זהו. אני לא מניקה.

מאת : שירה דרוקר

3 בספטמבר 2012 | 4 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

זהו. אני לא מניקה. היה נדמה לי שזה יימשך לנצח, אבל כנראה שבאמת לכל דבר יש סוף…

הגעתי למקום שכבר לא היה לי טוב. והרגשתי שגם לה זה כבר לא טוב במתכונת הזאת.

נהייתי עצבנית, כאב לי, הציק לי.

במשך חודשיים בערך עוד הייתי בהכחשה ובניסיונות לגייס עוד ועוד סבלנות ותעצומות נפש כי לא היה לי הגיוני להפסיק להניק. היא "רק" בת שנה ושלושה חודשים! והיא כל כך צריכה ורוצה את זה, לא הייתי מסוגלת לחשוב על גמילה בצורה ריאלית. קראתי ובדקתי אבל לא הייתי סגורה על זה.

ואז הגיע הרגע שבו אמרתי די. כבר לא יכולתי להמשיך. ההרדמויות הפכו מתישות, לילות שלמים של הנקה אינטנסיבית וכואבת, כשהיא יונקת אני מוצאת את עצמי מתחננת בבכי עצור שתסיים כבר, וכשמסיימת מתעוררת בחוסר נוחות ובבכי היסטרי מבקשת עוד… לא יכולתי לסבול ככה יותר.

בפעם הראשונה לדעתי מאז שהיא נולדה בחרתי בחירה שהיא יותר בשבילי מאשר בשבילה. זה הרגיש לא טוב בהתחלה. לא רגיל.

בדיעבד אני כל כך שמחה בשביל שתינו.

התכוננתי נפשית לתהליך ארוך, קשה, שובר לב ומרסק, וקיבלתי "מתנה". בתוך יומיים היא הבינה. והדהימה אותי הבגרות שלה והמוכנות שהייתה לה לתהליך כזה. פתאום ראיתי אותה ילדה גדולה. כבר לא התינוקת הקטנה שמחוברת לי לציצי סביב השעון.

והרווחתי גם משהו קטן בשבילי. ההנקה הייתה חלק מהותי מהזהות שלי כאמא. ועכשיו אני מרגישה שאני אמא "שונה". עדיין טובה, עדיין אוהבת ומעניקה, אבל בדרך אחרת, שהיא לפעמים הרבה יותר תובענית ומאתגרת מ"פשוט" לתת ציצי. אני מתמודדת יום יום עם סיטואציות שבעבר היו מתחילות ומסתיימות בציצי. לדבר על הנקה בזמן עבר זה מוזר…

ואני מרגישה המון גאווה בעצמי על איך שעברתי את התהליך הזה. ממקום מאוד שלם ובטוח. הובלתי את הילה בצורה טובה אל דרך חדשה. התפלאתי כמה ביטחון היה לי שאני עושה את הדברים בצורה נכונה, אבל פשוט ידעתי את זה. והיא אישרה את זה בהסתגלות הטובה שלה.

אז זהו.

אני לא מניקה.

תמה תקופה יפה והתחילה תקופה יפה חדשה.

בהצלחה לכל הגומלות!

 

לבלוג של שירה דרוקר

 

 

עוד אמהות כותבות:

זה מרגיש כמו פרידה ראשונה | גמילה מהנקת לילה / ענבל לוי

לבד במלכודת ההנקה / אמא מניקה

יכול להיות שההנקה היא לא חלום האמהות שלי? / אוסי הורביץ

צריך תנאים להנקה / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “זהו. אני לא מניקה.”

  1. תקופה חדשה מתחילה 🙂

  2. ליאת חכמון הגיב:

    היי, אני כל כך מבינה אותך…. כל הכבוד על ההחלטה האמיצה!!! גם אני מניקה את בתי, מיקה בהנקה מלאה! היא כבר בת 11 חודשים וזה נעשה די קשה… בדיוק כמו שתיארת לילות ארוכים ומתישים של הנקה מתמשכת… אני מאמינה שאגמול אותה ממש בקרוב… אני מחוזקת ושמחה לדעת שיש עוד כמוני.תודה.

  3. כרמית הגיב:

    הי,
    אני שמחה בשבילך, נשמע שבאמת קיבלת את ההחלטה הנכונה בשבילך.
    רציתי לומר שאפשר לגמול מהנקה רק בלילה – וכן להמשיך להניק במשך היום (במידה ואישה לא רוצה להפסיק להניק לגמרי) וכך לקבל שנת לילה רצופה בלי לסיים את ההנקה…
    בהצלחה לכולן!
    כרמית

  4. שירה גולן הגיב:

    גם אני גמלתי את טליה מהנקה לפני חודש, באותו הגיל, ובהחלט מה שחשבתי שיהיה מייסר ומתיש היה יחסית קצר ולא כ"כ נורא…קריאות ה"ניני" (ציצי) תוך נדנוד המיטה חלפו תוך יומיים..ובמקומם, טפו טפו, זכיתי סופסוף לשינה רצופה בלילות החודש האחרון. בקיצור, מזדהה עם כל מילה…גם אני הרגשתי שדי ולא בא לי יותר…ובהחלט נוכחתי לדעת שהתדר ההחלטי שלי והסמכות ההורית הם אלו שתרמו לתהליך הזה להצליח! יישר כוח לגמילות נוספות בחיינו- טיטולים, מוצצים, שמיכי, והרגלים רעים…כשיגיע הזמן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לפני שנהייתי אמא

מאת : שירלי יהלום כהן

1 בפברואר 201146 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

לפני שנהייתי אמא לא ידעתי שקיימת השעה 6 בבוקר ביום שבת…

לפני שנהייתי אמא החלטתי לצאת לסרט, ויצאתי. בלי לדאוג לבייבי סיטר, בלי לחשוב איך לארגן את הילדים בזמן, בלי להכין את הבית, הבקבוקים, והמוצץ ספייר.. פשוט יצאתי….

טיפולי פוריות: האוטובוס בדרך להריון

מאת : ליטל אוהב ציון

9 בדצמבר 20105 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אסון האוטובוס והכמיהה לניסים מובילה אותי לכתוב את הפוסט הבא, על האוטובוסים שלי בחיים והכמיהה האין סופית הזו להרות ועל התחנות בדרך של טיפולי פוריות:

את נכנסת לכביש, חד סיטרי (ברוב הפעמים), לא סתם כביש, אלא HIGH WAY בדרך יש כל מיני סוגים של רכבים, אופנועים, מוניות ואוטובוסים.

קו אחד של אוטובוס הוא ה"קו הטבעי" זה הסוג שמאמין שיש קשר הדוק בין גוף ונפש, באוטובוס הזה תפגשו המון נשים לבושות לבן, בלי איפור ובלי לק, טבעיות ככל האפשר שעושות יוגה ו/או מדיטציה ו/או דמיון מודרך ו/או דיקור סיני.

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.