למה אני רואה את קיום הכנס הנפרד לנשים כהתקדמות ולא כנסיגה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

10 בינואר 2012 | 7 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

בוקר טוב,

בעקבות הפרגונים והביקורת כאחד בנוגע להצעה העומדת להתממש, שמכון פוע"ה יקיים כנס גניקולוגיה לנשים בלבד בקיץ, רציתי להבהיר כמה דברים, כי אני רואה שרוחות רבות סוערות בעניין.

כיום ציבור דתי רחב מאמין בלב שלם כי אין זה צנוע שגבר ישמע את קולה של אישה, לצורך העניין, בשירה או בהרצאה. מכון פוע"ה לא המציאו את זה והם חלק מציבור גדול שחי בקירבנו שמאמין בכך.

נכון, גם לי מאוד קשה להאמין שזו המציאות, אני לא מקבלת אותה ומאמינה שיש לעשות עבודה עמוקה מבפנים ומבחוץ כדי ליצור שינוי במקום הזה.

אבל- עם כל כמה קשה לרובנו להבין את המציאות הזאת, זאת המציאות.

מתוך המקום הזה, ומתוך הבנה שדרוש שינוי, ומתוך הבנה שיש להמשיך ולא להפסיק כדי ליצור שינוי בעניין הזה, השאלה שעומדת בפני עיניי היא- אז מה כן ? מה כן אפשר לעשות וליזום כדי להתחיל ליצור שינוי כבר עכשיו ?

אני מניחה שכמו כל דבר, אין תשובה אחת נכונה. יחד עם זאת, אני מניחה שמאבק יחד עם הידברות זה בהחלט משהו שיכול ליצור שינוי ואלו דברים שמזינים אחד את השני.

יש האומרים ואומרות שקיום כנס שני לנשים בלבד הוא לא פחות מאשר התקפלות/נסיגה/כניעה/צעד אחורה וכד'. אני שומעת בביטויים הללו מושגים מעולם המלחמה ואני מבינה מאיזה מקום הם מגיעים. אני מבינה שיש מקום שמאוד מאוכזב שדברים לא הולכים בדיוק בדרך שלנו ובזמן שלנו.

אני רואה את הדברים אחרת. אני מסתכלת אל הטווח הרחוק, טווח שבו ראוי שיהיו עוד צעדים למאבק וגישור כאחד, טווח רחוק של יצירת מציאות חדשה. במימד הזמן הארוך שאני מביטה בו, אני חושבת שהבנה שיש לקיים כנס נשים נפרד היא צעד משמעותי וחשוב שאין להקטינו.

נכון, קיום הכנס אינו נותן מענה להדרת נשים בכנס של גברים ואינו מענה לאמונה שיש הלכה האוסרת לגברים לשמוע נשים. שם באמת עוד נדרשת עבודה גדולה, סיזיפית ומשמעותית.

יחד עם זאת, קיום הכנס נותן מענה לחשיבה שלא ייתכן שגברים בלבד ידונו על גופנו. הכנס נותן מענה להשקפה כי ראוי שנשים ינהלו דיון על גופן, שנשים הן בעלות כוח וידע בדיוק כמו גברים, שחשוב שבסיס הידע הרפואי הגניקולוגי יסתמך על ידע נשי וקולות נשיים. הכנס נותן מענה לתהליך שממשיך וקורא לממסד הרפואי הגברי להפסיק ולהתייחס אל גוף האישה כאל אובייקט, כאל חפץ, שיש לעשות בו "דברים", כראות עיניהם של גברים, בלי לראות את האישה מאחורי הגוף הזה.

כמי ששומעת מדי יום את סיפורי החיים של נשים במפגשן עם הממסד הרפואי (שרבים מהם מתפרסמים כאן, באתר), אני  רואה את ההשלכות הנפשיות של קיום ממסד רפואי גברי המקיים פרקטיקות שונות על גופן של האישה מבלי לראות אותה. צעדים כגון קיום כנס נשי נפרד הם מבחינתי צעד הכרחי לשינוי המצב הקיים ולכן אני רואה חשיבות רבה לנשים לנאום ולהוביל דעה וידע נשי בתחום.

מהבחינה הזאת, אני רואה בקיום הכנס כניסה של חשיבה חדשה למכון פוע"ה, שמקיים כנס גברי טהור ולא רואה שיש בעייתיות בעניין במשך 12 שנה. השנה אני רואה לראשונה הכרה שראוי וחשוב מבחינה אידיאולוגית, פוליטית וחברתית שנשים ינהלו את גופן ולכן אני חושבת שזה הישג משמעותי.

לצד הישג זה, יש באמת את המציאות שמצערת אותי מאוד, שלא תשתנה מהיום למחר, שציבור גדול מאוד שחי איתנו מאמין שלא צנוע לגברים לשמוע נשים. איך מניעים שינוי שם ? אני באמת לא יודעת. אבל אני מחזקת מאוד את כל העוסקות והעוסקים במלאכה. אני חושבת שראוי להמשיך את המאבק מבחינה ציבורית עד שנגיע ליום שבו נוכל למפץ מהשורש את האמונה כי יש הלכה האוסרת על גברים לשמוע נשים מטעמי צניעות.

לכן אני מרגישה שאנחנו צועדות קדימה. צעד אחר צעד, אבל צועדות. זהו צעד קטנטן, שהישגיו הם בתחום של הכרה שהקול הנשי הוא מכובד באותה מידה כמו הקול הגברי. כולי תקווה שמהלכים רבים ואחרים יובילו גם לשינוי האמונה בהלכה שאסור לגברים לשמוע נשים.

שלכן,

לימור

פרסומים קודמים בנושא:

ישראל 2012: כנס גניקולוגיה ללא נשים

כנס גניקולוגיה ללא נשים. הסוף ?

כנס גניקולוגיה ללא נשים. הסוף !!

7 תגובות ל- “למה אני רואה את קיום הכנס הנפרד לנשים כהתקדמות ולא כנסיגה ?”

  1. גם אני לא רואה כל התקדמות בקיום כנס נפרד לנשים, כיוון שזה מקבע את ההדרה. גם בקווי מהדרין נוסעים עם חציצה.
    הסתדרות הרופאים בישראל הר"י, פרסמה ביום 8.1.2011 נייר עמדה בעניין הדרת נשים במערכת הבריאות ובשרותי הרפואה וכחומר למחשבה אני מצטטת קטע ממנו :
    "• הרופא לא ייתן ידו לתופעות של הדרת נשים במערכת הרפואית ובכלל זה כל מעשה הגורם אפליה, השפלה או ביזוי של אישה בין שהיא מטופלת ובין שהיא רופאה.
    • הרופא, לרבות המנהל הרפואי, יעשה כמיטב יכולתו על מנת לשמש דוגמה, יוביל מהלכים חברתיים התורמים לשוויון בין המינים וימנע ממתן הכרה או הסכמה, בין במעשה ובין בשתיקה, לצעדים העומדים בניגוד לעקרון זה.
    • הרופא לא ישתתף בכל אירוע רפואי או מדעי בו מתקיימת הדרת נשים, בין שהן מטופלות ובין שהן רופאות. "

    • קיום הכנס הנפרד לנשים אינה התקדמות בנושא של ההדרה כפועל יוצא של אמונה שלגברים אסור לשמוע נשים.
      יחד עם זאת, ההתקדמות היא בכך שמהיום גם לנשים יש במה לדבר ולהשמיע את קולן בכנס שלא היה להן עד כה את המרחב לכך.
      ההדרה נמשכת, קיום הכנס הנפרד אינו מקבע אותה אלא תוצר שלה.
      נדרשים עוד צעדים רבים וחשובים כדי לשנות את המצב הקיים

  2. איילה הגיב:

    נו, הגענו לקיץ. מתי מתקיים הכנס המדובר לנשים בלבד ש"נותן מענה להשקפה כי ראוי שנשים ינהלו דיון על גופן, שנשים הן בעלות כוח וידע בדיוק כמו גברים, שחשוב שבסיס הידע הרפואי הגניקולוגי יסתמך על ידע נשי וקולות נשיים. הכנס נותן מענה לתהליך שממשיך וקורא לממסד הרפואי הגברי להפסיק ולהתייחס אל גוף האישה כאל אובייקט, כאל חפץ, שיש לעשות בו "דברים", כראות עיניהם של גברים, בלי לראות את האישה מאחורי הגוף הזה."

    חצי שנה עברה מאז שכתבת על הצעידה קדימה ועל ההכרה שהקול הנשי הוא מכובד באותה מידה כמו הקול הגברי. ומכון פועה לא מכיר בקול הנשי ולא התכוון מלכתחילה להכיר בו אלא להפך, כנס נוסף עם דוברים גברים בלבד.

    על זה נאמר "אל יתהלל חוגר כמפתח"
    אני מראש לא מסכימה שקיום כנס לנשים בלבד הוא התקדמות ולא הנצחת ההדרה אבל זו דעתי ודעתך שונה ומקובלת עלי אבל לעבוד על נשים בעיניים ולהבטיח כנס שלא היתה שום כוונה לקיים אלא רק כ"מס שפתיים" זו עוד פחות התקדמות לדעתי. מה דעתך?

  3. Leiidy הגיב:

    What a pleurase to find someone who thinks through the issues

Trackbacks/Pingbacks

  1. חינוך מחדש « האחות הגדולה - 11/01/2012

    […] לא חייבים לעצור שם (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ) למה אני רואה את קיום הכנס הנפרד לנשים כהתקדמות ולא כנסי… (לימור לוי אוסמי, נשים מדברות […]

  2. חינוך מחדש « האחות הגדולה - 11/01/2012

    […] למה אני רואה את קיום הכנס הנפרד לנשים כהתקדמות ולא כנסי… (לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהות) […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אשמה מעבר לפינה

מאת : אמא מתגרשת

30 במאי 20152 תגובות

מתוך זוגיות, לכל אמא, רגשות אשם

בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן, להישרט באופן הכי מעודן שניתן, אם ניתן. ואם זה רק תלוי בי.

"אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס.." – שאלה של אמא אחרי לידה

מאת : אמא מתוסכלת

19 בספטמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אמא אחרי לידה שואלת: "אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס, כשהתינוק שלי הוא כזה מלאך קטן ומדהים בן ארבעה חודשים. פשוט קשה לי לשמוח בימים האחרונים, כשהוא שוב חזר להירדם רק עם ידיים ונדנודים והוא ניג'ס רוב היום. קשה לי פיסית, שלא לדבר שבמזג אוויר הלוהט הזה, פשוט בלתי נסבל לצאת איתו החוצה במנשא. אני […]

השינוי בחיי: ממעצבת אופנה מצליחה למנחת מעגלי העצמה לנשים

מאת : אהלה מוזיקנט

11 במאי 20110 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

נולדתי תאומה- לאח תאום ואיש מדהים. יודעת היום שבחרתי בדרך של שיתוף כבר מהרחם- באתי לעולם ונפשי שלובה בנפש נוספת. במהלך חיי פגשתי נשמה משלימה- האיש שיחדיו אנחנו חצי שנות דור- והוא החבר הכי טוב שלי. אם היו שואלים אותי כשהייתי קטנה: מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? הייתי אומרת : מורה ! –במובן של להורות דרך, להעצים , ולדעת

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם