האם ההנקה היא לא חלום האמהות שלי ?

מאת : אוסי הורביץ

8 בדצמבר 2011 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בלידה הראשונה לא הצלחתי להניק.

בוביק, שהיתה קטנטונת, לא הצליחה למצוץ ואם הצליחה, אחרי שתי מציצות היתה נרדמת מחד. מאידך, שאבתי ושאבתי ולא יצא כלום.

אז בתוך כל סבך הרגשות בהן "שחיתי", אי ההנקה שנחשבה בעיני מהות האמהות (איזו שטות!) הפילה אותי עמוק יותר מהמקום בו עמדתי אז לתוך הדיכאון שאחרי הלידה.

מתוך החוויה הזו, החלטתי שלא אניק בלידה זו, שכן בנוסף לבייבי יש את בוביק ואני לא חושבת שאוכל ללהטט את שתיהן יחד.

אבל החלטתי שאנסה רק לראות האם זה בכל זאת אפשרי ולכן ביקשתי בחדר הלידה לנסות להניק מיד לאחר הלידה.

והנה, לידה שניה, הדברים נראים אחרת. הצלחתי להניק ובייבי הצליחה לינוק כבר בחדר הלידה. המציצות שלה ניתקו במהירות את השילייה ממקומה.

ואז הגיע האפטר שוק…

בבוקר נגשתי לקחת את בייבי מחדר הילודים והתחלתי להניק, היא המשיכה בתנועות יניקה עמוקות וחזקות ואני למדתי מהם צירי לחץ… אלוהים, איזה כאבים אלו. אם הצירים בחדר הלידה היו עוד איכשהו נסבלים, ה"אפטר שוק" שאחרי הלידה היו הכאבים המבשרים על כיווץ הרחם. לא, אין כאבים כאלו, זה היה סבל עצום.

מחד בייבי יונקת וזה מאוד משמח. מאידך, אני מתפתלת מכאבים ולא מוצאת מזור לסיטואציה הזו.

אז לפתע ההנקה כבר לא נראית לי חלום האמהות אלא חלום בלהות!

ואחרי יום אחד בלבד החלו כאבי הפטמות. אפילו החלו להיווצר פצעים, הבנתי שאני לא מקפידה על מציצה נכונה ומיד שיניתי תנוחה ודאגתי שבייבי תתפוס את כל הפיטמה. אבל את הנזק שנעשה היה צריך רק זמן, על מנת לרפא, ורק בהגיעי הביתה, לאחר כארבעה ימים מהלידה, החלימו הפטמות ובכל הזמן הזה סבלתי סבל רב.

הגם שפצעים כבר לא היו, מצאתי עצמי עם "מזנון פתוח" לאורך כל היום והלילה, נדמה היה שהיא לא שבעה וכל הזמן מחפשת פיטמה. ואני בתמורה מגישה את הציצ על כל בכי. בשל אי הוודאות שבהנקה, החלתי נותנת תמ"ל  (תחליף חלב) תוספת ורק אחרי התוספת, היא היתה נרגעת ועושה הפסקה של כשלוש שעות.

בנוסף, גילתי על עצמי שלא נעים לי להניק. כאשר היא לא ינקה כדי לאכול, היא ינקה אותי כמוצץ וזה עבורי ממש ממש לא הרגיש נעים.

מצאתי עצמי אוספת חוסר שעות שינה ומניסיון, זה גרוע מאוד מאוד וצריך לזכור שיש עוד בוביק אחת שצריכה לקבל את תשומת הלב לה היא ראויה.

בקיצור, מצאתי עצמי נאבקת בכאבי פטמות, בחוסר שעות שינה גובר מיום ליום וביסורי מצפון שאף פעם לא נגמרים כלפי בוביק הגדולה (רק בת שנתיים וחצי, תינוקת לכל הדעות!).

חוסר הידיעה כמה בייבי אוכלת בכל יניקה די מטריף אז החלטתי לבדוק על ידי שאיבה. ואז גיליתי שמקסימום בכל שאיבה (לפי שעות האוכל שלה) אני שואבת 50cc ולרוב זה היה פחות. זה בהחלט לא מספיק לה. תמ"ל היא כבר אכלה 60 ואף 80.

מצאתי שהשאיבה מכאיבה לי פחות ועברתי לשאיבה במקום הנקה. מיד חשתי הקלה (פיזית ונפשית). ואז התברר לי שעל מנת למלא בקבוק בארוחה עלי לשאוב 3 פעמים. כלומר על כל 3 ארוחות תמ"ל, בייבי קיבלה ארוחת "אמא".

עכשיו התובנה הבאה היא שאין לי אפשרות כמגדלת יחידה להאכיל את בייבי ולשאוב סמוך לזמן האכלה וגם לתת תשומת לב לבוביק הגדולה.

בקיצור, הנקה לא מהנה אותי כמו שחשבתי והיא גם מאתגרת מאוד עבור יחידנית שיש לה עוד ילדים פרט לתינוקת.

הדהים אותי איך נושא שהיה כל כך מהותי בכאוס של חווית הלידה הראשונה, התברר בלידה השניה כדבר שבכלל לא נעים לי.

אז עכשיו אני, מתוך החלטה, מחכה שיעבור חודש (עוד שבוע) ואז אפסיק גם לשאוב ואסגור את נושא ההנקה מבחינתי לעד.

לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

צריך תנאים להנקה / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

כאן מכבדים את חופש ההנקה/ לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “האם ההנקה היא לא חלום האמהות שלי ?”

  1. יקירתי,
    מה שאת עוברת הוא לא פחות ממדהים !
    איזה כיף זה היכולת הטבעית לשחרר משהו שהיה כל כך משברי פעם.
    מה זה גאה בך על הדרך שעברת.
    הנה, תראי כמה זה מגיע עכשיו בצורה חלקה ובנונשלנטיות.
    נשיקות !!

  2. תום אלרום הגיב:

    כובע מורד בפני היחידנית שיש לה שניים! איזה אתגר כפול…
    עצמות ותעצומות.
    יחד עם זאת הערה טכנית:
    זה שאת שואבת 50 זה לא אומר שהיא מקבלת 50
    אני שאבתי מעט, ואפילו בסחיטה הוצאתי יותר, זה תלוי משאבה, וזה לא אומר שהבייבי לא מקבלת מה שהיא צריכה.
    מה שכן, זה מתעכל יותר מהר, כי זה יותר מותאם לגוף התינוק, ולכן את מוצאת את עצמך עם יותר ציצי בפה, מאשר בתמל..
    בנוסף את אמנם מוצאת את עצמך כמוצץ (אבל גם לזה יש יתרונות, שהם העיכול, בתקופה זו שקשה לה לעכל שכן כל השרירים הטבעתיים ובכללן הפה ופי הטבעת קשורים זה בזה. אצלי בכל הנקה – היה גם קקי…
    ולגבי הפטמות, משחת שומן כבשים פותר את הבעיה, והבייבי לומדת לא לפצוע…
    ויכול להיות שגם את תתגברי על כל המכשולים הטכניים תגלי שזה עדיין מאתגר לשתיים, ובמיוחד שעייפות זה לא להיט לכל אמא, כל שכן יחידנית.
    יכולת ההכלה שלנו יורדת ביחס ישר לעייפות – לכן כאמא אני מכבדת אותך, ויודעת שמה שאת יודעת שהכי טוב, הוא הכי טוב בשבילך…

  3. אושרת הגיב:

    מזכיר לי קצת את הפרסומת של בדד…
    להיות לבד מול שתי פעוטות קטנות, להיות לבד חסרת אונים, רוצה לעזור גם לזו וגם לזו, אבל לא מצליחה לעשות הכל בבת אחת, מטבע הדברים. זה לא פשוט, אני ילדתי את שני ילדיי בהפרשים של 1.4 וזה היה כמו לגדל תאומים…
    אבל למזלי ולצערי הבכור שלי ינק בקושי חודש וחצי ואח"כ העדיף את הבקבוק, אשר ממלא את הפה ביותר הרבה ויותר מהר חחח
    זה בסדר לשנות גישה, בעיקר אחריי שאנחנו למודות ניסיון.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הזמנה לכנס: 'להיות אימא?! – היבטים משפטיים, חברתיים, אתיים ורפואיים בהורות המודרנית

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במאי 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

    להיות אימא?! היבטים משפטיים, חברתיים, אתיים ורפואיים בהורות המודרנית יום חמישי, 23/5/2013 היכל התרבות, ראשון – לציון בחסות: מרכז משנה- המרכז הקליני למשפט וחברה, המכללה למנהל מ.נ.ע – מרכש זכויות עירוני לנשים – המשרד לקידום מעמד האישה ראשונים בקליטה – הרשות העירונית לקליטה ולשילוב עולים עיריית ראשון-לציון – המשרד לקידום מעמד האישה במעמד […]

תעזבו אותי בשקט

מאת : אנונימא

17 בנובמבר 20146 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני רוצה חופש.

חופש מהכל.

אני מרגישה בזמן האחרון שאני לא מסוגלת כבר להיות אימא.

שקשה לי.

שאני רוצה להיות לבד.

לבד לבד לבד

"לא הרגשתי שאני אוהבת אותך"

מאת : אמא שעכשיו אוהבת

1 בנובמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

לא אוהבת את התינוק, אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, אמהות

בימים הראשונים הייתי בהלם לא ידעתי מה נעשה איתי. הרגשתי קצת זרה…אז עוד לא ידעתי וגם אף אחד לא הכין אותי לכך שאני אמורה ללמוד להכיר אותך ולהתאהב בך. חשבתי שכשתינוק נולד, אז מהשנייה שמקבלים אותו ליד כבר מאוהבים בו… מה אגיד לך אהוב נפשי ? הרגשתי קרובה אליך מאוד, הרגשתי אחריות גדולה, הרגשתי מסירות נפש כלפיך, הרגשתי אכפתיות אמיתית, אבל אהבה שמתפוצצים ממנה… את המשהו החזק הזה שבגללו קוראים לי אמא- עוד לא הרגשתי.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)