גיל שנתיים

מאת : הכי אמיתית

14 ביולי 2012 | 3 תגובות

מתוך לכל אמא, רגשות אשם

 

גיל  שנתיים.

גיל שאני שומעת כל כך הרבה אודותיו…..

הצבת גבולות, גמילה, בחינת אזור ומותר וכדומה… נשמע כיף….

מודה שיש לי בעיה.

תחילת הדרך שלי כאמא היתה קשה…והיום אני נמצאת במקום שנהנה ואוהב את האמהות ומאוהב בנסיך היפה שלי, אבל זה לעיתים מלווה בהרגשה כבדה של רגשות אשם. רגשות אשם על זה שלא שידרתי לו מספיק אהבה בהתחלה, רגשות אשם על זה שהיה לי כל כך קשה, רגשות אשם על זה שכל כך לא נהניתי מסטטוס ה"אמא"….

ושק רגשות האשם הזה מקשה עליי לעיתים בהצבת גבולות, מקשה עליי ביכולת להרפות ולתת לילד להתמודד.

אני בטוחה שכל אמא תגיד את זה- אבל באמת, באמת שיש לי ילד כל כך טוב, כל כך מדהים, כל כך נוח…. ואני רוצה שהוא יידע כמה הוא יקר לי וכמה הוא מושלם בשבילי, ולעיתים אני בוחרת להראות זאת דרך ויתור במקומות הלא נכונים.

מקרה שהיה הערב- כשאני משכיבה אותו לישון יש 30-45 דקות של בכי כל כמה דקות וקריאות "אמא, אמא, אמא"…. ולפעמים זה כבר מעייף…. אז נאמר לי להיות מאד ברורה וחדה ולהציב את הגבול ולהבהיר לו שעכשיו הולכים לישון! וזה מה שעשיתי היום! נכנסתי והבהרתי לו כמה פעמים שעכשיו ישנים, ואני אכעס אם הוא ימשיך לנדנד…. והוא נרדם, וישן טוב עד עכשיו….. אבל אני עם דמעות…. אוף…. הוא היה כזה קטן…. ואני מרגישה כמו בריון שנטפל לילד החלש……

אמי המדהימה אמרה לי משהו חכם שעזר לי מאד. כשהתקשרתי אליה עצובה ותיארתי את שקרה ואת ההרגשה הרעה שנותרה בי, היא אמרה לי שיש להפריד בין ה"מה" לבין ה"איך". היא אמרה שאכן תוכן דבריי וכוונתי היו נכונים- אך האופן שבו ביטאתי היה שגוי. וזה נכון= הייתי צריכה להיות החלטית- אך במקום זאת הלכתי למקום של כועסת. הייתי צריכה להיות ברורה ומסבירה- והלכתי למקום של נוקשה ומאיימת.

שיהיה ברור- אני סך הכל כן מציבה גבולות וכן שומרת על כללי התנהגות (עד כמה שניתן בגיל שנתיים) ועדיין- כשיש, לדוגמא, קטעים שהוא מתחיל לבכות בלי סיבה- ואני רוצה להעביר את המסר של "לדבר- לא לבכות", אני לא יודעת איך בדיוק לעשות זאת בצורה שתהיה נעימה לילד- אני רוצה שהוא ירגיש אהוב!!! ואני עושה את הטעות- ואני יודעת שזו טעות- של לבלבל בין הצבת גבולות לבין הרצון לא לאכזב את הילד המדהים שלי…..

נסיך שלי!

אני יודעת שהיה לי קשה בהתחלה – ואני רוצה שתדע שאתה הכי טוב, ומדהים ואהוב ומושלם…. אני רוצה שתאמין לי שמה שאני עושה זה לטובתך- כי אתה החיים שלי!!!

אוהבת וקצת מבולבלת,

אמא

 לבלוג של הכי אמיתית

 

 

עוד אמהות כותבות:

אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך קיבל אמא כמוני…/ הכי אמיתית

אשמה תמיד / ענת גל-און, התמקדות בבית

 לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא / אמא אנונימית

אמא טובה דיה/ עלמה

אני אמא הכי טובה.. שאני יכולה / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גופנית

תודה לעצמי, כי אני האמא הכי טובה שאני יכולה / עידית סברדליק

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “גיל שנתיים”

  1. אפרתי הגיב:

    אני כל כך מבינה אותך. גם לי האמהות לא באה טבעי בהתחלה, הייתה תקופה שמאוד נהנינו מהחמוד שלנו ועכשיו הוא הפך להיות "לא רוצה" הכל לבד, נותן לנו מכות (שאנחנו לא מאפשרים אבל זה עדיין פוגע…)
    אני מנסה להיות אתו ברורה אבל הוא נראה לי לפעמים כל כך מסכן… אבל אני יודעת שזה בראש שלי והוא צריך את הגבולות.

  2. הילה פיאלקוב הגיב:

    הכי אמיתית יקרה,

    כשמך כן את הכי אמיתית וזה גם מה שילדך סופג. את האמיתיות שבך את האהבה ואת התסכול וזה בסדר. הוא יודע שאת אוהבת ,הוא מרגיש את זה בלי מילים. ילדים מרגישים הכל. אנחנו לא צרכות לרצות (עם קמץ) אותם בשביל שירגישו אהובים אלא פשוט לאהוב. גם שמתעורר כעס.
    אז אמך צודקת נכון שעדיף להעביר מסרים בלי כעס, אבל מה לעשות שאנחנו כועסות לפעמים ומתוסכלות. רגשות האשם הם חלק בלתי נפרד מחבילת האמהות, ולפעמים נדמה לי שמה שלא נעשה ובאיזה דרך שלא נבחר רגשות האשם תמיד ישבו שם עם לחץ תמידי על הלב.
    ובעניין הצבת גבולות לדעתי ומנסיוני יש דברים שאנחנו עושות מתוך אהבה לטובתם גם אם הם לא רואים את זה כרגע. כמו שאנחנו לא מוותרות על חגורת בטיחות גם עם הילד צווח. כך לכל משפחה יש את הדברים החשובים והקבועים (למשל:אוכל,מקלחת,שינה) עליהם מקפידים יותר וזה בריא וטוב לכולם.
    תמשיכי לאהוב ולהתבלבל בדרך. תזכרי שילדינו הם מורי דרך נפלאים לא צריך לפחד מהם רק להביט להקשיב וללמוד. וטיפ קטן לשינה, בגיל שנתיים הם רוצים להיות עצמאים אבל קשה להם להפרד. הבכי הוא הקושי להפרד ממך, את יכולה לאמר לו אני יודעת שקשה לך להפרד אבל כמו שאתה נפרד בגן,כמו ילד בוגר, כך גם בלילה ושתקום בבוקר אמא תהייה כאן. יש גם ספרים על פרדה שאת יכולה לספר לו אני ממליצה על :"ספר לי משהו נחמד לפני שארדם".
    בהצלחה בתפקיד הכי מאתגר שיש
    להיות אמא
    הילה

  3. שלום הכי אמיתית,

    כפי שכתבה הילה ואני מאד מתחברת לדבריה, האמהות היא "חבילה" של מיגוון רגשות, והרבה בלבול, תהיות וטעיות…

    כמה מלים על גיל שנתיים והצבת גבולות:

    בסביבות גיל שנתיים יש הרבה כיף, אנחנו רואים את הילד שלנו מתפתח ומגלה יכולות חדשות, אבל מכאן נובע גם הקושי, ולא במקרה הוא קיבל את השם "terrible two". זה הגיל (פלוס מינוס) בו הילד מאתגר אותנו ב"בדיקת גבולות", שלא הכרנו קודם.
    כשאנחנו מתקשים להציב את הגבולות, כדי לא "לאכזב" את הילד שלנו, ומתנהגים בצורה לא ברורה ועקבית, אנחנו רק מבלבלים אותו ואת עצמנו, ונכנסים ללופ של כעס -מאבקי כח – רגשי אשם.
    "בדיקת גבולות" כשמה כן היא. הילד בודק אותנו, מה מותר ומה אסור לו, ו"מבקש" שנציב לו אותם. הגבולות מעניקים לו תחושת בטחון – יש מבוגר אחראי ששומר עלי, שמלמד אותי איך מתנהלים בעולם הזה.
    אהבה (שיש בך המון) אינה סותרת הצבת גבולות (אותה אפשר ללמוד), אלא להיפך, הולכת איתה יד ביד בתפקידנו כהורים.
    מנסיוני (בדרך הקשה, שלי כבר בן 22) למדתי, שבמקומות שאני ברורה עם עצמי, המסר עובר.

    לגבי השינה – אמא שלך מאד צודקת, וציידה אותך בתובנה חשובה לשינה ובכלל.

    והבכי – הבכי שאיננו מוצאים לו סיבה יכול להטריף…מצד שני, קרה לך שהילד שלך בכה "בלי סיבה" וכמה שעות לאחר מכן גילית שצומחת לו שן חדשה. באותו רגע נעלם הכעס.
    כשהורים אומרים לי שהילד בוכה "בלי סיבה" אני מציעה להם לנסות לבדוק ב"זמן אמת" מה זה "בלי סיבה"- אולי הילד מתוסכל כי אינו מצליח לבטא את עצמו, אולי הוא רעב, עייף, כואב לו, חם לו, לבד לו, רועש לו, לקחו לו, הוא אינו מקבל את תשומת הלב אותה הוא מבקש באותו רגע ועוד ועוד.
    בנוסף, ילדים לומדים לזהות מהר מאד כי על בכי הם מקבלים תשומת לב מיידית (בשבילם – גם כעס הוא תשומת לב), וכך לומדים "להפעיל" אותנו.
    ולפעמים זה מה שהם "מכירים", ואנחנו יכולים לעזור להם לשנות את ההרגל הזה.
    כשילדך בוכה, את יכולה לחבק אותו ולומר לו כי כאשר הוא בוכה את לא מבינה מה הוא רוצה, ושיסביר לך במלים (דבר שכמובן תלוי בהתפתחות השפה שלו).
    את יכולה גם "לשקף" לו את תחושותיו: – "אני רואה שאתה עצוב/כועס.אתה יכול להגיד לי למה? זה בגלל שאתה לא מצליח להרכיב את הפאזל?"
    עליך לקחת בחשבון שילדים בגיל הזה לא תמיד יודעים "לדווח" גם לעצמם למה הם בוכים. אבל כמו בכל תהליך שינוי, אם תחזרי על המסר מספיק פעמים, יש סיכוי רב שהוא יקלט. נסי לקחת "נשימה עמוקה", להיות עניינית, להמנע מלשדר כעס, אבל גם לא רחמים (ב"חיישנים" הרגישים שלהם אלינו, הם קולטים רחמים במהירות האור ולומדים לנצל זאת).
    אם זה לא עוזר, אפשר לעבור ל" תכנית ב'", ולומר לו (שוב, בלי כעס עד כמה שניתן), כי ככה את לא מבינה מה הוא רוצה, ותדברי איתו אחרי שיפסיק לבכות. עשי זאת רק אם את משוכנעת שתוכלי לעמוד בכך…גם זה חלק מהצבת הגבולות.

    וכמובן, אל תשכחי לעודד אותו, כאשר את רואה שהוא מנסה להתגבר על בכיו, ולומר לו: "כשאתה מסביר לי במלים, אני יכולה להבין מה אתה רוצה" / "אני רואה שקשה לך אבל אתה מתגבר ולא בוכה" וכו'.

    שיהיה בהצלחה לך ולנסיך האהוב שלך!

    אירה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ה'

מאת : קרן פרידמן גדסי

8 בפברואר 20110 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

אני נזכרת בלידת בני. היא הייתה טובה וטבעית אבל…אחרי הלידה הסתובבתי חודשים עם מועקה בתוכי בלי לדעת מה היא מכילה. ניסיתי לסלק את המועקה, היא קלקלה לי. אבל היא לא הלכה לשום מקום. לקח זמן רב עד שלאט לאט התפענח לו הקושי בתוכי, עד שהסכמתי לכעוס, עד שנתתי לעצמי להתאבל על כל מה שרציתי להיות, ולא הצלחתי.

רק אז, רק אחרי שהסכמתי להכיר בכאב, להכיר את הכאב ולתת לו ביטוי, רק אז התפנה בי מקום, והשינוי שרצה לתפוס מקום בחיי, יכול היה לקרות.

למה כדאי שתהיה איתך דולה בלידה ?

מאת : אלה ווהל

25 בינואר 20117 תגובות

מתוך דולה, הריון

אישה שבוחרת ללדת עם דולה יודעת שיש לצידה מישהי שתלך עם הרצונות שלה בזמן הלידה, מישהי שתתמוך בכל בחירה שלה.
אישה המעוניינת בלידה פעילה, ללא משככי כאבים, תוכל לקבל מהדולה תמיכה במקלחת, לקבל הדרכה לתנוחות שיכולות להיטיב עמה עם ירידת התינוק כלפי מטה ובכך לקצר את משך הלידה, ותוכל לקבל עזרה בהקלת הצירים באמצעות נשימה משותפת של הכאב בכל ציר וציר עד שיסתיים.

פרחי באך – כל מה שרצית לדעת

מאת : איריס גומס

3 במרץ 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

כמעט כל אשה בהריון חווה רכבת הרים של רגשות, דבר שנחשב בגדר הנורמלי. אם את מרגישה שאת רוצה תמיכה ואיזון, פרחי באך זו שיטה שמשתלבת טוב מאוד בהריון מכיוון שהיא טבעית, לא ממכרת, אינה חודרת שילייה וללא תופעות לוואי