לידה אחרת, לידה "מחוברת"

מאת : מיטל טולדנו

6 בפברואר 2013 | 0 תגובות

בהשקפת העולם שלי תמיד הייתי נגד אפידורל (לעצמי – לא כשיפוטיות על נשים שכן לוקחות), אבל לא הרגשתי שיש לי אלטרנטיבה. מבחינתי זה היה או אפידורל – או ... אפידורל.

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

 

כבר לפני מס' שנים, היה לי ברור שאת הלידה הבאה אני רוצה לחוות אחרת מהלידות הקודמות.

בזמן ההריון הראשון שלי (לפני 17 שנה) – מאד פחדתי מהלידה. לא פחדתי מזה שיהיה לי ילד, לא היו לי חששות שיהיו תקלות בלידה, או שהילד יצא לא בריא. הפחד הגדול שלי היה מהכאב! הכאב היה נראה לי כאב בלתי נסבל, ולא היה לי ברור איך אני הולכת להתמודד איתו.

בלידה הראשונה קבלתי חומר מטשטש – שכנראה פעל את פעולתו, כי הזיכרונות מהלידה גם נהיו מטושטשים. אני זוכרת את עצמי אומרת מספר ימים אחרי הלידה ש"אני זוכרת שהיה נורא – אבל אני לא כל כך זוכרת למה…"

לקראת הלידה השנייה הפחד חזר, ובגדול. עכשיו כבר היה ברור לי שאקח אפידורל – כי איך בכלל ניתן להתמודד עם כזה כאב??? רק מה – הגעתי לבית החולים כבר עם צירי לחץ, ולא היה מצב שאקבל אפידורל.
הלידה הזו התאפיינה בתחינות חוזרות ונשנות ממני אל בעלי "בוא נחזור הביתה, נחזור ללדת ביום אחר", והמיילדת לעומת זאת כל הזמן אומרת לי – "הנה, המרדים כבר מגיע" (סתם להשתיק אותי כמובן). למזלי הבת שלי יצאה תוך חצי שעה, אך על אף הזמן הקצר שהלידה הזו התרחשה – היא הכי טראומטית עבורי.

חשוב לי לציין שבהשקפת העולם שלי תמיד הייתי נגד אפידורל (לעצמי – לא כשיפוטיות על נשים שכן לוקחות), אבל לא הרגשתי שיש לי אלטרנטיבה. מבחינתי זה היה או אפידורל – או … אפידורל. לא יכלתי לחשוב שאעבור שוב את הסיוט הזה. לכן בלידות השלישית והרביעית עשיתי הכל על מנת להגיע בזמן ולקבל אפידורל, ואף קבלתי.

במהלך השנים האחרונות, במקביל וכחלק מתהליכי התפתחות שאני עוברת – התחלתי להתבונן גם על נושא החיבור לגוף. "להקשיב" למה שהוא "אומר" לי, להיות יותר ערה למה שאני מכניסה לתוכו.

יחד עם התהליכים שעברתי עם עצמי – גיליתי שיש מקצוע חדש (ישן) בעולם – דולה. תומכת לידה. במהלך תוכנית רדיו שמעתי את רחלי וינשטוק, ו"סימנתי" אותה. היה לי ברור שאת הלידה הבאה שלי אני עוברת עם דולה, וכנראה זו תהיה רחלי.

סוף סוף הייתה לי אלטרנטיבה. הבנתי  שאפשר להגיע ללידה בלי הפחד המשתק (גם אם עדיין לא ידעתי איך). הבנתי שאפשר שהלידה תהיה אחרת.

כשהגעתי לחודש השביעי יצרתי קשר עם רחלי, ויצאנו לדרך. מפגשי ההכנה נגעו במספר רבדים: הגוף, הרגש, הרוח. במפגשים רחלי התחדד והתבהר לי הרצון שלי:

  • שהלידה לא "תקרה" לי, שלא אהיה פסיבית וחסרת אונים, אלא שאהיה פעילה, שאדע איך לעזור ללידה להתקדם, ושאדע איך ניתן להפחית את הכאב.
  • שאקבל את הלידה ושאשמח בה – כי זו הדרך של הילדון שלי, שכל כך חיכיתי לו – לבוא לעולם.
  • שאהיה נוכחת בלידה, עם כל חושיי, ושהלידה תהיה חוויה חיובית עבורי.
  • שהלידה תהיה מהירה.

תודה לאל – ותודה לרחלי, הכל הכל התגשם!

כשבאו צירים ועד שרחלי הגיעה – הייתי קשובה לגוף שלי – והשתמשתי בטכניקות שרחלי לימדה אותי על מנת להקל על הכאב. לא הייתי מבוהלת, ולא נתתי לפחד לנהל אותי (מה לעשות, עדיין היה קצת פחד…).

מספר מועט של צירי לחץ – ועם התמיכה המדהימה של רחלי – הילד פשוט יצא החוצה במהירות.

כמובן שהיה גם כאב. כאשר רוצים להיות נוכחים ולחוות – חווים גם כאב. אבל הפעם הרגשתי שאני יכולה ומוכנה להתמודד איתו – בשביל לקבל את המתנה המדהימה שהבורא שלח לי.

במהלך כל הלידה הייתי נוכחת, ביטאתי את הרצונות שלי – אך גם נאלצתי "לזרום" עם מיילדת שמרנית שלא הסכימה לכל בקשה. כאבתי, צעקתי – אבל גם שמחתי, וצחקתי. הייתי מחוברת למה שעובר עלי – ובו זמנית מחוברת לכל מה שקורה בחדר.

אני כותבת ומתרגשת מחדש. קשה לי להאמין שאני מתארת לידה כ"חוויה חיובית" – אבל זה בדיוק מה שזה היה! בסוף הלידה הרגשתי שאם צריך – אני אפילו יכולה לעבור את זה שוב.

אחרי שיָגֵל יצא, וראיתי אותו שוכב למרגלותיי על המיטה – הוצפתי בהודיה. הודיה על תינוק בריא ומקסים, הודיה על בעלי שנכח ותמך לאורך כל הדרך (ועדיין), הודיה על רחלי שהקלה בעדינות אך באפקטיביות רבה, והודיה על חוויה מופלאה, על שזכיתי לחוות לידה אחרת, לידה "מחוברת".

מיטל טולדנו (מאמנת אישית לנשים בזוגיות)

 

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הייתי רוצה לעטוף הכל בעטיפה יפה

מאת : הכי אמיתית

22 במרץ 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות

אני כל כך רוצה לשתף ולחלוק את מה שעובר עלי בימים אלה… ולא יודעת מאיפה להתחיל…אני רוצה לקטר וליילל ולבכות ולהתלונן (בהמשך תבינו שלא חסר על מה…), אבל עם זאת, נמאס לי כבר מלדבר בטון כל עייף ולא מרוצה. אני קרועה בין הרצון לספר בצורה אמיתית מה קורה ואיך אני מרגישה, לבין הצורך (הקיומי לדעתי) לעטוף את הדברים בכל זאת בעטיפה יפה, להיות האם החד הורית שעומדת מול הקשיים בצורה הטובה ביותר ומראה שאפשר, יואו…איך רציתי להיות האמא הזאת…

חברות היא מצרך נדיר, בעיקר כשאנו הופכות לאימהות

מאת : לימור גריף

6 בנובמבר 20112 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

מעולם לא הייתי טיפוס עמוס חברות, תמיד נדדתי בין קומץ של חברות טובות, כל אחת במידתה, שהתחלפו, התעגלו והתמזגו חייהן בחיי עם השנים, עם הלידות, התפתחויות ובעיקר אימהות.

כשהפכתי זהותי מרווקה – נשואה לאמא, העניין החברתי הפך לאישו מרכזי בחיי. חשתי צורך בשיתוף, באחווה, שמא אומר האחווה הנשית, רציתי להקשיב וללמוד, להעביר את מה שעומד בליבי לאחרות ולהפך, ליצור מערכת מאוזנת של קחי ותני שבדרך כלל מפרה ומלכדת.

מתי עיסוי נשים בהריון הופך להטרדה מינית ?

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך דולה, הריון

בעקבות חשדות כבדים מאוד להטרדה מינית של נשים בהריון בזמן עיסוי מצידו של דולה גבר, רוצה להבהיר ולהדגיש לטובתך כללים בסיסיים ביחס מעסה-מטופלת :

1. עיסוי לא נעשה בעירום מלא.

2. עיסוי לא נעשה בחזה חשוף.

3. התחתונים צריכים להיות מורדים עד קו החריץ של הישבן בלבד ולא מעבר לכך