ההורות והנישואין לוקחים ממני המון כוחות נפשיים

מאת : אמא אנונימית

14 באפריל 2013 | 18 תגובות

מתוך לכל אמא, קושי באמהות

מהיום שאני זוכרת את עצמי תמיד חלמתי על משפחה משלי אבא, אמא ושני ילדים, ועם ילדות קשה כמו שלי הבטחתי לעשות הכל כדי שלילדים שלי תהיה ילדות מאושרת, אבל המציאות והחלומות רחוקים זה מזה אלפי שנות אור.

כיום אני אמא לשני בנים והפחד שלי רק הולך וגובר קשה לי לשלוט על הדיכאונות, החרדות ומצבי הרוח הקיצוניים שלי. אמנם אני מרעיפה עליהם המון חום ואהבה וסבלנות כלפיהם, אבל זה רק כי הם עדיין קטנים ואני יודעת שהם תלויים בי וזקוקים לי. ככל שהם יגדלו, אני אצפה מהם שיבינו אותי ואת מי שאני ויתמכו בי במקום שאני אעשה את זה בשבילם, כמו שאמא אמורה להיות.

בגלל האישה שאני הם יאבדו את אבא שלהם, כי קשה לי לשמור על יציבות, וקשה לי בזוגיות אני תובענית כלפי הבן זוג שלי ובגלל החסך שיש לי אני זקוקה להמון חום ואהבה, משהו שגם הגבר הכי מושלם בעולם לא יכול למלא  ומעבר לזה בימים של דיכאונות לחץ וחרדה אני חסרת סבלנות ויש פעמים שאני מרגישה שאני מצפה מילד בן שנתיים וחצי וילד בן שנה שיבינו אותי ויקלו עלי שלא אהיה יותר לחוצה ועצבנית, שזה דבר לא נורמלי.

ההורות והנישואין כל כך קשים לי ולוקחים ממני המון כוחות נפשיים. במשך כל חיי, בכל פעם שהייתי בדיכאון או שדברים היו קשים לי מדי, פשוט הייתי קמה ובורחת והיום זה בלתי אפשרי, יש לי שני ילדים שזקוקים לי ואני כל כך רוצה להיות האמא שחלמתי להיות, רק שאין לי את האיזון והכוחות הנפשיים שכרוכים בזה.

כל יום שעובר ואני לא מתמוטטת ומתפרקת אני מודה לאלוהים שהצלחתי, אבל יש לי חיים שלמים לעבור מאיפה אביא את הכוחות והיכולת לעשות את זה…

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

קשה לי/ שירה דרוקר

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות / נורית טל טנא

בכי אחרי לידה / שלומית ארד

קריסה אימהית / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

18 תגובות ל- “ההורות והנישואין לוקחים ממני המון כוחות נפשיים”

  1. תמר קלר הגיב:

    אמא אנונימית שלום,

    ודווקא בגלל שאינך יכולה לברוח.היום ..המציאות מזמינה בפניך התנסות אחרת מזו שחווית לפני. אכן, היא מזמינה עבורך תהליך שכרוך בהתבוננות פנימית, אורך רוח , סבלנות, גמישות, שינוי .
    את הכוחות לכל אלו תוכלי לקבל במידה ותיפתחי לקבלת עזרה, לסוג כלשהו של טיפול – שהכי מדויק ומתאים לך..
    האם את יודעת מהו? מה עושה לך טוב? מה זה דבר הזה שעונה לכל מה שצוין לעי"ל?האם חווית בעבר חוויה טובה שמילאה אותך בכוחות ?

    • אפרת הגיב:

      האמת שאף פעם לא חוייתי חוויה טובה שמילאה אותי בכוחות או דברים שמילאו אותי באושר וזה הבעיה הכי גדולה שלי אף פעם לא ידעתי איך להיות מאושרת ולהנות מדברים

  2. מיכל ארד הגיב:

    אישה יקרה,
    התרגשתי מהדברים שלך,
    אני כאן אם תרצי שאקשיב לך
    את לא לבד..
    תתקשרי-
    052-8329840

    מיכל

    • אפרת הגיב:

      תודה עצם זה שהתייחסת למה שכתבתי נתן לי הרגשה שמישהו מקשיב לי ומבין אותי

  3. רינת ורדי הגיב:

