למה לא אמרו לי ?!

מאת : אילת גורליצקי

10 ביוני 2013 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

הכל התחיל לפני 3.5 שנים.

בשעה טובה ילדתי את בני. והנה, הוא נולד, בריא, מושלם. מושלם? לא, בעיני הוא לא היה התינוק הכי יפה בעולם. יצא קצת מעוך. המיילדת נתנה לי אותו וישר שמתי אותו על הציצי. ככה צריך, לא? שיתחיל לינוק, נעשה bonding.

הו, כמה שרציתי להניק. בחלומי אני אמא אדמה, שמנה, דשנה, מצמידה אל חזי תינוק עגלגל ורוד- לחיים. עד שייצאו לו השיניים אניק אותו.

וכך הנקתי, מהיום הראשון.

כעבור יומיים הפטמות שלי כל כך כאבו, כמו פצע פתוח. מותר להניק ככה? נהיה לי גודש בשדיים, הפכתי לפמלה אנדרסון! השדיים קשים כמו אבנים. אולי נסתמה לי צינורית חלב? מותר להניק ככה?

באינטרנט כתוב לא לחלוב את השד, לא להשפריץ חלב כדי לשחרר את הגודש, כי זה רק יגביר את יצור החלב. אז מה עושים? עלי כרוב? טוב, גיהצתי 2 עלי כרוב ותקעתי בחזיה. לא עזר.

ובני, גוזל קטן, סומא, חלש, אפילו לא מחפש עם פיו אחר הפטמה. אני מגישה לו אותה, מניחה בפיו. והוא יונק, יונק ונרדם. אויש, לא עשה גרעפס. עוד מעט תכאב לו הבטן ויצרח.

מרחתי משחה על הפטמות. המשחה תרפא ותקטין את החיכוך. משחה דביקה, מלכלכת. כל החזיות שלי הוכתמו ממנה.

 

באו אנשים לברך, משפחה, חברים, חברות.

ואני בקושי זזה, תפרים בנרתיק, מדדה, יש לי טחורים, אני מתישבת בקושי. השדיים כואבים. תשתו משהו? יש עוגה.

ואז זה מתחיל: "את יוצאת איתו החוצה?", "נעים בחוץ, תשבי בבית קפה", "הוא יונק כל שעתיים?! אין לך מספיק חלב!".

ואני סמרטוט, לא מחייכת, עיפה כל הזמן, בוכה מכאבים בהנקה, ולא מבינה- הלוא אחותי היתה מניקה את בתה 7 דקות, מחליפה לה חיתול, שמה אותה בעריסה לישון ו מ ש ת ע מ מ ת. לא יודעת מה לעשות עם עצמה בחופשת הלידה.

ככה, יולדות יקרות, מתחיל לו דכאון אחרי לידה; הפער הענקי בין "מה שחשבתי שיהיה" לבין איך שזה במציאות, לטפל בתינוק. התלות המוחלטת שלו בך, סדר היום הרעוע שסובב סביבו, וחוסר השליטה המוחלט שלך- מעכשיו יש בוס חדש בשטח.

ומעבר לציפיות הלא מציאותיות מחווית האימהות, יש גם את הציפיות שלי מעצמי: להמשיך לתפקד בבית- כביסות, בישולים, קניות, נקיון, לשדר "עסקים כרגיל" למשפחה ולחברים, ולהיות האישה הנחשקת שבעלי הכיר והתאהב בה לפני שנהיתה צל אדם עייף, רופס ודואב.

שאלתי את עצמי איך נשים אחרות עושות את זה,הלוא להרבה נשים יש מספר ילדים, והן עובדות במשרה מלאה, ומצליחות בכל האגפים.

 

לצערי, רק כשבני היה בן שנה ו-3 חודשים, ואני כבר בהריון השני שלי, נפל לי האסימון שאני בדיכאון אחרי לידה.

פניתי לפסיכולוגית ותוך 7 מפגשים יצאתי מזה. נכנסתי לפרופורציות, הפסקתי עם כל ה"מה יגידו" ומה אחרים חושבים. עשיתי מה שראיתי לנכון עבורי, לבני ולבעלי.

 

כשהרמתי קצת את הראש מתוך ההתעסקות בעצמי ונפתחתי ודיברתי עם אמהות אחרות, גיליתי שהרבה אמהות עוברות את אותם החוויות והתסכולים.

אז הנה דברים שלא אמרו לי וחשוב לי להגיד:

1. אם לא התאהבת בתינוק בשניה שהוא נולד, זה בסדר. את לא אמא לא טובה.

2. יש תינוקות קטנים שיונקים מעט בכל הנקה ולעיתים תכופות במשך היום. זה לא סימן שאין לך מספיק חלב.

3. הרבה תינוקות סובלים מגזים בשלושת החודשים הראשונים וצורחים 3 שעות ברצף בכל יום בגלל גזים. זה שאת לא מצליחה להרגיע אותו זה לא אומר שאת אמא לא טובה.

4. הרבה אמהות לא מרגישות בנוח להניק במקום ציבורי. עד שתצברי בטחון בהנקה, את לא חייבת להניק באמצע בית-הקפה.

5. יש תינוקות שישנים בלילה עשר שעות ברציפות והם בדרך כלל התינוקות של חברות טובות שלך. התינוק שלי – לא. גם 3 שעות שינה ברצף מידי פעם זה נחמד. בתור התחלה.

6. אם את לא נהנית מההנקה, אל תניקי. דורות שלמים גדלו על חלב פרה ועל תחליפי חלב.

7. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עבור תינוקך הוא לחבק אותו, להחזיק אותו קרוב אליך.

8. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עבורך הוא להקשיב לעצמך. להתחשב גם בצרכים שלך. מותר לך.

ואל תהססי לשתף נשים אחרות ולבקש עזרה.

 

 

עוד אמהות מספרות על ההפתעה בקושי שאחרי הלידה:

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי / אמא ל 3

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן/  אמא של שירה

קשה לי/ שירה דרוקר

רק אל תגידי שקשה/ אמא טרייה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

2 תגובות ל- “למה לא אמרו לי ?!”

  1. בת-אל הגיב:

    כ"כ מזדהה… גם לי לקח המון זמן עד שנפל האסימון, אפשר לומר אסימונים!!! ההנקה שברה אותי ל-1000 רסיסים קטנים ועייפים ועדיין לא ויתרתי לעצמי! אני חושבת שכל אם טרייה צריכה להתחיל בויתור העצמי להניח לעצמך לפעמים מהדרישות המוגזמנות ומהאידיאל הנשגב! ביתי מחר בת שנה… ואני עדיין עובדת ומנסה לצאת מהחור אליו נשאבתי כל יום שחולף מחדיר איתו קרן אור קטנה ושברירית נוספת ואני אוספת אותן לאט לאט אחת אחת… מאחלת לכולנו היכולת להיפתח , להתרחב, לקחת נשימה עמוקה ולהאמין בעצמינו!

  2. Lakshmi הגיב:

    I was really confused, and this answered all my quionests.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שם הציור: "דור ואני בעמק יזרעאל – תחילת אביב 2011"

מאת : ענת רגב

17 ביוני 20113 תגובות

מתוך יצירה נשית

יציאה ראשונה מהבית לטיול בטבע, עם תינוק בן חודש על הידיים. ניסיון להתחבר בחזרה לחיים שבחוץ……

בלבול, דאגה, הצפת רגשות אמהיים, מחשבות והרהורים ללא סוף.

מר יאיר לפיד היקר

מאת : אלסנדרה בן ישי

4 באפריל 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

איך יתכן שלא משנה כמה קשה נעבוד, לעולם לא נוכל לקנות בית מבלי להשתעבד לחובות נוספים לשארית חיינו? איך זה יתכן שהולדת ילדים היא חישוב כלכלי? שכאמא שרוצה להיות עם ילדיה, קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה שגם אתפרנס ממנה בכבוד?

איך זה יתכן שגם כשבעלי עובד חודש שלם בשעות מטורפות, סוף סוף מקבל בונוס גם אז מס הכנסה לוקחים חלק מכובד ולעומת זאת לאלפיון העליון מגלחים חובות אסטרונומיים?

"וזמן לעצמם יש להם" ? על התפרקות הזוגיות

מאת : שירה ריכטר

11 בנובמבר 201112 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

"זמן לעצמם יש להם?" זו שאלה שצריכה להיות על סדר העדיפויות הציבורי מערכתי, אם יש עניין להוריד את רמת הגירושין. אם יש עניין שליותר ילדים יהיו זוג הורים יחד, ולא לחוד.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם