דיכאון זה לא רגש.

מאת : לימור לוי אוסמי

19 במאי 2013 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

 

כתבתי את זה השבוע בדף הפייסבוק ומשתפת גם כאן:

דיכאון זה לא רגש.

השבוע שמתי לב שיש משהו באמירה "אני בדיכאון" או "עברו עליי ימים דכאוניים" וכד', שכמו סותמת את התחושה שמסתתרת מאחורי ה'דיכאון' שאנחנו מרגישות.

דיכאון הוא איבחון שנועד לעזור לאנשי מקצוע לטפל, הוא לא תחושה.

כאשר אנחנו משתמשות במילה 'דיכאון' לתיאור של תחושה, אנחנו בעצם לא מאפשרות ביטוי, הכרה או תשומת לב, לתחושה שמאחורי הכותרת 'דיכאון' ובכך כמו חוסמות את האפשרות ליצור תנועה אשר מתרחשת כאשר אנחנו מכירות בתחושה שקיימת בתוכנו ומבטאות אותה במרחב המתאים.

אז, בפעם הבאה שאנחנו מרגישות שאנחנו בדיכאון, אפשר להמשיך ולשאול- אז, מה אנחנו מרגישות בעצם? אולי תעלה שם אכזבה, כעס, רצון להתנתק, צורך בהתכנסות, עצבות, עייפות או משהו אחר. זאת התחושה שמאחורי הדיכאון.

אם יוצא לכן להכיר בתחושה שמאחורי ה'דיכאון', אשמח לשמוע איך זה הרגיש.

לימור

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: ימי התום

מאת : ליטל אוהב ציון

2 בדצמבר 20107 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כמה שנים קדימה, כל אחת בקצב שלה, פוגשת את הקן שלה, האמיתי – לא זה מגיל ארבע. הם כבר יוצאים יחד כמה חודשים, חלקם כבר גרים יחד והבחורות חוזרות לחלומות על חתונה…

כחצי שנה – שנה אחרי החתונה מתחילים להירקם להם חלומות על הריון, אז כבר זורקים לפח את כל אותם אמצעי מניעה שלא העזנו לזוז בלעדיהם בעבר ומתחילים במצוות פרו ורבו…

עילאי בן שנה (כמעט)

מאת : ענבר בן הרוש

14 באוקטובר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

ני שוכבת לי בשקט במיטה בשעה נדירה של לבד. כשהקטנטן שלי במעון ובעלי בעבודה, שוכבת וחושבת על השנה החולפת בחיי, שנת ההורות שלי.

כמה שינויים עברנו כמשפחה, כמה הסתגלות ספגנו, כמה פעמים היינו על סף התמוטטות עצבים מחוסר בשינה, מחסר בעזרה, מבכי התינוק ועוד סיבות שונות. וכמה רגעי אושר וסיפוק נתן לי הבן הבכור שלי. כמה רגעים שתפסתי את עצמי מלצרוח מחוסר אונים של קושי להבין אותו, וכמה פעמים שלא הצלחתי לעצור. כמה רגעים של אושר טהור, כשהבן שלי זוחל אליי בבוקר במיטה ומעיר אותי בליטופים ובנשיקות. אין אושר גדול מזה!

חופשי זה לגמרי לבד

מאת : ליטל אוהב ציון

29 באוגוסט 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

אז הנה הוא הגיע, אחד התאריכים היותר האהובים עליי בשנה, האחד בספטמבר !

במחשבה שנייה, הניסוח לא מדויק.

זה לא שהוא הגיע, אלא שאני הצלחתי להגיע אליו….

אמנם הגעתי באפיסת כוחות, זוחלת על גחוני, סופרת את הדקות, מרוטת שיער ראשי ומלאת שערות רגליי, כי למי בכלל יש זמן לשעווה…אבל הצלחתי !

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם