לפני עשרים ושלוש שנים נכנסת לחיי, אמא צעירה בת עשרים וארבע, בת מזל טלה טיפוסית שמרכז הבמה הוא ביתה הטבעי. כמעט ללא הכנה הפכתי לאמא ו – מהפך!!! מרכז הבמה הופך להיות אתה, אוצר יקר שלי.
בימים הראשונים הייתי בהלם ולא ידעתי מה נעשה איתי. הרגשתי קצת זרה, אף אחד לא הכין אותי לכך שגם אהבה של אמא לוקחת זמן, שאני אמורה להכיר ולהתאהב בך עם הזמן. אני חשבתי שכשתינוק נולד אז מתאהבים בו מהשנייה הראשונה.
מה אגיד לך, אהוב נפשי? הרגשתי אליך קרובה מאוד, הרגשתי כלפיך אחריות גדולה, הרגשתי מסירות נפש ואכפתיות אמיתית, אבל אהבה של אמא, כזאת שמתפוצצים ממנה, את ה'משהו' החזק הזה שבגללו קוראים לי 'אמא'- לא הרגשתי.
את הייסורים הנפשיים שחשתי קשה לי לתאר במילים. שאלתי את עצמי: "מה לא בסדר איתי? מה קורה לי?" רציתי לרגיש את אהבה העוצמתית בתוכי, אבל לא הרגשתי. התביישתי לחשוף את סודי ושתקתי.
למה אני לא אוהבת את התינוק שלי? זה הדיר שינה מעיניי
השתיקה כאבה לי. איך אני אמורה לספר דבר כזה לאמא שלי, שגידלה שבעה ילדים? איך אדבר על זה עם הגיסות שלי, שכולן עם ילדים? מה יחשבו עליי? הרי אני לא נורמלית, כי אם זה היה נורמלי, אז בטח היו מכינים אותי לכך שגם אהבה של אמא מגיעה בקצב שלה.
יום אחרי יום טיפלתי בך, שרתי לך, הנקתי אותך, חיבקתי, נישקתי, דיברתי איתך והייתי מוכנה להרוג את כל מי שינסה לפגוע בך, אבל עדיין לא הרגשתי את מה שרציתי להרגיש, וזה הדיר שינה מעיניי.
יום אחד התרחש ה"מפץ הגדול" ואפילו רשמתי את היום הזה ביומן! זה קרה תוך כדי שאני מניקה אותך ומתבוננת בפניך הקטנות והמתוקות. אתה הסתכלת עליי ונתת לי את חיוך חיי!
התינוק שלי חייך בפעם הראשונה, לא ידעת את נפשי מרוב אושר
הייתי המומה, לא ידעתי את נפשי. ביקשתי ממך: "כפרה שלי, תחייך לאמא עוד פעם, שהיא תדע שזה חיוך ולא עווית", ואתה שוב הפסקת לינוק וחייכת אליי חיוך גדול עוד יותר. באותו יום העולם התנפץ למיליוני רסיסים וכל רסיס הפך ליהלום נדיר ומשובח. זהו. החיים שלי התחלקו לשניים- לפני החיוך ואחריו.
את האהבה הגדולה שהתפרצה מתוכי אליך, לא ניתן לתאר במילים. הצבעים של העולם התחדדו, המילים של העולם קיבלו משמעות חזקה, הזמנים של העולם השתנו. הכול הפך למשהו בעל משמעות עליונה חזקה מכל תיאור שאצליח להעלות על הכתב.
לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. מאותו רגע לא רציתי להפסיד רגע אחד איתך, למקרה שתחייך שוב את חיוכך המתוק. חששתי שלא אהיה איתך לנצור את החיוך הבא בנשמתה של אמא אוהבת. זו אהבה שרק אמא יכולה להרגיש.
בטח יעניין אותך לקרוא גם:
מה אפשר לעשות כשהאהבה לתינוק עוד לא הגיעה?/לימור לוי אוסמי
כל האמהות אוהבות את הילדים שלהן? / שירה עדיאל