מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 2013 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

מורכב.

זה מורכב לי.

זה מורכב.

מורכב.

זה מורכב מהמון חתיכות,

חלקים,

היבטים,

דעות,

גישות,

נקודות מבט,

ידע,

טכניקות.

ואני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.

והמורכב הזה עושה לי לא לעשות,

עושה לי להפסיק.

כי זה מורכב.

ואם זה מורכב, אז זה רציני.

ואם זה רציני, ואני לא יודעת את כל המורכבות,

ובכל זאת בוחרת להיות עם זה,

אז אני הופכת את זה ללא רציני,

לשטחי.

ואני לא אוהבת שטחי,

ואני מרגישה שאני לא מתייחסת לזה בכבוד הראוי,

אני מרגישה שאני מזלזלת.

ואז אני לומדת עוד,

פונה למי שכבר 'יודעת',

למי שכבר 'רצינית',

ואז אני מרגישה שאני מתקדמת, שאני יודעת,

שיש לי את התשובות,

שאני יכולה להתמודד עם המורכב.

אבל לאט או מהר, מבינה שה'אמת' היא לא אמת,

שהמורכב יותר מורכב,

ושזה לא הידע או הדרך הטובים לי ביותר,

שזה לא ממש מדויק או ברור לי או מסתדר לי.

שזה ממש לא זה.

ואז שוב לוקחת צעד אחורה.

לוקחת הפסקה.

נושמת.

חושבת ומרגישה שאני לא צריכה להתעסק עם זה יותר,

שזה גדול מדיי

ומורכב מדיי

וכל הדבר הזה בכלל לא אני,

כי הרי אם זאת 'אני', אז הייתי יודעת,

כי הרי אם זאת 'אני', אז לא הייתי עושה הפסקה,

כי הרי אם זאת 'אני', אז הייתי ממשיכה.

 

####

כאן קצב החיים הכתיב הפסקה

####

 

ההפסקה הביאה אותי להתלבטות:

האם להשאיר את מה שיצא ולפרסם כך, כפי שהוא, למרות שהיתה הפסקה יזומה שקטעה את מה שרצה להגיע מאוחר יותר ?

האם לגנוז ?

האם לשתף בהתפתחות, בתובנות ובתנועה שנוצרה מאז הכתיבה ?

כרגע בוחרת בקצב החיים האותנטי ומשאירה כפי שהקצב קבע.

 

לימור

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שנתיים בלי התינוקת שהייתה יכולה להיות לי

מאת : נירה טל

7 בינואר 20136 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

בבוקר נולדה תינוקת, עוברית קטנה ללא רוח חיים. דומה לדניאל שלי, עם שיער קצת יותר כהה. רצינו לקרוא לה נועה.

אני מצטערת, אבל זה לא התסריט שכתבתי לחיים שלי. בבקשה לעצור, יש כאן טעות, זה אמור לקרות למישהי אחרת, לא לי. אני לא חלק מסטטיסטיקה. אף פעם לא הייתי.

מהימים הראשונים אני זוכרת הכחשה ורצון לשנות את המציאות. זה לא היה הגיוני וזה לא היה פייר וזה פשוט לא החיים שלי. אני זוכרת מקלחות ארוכות, אני זוכרת התפרצויות בכי שלי, וחיבוקים גדולים של בן זוגי. ואני זוכרת פעוטה בת שנה ותשע שהייתי צריכה להסביר לה שאין. אין תינוקת. בשפה פשוטה. פשוט אין. מהעיניים שלה זה היה מובן – כמו שאין טלוויזיה עכשיו, ואין גלידה עכשיו, אז גם אין תינוקת.

היפופוטם, יעל ואני

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באוקטובר 201113 תגובות

מתוך לכל אמא

לפני כמה ימים עלה בי הדימוי של היפופוטם, על כך שהתכלית שלו היא לרבוץ במימי האגם ומידי פעם לצאת משם כדי ללחך קצת עשב. התחושה שהיתה נוכחת עם הדימוי הזה היתה שלפעמים זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות- לרבוץ וללחך. רק לשהות בתוך המים (באופן אישי, מעדיפה מים נקיים ולא ביצה עם ירוקת..), להינות מהם, וכשיש צורך, לצאת וללחך עשב שכבר נמצא שם, ללא מאמץ מיוחד להשיגו.

איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט?

מאת : ענת

29 במאי 201413 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

חושבת לי איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט, שיעזבו אותי כבר, שכולם רוצים וצריכים ממני משהו ורק שלא יפריעו לי.

יש רגעים מדהימים באמהות אבל הרבה פעמים אני כל כך זקוקה לזמן לעצמי, לבד, שקט טהור ורחוק…
איפה אני ואיפה הפנטזיה של פעם, של אמא כזאת שהילדים ממלאים את חייה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)