ועכשיו לכתוב

מאת : הדר צפריר-ריגר

11 באפריל 2013 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?

 

ועכשיו לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לא להפסיק לכתוב
ולהבין שאני נחנקת
שהדמעות לא מספיקות כדי לכסות על האבנים שבבטן
כל המילים שלי רוצות לירוק החוצה את כל החיים שלי.
יש לי תחושה שככה שנים יכולות לחלוף בלעדיי, בלי זה, בלי הכרה.
אני עכשיו נלפתת,
הכביסה הכלים הרצפה
אני עכשיו.

במקום לכתוב אני אוכלת ורעב עקשן, טירופי, מתנפל .
אני שוקעת במלמולי המסך, חושבת ללא הרף על מה יכול היה להיות.
מטילה עצמי בכוח לתוך אהבתן הרכה של הכלבה והילדה, כאילו רק שם אני מסוגלת להימצא.
מאפשרת לעצמי להישמט מן הסדקים.

במקום לכתוב אני מכינה עוגת ענבים.
הילדה ישנה, אני מנסה לכתוב ובמקום לחדור פנימה אני כותבת על עוגת ענבים.
במקום לפרוט את נימי נשמתי , אני מתיישבת מול הטלוויזיה עם קערת קורנפלקס.
איפה אני יכולה להתחיל? והגוף שלי עוד שזור בגוף שלה, עדיין אני לא מסוגלת לפתוח משהו בפני עצמו. בפני עצמי.

במקום לכתוב אני מנקה. עומדת ושוטפת ידיים. שוטפת ידיים. שוטפת ידיים. המים שיורדים אל הכיור שקופים, אבל אני עכורה.
עדיין לא מעבדת את חלקיקי האושר, הטירוף, אי הוודאות.
אני נעה ונדה על לוחות טקטוניים נרגשים, רגע מתייצבת ומנשקת לראשה האפרוחי,
רגע מאבדת אחיזה ומתייפחת.

זר לא יבין זאת. אין בי כבר מקום לשתיקת כל כך הרבה מילים.

 

הדר צפריר-ריגר היא משוררת ואימא לתינוקת נפלאה בת שנה וארבעה חודשים

 

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

דרך הכתיבה/ לימור לוי אוסמי

ועכשיו לכתוב/ הדר צפריר ריגר

מה אפשר לעשות כשהצרכים של הילד מתנגשים עם הצרכים שלך? / ליטל גרין

ואיפה אני בתוך האמהות? / ליטל גרין

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יום עיון 'הפוליטיקה של הפריון': דיון בהמלצות ועדת מור-יוסף

מאת : לימור לוי אוסמי

13 בפברואר 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, קוראות לשינוי

יום עיון

הפוליטיקה של הפריון: דיון בהמלצות ועדת מור-יוסף

הריון ראשון – למה לא סיפרו לי ?

מאת : הריונית

3 באוקטובר 20128 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

חודש שישי להריון. אני פוחדת. עצובה. תחושות רבות ממלאות אותי, ובעיקר מנסה לעכל את כל זה. איך תמיד ראיתי את עצמי כאישה אחרת, אחת שזוהרת ופורחת בהריון, שמדברת עם העובר שלה, מקריאה לו סיפורים ומשמיעה לו צלילים. אחת שעושה הכל כדי שיהיה קשר ושיהיה לנו נעים בתקופה הזו. בתקופה הקסומה הזו. איך לא סיפרו לי שהקסם הזה מביא איתו גם כלכך הרבה פחדים? מחשבות. חששות. לחצים. וחוסר שקט.

ואני כבר מרגישה שאני "אימא רעה". אני יודעת שזה לא בדיוק ככה, אבל חלק בתוכי מרגיש כך. אימא לחוצה, לא שקטה, איך אני לא נינוחה והרמונית ורגועה? כמו בכל התמונות שראיתי ודמיינתי.

אני אישה ירוקה עם עיני רקון בחודש שמיני…

מאת : אמא של שירה

27 בנובמבר 20100 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

נמאס לי מכל דבר: מאנשים שאומרים שאני יפה ואני נראית כמו רקון (דביבון ) עם שני פנסים שחורים מסביב לעיניים שפעם היו יפות, מהשבדיות שנראות יפה כל כך בהריון כאילו שהריון הוא עוד המצאה שבדית – שלא לדבר כמה נהדר הן נראות אחרי הלידה…כואב הלב! אני ירוקה מקנאה…

אני אישה ירוקה עם עיני רקון בחודש שמיני…

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)