לומדת להיות סבתא

מאת : כרמי מרציאנו

27 בפברואר 2013 | תגובה אחת

אני לומדת לראות. לשאול. לייעץ. שוב לשתוק.

אני יודעת כל כך. ולא יודעת כלום.

 

מתוך לכל אמא, סבתאות

 

שמי כרמי.

אני אמא של מורן, דנה ועדי.

מחוברת ליוסי.

דולה שנים רבות. על זה אספר בהמשך.

אני לומדת להיות סבתא.

כשאני ילדתי את בני הבכור, אמי הגיעה אלי לשבועיים.

כבסה. בישלה. ניקתה.

האירה והעירה.

וכשנסעה הביתה קבלתי באותו ערב חום גבוה.

כך היה בכל לידה.

לפני שנה ושבעה חודשים נולדה לי נכדה מתוקה. אליה שמה.

כלתי ובני החליטו לקחת דולה.

דולה אחרת.

שיעור ראשון. נעלבתי. הבנתי. קינאתי. דברנו. הבנו.

כל כך רציתי לתת להעניק מהידע שלי. מהניסיון שלי.

הם יולדים בתל השומר ואני בת בית שם כדולה.

וואוו.

נולדת תינוק מקסימה.

מתחיל הקושי העיפות השמחה הכאב.

ואני לומדת לראות. לשאול. לייעץ. שוב לשתוק.

אני יודעת כל כך. ולא יודעת כלום.

לפעמים את רוצה להשקות יותר ממה שהצד השני יכול לקבל.

וזה להיות כל הזמן בהקשבה.

זה לא פשוט.

הקו הדק בין היותך סבתא. לבין לראות ולא להיעלב.

צריך אומץ גדול.

בזמני גדלנו ילדים עם מאבקי כוח ושליטה.זו נראתה הדרך הנכונה.

אני אמא, אני יודעת יותר.

היום ההורות מודעת יותר. מקשיבים מסבירים .

לא נותנים שוקולד כפרס או נחמה.

ואני לומדת. לראות להפנים.

לדעת מה מותר ומה חודר.

להבין לקבל דרך שונה. ובעיקר לכבד.

אהבה גדולה יש בליבי.

שלכן, כרמי

 

האתר של כרמי מרציאנו

עוד במדור סבתאות

תגובה אחת ל- “לומדת להיות סבתא”

  1. Sarah הגיב:

    This has made my day. I wish all potngsis were this good.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הספר "להיפרד לפני שמכירים"- על לידה שקטה. ראיון אישי עם יעל בשור.

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בינואר 20150 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, ספרים לאמהות

ראיון אישי עם יעל בשור מחברת הספר "להיפרד לפני שמכירים" על הלידה שקטה שעברה. הנה חלק מהראיון:
"מצד אחד, אני רוצה לעודד ולומר שעם הזמן, הדברים מסתדרים, אפשר לנשום ולהתמודד. מאידך, נשים שנמצאות מיד אחרי לידה שקטה, לא מסוגלות לראות מה יהיה בעוד 'זמן', הן נמצאות בשיא הכאב, האבל, הבלבול, הכעס. לומר להן 'יהיה בסדר' זה בדיוק סוג הדברים שלא אומרים כי מי ששם, צריכה להיות בכאב ובאבדן. אין לי בעצם מה לומר כדי לעודד ואני גם חושבת שאין איך לעודד, ולרובינו קשה להיות במקום שבעצם אין מה לעשות. נשים שחוות לידה שקטה צריכות שיקשיבו להן, שיהיו אמפתיים לכאב שלהן ולא שיגידו להן שיהיה בסדר. (אני מתייחסת לנשים כי זה אתר ייעודי לנשים, הדברים נכונים לא פחות לגברים כי להם גם אין באמת מי שיקשיב והם עוד צריכים 'להיות חזק בשביל האשה')".

מה את עושה מזה סיפור?

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באפריל 20148 תגובות

מתוך לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לומדת את הקולות שבתוכי ומרגישה שאני יכולה לכתוב אותם עוד ועוד ועוד, שהם לא יגמרו לעולם. אני לומדת את הצנזורות הפנימיות שמרגישות לפעמים גדולות ממני, חלק מהדם ומהגנים שלי. אני משתדלת לא להיכנע לצנזורות, משתדלת לראותן למרות שהן לפעמים חמקמקות ובלתי נראות.

'חופשת הלידה' היא אכן לא חופשה כלל..

מאת : אוסי הורביץ

19 ביולי 20135 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

אני מברכת את הצעתך שהיא אכן מאפשרת לנשים לחוש נוח יותר ביציאה לתקופת הלידה ולא ברגשי אשם כלפי מקום העבודה. (ורגשי אשם כלפי הנולד שעוזבים אותו כשהוא עדיין בחיתוליו). הצעתך מאפשרת לחברה לראות את התקופה הזו בדיוק כמו שהיא עבודה לא פשוטה ובעיקר התאוששות נפשית ופיזית עבור הנשים.

שימוש נכון ומדויק בשפה, יעשה הבדל גדול עבור הנשים שיוצאות ללדת את ילדיהן ונתקלות במערכת העבודה או במערכות הממשלתיות, הבדל בתחושות, ברגשות ובהתנהגות החברה בכלל אל זמן ההורות הרגיש הזה.

אחרי הכל זמן ההורות הראשונית הזה אינו נעשה בבתי קפה לרוב אלא בעבודה קשה בבית.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם