כאן התחיל המסע המדהים ביותר שעברתי בחיי

מאת : מגלה את עצמי מחדש

11 בדצמבר 2011 | 5 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הכל התחיל אי שם בדצמבר 2008.

איך שסיימנו לקיים יחסי מין הרגשתי/ידעתי שנקלטתי. אל תשאלו אותי איך, זה לא קרה לי בהריונות הקודמים. זה קרה לי רק בזה וזה היה מבורך ולא מבורך באותה מידה. ההריון הזה היה מתוכנן, מאוד מתוכנן, התזמון פחות.

הייתי צריכה עוד חודש להבשיל עם הרעיון, להתרגל אליו, לרצות בו בנשמתי ולא רק במוחי, אבל לא היה לי את החודש הזה.

הייתי בתקופה לא טובה בחיים שלי. אחרי חודשיים מאוד אינטנסיביים של עשייה וחופש של הילדים, התרסקתי התרסקות שאני לא מכירה ולא הייתי מוכנה לה ולא ידעתי להתמודד איתה, ולתוך ההתרסקות הזו נכנס ההריון.

המחקרים סיפרו לי, שאחת הסיבות לדיכאון בהריון זה הריון לא מתוכנן- אז הנה סיבה מס' 1. או אולי זו בעצם סיבה מס' 2, כי באותה תקופה, רגע לפני ההריון וכמובן שגם בהריון, הפרנסה שלי נפגעה באופן קשה. התרסקתי עסקית וזה ערער דברים בתוכי.

אבל כאן, המקום הזו, שבו ישבתי על קצה המיטה, רגע אחרי, יודעת שנקלטתי, כאן התחיל המסע המדהים ביותר שעברתי בחיי.

מסע עמוק לתוך עצמי, מסע של דיוק, של השלת קליפות, של מתן זמן ומקום לעצמי ושל הכרת עצמי.

ההריון האחרון שלי היה הריון קשה. אני עד עכשיו, שנתיים + אחרי, ועוד לא התאוששתי.

אני מודה כל יום לאלוהים על המתנה המדהימה שהוא נתן לי.

בורכתי

לבלוג שלי

אולי גם יעניין אותך לקרוא את:

שחרור/ אמא אנונימית

הריון ראשון- למה לא סיפרו לי? / הריונית

על תבונה ורגישות של הריון שני/ חני סער

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “כאן התחיל המסע המדהים ביותר שעברתי בחיי”

  1. טלי הגיב:

    אין ספק בכלל שזו מתנה מדהימה למרות המכשולים שעוברים בדרך, וגם אחריה…כמו דיכאון אחרי לידה שאולי נשמע קצת כבד מדי וכל אחת חווה אותה באמת בצורה אחרת, כבדה יותר כבדה פחות אבל היום יש כל כך הרבה פתיחות בנושא ואני אפילו רואה הבדל בין הלידה הראשונה שלי לפני 8 שנים לאחרונה לפני 4 חודשים, גם בפתיחות בין נשים גם בשיח הציבורי ואפילו בדברים תומכים, למשל לקחתי מוצר מצמחים סינים של זן צמחים AFTER BIRTH והרגשתי ממש הבדל, התאוששתי יותר מהר מהלידות האחרות, באמת הרגשתי שקיבלתי אנרגיה. נחמד וכיף לראות שינוי בתחום הזה, אפילו בפחד של אנשים להגיד דכאון אחרי לידה. סה"כ הכל טבעי ונורמלי…

  2. מיכאלה הגיב:

    המסע הזה שנקרא הריון תמיד מדהים אותי מחדש. אני מרגישה שדווקא בגלל שהתערער המקום שבו הזהות שלך הייתה מושרשת והוא הפרנסה, אז נפתח לך פתח של התבוננות אמיתית פנימה. לא כולן מסוגלות לדבר כזה בכל מקרה.
    לעניין הדכאון, בשתי הלידות הראשונות סבלתי מזה, אבל אחרי שעברתי קורס הכנה ללידה ירושלים אז אחרי הלידה השלישית הדכאון היה יותר רושם מאשר מהות. גוף ונפש, הא? 🙂

  3. מגלה את עצמי מחדש הגיב:

    מתוך 3 הריונות, זה היחיד שבו חוויתי את מה שחוויתי. ודיכאון אחרי לידה, אני לא יודעת אם היה לי בראשון. בשני, בטוח לא היה לי והשלישי- זה כבר סיפור אחר.

    אחד הדברים שאני לומדת, בין היתר בזכות האתר הזה, שלדיכאון גוונים רבים, צורות רבות וסיבות מגוונות ולפעמים אחת הבעיות בלדעת שאת שם זה כי אין לו את הגוון "הנפוץ"

  4. חגית הגיב:

    אהובה – את כזאת אמיתית ומרגשת וכל-כך מחזקת אותי לאור הדברים שגם אני עברתי ועוברת.

    רק שולחת לך המון אהבה והתחזקות אמיתית מבפנים וחיבוק רך ועדין, מהלב.

    שיהיה יום נעים וטוב לעצמך…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איזו מין ילדה את היית ?

מאת : אמא אחת

17 במאי 20122 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.

האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.

אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.

אני רוצה ליצור

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה ליצור,

חושבת על ליצור,

ממש מרגישה את היצירה,

אבל לא יוצרת.

זה קצת כמו לרצות הריון, לדמיין הריון, לחשוב הריון, להריח הריון,

בלי לקיים יחסי מין.

למה ? למה ? למה ניתוח קיסרי ?

מאת : אמא אחרי לידה

27 במרץ 20122 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

לאחר שלוש ניסיונות של זירוז שלא הצליחו, הוחלט על ניתוח קיסרי. לא רציתי !!!

בכיתי, אבל מצד שני, יש את העובר שבמקרה של מיעוט מי שפיר זה מצב שבו העובר יכול להיות בסכנה, אז הסכמתי לניתוח.

ברוך השם, אני הייתי אחרי. ברוך השם, התינוק יצא בריא ושלם והופפפ, מגיעים הביתה ופתאום אני לבד. בעלי חזר לעבוד ואני כל היום לבד בבית עם הילד. ופתאום אני מסתכלת בראי ורואה את הצלקת ויייייוווווווווו, למה ? למה ? למה ניתוח קיסרי ? או שלא הצלחתי להניק כי הייתי בלחץ.. מה עושים ? למה זה קרה דווקא לי???

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)