מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 2013 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

מורכב.

זה מורכב לי.

זה מורכב.

מורכב.

זה מורכב מהמון חתיכות,

חלקים,

היבטים,

דעות,

גישות,

נקודות מבט,

ידע,

טכניקות.

ואני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.

והמורכב הזה עושה לי לא לעשות,

עושה לי להפסיק.

כי זה מורכב.

ואם זה מורכב, אז זה רציני.

ואם זה רציני, ואני לא יודעת את כל המורכבות,

ובכל זאת בוחרת להיות עם זה,

אז אני הופכת את זה ללא רציני,

לשטחי.

ואני לא אוהבת שטחי,

ואני מרגישה שאני לא מתייחסת לזה בכבוד הראוי,

אני מרגישה שאני מזלזלת.

ואז אני לומדת עוד,

פונה למי שכבר 'יודעת',

למי שכבר 'רצינית',

ואז אני מרגישה שאני מתקדמת, שאני יודעת,

שיש לי את התשובות,

שאני יכולה להתמודד עם המורכב.

אבל לאט או מהר, מבינה שה'אמת' היא לא אמת,

שהמורכב יותר מורכב,

ושזה לא הידע או הדרך הטובים לי ביותר,

שזה לא ממש מדויק או ברור לי או מסתדר לי.

שזה ממש לא זה.

ואז שוב לוקחת צעד אחורה.

לוקחת הפסקה.

נושמת.

חושבת ומרגישה שאני לא צריכה להתעסק עם זה יותר,

שזה גדול מדיי

ומורכב מדיי

וכל הדבר הזה בכלל לא אני,

כי הרי אם זאת 'אני', אז הייתי יודעת,

כי הרי אם זאת 'אני', אז לא הייתי עושה הפסקה,

כי הרי אם זאת 'אני', אז הייתי ממשיכה.

 

####

כאן קצב החיים הכתיב הפסקה

####

 

ההפסקה הביאה אותי להתלבטות:

האם להשאיר את מה שיצא ולפרסם כך, כפי שהוא, למרות שהיתה הפסקה יזומה שקטעה את מה שרצה להגיע מאוחר יותר ?

האם לגנוז ?

האם לשתף בהתפתחות, בתובנות ובתנועה שנוצרה מאז הכתיבה ?

כרגע בוחרת בקצב החיים האותנטי ומשאירה כפי שהקצב קבע.

 

לימור

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מה את עושה מזה סיפור?

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באפריל 20148 תגובות

מתוך לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לומדת את הקולות שבתוכי ומרגישה שאני יכולה לכתוב אותם עוד ועוד ועוד, שהם לא יגמרו לעולם. אני לומדת את הצנזורות הפנימיות שמרגישות לפעמים גדולות ממני, חלק מהדם ומהגנים שלי. אני משתדלת לא להיכנע לצנזורות, משתדלת לראותן למרות שהן לפעמים חמקמקות ובלתי נראות.

אמא שלא אוהבת את הילדים שלה?

מאת : לימור לוי אוסמי

22 במרץ 201328 תגובות

מתוך לכל אמא, מקצועניות מדברות, תחושות כלפי הילדים

כל כך הייתי רוצה לכתוב כמו אנתרופולוגית או היסטוריונית או סוציולוגית המסתכלת מהצד על התופעה המודרנית הזאת, שבה לחוסר אהבה לילדים אין מקום, אבל לצערי אני לא. אני לא אנתרופולוגית, לא היסטוריונית לא חוקרת אובייקטיבית (יש בכלל דבר כזה ?). אני אמא. אמא שנמצאת 7 חודשים אחרי לידה, אמא שעייפה מוות לפעמים, שנופלת לפעמים, ששורדת לפעמים, שמתה להתרחק מהבית לפעמים, שאוהבת. לא לפעמים.

מקורות הכוח שיכולים לעזור לך בלידה

מאת : סיון קרמני

1 בפברואר 20113 תגובות

מתוך דולה, הריון

ההצלחה הזו שלה, ורגעים מסוג זה- זו הסיבה שבגללה בחרתי ללוות נשים בלידה. מתוך האהבה שלי לנשים באשר הן, נובע הרצון העז שלי לעזור להן ולמצוא עבורן, ויחד איתן, את הנתיב הזה.

אני מחפשת ללא הרף את האיזון העדין שבין נתינת כל המידע והכנה לכל מה שיכול לבוא, ובין שמירה על נוכחות האישה בסיטואציה, במצב שהיא יכולה להכיל

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם