לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה

מאת : אמא אנונימית

16 בינואר 2012 | 9 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, יומן הריון

שוב זה קורה… שוב איחור במחזור, בדיקת הריון, שני פסים….כל הדאגות והחששות שקדמו לבדיקה נעלמו והחליפה אותם שמחה גדולה- עוד חיים נוצרים בתוכי!

 

זה לא היה מתוכנן.

לפני כ 4 חודשים מאוד רצינו והפסקנו עם הגלולות, אבל אז השיקולים הכלכליים גברו על הרצון והחלטנו לחכות. הקטנה שלנו רק בת שנה ו 3 חודשים, איך נסתדר עם 2 תינוקות בבית? עלויות של גן, סימילאק, חיתולים וזה רק בשוטף… עוד לא הספקתי לחזור לגלולות וכבר זה נקלט.

בהריון הראשון זה לקח כמעט שנה, לא חשבתי שהפעם זה יקרה כל כך מהר, לא הייתי מוכנה לזה!

 האמת, שהרגשתי ברגע שסיימנו לעשות אהבה… הייתה לי תחושה שלא ניתנת להסבר, תחושה שלא הייתה לי בהיריון הראשון ובחרתי להתעלם ממנה…

 החצי בעננים! מאושר עד הגג! גם אני, אבל זה מלווה בהמון חרדות! כל הזמן מתנגן לי בראש השיר "להתחיל הכל מהתחלה, כמו לנשום בפעם הראשונה.." אני באמת מוכנה לעוד הריון? הרי היום אני הרבה יותר מודעת ממה שהייתי בפעם הראשונה. אני באמת מוכנה לעוד ילד? עוד תינוק קטן שימלא את עולמי? הרי רק חזרתי לספסל הלימודים, ואני כל כך נהנית מהקטנה שלנו- לא שבעתי!!

נכון, הבייבי החדש לא יחליף את מקומה, אבל הוא בהחלט יתפוס מקום נכבד…

 

האמת, שכל מה שרשום לעיל זה לא מה שגרם לי לשבת ולכתוב את שעל ליבי… אלא תחושות מוזרות שלא חוויתי מעולם… מחשבות רעות! מחשבות שאני כל הזמן מנסה לגרש ולהעלים ללא הצלחה…מחשבות על הפלה!

אני לא רוצה ולא מעוניינת ולא חולמת בכלל על לעבור הפלה ואני לא מבינה מאיפה לעזאזל זה מגיע! אני כל הזמן מדמיינת איך אני נכנסת לשירותים ומדממת, איך אני מספרת לסביבה הקרובה שכבר יודעת על ההיריון מה קרה, איך אני בעצמי מתמודדת עם הידיעה. זה קשה לי ועושה לי רע ולא עוזב אותי- יום ולילה!

 למה? למה זה קורה לי? הרי שורה תחתונה אני מאושרת מהידיעה ששוב נוצרים בתוכי חיים, עם כל החסרונות היום, אני מודעת יותר ליתרון הגדול מכולם- האוצר המושלם והמדהים שיצא ממני בסוף התהליך, עם כל הקשיים.

זאת פעם ראשונה שאני נותנת דרור למחשבות הרעות האלה… עד עכשיו אמרתי לעצמי- 'אם לא תדברי על זה, אם לא תוציאי את זה משפתייך אז זה ייעלם כלא היה'. אבל זה לא קורה… אני אמנם עם הידיעה רק כמה שבועות, אבל המחשבות הטרופות האלה לא עוזבות אותי. זה מעיק עליי ועושה לי רע ומוריד מעוצמת השמחה והאושר. האם אני מביאה את זה על עצמי? האם באמת, כמו שאומרים, מחשבה בוראת מציאות קיימת ואני אגרום למחשבות האלה להתקיים??? להפוך למציאות??? אני מרגישה שאני משתגעת…

 

לא מסוגלת לשתף את החצי ואת הסביבה, וכבר לא יודעת איך להתמודד עם זה לבד. כל כך רוצה להיות כל כולי בהיריון הזה, אולי אפילו לתקן דברים כדי שלא יחזרו על עצמם כמו בהיריון הראשון. רוצה להכיל את ההיריון הזה עד סופו, ליהנות ממנו ולשמור עליו. רוצה שיהיה לי טוב כדי שגם לקטנה שלי יהיה טוב. שהיא תבין שעם עוד ילד מגיעה גם המון שמחה ואושר. לא רוצה שהיא תחוש ותרגיש שאמא לא בסדר ושזה בגלל…

רוצה להיות האמא הכי טובה שאני יכולה בשבילה ובשביל התוספת שבדרך וכל כך מפחדת לקלקל דברים בדרך! לא מתאים לי… לא מתאים לי להיות כל כך "קטנה" וחסרת תשובות… אני בדרך כלל בנאדם אופטימי ושמח, מאושרת תמיד בחלקי וגם כשאין אני תמיד מוצאת יש… אז למה זה קורה לי??

תובנות חדשות יתקבלו בברכה! ושוב תודה על המקום הנפלא הזה שמאפשר לי לפרוק ללא ייסורי מצפון ופחד שישפטו אותי!

 

** לקריאת רשומות נוספות של נשים על התחושות בהריון ועל הפלה

9 תגובות ל- “לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה”

  1. yehav h הגיב:

    יקירה,
    אני חושבת שזה הפחד, שהמוח שלך מתרגם למחשבות על הפלה. זו הדרך של הפחד לדבר אלינו – באמצעות מחשבות טורדניות ואפילו אובססיביות.
    ובכל מקרה, כשילד רוצה להגיע לעולם הזה שום דבר לא יעצור בעדו! הנסיבות כולן יובילו לכך שהילד הזה יוולד

  2. היי יקרה,
    תודה על השיתוף.
    רק כדי להבין אם הבנתי אותך נכון- המחשבות על ההפלה הם בעצם מחשבות של פחד מכך שעומדת להיות הפלה או שתקרה בעתיד הפלה ? או אולי משהו אחר ?

    איך את מרגישה עם זה היום, אחרי שכתבת ?

  3. אמא אנונימית הגיב:

    לא יודעת לגמרי להסביר… זה פשוט מחשבות… אני פשוט מדמיינת את זה קורה בכל מיני ורסיות שונות ומשונות… מהחשבות מבעיטות וממש לא רצוניות ונשלטות אז כמובן שזה גורם לפחד וחרדה אבל אני לא יודעת אם משם זה נובע… האמת שכתבתי כדי לקבל אולי קצת חיזוקים מהנשים המדהימות פה באתר. אני מרגישה שאני צריכה את זה במיוחד בגלל העובדה שאני לא מצליחה לשתף בזה את הסביבה הקרובה שלי ולקבל מהם חיזוקים… ההיריון הזה כל כך אחר ושונה מהראשון בכל כך הרבה מובנים שזה שוב לוקח אותי ללא מודע… כמו שרשמתי "להתחיל הכל מהתחלה, כמו לנשום בפעם הראשונה"- ככה בדיוק אני מרגישה! כאילו אני נושמת בפעם הראשונה!!לא יודעת אם זה ענה על שאלתך אבל זה מה שיצא לי על המקלדת… 🙂

    • כלומר, אם אני מבינה נכון, מגיעות כל מיני מחשבות, דמיונות על הפלה בוורסיות שונות ובחוויה שלך את מרגישה שאת לא יודעת מה המקור שלהן.
      מצטערת, הפעם יש לי הרבה שאלות :), פשוט לא רוצה לזרוק סתם דברים לחלל האוויר, כשאני מרגישה שאני לא ממש 'איתך' בהבנה מלאה. תעני מה שנוח לך ומה שלא, זה גם ממש בסדר.
      מה מבחינתך לא מאפשר לספר על זה לסביבה ?
      איזה סוג של חיזוקים את מרגישה שיעזור לך לקבל ?
      וגם מה זה אומר עבורך 'לנשום בפעם הראשונה' ? איזה רגשות/מחשבות המשפט הזה אוצר בתוכו ?

  4. אמא אנונימית הגיב:

    אני לא מסוגלת לספר לסביבה כי אני מפחדת שזה יתממש! אני מאמינה גדולה ב"מחשבה בוראת מציאות קיימת" ואני מפחדת שאם אני אדבר על זה זה יהפוך לאמיתי. אני גם מפחדת שאף אחד באמת לא יוכל להבין אותי ולהבין מאיפה זה מגיע. במיוחד כשאני לא מבינה בעצמי ולא יודעת להסביר… החיזוקים שאני מחפשת הם שזה בסדר (?!), שאני לא משוגעת, שאחרות חוו דבר דומה גם, מישהי שאולי תבין את המחשבות האלה ותדע להסביר לי!! חחח
    לנשום בפעם הראשונה מבחינתי זה להתחיל מחדש. לדעת שכל מה שאני מכירה ובניתי עומד להתשנות. בדיוק כמו שקרה בהיריון ובלידה הראשונה. אם זה מבחינת ההיריון- אז שוב לחזור לכל הבדיקות והזהירות והתחושה שאני חממה שנועדה לגדל ולשמר עובר טוב מספיק כדי שהוא יוכל לצאת לעולם במצב בריא ושלם! ההיריון הראשון התחיל באופוריה מוחלטת עד לחודש שמיני שנכנסתי לשמירה עד סופו ואז הכל קרס… מצאתי את עצמי משתגעת, מתה שזה ייגמר כבר. היה לי קשה מאוד והיה לי קשה שקשה לי!! כל הזמן חושבת איך הפעם זה יהיה אחרת, עכשיו יש עוד ילדה בבית שצריך לדאוג לה ולשמור עליה מהתחושות האלה. אם היא תראה אמא שרע לה וסובלת ואז מגיע תינוק, היא תשליך את זה עליו… היא תחשוב שהתוספת החדשה היא לא טובה אלא עושה רע לאמא. רוצה להיות מסוגלת לשנות ולתקן מה שהיה אז ובעיקר בשבילה! וגם העניין של להסתגל למצב חדש של זוג + 2 ולא זוג+ 1… איך לדאוג שההסתגלות שלה תהיה קלה יותר, נינוחה, נעימה. ללמד אותה לחבק ולאהוב את התוספת החדשה למשפחה למרות גילה הצעיר… לשמור על מקומה המכובד במשפחה… כל המחשבות האלה רצות בלי הרף… במסגרת לימודיי אני לומדת גם על נשימות… גם על נשימות כדרך חיים, גם על נשימות כהישרדות וגם על נשימות ראשונות של תינוק שיוצא לעולם וככה זה מרגיש לי- שאני יוצאת לעולם חדש ומבלבל ואני צריכה קודם כל- לנשום! נראה לי שהתשובות שלי אלייך מאוד מבולבלות, כל שאלה חודרת פנימה ומעלה דברים שלא יצא לי ממש לשבת ולהתעמק בהם ואני מקווה שאני ברורה מספיק…

    • היי שוב 🙂
      מרגישה שאני מבינה אותך יותר והמשפט הראשון שלך "אני מאמינה שמחשבה בוראת מציאות" באמת מסבירה את הדברים.
      מזמינה אותך, במידה ומתאים, רק להסתכל על המשפט הזה "מחשבה בוראת מציאות"- ולשאול- האם בטוח שזה נכון ? האם זה תמיד נכון ?

      את צודקת, ברגע שישנה אמונה כללית כזאת שעצם המחשבה על משהו יכולה לגרום לדברים לקרות באמת, זה באמת עלול להלחיץ ולהפחיד כשהמחשבה היא לא מחשבה אופטימית, קוסמית ועליזה.

      גם רוצה לחדד משהו בנוגע לתחושות שלך. יש בך מחשבה או מחשבות על הפלה, כלומר, יש בך מקום שעסוק בזה ויש מלא מחשבות על הנושא. במקום הזה, אני רוצה להזכיר לך, שיש בך גם המון מחשבות אחרות, שונות מאלו- מחשבות על שמחה על ההריון, מחשבה על איזו אמא את רוצה להיות, מחשבות על התינוק או התינוקת שייולדו. כל אלו נמצאים אצלך יחד. אין בך רק מחשבות על הפלה, אלא המחשבות האלו הם רק חלק ממכלול הרבה יותר גדול של ההוויה שלך, שכוללת גם את זה, גם את זה וגם את זה. מחשבות על ההפלה הם רק חלק ממכלול גדול הרבה יותר של תחושת, רגשות ומחשבות שהם את היום.

      ראיתי שכתבת למטה שיש תחושה של הקלה אחרי הכתיבה. זה לא סתם. עצם ההכרה שלך בתחושה שכבר קיימת, האפשרות לתת לה מקום ומרחב בעולם שלך, יוצרת שינוי מאליו. לפעמים זה כל מה שצריך- להתייחס לרגש שעולה. מחשבות נוטות להתעצם ולהתגבר ככל שמדחיקים אותם, מחביאים אותם, מסתירים אותם. לעומת זאת, כאשר מוציאים אותם לאור, משהו בהם משתנה, משהו בתחושה שלנו כלפיהם משתנה, כמו בקסם.

      כל רגש, כל מחשבה, היא לגיטימית. כל מחשבה וכל רגש מגיעים מהסיבה שלהם, לא תמיד אנחנו מבינות למה הם הגיעו ואנחנו גם לא אמורות להבין. האפשרות הזאת להיות לרגע (עשית זאת בעצם הכתיבה שלך) עם תחושה שעד עכשיו לא קיבלה את המקום שלה, עושה משהו.

      תקופת ההריון והתקופה שאחרי הלידה הם תקופות שבהן עולות המון מחשבות ורגשות בעוצמה שלא הכרנו בעבר. יש איזו הזמנה לחוות דברים אחרת, לשים לב לדברים, להתייחס. יש לך את האפשרות להיות עוד קצת עם המקום הזה שמעלה מחשבות על הפלה ולראות מה הוא מביא איתו, מה הוא מרגיש, מה הוא צריך. זה יכול להיות לך נתיב לצמיחה והתפתחות מאוד מעניין.
      נשיקות,
      לימור

  5. אמא אנונימית הגיב:

    תובנה שעלתה בי עכשיו!! הכתיבה בהחלט הקלה ושיפרה את הרגשתי!! אפילו חזרתי להגיב על פוסטים באתר… דבר שלא הייתי פנויה לו נפשית כבר כמה שבועות… 🙂 תודה!!

  6. תחיה הגיב:

    מבינה אותך כל כך… יש לי אוסף של חרדות שנולדו עם היווצרותי כאמא… חרדות שלא עוזבות אותי ואני פוחדת לעלות אותן על בדל שפתי.. שמא.. אולי חרדות זה נשמע כבד.. אולי אפשר לאמר- סרטים שרצים לי בראש,דימיונות…
    מה שעוזר לי זה בעיקר לאחרונה זה דבר חדש שנחשפתי אליו וזה מדיטציות- ממש עזר לי להירגע, לתת לתסריט של הסרט את הסוף הטוב, להתחיל להטמיע בתוכי שכך יהיה.. וזה מצליח להרגיע.. ואם נופלים במחשבות, קמים שוב.
    את יודעת, מחשבה יוצרת מציאות זה חזק מאוד, לכן עלינו להיות עסוקים בהודיה על כל מה שיש לנו.. על כל הטוב.. על החסדים הקטנים וזה יצור וימשוך מציאות של טוב. חיבוק גדול. זו מלחמה פנימית יומיומית. אבל את אישה חזקה שנבחרה להיות אמא ולכן את תצליחי.

  7. אמא אנונימית הגיב:

    תודה תחיה… איזו מדיטציות את עושה ובאיזו מסגרת?
    במסגרת הלימודים שלי אנחנו עושות מידי פעם מדיטציה. בפעם האחרונה עשינו את המדיטציה קונדליני של אושו והיא גרמה לי לבלבול ענק…. הגעתי לרמת תדר מאוד נמוכה מה שהקשה עליי לחזור למציאות…. 🙂 היה מצחיק 🙂
    אשמח לקבל המלצות!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מי אמר שאני צריכה להיות זוהרת בהריון ? מרגישה כמו אקוואריום ענק

מאת : בר

17 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שניים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר…. ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית? אולי לשאול אם היא חושבת שהתחת שלי גדל או לא?

דרך אם – אימהות היא הכוח

מאת : ד"ר אראלה שדמי

1 בספטמבר 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, ספרים לאמהות, קוראות לשינוי

ד"ר אראלה שדמי על ספרה החדש- "דרך אם": הספר "דרך אם" מציג אפשרות להתפתחות העולם על בסיס כלכלה הנתינה וכלכלת הקיום, כבוד לטבע וכל ברואיו, קהילתיות, מקומיות ורוחניות. כל אלו מובילים אותנו לחשיבה חדשה ומפתיעה, שלא תמיד קל לאמצה אך היא מתחילה להכות שרשים: גרעינים עירוניים, גינות קהילתיות, פסטיבל מידברן, קואופרטיבים, וויקיפדיה, שוק קח-תן ועוד ועוד – מבטאים את הכמיהה לסדר עולמי חדש ואת הצעדים ההולכים ומתרבים לקראתו.

להיות אבא- עזר כנגדה או שותף מלא להורות ?

מאת : רותי שלו

30 במרץ 201114 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

במהלך השנים אני רואה שוב ושוב את השפעת ההריון והלידה על גברים וההשלכות ההרסניות של חוסר ההכנה של גברים לאבהות ולזוגיות החדשה. מנסיוני האישי והמקצועי ברור לי שיש צורך דחוף בשינוי בתחום, ולכן התחלתי בפיתוח תכנית לגברים שתכליתה הכנה רגשית לאבהות ולזוגיות, ממש כמו קורס הכנה ללידה של נשים.