    אמא אנונימית יקרה.
    קראתי את מה שכתבת, והרגשתי לרגעים את הטלטלה הרגשית שאת מתארת. תיאור של "ילדות קשה", אל מול עתיד לא ברור מבחינת הזוגיות ובכלל, ואל חיים עכשווים הדורשים ממך כוחות עצומים. ובעיקר נשמעת הבדידות שלך, והרבה כאב. לשבת ולנסח את דברייך ולהעלות אותם לאינטרנט אלו כוחות בעיניי. קול פנימי ששובר את הבדידות שלך, ולו במעט , ואולי בשל לבקש עזרה? כמובן שאיני יכולה לדעת זאת מבלי להכיר אותך, אך נשמע שאת במין "לופ" כזה כואב מאוד, וזקוקה לעזרה כדי לצאת ממנו, לפרום לאט לאט את החוטים האלו שאת מתארת שעוטפים אותך ולא נותנים מנוח.
    אני מזמינה אותך לחשוב מה מתאים לך עכשיו? עם מי כן תוכלי לדבר? האם יש מישהו או מישהי כזו קרובים? או אולי איש מקצוע חיצוני? האם פנית לעזרה ולא נענית?
    רינת

    • אפרת הגיב:

      אני כבר המון זמן בטיפול פסיכולוגי ציבורי וכן תרופתי אבל זה לא ממש עוזר ניסיתי לפנות לגורם פרטי אבל אני זקוקה להמון טיפולים וזה מאוד יקר כך שלפני זמן קצר הפסקתי את הטיפול.
      לצערי מאוד קשה לי לשמור על קשר יציב עם חברות ודיי התייאשו ממני שאני לא יוצרת קשר וזה חד צדדי רק מהם כך שאני דיי לבד

      • היי אפרת,
        אם טיפול פסיכולוגי ציבורי אינו מיטיב עימך, זכותך לעמוד על שלך ולהחליף מטפל.
        במקומות שונים בארץ יש מרכזי בריאות הנפש שמתמחים בנשים, בפרט אחרי לידה, שבחלקם הטיפול ללא תשלום.
        יש גם את מרכז ייעוץ לאישה, ששם הטיפולים בעלות מופחתת.
        לא לוותר על אופציה טיפולית כרגע. את תמצאי משהו שמדויק ומתאים לך יותר רק אם תמשיכי לחפש. הבריאות הנפשית שלך ושל המשפחה שווים את זה.
        אם את רוצה, צרי איתי קשר במייל ונבדוק מה יכול לעמוד לרשותך.
        medabrot.imahut@gmail.com

        בנוסף, כדי להרגיש פחות לבד בחוויה אני ממליצה לך לקרוא שיתופים של נשים נוספות כאן
        http://www.medabrotimahut.co.il/category/%D7%90%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%90%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA/

      • רינת ורדי הגיב:

        הי אפרת. אני שמחה שאת כאן, מגיבה וממשיכה לשתף.
        אני מאוד מסכימה עם לימור. את יכולה תמיד לבקש הערכה ושינוי של חלקים מהתוכנית הטיפולית שלך, גם בשירות הציבורי, בין אם מדובר במטפל ספציפי או בטיפול תרופתי שלא מקדם אותך ועוזר לך. יש בארץ גם מרכזים וגם מטפלות בגישות מותאמות וייחודיות לנשים, ובבהחלט שווה לנסות פנייה כזו ולראות באיזה תשלום מדובר . מגיע לך טיפול, אל תוותרי עליו. פגשתי הרבה נערות ונשים שטופלו במסגרות שלא היו מותאמות אליהן והרגישו אשמות בכך שהן לא מצליחות להחזיק בטיפול, וכשהגיעו לטיפול שטוב עבורן חוו הקלה וביטחון משמעותיים. את מוזמנת לפנות אליי כדי שנחפש לך ביחד לפי אזור המגורים שלך מסגרת טיפולית מתאימה. אשמח לעזור לך בכך. ובכל מקרה, תמשיכי. תמשיכי לכתוב, תמשיכי לחפש טיפול ותמשיכי לשתף במקומות שכן מתאימים לך ולמצבך כרגע. רינת. rinatos165@gmail.com

  4. אישה יקרה,
    אני קוראת אותך ונוכחת בעוצמות הפנימיות הגדולות שבך.
    להביט למציאות בפנים בלי לברוח, לבחור לשחרר את האמת שלך לעולם, זה אומץ, אומץ גדול מאוד.
    אני שומעת כמה רצית משפחה שונה ממה שהיתה לך, אני שומעת את הצורך שלך באהבה, חום ותמיכה, אני שומעת את תחושות החרדה, מצבי הרוח המשתנים ות הפסימיות שהעתיד שמחכה לילדייך יהיה רע מכפי שהוא עכשיו.
    אני בטוחה שממש לא קל לך להיות במצב הזה.
    את כותבת שהגעת מילדות קשה, יש לך הפרש מאוד קטן בין הילדים ונשמע (אם הבנתי נכון) שתחושות החרדה והדיכאון מוכרים מהעבר. יש לך סיבות ממשיות להרגיש דיכאון וחרדה ולרצות בחיבוק גדול ועוטף נוכח כל אלה.
    בין השורות, אני שומעת היטב את הרצון שלך לחיות חיים טובים יותר, חמים יותר, משמחים יותר, גם עבורך וגם עבור משפחתך.

