מה הקשר בין חנות בגדים, שומנים ונשים אחרי לידה ? (ולא מה שאת חושבת)

מאת : לימור לוי אוסמי

15 באפריל 2013 | 16 תגובות

מתוך אחרי לידה, גוף ומשקל, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קוראות לשינוי

 אתמול קניתי מכנסיים ב'אריטסו שמט'.
אולי זה יישמע בנאלי, לא מעניין ואפילו משעמם, אבל בשבילי זה היה צעד מאוד משמעותי כי בשנתיים האחרונות העליתי המון במשקל, כ 10 ק"ג ( ה"כ" זה כי בשלב מסוים כבר הפסקתי להישקל..). אפשר להגיד שזאת הייתה עלייה מודעת במשקל, חלק מתהליך פנימי חיובי, כזה שאיפשר לי להתרחב מבפנים ולהגדיר מחדש את מה שמתאים לי ומה שלא. תהליך שאיפשר לי לשים סימני שאלה לגבי למה אני אוכלת כמו שאני אוכלת, למה אני בוחרת את סוג הספורט שאני עושה, למה אני מתלבשת כפי שאני מתלבשת.

היו שם שאלות בלי תשובות, ובאין תשובות.. יש וואקום. לספורט המסודר ולאכילה המסודרת לא היה תחליף שהתאים ל'אני המתרחבת מבפנים' והתחלתי לבדוק גבולות- האם  אוהב את עצמי במשקל גבוה יותר? האם אעריך את עצמי? מה יהיה הדימוי העצמי שלי? ובתוך כל השאלות והאין תשובות המשקל עלה.

בתוך תהליך ההתרחבות, שמתי לב שבעצם בכל משקל שהייתי לא אהבתי את הגוף שלי. מגיל מסוים רציתי להיות רזה יותר, חטובה יותר, התביישתי ללכת לים וכשהסתכלתי בתמונות של עצמי לא אהבתי את מה שאני רואה שם. אז בעצם, מה משנה המשקל אם גם ככה אני לא אוהבת את הגוף? התחושה הפנימית היא אותה תחושה.. הגוף שלי לא מספיק טוב כפי שהוא. לא אהבתי את הגוף בעבר ולא אוהבת בהווה. לא אוהבת. בכל משקל. משקל נמוך יותר לא גרם לי אף פעם לאהבה גדולה יותר אל הגוף או אפילו לשביעות רצון ממנו.

ואז הגיע הריון ועוד עלייה במשקל. הגוף כבר התחיל להיות מאוד כבד ולא נעים. מכביד.

והגיעה התקופה שאחרי הלידה. ילדתי, ושבעה חודשים לאחריה אני עדיין עם בטן של הריון, כזאת שבקלות אומרים עליה 'מזל טוב' אם לא מכירים אותי. כל הבגדים שבבית כבר קטנים עליי או לוחצים או סתם נראים רע או… שרוואלים. ואני לא כזאת מתה על שרוואלים… ולקנות בגדים בחנויות שהייתי רגילה לקנות בהם, זאת ממש משימה בלתי אפשרית עד מדכאת בעליל. גם ככה אני שונאת לקנות בגדים ואין לי סבלנות לכך, גם ככה אני עייפה עכשיו מלילות הפכפכים, אז אני צריכה גם לשוטט בחנויות ולפגוש עוד זוג מכנסיים שלא עולות לי על הירכיים או לוחצות על הבטן המשתפלת?

תוך כדי ההדרה שלי את עצמי מהקניונים בגלל תסכול מתמשך, שמתי לב שזה מפריע לי. מפריע לי להיראות מוזנחת, וזה כבר לא בגלל איך שזה נראה כלפי חוץ, ולא בגלל שאני חוששת שלא יאהבו אותי או לא יעריכו אותי או מחשש של איך יסתכלו עליי. אני שמחה שכבר לא איכפת לי הנושא הזה. אני נראית כל כך רע, והולכת עם טרניניגים לכל מקום ובאמת מצפצפת על כולם. אבל לי איכפת. אני שמה לב שכשאני מתלבשת טוב יותר, זה משפיע על מצב הרוח שלי, זה מרומם לי את הנפש, זה נותן לי אנרגיות שאני אוהבת שיש בתוכי.

אז יצא שכבר כמה שבועות אני אומרת לעצמי שאני חייבת, פשוט חייבת לקנות בגדים, אבל לא עושה עם זה כלום, כי יודעת שבחנויות שאותן אני מכירה אין סיכוי שאמצא, ובעיון בקטלוגים של החנויות למידות גדולות שהכרתי לא התחברתי לבגדים שם. ובתוך כל הדבר הזה, פגשתי שלשום קרובת משפחה שקצת יותר גדולה ממני במשקל ולבשה ג'ינס מקסים ומיד שאלתי אותה מהיכן היא קנתה. "מאריסטו שמט", היא ענתה. וואללה ?? בחיים לא נכנסתי לשם..

יום למחרת קפצתי מיד לקניון, מזל שרועי היה בבית, כך שהיה לי באמת זמן לעצמי למדוד בגדים בסבלנות. ומצאתי !! איזה הבדל זה ללכת לחנות שבה המעצבים באמת מבינים את הגוף המלא יותר ותופרים עבורו. פשוט מורגש שסגנון המכנס אחר (לא, לא, אין שם גזרה נמוכה..) וסוף סוף אפשר להרגיש נורמלית ! ללבוש מכנסיים שמתאימות לי כפי שאני כרגע, בלי להתנצל, בלי להתבאס ואפילו לאפשר לעצמי לבחור מכנס שאני אוהבת ולא לקחת את מה שרק עולה, רק בגלל שהוא עולה עליי.

עשה לי כל כך טוב לקנות מכנסיים ! הרגשתי שאני יכולה להיות קצת יותר מטופחת, הרגשתי תקווה שאוכל לרדת במשקל בכיף ולא להתבאס כל הדרך עד לשם, שאוכל להרגיש טוב עם הגוף כפי שהוא עכשיו, כמה שזה קשה לי ומאתגר אותי המסע הזה.

ואז היכתה בי ההבנה.

מעניין איך הייתי מרגישה אם המציאות הייתה מותאמת לצרכים שלי. אם מלכתחילה היו אינספור חנויות שבדיוק מבינות את הגוף שלי ורק קוראות  לי לבוא, ליהנות מחוויית הקנייה ולבחור את הדגם שהכי הכי מוצא חן בעיניי מבלי להתפשר.

הרי מה שקורה עכשיו הוא שמציאות הבגדים מותאמת לרזות.

רזות- IN

מלאות- OUT

כך שמי שנמצאת מידה 42 ומעלה מתבאסת על עצמה, ובצדק. כל מפגש שלה עם המציאות שאינה מותאמת לצרכים שלה, מובילה אותה לתחושה של דיכוי, סלידה עצמית, תחושות קשות של אשמה, אי שביעות רצון ותחושה מתמדת של תקווה להיות מישהי אחרת- טובה יותר, רזה יותר, מתאימה יותר, מישהי שהמכנסיים, לעזאזל, מתאימות לה.

זה מה שקורה לנו, לכולנו, כשהמציאות פשוט מותאמת רק לחלק של האוכלוסייה, אל החלק 'האידיאלי' של האוכלוסייה ובוחרת להתעלם ולהפוך למוקצות את מי שלא נכנסת לקטגוריה הצרה והמצומצמת של האידיאל.

ואתן יודעות מה, זה לא מתאים לי, כי בא לי לעוף על עצמי, איך שאני, כמו שאני, באיזו שמידה שאני. בא לי שיהיה לי מבחר חנויות לנשים מהממות כמותי שרוצות להרגיש מטופחות ויפות ולאהוב את עצמם כפי שהן, בלי להרגיש חרא כל פעם שהן פוגשות מכנסיים.

בא לי שתהיה מחשבה מאחורי הבגדים ולא סטנדרט שלעולם לא אתאים לו וארגיש רע עם עצמי שאני לא מתאימה אליו. לא מתאים לי מבחינת האידיאולוגיה שלי.

לא בא לי הצטמצם לקטגוריה רק בגלל שזאת הקטגוריה המובילה עכשיו. אם ארצה להיות שם, אני אהיה כי ככה בא לי. וכל עוד שאני כפי שאני, אני רוצה לאפשר לעצמי לאהוב את עצמי, כי רק ככה טוב לי לחיות.

ואני חושבת עלינו כאמהות, בפרט אחרי לידה, על כמה אנחנו מצטמצמות לקטגוריות חברתיות ומרגישות רע עם עצמנו, לפעמים בלי שנשים לב. על מה אנחנו מרגישות רע, לעזאזל? על זה שלא נשמנו מספיק רגוע בלידה? על זה שלא התאהבנו בתינוק? על זה שבא לנו למסור אותו לפעמים ולעוף לאיים הקריביים? (רצון הכי בסיסי, לא ?)

אני עפה לי ומפנטזת על ה'חנויות' שהיו יכולות להיות לנו, כאמהות, בהן היו מחבקים אותנו ונותנים לנו 'מכנסיים' בדיוק לפי המידה שלנו- לזאת שעובדת מחוץ לבית ולזאת שעובדת בתוך הבית, לזאת שמתקתקת ולזאת שמבולבלת, לזאת שיש לה 8 ילדים ולזאת שיש ל ילד אחד. אני מדמיינת את כל החיבוקים לאמהות, את המחמאות שהן תקבלנה ב'חנות' רק בגלל שהן כמו שהן כפי שהן, בלי כל רצון לשנות אותן, להתאים אותן למשהו או לגרום להן רע על מה שהן כרגע.

אני חושבת כמה טוב  זה יכול לעשות לנו אם במקום להתבאס על עוד 'חנות' שבה ה'מכנסיים' יושבות לנו גרוע ולהסיק מזה שאנחנו 'שמנות מדיי' (= אמא רעה מדיי..), נמצא 'חנות' או קבוצה של אמהות שאוהבות אותנו ממש כמו שאנחנו ואפילו מעריצות אותנו (!), כן, מעריצות אותנו על הבחירות הייחודיות והלא קונבנציונאליות שלנו, על אורך החיים המיוחד שלנו ולא ייתנו להרגיש רע למי שהיא קצת אחרת, להיפך.

אנחנו רק צריכות למצוא את ה'חנות' הזאת, אבל לפעמים (לעזאזל..) היא פשוט עדיין לא הוקמה. והכי מעצבן זה שלפעמים, כשהחנות הזאת לא נמצאת בגלל תרבות, מקום או זמן, אז אנחנו בטוחות שה'משקל' שלנו (=ההתנהגות או הרגש שיש בנו) הוא לא טוב או לא צריך להיות כאן. אבל- זה באמת לא אומר! זה רק אומר שככה האידיאל עכשיו, אלו סך הכל ה'חנויות' שיש עכשיו, ה'חנויות' המאוד מצומצמות שיש עכשיו לקטגוריה מאוד מסוימת, שנחשבת כרגע לאידיאלית, ותוחלפנה באידיאל אחר בדור הבא.

אז עד שתיפתחנה עוד 'חנויות' ועד שישתנה האידיאל האימהי, אפשר לדמיין שאנחנו מוקפות, פשוט מוקפות, ב'חנויות' למגוון מידות, צבעים ואפשרויות שרק רוצות שנאהב את עצמנו ממש כפי שאנחנו כרגע.

לחיי המכנסיים שבאות לנו בול !

לבלוג שלי

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. חיה, נושמת ומתפתחת בתחום האמהוּת אחרי לידה בהיבט האישי, חברתי ומגדרי.

אולי יעניין אותך לקרוא:

לחיות לפי הנורמה/ לימור לוי אוסמי

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים / לימור לוי אוסמי

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

16 תגובות ל- “מה הקשר בין חנות בגדים, שומנים ונשים אחרי לידה ? (ולא מה שאת חושבת)”

  1. הילה פיאלקוב הגיב:

    בשמחה אהובה, אני לשרותך במלא מובן המילה, אני חושבת שמה שאת עושה חשוב מאין כמוהו ואשמח לעזור בכל דרך, בנתיים אני מפיצה את משנתך לכל אישה עם אזניים ולומדת ממך המון בעצמי

  2. מיכי הגיב:

    וואו וואו, איך את קולעת בול, מסבירה לי היטב את תחושותיי פעם אחר פעם,
    אני כל כך שמחה שיש לי העונג להכיר אותך ולקרוא אותך
    תודה!
    רצה לאריסטו שמט… 🙂

  3. רחלי הגיב:

    כתבת מקסים, וכל כך נכון. גם במישור המטאפורי של האמהות וגם במישור הארצי של הביגוד 🙂

  4. נוית הגיב:

    ממש הזדהתי איתך בכל מילה. בדיוק היום לפני חודשים (פתאום אני קולטת שזה כמו הריון….) הייתי עם 17 קילו יותר והגעתי למצב שהתחלתי להכנס לחנויות של בגדי הריון, של מעצבת ככה שמצאתי באמת בגדים מחמיאים. באותה סיטואציה חשבתי שאני נראת בסדר, אבל היום בדיעבד כשאני מסתכלת על התמונות הבודדות שיש לי מאותה תקופה אני יכולה להבין מדוע שאלו אותי אם אני בהריון.

  5. אחת גדולה במיוחד... הגיב:

    תקני ברשת…
    ואז לא צריך חנויות מיוחדות למידות גדולות.
    בארה"ב גם בוולמרט וטרגט יש מידות גדולות ושם גם מידה 50 היא לא מידה גדולה במיוחד אלא רק גדולה ויש עוד הרבה גדולות ממנה.
    הבעיה היא בארץ ובמבחר בארץ.
    מרגע שמגלים את נפלאות ההזמנה ברשת עולם חדש של בגדים יפתח בפנייך ואפילו תגלי שמה שבארץ גם בחנויות למידות גדולות הוא מידה גדולה באופן קיצוני שם זו מידה איפושהו באמצע של סקלת המידות.

  6. רויטל אפלבוים הגיב:

    מקסים וקולע!

  7. הילה גלסר הגיב:

    כתבת רגיש ומדוייק בדיוק כמוך …
    אני מרגישה כבר זמן מה שכל המהות שלי היא אינה מתיישבת עם הקול המקובל .בגוף ,בבגדים באייך שאני מגדלת את עדן ובר את עצמי וגם בזוגיות הבנתי שאני הילה אני אפילו לא הגדיר את עצמי אחרת כי לא בא לי להיות אחרת מאוד מזדהה עם לעוף על עצמי לא להצטמצם ולמצוא את הייחודיות שלי בכל רגע ובכל מקום….
    איזה כייף לקנות בגדים שיושבים שמכבדים אותנו ….
    אריסטו שמט הם מעולים ותמיד מצאתי רק שם בגדים לפניי ואחריי וביין הלידות….
    הכתיבה שלך מובהקת בתחושה שאנחנו מוכרחות להתעקש על הכבוד שלנו כלפיי עצמנו וההבנה העמוקה שההתרחקות מהגוף ומהיחודיות שלנו ולא משנה כמה ניקח אחריות ,קשורה לאינסוף המניפולציות החיצוניות שעושים עלינו וקשה מאוד להתנקות מהם.
    עדן ביתי שאלה אותי אמא אייך שיחקת ההצגת ילדים נסיכה אם את עם תלתלים…
    והייתי צריכה שטוח בפניה את מושגי היופי הרחבים שאנחנו מחויבות לו
    והיא הילדה שליה עם אמא מלכה עם תלתלים באמת לא הבינה כי על משהיא רואה ולא משנה כמה בבית היא יודעת על מושגי יופי אחרים רואה נסיכות עם שיער חלק…
    אז העבודה חייבת להתרחב עוד ועוד ועוד כמו שאת עושה
    חיבוק יקרה!

  8. אמא ברשת הגיב:

    לימור, כתבת מקסים!!
    אני יכולה להגיד שאחרי שמצאתי ליד הבית , לגמרי במקרה, שתי חנויות לטעמי, שלא נועדו לרזות רזות ולא לנערות בנות 16 , אלא לנשים, עם גוף של נשים, כל חווית הקניה שלי השתנתה , לא עוד כיתות רגלים מתסכל בקניונים, אלא קניה נעימה במקום שבו אני צריכה להתלבט מה לקחת.
    אולי אנחנו (את) צריכות ליצור מדור המלצות לעסקים שמחבקים אימהות ונשים בכלל ובתוך זה גם חנויות בגדים.
    אשלח לך בפרטי כמה קטעים יפים על הנושא, אם תרצי לפרסם 🙂
    עדי.

  9. תמר קלר הגיב:

    "אחותי" בום עליך:-)
    משמע = שיחקת אותה בגדול עם הקניה ועם הפוסט. העלית לי חיוך ענקי
    :-)))))

  10. חזק ביותר!!
    את יודעת, את רק צריכה להכריז על החנות הזו. הרי לקוחות יש למכביר.
    בכל מקרה את יכולה לצוות אותי לכל פרויקט עתידי בנושא.
    נ.ב
    למה דווקא מכנסיים?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זוגיות אחרי לידה

מאת : אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

31 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

חשוב לזכור שהתחלות הן קשות אבל התחלות הן רק בהתחלה ואח"כ לומדים להתמודד טוב יותר עם המציאות החדשה ומתארגנים מחדש ומתפנים להינות מהדברים המדהימים שמביא איתו תינוק לתוך המשפחה.

ואם בכל זאת נתקעתם בתוך המערבולת, וקשה להשתחרר לבד מהקשיים או מהמשבר, זו לא בושה לפנות לעזרה. ללכת לטיפול זוגי ולהיעזר בו כדי לבנות תקשורת טובה יותר, מכילה יותר, מקבלת ותומכת ולצאת שוב לדרך משותפת.

פשוט שפה אחרת

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מאוד מוצאת חן בעיניי המחאה הזאת.

מעבר לעניין המאבק לצדק חברתי, אני מאוד אוהבת את הדרך האחרת, השפה האחרת שבה היא מתנהלת.

אני מרגישה שבחיי היום אנחנו כל כך רגילות לשפה מסוימת, שחייבת להודות שלא שמתי לב לשלטון שלה, עד לא מזמן. אני מרגישה השפה השלטת, ה'נחשבת', המוערכת יותר בחברה היא השפה ה"יודעת".

אצלי הכל בסדר…

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

26 באוקטובר 20125 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אצלי הכל בסדר…

כך שרה ג'וזי קץ בשירה, וגם אני אומרת שאצלי הכל בסדר, סביבה נחמדה …

אך האמת שפתאום לפתע עברתי הרבה שינויים, מעבר הדירה לעיר אחרת, הקטנה בגן חדש ומקום עבודתי שעזבתי אחרי 5 שנים.

ועכשיו שוב הכל חדש, מפצירה בי לא להישבר, לאסוף את כוחותיי יחד ולאחד אותם לאנרגיות חיוביות ומחשבות ורודות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם