הדרך לאמהות שלי….

מאת : קרן פתאל-ינאי

25 ביוני 2013 | 3 תגובות

מתוך הריון

לפני חמש שנים, בדיוק, אני ובן זוגי נכנסו תחת חופה קידושין ואהבה.

במהלך שנות החברות שלנו, רחמי התחיל לדבר מכאובים…

וכאישה שמקשיבה לגופה ולכאביה (וכאחת שמגיעה מתחום פסיכותרפיה גופנית) החלטתי ללכת לרופא הנשים שלי לברר את פשר העניין. כל חודש בזמן המחזור מאז שאני נערה, יש לי כאבים חזקים, שלעיתים תכופות מאד נאלצת לקחת משככי כאבים על מנת שלא ארגיש את הכאב ואוכל לתפקד.

וכיאה לרופא נשים, מתחילים באולטרסאונד, ובדיקות דם.

באולטרסאונד רואים צ'יסטות יפות וקטנות, אבל לא מתרגשים. הוא שולח אותי לבדיקת דם שנקראת 125-CA.

וכמו כל אישה, אני שואלת, מה זו הבדיקת דם הזו? ותגובתו המקסימה, אל תתרגשי בנתיים, לכי להיבדק ותחזרי אליי עם התוצאות.

חוזרת… והרופא המקסים אומר לי, כנראה שיש לך "אנדומטריוזיס".

"אנדומטריוזיס: היא מחלה גינקולוגית, אשר בה ניתן למצוא תאי רירית רחם (אנדומטריום) מחוץ לרחם, באזורים שונים בגוף. האזורים הנפוצים ביותר בהם ניתן למצוא את רירית הרחם הם איברי הרבייה והאגן. כמו כן ניתן לעתים למצוא נגעי רירית רחם באיברים הקרובים לאברי הרבייה, כגון: שלפוחית השתן, הרקטום והמעיים ובמקרים נדירים מאוד אף בריאות או במוח". (ויקפדיה)

מכאן ועד היותי אמא הדרך ארוכה כאובה עצובה מעצבנת מייאשת מכעיסה מבודדת ומתהפכת למעצימה מרגשת מלטפת מכילה אוהבת משמחת ומאושרת.

נשלחתי למחלקה בתל השומר אשר מתמחה במחלה הזו, לא הסכמתי לקבל את הבשורה הראשונה שאני צריכה לעבור ניתוח בכדי לנקות את הציסטות ומה שעוד יש שם….

נלחמתי בהחלטה הזו שנתיים.

אחרי החתונה, ניסינו להכנס להריון, ועברנו עוד סידרת בדיקות שהתוצאה הייתה, המחלה החמירה, חצוצרה נסתמן. הציסטות גדלו וחסמו את הרחם ואפילו הגיע למעיים.

בלית ברירה ועם הבנה שכנראה המחלה הפעם קצת יותר חזקה ממני, מסכימה בגופי ובליבי, להיכנס לחדר ניתוח.

הניתוח נערך כמעט חמש שעות. במהלכו הורידו לי חצוצרה אחת שתי צ'יסטות מהשחלות, שמסתבר לאחר מכן שפגעו ונגעו בהן קצת יותר מידי… ועוד מוקדים, שלפוחית השתן וחלק מהמעיים….

יצאתי עייפה אך מאושרת, הנה עכשיו נוכל להיקלט להריון בקלות, אזור נקי לפעולה  🙂

מסתבר שכבר לאחר הניתוח, המנתח אמר לבעלי, עכשיו ישר לטיפולי פוריות…

לא רוצה לא רוצה לא רוצה!!! מנסים לבד!!! האהבה שלנו יכולה לנצח הכל!!!

אז מנסים לבד… ומבינים שוב שכנראה נצטרך עזרה מבחוץ… הזמן עובר וכל קבלת מחזור מסכנת את בריאותי…

מתחילים טיפולים, הזרקות מדדים מעקבים. במהלך התקופה הזו המון חששות תהיות וחפירות נפשיות…

אולי אני לא אמורה להיות אמא? אולי אני לא אהיה אמא מספיק טובה ובגלל זה זה לא קורה… אולי אולי…

לאחר שנתיים של טיפולים, עם בשורות, שכל טיפול שואבים "רק" שתי ביציות. וכנראה שהמחלה מאד פגעה בשחלות, והשחלות שלי לא מניבות ביציות יפות 🙂 ואין ברירה צריך עוד ועוד ועוד טיפולים עד ש"נקלע למטרה". הרופאים לא מעודדים ואפילו להפך.. ומסתבר שכל טיפול מאפשר למחלה להתפתח יותר ויותר.

מחליטה שזהו!!! לא רוצה יותר מזרקים, לא רוצה אולטרסאונד שיבדוק כמה ביציות הרחם שלי הנביטה הפעם, ולקבל את אותה תשובה: "מצטערת שלילי". לא רוצה להיות בהשתוללת של הורמונים. לא רוצה שירדימו אותי ויחפרו לי ביד שעות עד שימצאו וריד.

רוצה את הגוף שלי לעצמי, וגם לבעלי (כי ככה מגיעים ילדים לעולם) 🙂

רוצה את הכוחות שלי בחזרה, את האמונה שמגיע לי להיות בהריון, ללדת, להיות אמא.

רוצה בעזרת אהתבנו ליצור פרי אהבה.

אחרי שנתיים וחצי של טיפולים. נקלטת להריון בעזרת אהבתינו. אחרי תשעה חודשים יולדת את בני.

אחרי עשרה חודשים בהריון שוב, בכוחות אהבתינו, ויולדת את בני השני.

מי היה מאמין ??

אני, גופי, נשמתי, ליבי, רחמי !

תודה לכם, נשמות יקרות ואהובות שלי שבחרתם לבוא לעולמי.

ותודה לך בעלי יקיר ליבי שאתה לצידי תמיד.

תודה על המסע המופלא….

וסליחה לרופאים שהרסתי להם קצת את הסטטיסטיקה.

"כל אשר נברא, בעתו נכחד,

כל שנפרד, ישוב להיות אחד.

סובב סובב העולם, על ציר אהובי…" (שי בן-צור)

קרן פתאל ינאי

אנדומטריוזיס

פסיכותרפיסטית גופנית נשית
מלווה תהליכי פוריות וטיפול בכאבים רגשיים ופיזיים
050-2313660

3 תגובות ל- “הדרך לאמהות שלי….”

  1. דנה ליברמן הגיב:

    קרן יקרה
    מרגש מאוד ותודה על השיתוף שלך.
    כנראה שאין על כוחה של אמונה.
    מאחלת לך בריאות, אושר ונחת מילדייך.
    דנה

  2. ענבל הגיב:

    קרן , התרגשתי מאוד. הייתי במתח עד שהגיע הסוף הטוב.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

העיקר הבריאות | התינוק שלי חולה

מאת : הכי אמיתית

10 באפריל 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, שיהיו בריאים

התינוקי שלי כמעט בן תשעה חודשים ומכל מני מקומות הבנתי שזה הזמן שהוא צריך להתחיל להגיב לשם שלו. אז התחלתי לבדוק את זה וראיתי שהוא לא ממש מגיב. בשלב הזה עוד לא נלחצתי כי גם להתהפך הוא התחיל מאוחר, הוא עדיין לא יושב או זוחל…בקיצור, ממחיש את המשפט" עדיף מאוחר מאשר לעולם לא"….אז לקחתי את זה בסדר, לא מגיב לשם עכשיו, יגיב עוד חודש.

עכשיו אני קצת מתגעגעת לעצמי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

27 ביולי 201115 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הבנתי הבנתי הבנתי , הצרכים שלי כבר 4 וחצי חודשיים ממתינים לי בשקט, מחכים בפינה, לא מרעישים ולא פוצים פה.

הבנתי שעכשיו הכל אחרת, עולם חדש ומופלא בפני המון חששות, המון דאגות, רגעים קטנים של אושר. שמחה גדולה כאשר הקטנטנה הצליחה לעשות קקי לאחר שבוע, פשוט אושר כה גדול למראה חום "נפלא" .

כל החיים משתנים ברגע אחד וכל כך רציתי בכך, כל כך חשקתי בכך, אך עכשיו אני קצת מתגעגעת לעצמי והבטחתי לעצמי לא לשכוח אותי, גם אני כאן.

רק לא ניתוח קיסרי ! אין מי שיעזור לי, מי יטפל בי ?

מאת : אמא ויהי מה

4 באפריל 20116 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

לקראת סוף ההריון אני ובעלי עברנו קורס מזורז של הכנה ללידה בטיפת חלב – ידעתי את כל התנוחות הלידה, כל הנשימות, רק על דבר אמרה לי האחות "על זה עדיף שלא נדבר" – ניתוח קיסרי- "שלא תגיעי לזה" כן, נכון, לא רוצה לדעת, לא אופציה (חבל…).

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)