    מהמקום הזה, קל יותר לעשות את השינוי שאת מייחלת לו עם יד תומכת, מקשיבה ומחבקת שתוכל להיות איתך בתהליך ההבראה של חייך. אני בהחלט מאמינה שאת ראויה לחוות חיים טובים יותר ולהגיע למקום שבו תוכלי ליהנות מחייך ומילדייך.
    עצם ההתבוננות, היכולת לכתוב ולשחרר לעולם, יש בו מין הבריאות והאופטימיות בתוך המקום שבו את נמצאת. יש בך מקום שרוצה להרגיש אחרת- היאחזי בו.
    שלך,
    לימור

  5. אפרת הגיב:

    תודה לימור ותודה לכולכן ההרגשה שמישהו מבין את מה שעובר עלי נותנת לי כוחות והרגשת ביטחון שוב תודה לכולכן

  6. חגית הגיב:

    אפרת יקרה. אפרת מקסימה. אפרת רגישה. אפרת אהובה. אפרת חזקה. אפרת אישה!

    אני בטוחה שאת אמא נהדרת. נכון – תשושה… נכון – מוצפת רגשית ולעתים חסרת סבלנות וכעוסה… נכון – אנושית מאוד ולא סופר-אמא כמו באגדות, אבל את עושה כמיטב יכולתך. קוראים זאת מבין המלים והשורות…

    אני קוראת אותך ואת מבטאת בהרבה אומץ, תעוזה וכנות את כל מה שמתחולל לי בבונקר הפנימי ביני לבין עצמי שאיני מעזה ומסוגלת להחצין ולבטא מול העולם.

    צריך הרבה אומץ כדי להודות בראש ובראשונה שהזוגיות וההורות תובעים ממך כל-כך הרבה כוחות, כאלה שלפעמים אפילו אין לך כבר…

    צריך הרבה כנות בינך לבין עצמך כדי להתבונן גם בצדדים האפלים והקודרים שבנפשך ולאפשר לכולנו לראות שיש שם סערה ולא תמיד את מצליחה לבד להרגיע אותה.

    השאלה שעולה לי הכי חזק היא האם את מסוגלת היום להכיל את החלקים האלה שכתבתי פה עכשיו: את כמה שאת חזקה, עוצמתית ומופלאה?

    לא כל אישה מעזה להיות בת-זוג של… ואמא של…

    זאת בחירה מאוד אמיצה. תמיד. תני לעצמך את הקרדיט הזה כצעד ראשון – הקמת משפחה! זה דבר נפלא!

    אני חשה שאת מנהלת חיים של אישה בוגרת אבל בתוכך יש עדיין ילדה שרגשית נותרה עם נזקקות מאוד מובנת להכלה ולתמיכה ולהכוונה עד שתוכלי בעצמך לחבק אותך ולהעריך אותך ולאהוב אותך, כפי שאת.

    את כותבת שיש לפנייך חיים שלמים ואיך תעשי זאת?

    אין ניסים ונפלאות. צעד צעד… בכל רגע נתון את המלכה בממלכתך ואת עושה ברגע נתון, הזה והבא את הדברים אחרת. אחרת ממה שהכרת בעבר. אחרת ממה שחווית בעבר. אחרת ממה שעשו לך מאחר ולך היום יש מודעות ויכולת הבנה והתבוננות שלמשפחתך לא היו. לך יש את הבמה לבטא ולשתף את קשייך ורגשותייך ויש מי שיקשיבו לך, יכבדו את הרגשות האלה ואף יחבקו אותם ואותך עם כל מה שאת ועם כל מה שאת מעזה להביא איתך. גם אם זו במה וירטואלית – זה מיכל שיכול לסייע לך בדרכך אל עצמך.

    אל תצפי לעולם להיות מושלמת. אל תנסי בכוח לשנות אותך ואת המקום ממנו הגעת.

    להיות אישה ואמא ולהתנהל בתוך זוגיות קשה לכולנו. על אחת כמה וכמה נשים כמוני וכמוך שגדלו בבית כאוטי עם משפחה שלא מכילה ואולי אף פוגעת ומזיקה.

    גם בתקופות שלא היה לנו כסף מצאתי דרכים לקבל עזרה ותמיכה כשהייתי זקוקה לה.

    הדבר שהכי עזר לי היה שהמטפלת שלי כיוונה אותי ביצירה ובכתיבה ובהתבוננות ברגעים בחיי כאן ועכשיו לראות גם את חגית הבוגרת וגם את חגית הילדה/הילדותית.

    כך לאט לאט זיהיתי ויכולתי לפרום את הסבך ולעשות הפרדה בין העבר להווה, בין האישה שאני לילדה שבי, בין החלקים הפגועים והחולים שבי לאלה שבריאים ושלמים.

    אם את מאזור המרכז יש קבוצות נהדרות לנשים בהנחיית שושנית לופו גרינברג שטיפלה בי מעמותת 'אמהות ללא אמהות'. מאחר וזו קבוצת תמיכה היא גם בעלות הרבה יותר נמוכה מטיפול פרטני. את יכולה לחפש בגוגל ולהמשיך לשתף כאן באתר.

    חיבוק גדול אוהב. מקווה שלא הארכתי מדי. פשוט חשתי צורך אדיר לכתוב לך את כל שעל לבי. המון אהבה וכוחות!!!

    • חגית, את נהדרת. התרגשתי לקרוא את תגובתך

    • יפעת הרץ הגיב:

      חגית, ריגשת אותי כל כך. מילאת אותי כוחות.
      תודה.

    • אפרת הגיב:

      היום הגעתי דיי מדוכדכת לעבודה ושקראתי את מה שכתבת זה נתן לי כוחות לעבור אתה היום אשמח לקבל פרטים על המטפלת שהייתה לך אולי אוכל לפנות אליה ולגבי הקבוצה לנשים תוכלי לתת לי פרטים לגבי זה?

    • אפרת הגיב:

      היי חגית התקשרתי לשושנית אבל אין לה כרגע קבוצה בשבילי יש לך מושג לגבי קבוצות תמיכה אחרות?

  7. יוכבד הגיב:

    הכי מבינה אותך בעולם, אמא אנונימית.
    החיים קקה. במיוחד לנו הנשים.
    למרות שלא כתבת, יתכן שהזוגיות שלך לא כזו מוצלחת, וגם זה לא עוזר.
    ולא, אל תקחי את האחריות לכך עליך בלבד בשום פנים ואופן! יש שניים שמנווטים את הספינה הזו. בכלל, בד"כ אומרים לאנשים "קחו אחריות!". לך, יש לי רושם, צריך להגיד "קחי קצת פחות אחריות!". סמכי על הכוחות של הילדים, ועל האהבה שלך אליהם. ותזכרי, לא הכל סובב סביבך ולא הכל זה בגללך. ולא על הכל יש לנו שליטה, ובטח ובטח שלא על הכל אנחנו אמורים לשלוט! 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

4 במאי 20140 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

בכל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל אשר מתקרב ובא אני מנסה בכל דרך להנציח בעוד פיסה בעוד מקום ולשתף אנשים שידעו שהיו לי שני אנשים במשפחה, דודי משה זהבי ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים ובן דודתי אורן כמיל ז"ל שנהרג בלבנון .

על בן דודתי {אחיו של אורן )אני לא מספרת כי הוא התאבד, לא בשירותו הצבאי אלא אחרי הרבה זמן, אך העצב של אחיו שנהרג בהחלט קשור להתאבדות. אני מבקרת בשלושה בתי קברות…

מאז שהפכתי למשרה השווה הקשה והמאתגרת ומלאת האהבה אין סופית, כלומר מאז שהפכתי לאמא לכל החיים, אני חווה זאת אחרת. אני מבינה כל פעם מחדש שלמשה ואורן לא יהיו ילדים לא. איזה קושי עצום. סבתי וסבי נפטרו אך דודי ודודתי אנשים חזקים ששורדים את החיים . קושי רב עם חור בלב עצום. לאבד שני בנים. תהום פתוחה שלא נסגרת.

לבד במלכודת ההנקה

מאת : אמא מניקה

6 ביולי 201210 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

איך הגעתי למצב הזה? כל כך קשה לי, כל כך חסרת אונים…

בסך הכול כשאני מסתכלת אחורה, אין שום דבר שיכולתי או רציתי לעשות אחרת.

אז למה הגעתי למקום כל כך נוראי?

כבר כמה שבועות שההנקה לא טובה לי.

היא השתנתה. היא תוקפנית יותר, תובענית יותר, ורוצה פתאום לינוק המון, ובכוח.

רציתן גברים מעורבים בהורות, אך המהפכה לא הושלמה

מאת : אבא בתול

6 במרץ 201126 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

"נולדה לך בת, תהיה מאושר, מה זה כל המירמור הזה?!" ניסר בראשי הקול. ניסיתי להקשיב לו ולעטות על פני הבעה אווילית של שמחה, אולם עד מהרה הרגשתי מזויף. "כן, נולדה לי בת, אנחנו משפחה. אבל מעולם לא הרגשתי כל כך בודד". פחדתי מהמחשבות שהחלו לעלות בראשי, "אולי משהו בי לא בסדר? אולי אני זקוק לטיפול?"

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם