הריון ראשון – למה לא סיפרו לי ?

מאת : הריונית

3 באוקטובר 2012 | 8 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הריון ראשון. חודש שישי. אני פוחדת. עצובה. תחושות רבות ממלאות אותי, ובעיקר מנסה לעכל את כל זה. איך תמיד ראיתי את עצמי כאישה אחרת, אחת שזוהרת ופורחת בהריון, שמדברת עם העובר שלה, מקריאה לו סיפורים ומשמיעה לו צלילים. אחת שעושה הכל כדי שיהיה קשר ושיהיה לנו נעים בתקופה הזו. בתקופה הקסומה הזו. איך לא סיפרו לי שהקסם הזה מביא איתו גם כלכך הרבה פחדים? מחשבות. חששות. לחצים. וחוסר שקט.

ואני כבר מרגישה שאני "אימא רעה". אני יודעת שזה לא בדיוק ככה, אבל חלק בתוכי מרגיש כך. אימא לחוצה, לא שקטה, איך אני לא נינוחה והרמונית ורגועה? כמו בכל התמונות שראיתי ודמיינתי.

הלילות נהיים לבנים יותר, הדמעות יוצאות בקלות יותר, וככל שאני חווה אותה בועטת יותר, כך אני מרגישה את הלחץ. כמובן שיש רגעים שמחים, מלאי פלא והתרגשות ושמחה. אבל איכשהו לרגעים האלו ציפיתי, הם מרגישים לי טבעיים. והרגעים המפחידים, המבולבלים? פחות.

וכמו הרבה אימהות, אני פוגשת שוב ושוב את מר או גברת אשמה.

למה אני לא יכולה להיות טובה יותר? רגועה יותר? מאוזנת יותר?

אני גם מרגישה שאף אחד לא מבין אותי, בטח שלא בן זוגי בשלב הזה, שיכול רק לדמיין איך זה כשיש תינוק שגדל לך בבטן. איך אפשר להבין ממרחק כזה? איך אפשר לתמוך מבלי להתקרב אפילו מעט להבנת התחושה?

הוא חושב שהמצבי רוח שלי קשורים אליו, אז בנוסף להכל אני צריכה גם להרגיע אותו. ולא רק אותו, אלא את כל שאר האנשים בחיי שלא ממש מבינים. אני צריכה להיות שקטה, מכבדת, נעימה, ומתחשבת. כשבעצם אני מרגישה כמו שועלה פצועה מבפנים, ולפעמים כמו לביאה זועקת ורועמת.

נשיפה.

אני נושמת. זה מפנה קצת מקום כשכותבים את המילים האלו על הדף.

מרבית מהזמן הם מתרוצצים להם ביני לביני ולא מוצאות מנוח.

אני צריכה להתחיל ליצור איתה קשר. רוצה. צריכה. לא יודעת איזה מהם. אבל כדאי שאתחיל, כי היא גודלת בתוכי, כדאי שאכיר בה, ולא רק דרך תמונות דמיוניות בראש על מה יהיה, אלא הכרה ממשית, שיש בתוכי תינוקת קטנה אנושית וקיימת.

איך אפשר לעכל דבר כזה? היא לא נראית, לא נגלית, אבל עדיין אני חשה שהיא שם.

ושתינו מתקיימות ביחד. אני רגילה להתקיים כלכך לבד. ופתאום מתקיימת איתי עוד אחת, בו זמנית. איך יש מקום לשתינו? והאם אני עושה לה מספיק מקום? האם אני מספיק טובה?

אני עצובה, כי אני לא יודעת איך להיות. כי אני לא יודעת מה לעשות. כי אני לא בשליטה ואני לא רגילה להיות לא בשליטה. אני לא רגילה ליצור קשר ככה, ממקום כלכך אמיתי ואינטימי. וכרגע, אין לי ברירה. היא בתוכי. אני לא יכולה לעבוד עליה ולהיות מישהי אחרת, מרוחקת יותר, מנותקת יותר.

השינוי הזה מפחיד אותי.

והפחד שלא אדע איך להתמודד …

 

נשים נוספות משתפות על תחושותיהן בהריון:

הכל תקין, אז למה בכל זאתה התחושה היא שמשהו לא?? / מגלה את עצמי מחדש

אני והבנג'י / אביבית זהבי בינשטוק

בעצב תלדי בנים- כאילו דא? ומה עם תשעה חודשים? / אוסי הורביץ

 

ועוד שיתופים  במדור- יומן הריון

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהתעדכן דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

 

 

 

 

 

8 תגובות ל- “הריון ראשון – למה לא סיפרו לי ?”

  1. יפעת הגיב:

    אם הייתי יכולה לחבקך עכשיו הייתי עושה זאת.לחבק אותך חיבוק של השתתפות ואהבה. גם אני הרגשתי שלא מבינים אותי. היו פעמים שממש נבהלתי מעצמי. שתדעי שאת בסדר גמור. שככה זה לפעמים. שכשאנחנו בהריון יש לנו מצבי רוח. מצבי רוח אילעיים ומצבי רוח נמוכים מאוד. גופך עובר שינויים מהפכניים ומתכונן, וההורמונים פועלים ודברים שלא הרגשת או עשית מעולם, מתפרצים פתאום ללא שליטה- ואלה ההורמונים שאנו "מנסות לרסן", רוצות לשלוט בהן, אבל הם רק עושים את עבודתם הברוכה. הם ירגעו אחרי שיסיימו את מלאכתם.אני הבנתי לקראת סוף ההריון שנעים לי להיות יותר בחברת נשים. ואם הייתי יודעת הייתי מכינה את בן זוגי למצבי הרוח ההורמונלים- אבל גם אני לא ידעתי.
    תניחי למחשבות הטורדניות- את לא אמורה/צריכה לעשות שום דבר מלבד לנוח ולהיות מודעת לצרכייך ולגופך. סמכי על גופך שדואג לתינוקת הקטנה.
    תהיי רכה עם עצמך, נוחי לך כמה שאת צריכה. אף אחד לא מצפה ממך לשום דבר. את מקסימה כפי שאת. לתינוקת שבבטנך חם ונעים והיא לבטח מרגישה מוגנת. מאחלת לך המשך הריון רגוע ונינוח

  2. אורה ברקן הגיב:

    הריונית יקרה,
    ריגשת אותי באומץ ובגילוי לב שלך. כתבת על נושא שכפי שהכותרת שבחרת מעידה- אינו מדובר דיו. השאלה "למה לא סיפרו לי?" היא שאלה טובה, מוצדקת וחשובה. את צודקת, שבד"כ כשמדברים על הריון ולידה ההתייחסות היא מאד חיובית, ויש איזו ציפייה כלפי האם לעתיד, שהיא תיכנס לתפקידה בטבעיות כי "זו דרך הטבע". במציאות של חיינו זו משימה מורכבת וכלל לא מובנת מאליה. את מציגה את הקונפליקט הקיומי של מצד אחד להיות "אשה/רעיה/בת טובה" ומצד שני להיות מחוברת לרגשות של עצמך, שלעתים מתנגשים עם מה שהסביבה מצפה ורוצה ממך. זה קונפליקט שבעיניי מלווה נשים רבות לאורך חייהן ודורש התמודדות מתמדת.
    אני רוצה קודם כל לתת לגיטימציה לכל מה שהעלית ולומר לך שזה בסדר גמור להרגיש כפי שאת מרגישה. לא הכל הורמונים אלא מדובר בשינוי מאד גדול שהולך להתחולל בחייך. אני מעודדת אותך להמשיך ולהיות כנה עם עצמך ועם רגשותייך ולשתף ככל שתוכלי את הקרובים לך, כי הם אלו שבסופו של דבר יוכלו לתמוך בך מקרוב ביום שאחרי הלידה.
    בנוסף, אני מזמינה אותך לקרוא פוסטים שכתבתי בנושא, האחד על תחושות של אבל ואובדן במהלך הריון שהתפרסם כאן באתר (http://goo.gl/JvYLU) והאחר על הפער בין הצפוי למצוי ונושא השליטה (http://saloona.co.il/orabarkan/?p=4?ref=blog_main).
    אני מאחלת לך שאומץ הלב והכנות שלך יובילו אותך, גם אם לא בקלות, בבטחה בדרך שתתאים לך כאמא.
    שלך, אורה

  3. "אני נושמת. זה מפנה קצת מקום כשכותבים את המילים האלו על הדף."
    כל כך מדויק בעיניי.
    כל מה שעולה, זה מפחיד ובסדר כאחד. כשנותנים לזה להיות כמו שזה, גם את הפחד, משהו בתחושה משתנה

  4. הילה פיאלקוב הגיב:

    איזה מקסימה את. כמה אמיתית ומדויקת עם עצמך. היכולת למלל את התחושות שלך ולתת להן מקום זהו צעד גדול וחשוב בדרך להיותך אמא.
    מסכימה עם כל מילה שלך ושל הנשים הנפלאות שכבר הגיבו בחוכמתן.
    ברוכה הבאה לעולם המופלא של האמהות, עולם בו קשב פנימי כנות והתמקדות הם כלים חשובים להתמודדות עם התחושות הלא פשוטות שאת חווה ועוד תחווי (שלא תגידי שלא אמרו לך זה רק מתחיל…) אבל האמהות גם מעניקה עוצמות מטורפות כוח פנימי חכמה ובינה בגרות ושמחה ביחד עם הפחד והקושי.
    מוסיפה לך עוד חיבוק גדול משלי ומודה לך על השיתוף הנפלא

  5. מעין צח הגיב:

    הריונית יקרה,

    השינויים ההורמונליים והפיזיים שאת חווה במהלך ההריון, הדאגה לבריאות העובר, החששות מהלידה ומההורות וכד' מציפים במהלך ההריון במנעד רגשות עזים. דרך הקבלה של כל מנעד הרגשות והנכונות לפגוש אותם, לנשום לתוכם ולהכיל אותם, תקופת ההריון יכולה להפוך לתקופה של הכרות עצמית מעמיקה, ריפוי וצמיחה אישית.

    המאמר "עולם הרגש" בקישור הבא מדבר על הצורך בהכרות מעמיקה עם הרגשות, קבלה מלאה של כל קשת הרגשות, נכונות להרגיש אותם במלואם והיכולת להכיל אותם ולשהות עם הרגשות ומסביר איך לעשות זאת בפועל.
    http://www.simply-yoga.co.il/world-of-emotions/

    במאמר "יוגה לנשים בהריון" פירוט של כלים נוספים שיכולים לעזור במהלך ההריון והלידה:
    http://www.simply-yoga.co.il/yoga-for-pregnant-women/

    בהצלחה!

  6. אישה יקרה, הריונית, אמא בהתהוות.. ורגישה מאד. החזרת אותי לרגעים כה רבים בתהליכי ההריונות (4) ובשנות האמהות (14) שלי. ויחד עם הכלים שיש לי כאמא ומטפלת, אני יודעת שבתקופות הריון ואמהות טרייה, כשהצריך מטשטש את הצורך, הציפיות חונקות והרצוי והידוע לפעמים רק מוסיפים מועקה ואשמה, נעזרתי ביד מלווה. במגע, באפשרות לנוח ולהיות מוכלת. בלהתמקד פנימה יחד ולמצוא את הדרך שהבפנים שלך רוצה להיראות ולהישמע דרכה. כמו שכתבת – "הכרה ממשית". זה אפשרי ויש דרך להתחבר לזה.
    אפשר גם לבד, אבל טוב יחד. תוכלי לקרוא עוד במאמרים שבדף, אבל אל תסתפקי בוירטואלייה. בטוח יש קרוב אלייך מישהי שתשמח ללוות אותך. חיבוק..
    http://www.facebook.com/irisgilboa.hitmakdut

  7. הריונית מפוחדת הגיב:

    הריונית יקרה,
    כולי דמעות לאחר שקראתי את המילים שלך למעלה, לא יכולתי למצוא דרך לנסח את זה טוב יותר בעצמי, וכמה חיפשתי לשמוע שאני לא לבד עם הרגשות האלו ושיש עוד כמוני שלא נמצאות באופוריה מוחלטת מההיריון שלהן, ובכלל לא עצרו לרגע לפחד או לחשוש מהעתיד השונה והמורכב שמתקרב אליהן בצעדי ענק.
    אני בשבוע 12, מלאה בפחדים וחרדות, ותוהה האם לשייך אותן ל"טבעי" או ל"חריג".
    כתבת את המילים האלו לפני שנתיים. אני מניחה שאת כבר אימא (:
    כל כך אשמח לשמוע איך מרגיש לך עכשיו,
    האם אחרי כל הפחדים הכל משתלם?
    האם הפחדים עוברים כשמניחים את התינוק/ת בזרועותיך?

    מקווה שאזכה לקבל תגובה ממך, אין סקרנית ומזדהה ממני.

    חיבוק גדול.

    • היי הריונית מפוחדת, זאת לימור יוצרת האתר.
      אני ממש שמחה שהגעת אלינו. מזמינה אותך להצטרף לדף הפייסבוק https://www.facebook.com/imahut?fref=nf ולרשימת תפוצה.
      את כותבת שאת מלאה בפחדים וחרדות ותוהה אם זה טבעי או חריג והאם הפחדים עוברים.
      מניסיוני, התהייה האם משהו נחשב לטבעי או חריג לעיתים נובעת מסבל מסוים שקיים ומבקש התייחסות.
      אם את מתחברת לכך, מזמינה אותך לבדוק מה הדרך שמתאימה לך להתייחס למה שאת עוברת כרגע.
      את יכולה ליצור איתי קשר דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חברות היא מצרך נדיר, בעיקר כשאנו הופכות לאימהות

מאת : לימור גריף

6 בנובמבר 20112 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

מעולם לא הייתי טיפוס עמוס חברות, תמיד נדדתי בין קומץ של חברות טובות, כל אחת במידתה, שהתחלפו, התעגלו והתמזגו חייהן בחיי עם השנים, עם הלידות, התפתחויות ובעיקר אימהות.

כשהפכתי זהותי מרווקה – נשואה לאמא, העניין החברתי הפך לאישו מרכזי בחיי. חשתי צורך בשיתוף, באחווה, שמא אומר האחווה הנשית, רציתי להקשיב וללמוד, להעביר את מה שעומד בליבי לאחרות ולהפך, ליצור מערכת מאוזנת של קחי ותני שבדרך כלל מפרה ומלכדת.

אמא מתקלחת עכשיו

מאת : שירה דרוקר

17 במרץ 2014תגובה אחת

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אמא מתקלחת עכשיו.

אמא מתקלחת עכשיו, והמים חמים כל כך,

החדר מתמלא אדים וכמעט אי אפשר לראות.

מים זורמים על כל הגוף, שוטפים את הלכלוך, מתירים את הקשרים, מרככים את הקשה.

המים מרעישים, ואמא כמעט לא שומעת את מה שמחוץ לדלת.

את הבכי, את הצעקות, את הריבים.

את מה שנפל, ונשבר, ונשפך.

שם הציור: "התגלות- חשיפה"

מאת : אהלה מוזיקנט

23 במאי 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

ביצירה הזו משולב צילום שלי שנעשה מייד אחרי לידת בני והוא מבטא את התחושה שהייתי מוסתרת על-ידי צעיפים רבים ולאט לאט נחשף טפח ועוד טפח עד שיכולתי להתגלות/להיחשף במלואי!

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם