עוד יום הסתיים לו

מאת : אמא מתחילה

10 ביוני 2012 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

עוד יום הסתיים לו.

ניסיון אחרון לפני הקריסה מול המסך, לארגן קצת, לפחות למראית עין, את המבצר שלנו. הקטנה כבר ישנה ואני תוהה ביני לבין עצמי איזה לילה מחכה לי… האם יהיה לה לקטנה הזו השקט הראוי שיאפשר שקיעה שקטה ועמוקה לשינה? או שתזדקק לי יציבה ואיתנה ומלאת סבלנות (כמו שלא תמיד אני מסוגלת להיות), כדי לקרוס לכמה רגעים לשינה קלה בתוך זרועותיי ושוב להתעורר.

בשבועות האחרונים אני חולמת על שינה. שינה נטולת גבולות והגבלות. כזו שאפשר להקיץ מתוכה ברפרוף עיניים מתוק כשכבר שבעתי לגמרי. בלילות האחרונים הקטנה שלי לא שקטה, מתעוררת המון, ולפעמים אפילו מחליטה על "הפסקת עירות" כזו שתאפשר לה לתרגל את העמידה החדשה שהיא כל כך שמחה ומתמידה בה אפילו בזמן האוכל.

היא מצחיקה הקטנה הזו, שמפלסת לה בדרכה שלה את ימיה בעולם, אבל ברגעים אחדים אני מתקשה להבין מה לעשות עם התסכול שעולה וממלא את הגרון. תסכול שמגיע עם ההבנה שאני לא אדון לעצמי יותר, שישנה הקטנה המדהימה הזו ושנתי תלויה בשנתה. אני כועסת בלי שארצה, מתקשה להחליט מה לעשות עם הכעס הזה. לא מסוגלת להחניק אותו לגמרי, לא יודעת אם צריך ובו בזמן מלאת רגשות אשמה. לופ נוראי. מתכון בטוח לקימה נטולת אנרגיות וכוחות נפשיים ביום שלמחרת.

אחר כך מתחיל יום חדש עם האכלות, הרדמות, יציאה לפארק, יציאה לעבודה, שגם היא מציבה קשיים. אני מנסה להגיד לעצמי ששום דבר הוא לא אסון. לא הקימות הרבות שלה, לא התסכול שאני מרגישה ולא זה שברגעים מסוימים דמותי רחוקה כל כך מדמות האמא שאני רוצה להיות.
הכל בסדר, אני בסדר, זה בסדר. כל הוורסיות האפשריות נרתמות לניסיונות ההרגעה.

זה אולי מצליח לרגעים אחדים אבל ברגעים רבים אחרים אני פשוט בבהלה שאני לא מספיק טובה. כמה קשה להתהלך כך בהרגשה שכזו. ואולי בעיקר אני מחפשת נחמה. מחפשת להשיגה מכל מקום ומכל אחד אבל אחרים- מכרים, אחיות ואפילו חברות טובות לא לגמרי מצליחים לספק אותה. גם כשכבר היא ניתנת, אני לא באמת מצליחה לאחוז בה ולהתעטף בה.

כשאני מסתכלת על אמא שלי "מרגיעה" את הקטנה שלי אחרי שנפלה ב"אין לך מה לבכות, עוד תפלי בחיים כל כך הרבה", הולכת ונעשית ברורה יותר הכמיהה הזו לנחמה, להרגעה, לעיטוף. אלא, שעכשיו אני זו שצריכה לספק אותה לעצמי, אני צריכה להיות האמא הפנימית שלי שמחבקת ומאמצת חזק עד יעבור זעם. לאט לאט, במקביל לגידולה של הקטנה החכמה והיקרה מפז שלי, אני מגדלת גם את האמא הפנימית שלי עוד קצת, כדי שאצליח להיות יותר ויותר ממה שאני רוצה להיות עבורה.

ובגדילה, כמו בגדילה, יש הרבה כאבים ומהמורות, אז כנראה שאני פשוט צריכה להסכים לזה.

לילה טוב ומחדש כוחות לכולן ולכולם אמן!

 

 

עוד אמהות כותבות:

מה אפשר לעשות כשהצרכים של הילד מתנגשים עם הצרכים שלך ? / ליטל גרין

ואיפה אני בתוך האמהות? / ליטל גרין

אני רוצה לתקתק/ אמא של רעותי

קריסה אימהית / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

אולי לעולם לא אהיה האישה ש.. / תניה תוויל

אני אמא הכי טובה.. שאני יכולה / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גופנית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זוגיות אחרי לידה

מאת : אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

31 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

חשוב לזכור שהתחלות הן קשות אבל התחלות הן רק בהתחלה ואח"כ לומדים להתמודד טוב יותר עם המציאות החדשה ומתארגנים מחדש ומתפנים להינות מהדברים המדהימים שמביא איתו תינוק לתוך המשפחה.

ואם בכל זאת נתקעתם בתוך המערבולת, וקשה להשתחרר לבד מהקשיים או מהמשבר, זו לא בושה לפנות לעזרה. ללכת לטיפול זוגי ולהיעזר בו כדי לבנות תקשורת טובה יותר, מכילה יותר, מקבלת ותומכת ולצאת שוב לדרך משותפת.

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת : נורית טל טנא

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

מעקב הריון מהחלומות

מאת : שירה דרוקר

31 בדצמבר 2012תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

פגשנו אצל מאיה המיילדת כבר פעמיים. הילה, התינוקת החדשה בבטן, ואני.

זה מקסים, זה מרגש, זה נפלא, זה כל כך נכון…

יש רופא שמלווה אותי בהריון הזה, נחמד מאוד, חייכן, מקבל, פניתי אליו עם המון המלצות שאכן הצדיקו את עצמן מבחינת הנחמדות. לפעמים נדמה לי שהוא יודע איך קוראים לי גם בלי הכרטיס 🙂

הוא שואל לשלומי, הוא מעיין בתוצאות הבדיקות שאני מביאה אליו, מקליד במחשב, מדי פעם מתבדח ומחייך.

בדיקות האולטרה סאונד שאני עוברת מתבצעות במקצועיות רבה על ידי טכנאיות ורופאים מומחים, שאני אחת מני רבות ששוכבות על מיטת הבדיקות במרפאתם יום יום.

כמה כיף שיש לי גם את מאיה…

שמכירה אותי. שמכירה את המשפחה שלי, את בעלי, את הילה, אפילו את זאת שבבטן.

שאיתה אפשר לדבר על הכול. על חששות, על חלומות, על תכניות.

שמבקשת רשות מהתינוקת לפני שהיא מתחילה לגעת בבטן שלי.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)