, והיא משחקת על המזרון שלה בזמן שהוא עובד על המחשב.

הכול בסדר.

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

 

עוד אמהות כותבות:

ימים ראשונים אחרי לידה- שיעור בהישרדות / דלית לוי

אמא'לה, תינוק!! /  נטע רותם ימינצקיי

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי/ שירה דרוקר

7 חודשים אחרי לידה- תמונת מצב/ נטע רותם ימינצקיי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “האימהות היא חלק ממני עכשיו”

  1. איזה יופי. כל כך פשוט וכל כך מרגש.
    אני חושבת שככל שהוותק שלי בתור אמא עולה, אני יותר ויותר מתגעגעת להיות רק אני בלי המטען של הילדים על הגב כל הזמן, שאף אחד לא ידע שאני אמא, שיתייחסו אלי כאל אישה, שיסובבו אחרי את הראש (כן!!!)…
    ולכן זה נחמד להסתובב גם לפעמים בלעדיהם, ולהרגיש שוב כמו רווקה בלי ילדים, אפילו אם זה רק לרגע..

    שמחה לשמוע שהחוויה היתה מוצלחת, ושחזרת לבית רגוע ושלוו.

    נטע

  2. יעל הגיב:

    כתבת ככ יפה ומרגש.מאד מזדהה.

  3. איך הדברים "הקטנים" בחיים עושות אותנו מאושרות!!!!

    שנה טובה וחתימה טובה!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 050-8391389
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  4. סיון קונוולינה הגיב:

    קולולולולו!!!! 🙂
    בשעה טובה, יקירתי, אני יודעת כמה השחרור הזה לא פשוט בפעם הראשונה, אבל אני חושבת שמהר מאוד תגלי שיש איזון, ושהילה תסתדר איתו נפלא – וגם רועי!
    זו תחושה באמת מיוחדת ומשונה כאחד – להרגיש שוב כמו אישה, כמו מי שהיית לפני הלידה, ישות אחת שהיא אחת ולא שתיים (פיזית) אבל שתיים שהן אחת (רגשית).
    מאוד אהבתי את הניסוח שלך לתובנה הזו, שהאמהות היא חלק ממך גם בלי תינוקת נוכחת בסביבה, זה באמת כבר חלק ממך, גם אם אי אפשר לדעת רק מלהסתכל, שאת אמא.
    אני זוכרת שהרגשתי בדיוק כמוך בפעם הראשונה שיצאתי בלי עופרי, במיוחד היה לי מוזר הקטע של לנסוע לבד ברכב (וחגגתי את זה במוסיקה בווליום גבוה ברדיו ובנסיעה בלתי מתחשבת על כל פסי ההאטה בשכונה :-)), לאט לאט התחושה המוזרה הפכה לתחושה טובה, נכונה, אפילו מעצימה.
    התחושה שאני סיון, לא רק אמא של עופרי, אלא סיון – שמגדירה את עצמה כמו שנכון לה באותה סיטואציה שבה היא נמצאת לבד.
    תהני מכל רגע! 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אולי כדאי לי להיות בדיכאון אחרי לידה ?

מאת : אוסי הורביץ

5 בפברואר 20128 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

בשונה מהלידה הראשונה, אז פחדתי לבקש עזרה בהתחלה, שמא זה יפחית מיכולת האמהות שלי, הפעם בהחלט אמרתי שקשה לי ואשמח לעזרה (יש לזכור שאני אם יחידנית עם פעוטה היום בת שנתיים ושמונה חודשים ותינוקת בת חודשיים), אך הפלא ופלא – נשארתי לבד. איני מבקשת שמישהו יקח אחריות על בנותיי ויחיה את חיי במקומי. עם זאת, מעט עזרה?

מחשבות שבת בבוקר

מאת : אמא

23 במרץ 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

  קטנה, קטנטונת, מתוקונת, קוקית, יפיופית, וחיוכית אין די מלים לתאר אותך נעמי.

"המציאות והדמיון נפגשו והתפוצצו" | אחרי לידה

מאת : אמא אחרי לידה

12 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רוב חיי, כל פעם שחשבתי על הריון, התכווצתי, והחלה לכאוב לי הבטן. המחשבה על זה שיהיה בתוכי יצור שמתפתח ושאגדל לממדים לא טבעיים, הייתה לי מאוד לא נוחה. אני זוכרת שבעבודתי ראיתי נשים בהריון בחודש תשיעי ואמרתי שהן נראות כמו תנור – אוטוטו התינוק מוכן ויוכל לצאת.

טוב, זו באמת הייתה ראייה שונה. עד שהתחלתי לרצות להיות אמא…. אז הכל השתנה. כשראיתי נשים בהריון חשבתי שזה מקסים, וכשראיתי ילדים בסופר מחייכים אלי- רציתי אחד כזה משלי. שיקרא לי אמא ושיישב בעגלת הסופר ויאכל לחמניה ויזיל רוק ויהיה היצור הכי מדהים עלי אדמות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם