נשים מדברות אמהוּת

9 תגובות ל- “נשים המעניקות ליווי ותמיכה במהלך 'לידה שקטה' (לידת עובר ללא רוח חיים)”

1. מאת לימור לוי אוסמי:

   30/10/2012 בשעה 8:17

   שיר, תודה רבה על הרשומה הזאת

   להגיב
2. מאת קרן פרידמן גדסי:

   30/10/2012 בשעה 9:34

   כמה משמעותי. האיסוף של נשות המקצוע. האפשרות של רשימה כזו להיות נגישה עבור כל אחת.
   האפשרות של אישה בלידה שקטה – לעבור את הדרך הזו עם ליווי – היא אפשרות משנה חיים
   משנה חיים עבור האישה, עבור הנשמה הקטנה במעבר שלה, ועבור בני המשפחה האחרים.
   תודה, קרן

   להגיב
   • מאת לימור לוי אוסמי:

     30/10/2012 בשעה 12:20

     תודה, קרן. שיר עשתה פה עבודה נפלאה וחשובה

     להגיב
3. מאת רותי דייויס:

   30/10/2012 בשעה 11:22

   הי שיר,
   אני מלווה כבר שנים לידות שקטות וגם עברתי אחת בעצמי. מעבר להיותי דולה אני גם פסיכותרפיסטית. אני מלווה בעיקר בירושלים אבל גם במרכז. אשמח אם תוסיפי אותי לרשימה
   תודה
   רותי

   להגיב
   • מאת לימור לוי אוסמי:

     30/10/2012 בשעה 12:19

     היי רותי, זאת לימור מנהלת האתר.
     תשלחי לי מייל ל medabrot.imahut@gmail.com לפי הפורמט שנכתב כאן ואצטרף אותך בשמחה.
     תודה על פועלך

     להגיב
4. מאת מיכל ארד:

   30/10/2012 בשעה 14:38

   כמה חשובה התמיכה ברגע כזה!!!
   בדיוק היום חברה שהיא רופאה בחדר לידה סיפרה לי שבשבוע הייתה במשמרת שלה לידה שקטה והיא כרופאה נתנה את התמיכה לאותה אישה מקסימה שילדה,
   חשוב להעלות את המודעות בנושא!
   תודה על השיתוף

   מיכל

   להגיב
5. מאת שיר גלבוע:

   30/10/2012 בשעה 17:23

   תודה לכן על התגובות החמות והרצון להרחיב את הרשימה, ותודה אישית לכל הדולות שעושות את העבודה החשובה הזו. כבר כמה חודשים שאני מתרגשת מאיסוף שמות המלוות שנותנות כל כך הרבה בליווי כזה.

   להגיב
6. מאת תמר קלר:

   31/10/2012 בשעה 21:22

   תודה לימור…זה נכס..

   להגיב
7. מאת סיגל לבסקי- "בכיתי כי חיכיתי":

   26/09/2013 בשעה 23:29

   התרגשתי מאוד לקרוא על נשים יקרות ורבות שמעניקות תמיכה חשובה זו.
   גם אני מכירה חוויה זו מהבטן הכואבת, מלווה שנים רבות נשים ובעליהן במקצועי אני פסיכותרפיסטית ויועצת ולפני כחצי שנה הוצאתי ספר לילדים שנקרא-
   "בכיתי כי חיכיתי" שעוסק בכאב גם מנקודת מבט של האחים והתמודדות ההורים בין האבל הפרטי שלהם לתחושות ילדיהם.
   ניתן להכנס לאתר, כמו כן התפרסמה כתבה שמצורפת-
   http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4410978,00.html

   אשמח לעזור לכל מי שזקוקה
   סיגל

   להגיב

השאירי תגובה

שמונה לידות. הרגשתי שאני חייבת לשמוח.

מתוך הריון

לידה ראשונה: גיל 24
אחרי שהתחתנו, הגעתי לבית החולים עם צירים כל שלוש דקות. ידעתי שאני צריכה לשמוח. ידעתי שהגוף שלי בריא ומגיב נכון. לא יכולתי לנשום. הרגשתי שדוחפים לי את הראש מתחת למים, הרגשתי שאני מנסה לעלות ולנשום אוויר, אבל משהו מחזיק לי את הראש במים ולא נותן לי. בחדר לידה קבלו את פניי במין אדישות של שגרה. הכאב שלי היה חד, אבל המסר שקבלתי והבנתי היה: מה את מתלוננת? הרי באת ללדת, זה כאב טוב.

שיתפתי פעולה, עשיתי כל מה שביקשו.

רק כשהאחות המיילדת דרשה ממני להניח את הרגליים באַרכּוֹפים, התנגדתי בתוקף, הרגשתי שככה אני לא מסוגלת לדחוף. היא 'ויתרה' לי בתנאי שאשתף פעולה, אחרת תכריח אותי לשים את הרגליים למעלה…

ההחלטות לא היו שלי. אני רק עשיתי את מה שאמרו לי לעשות.

שירה צבי'ה תח' נולדה.

ילדה שלי, אני יכולה להעניק לך עולם טוב יותר ?

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

עכשיו כשאני סוף סוף לבד, יושבת ומתמודדת עם האמת המרה שכל כך ניסיתי להסתיר.
כל כך הרבה דברים רצים לי בראש ואני נותנת להם חופש לרוץ להיכן שבא להם כולל דמעות גדולות גדולות כאלה של בושה גדולה ושל שיברון לב.
אני חושבת על המשפט הזה – "עולם חדש וטוב אני אתן לך". באמת ?

העולם שלנו כל כך חרא שאני מפחדת וחרדה לך כל כך.

אני יושבת וכותבת לך ומקווה כל כך שיבוא יום וכל מה שכל אמא רוצה לתת לילדיה – "עולם חדש וטוב" – באמת אוכל לתת לך.

אני עדיין לא אמא, האם אין לי מקום באתר ?

מתוך דולה, הריון

כן, אני דולה ולא, אני לא אמא, עדיין לא.

המחשבה על הפוסט הזה עלתה מתגובה שקיבלתי באתר לפני מספר חודשים. זה התחיל בתגובה שלי לגבי אחד מהפוסטים, מילותיי נכתבו מהידע אותו צברתי בתור אשת מקצוע בתחום (דולה ומדריכת הכנה ללידה) והמשיך במייל שקיבלתי מאישה שילדה לא מכבר, ובו כתבה שהבינה מתוך דבריי שאיני אמא עדיין ולכן אולי כדאי שלא אגיב כי אין לי את 'הנסיון האימהי הדרוש לכותבות ולמגיבות באתר מסוג זה'.