'חופשת הלידה' היא אכן לא חופשה כלל..

מאת : אוסי הורביץ

19 ביולי 2013 | 5 תגובות

אני מאמינה שסמנטיקה היא דבר מאוד חשוב שכן, היא זו שבונה תרבות 

מתוך קוראות לשינוי

                                                                                                ‏

לכבוד ח"כ איתן כבל,

קראתי בהתרגשות את כוונתך להביא לאישור את החוק המשנה אם שם "חופשת הלידה" ל"תקופת לידה".

זה מרגש אותי כי אני אמא לשתי בנות, כמו כן, חברה בקבוצה נפלאה כבר כארבע שנים, קבוצה של נשים המדברות אמהות. אני עצמי כתבתי בלוג בנושא האמהות שלי באתר הנושא את שם הקבוצה medabrotimahut.co.il . לימים קמה גם קבוצה בפייסבוק בשם זה וגם שם מקבלות הנשים אפשרות לדבר עם כל נושא הקשור בנשיות שלהן ובאמהות שלהן ולקבל תמיכה. בנינו לנו שבט נשי תומך.

נושא חופשת הלידה עולה כל פעם מחדש (עם כל הריון חדש), הקושי הנפשי לאחר הלידה לעיתים קשה מנשוא ונשים סובלות מקושי רב לשתף בתחושות שעולות להן באמהות שלהן, שמה אינן אמהות טובות. למעשה מדובר בקושי מובן וברור כי אחרי הכל האישה היא אחרי לידה. עם זאת בחברה בה אנו חיות היום זה לא פשוט לתת לתחושות האלו דרור שכן האישה נדרשת לנהל כל כך הרבה דברים וזאת ללא תמיכה סביבתית מספקת.

קושי נוסף שעולה לא מעט הוא הקושי הפיזי, העייפות הגדולה, לעיתים בעיות בריאותיות שצצות לאחר הלידה.

כמובן, כאבא אתה יודע שלוקח זמן עד שהתינוקות לומדים את העולם אליו הגיעו, ולהכיר היטב את הוריהם ולמעשה אפשר לומר שרק אחרי שלושה חודשים במקרה הטוב ולעיתים ארבע חודשים, מתחילים לישון יותר טוב ולהתרגל לסדר יום. אז האם זו חופשה?

ואז צריך לחזור לעבודה (למי שאין אפשרות להעריך את זמן ההורות הזה).

אני מאמינה שסמנטיקה היא דבר מאוד חשוב שכן, היא זו שבונה תרבות ובתרבות בה אנו  חיים היום, אין יותר שבט, אין יותר תמיכה קרובה ביולדת וההתמודדות עם כל הקשיים שמניתי כאן ועוד שלא נמנו, הם גדולים לעיתים גדולים מדי עבור נשים כאלו ואחרות לשאת אותן לבדן.

לכן אני מברכת את הצעתך שהיא אכן מאפשרת לנשים לחוש נוח יותר ביציאה לתקופת הלידה ולא ברגשי אשם כלפי מקום העבודה. (ורגשי אשם כלפי הנולד שעוזבים אותו כשהוא עדיין בחיתוליו). הצעתך מאפשרת לחברה לראות את התקופה הזו בדיוק כמו שהיא עבודה לא פשוטה ובעיקר התאוששות נפשית ופיזית עבור הנשים.

שימוש נכון ומדויק בשפה, יעשה הבדל גדול עבור הנשים שיוצאות ללדת את ילדיהן ונתקלות במערכת העבודה או במערכות הממשלתיות, הבדל בתחושות, ברגשות ובהתנהגות החברה בכלל אל זמן ההורות הרגיש הזה.

אחרי הכל זמן ההורות הראשונית הזה אינו נעשה בבתי קפה לרוב אלא בעבודה קשה בבית.

תודה ובהצלחה בהעברה החוק.

אוסי הורביץ

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

פרוייקט תמיכה בנשים אחרי לידה/ פז רענן

אמהות צריכות הכלה ותמיכה אחרי לידה?/ לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית / דנה רביב ליברמן, דולה פוסט פרטום

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

5 תגובות ל- “'חופשת הלידה' היא אכן לא חופשה כלל..”

  1. מעין מורי חדד הגיב:

    לפחות חצי שנה לוקח להתאושש מהלידה והסתגלות לחיים החדשים ף, גם במקרה של ילד שני והלאה…..כדאי להאריך את חופשת הלידה בתשלום לחצי שנה ולהאריך את שעה ההנקה לאם עובדת עד שהתינוק מגיע לגיל שלוש

  2. תמר קלר הגיב:

    אוסי יקירה,

    זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו לפני כ- 4 שנים ..וואו כבר 4 שנים.
    אני יודעת שממבט על נראה כי דברים זזים ממש בקצב הצב…אם בכלל.
    ואולם מעבודתי בשטח במהלך השנים בהם אני עוסקת בתחום אני רואה שינויים כאלו ואחרים..שיצרו עבור בנותינו -כך אני מקווה= את השלם.
    חזקי ,אמצי והמשיכי להאמין.וכן..גם אנחנו איתך , את לא לבד בדבריך –
    עכשיו בהחלט יש קבוצה =וכה גדולה כוחותיה של קבוצה.

    נשיקות וחיבוקים חמים.

  3. אוסי הגיב:

    תמרי תודה. לא יאמן אין עבר כל כך הרבה זמן מחד ומאידך כל כך מעט.
    אני חושבת שכל אחת ואחת מאיתנו עושה עבודת קודש ואפשר לומר שיש ניצנים של שינוי.
    יחד נצליח.

  4. מיכל גרי הגיב:

    אוסי יקרה,
    התחברתי אליך מהרגע הראשון שראיתי אותך ולמרות הקושי שהיית בו אפשר היה לזהות את העוצמות שבך, והעוצמות האלה ממשיכות לרגש אותי כל פעם מחדש. אני מסכימה איתך לגמרי שסמנטיקה היא דבר חשוב ולכן אנחנו כל כך צריכות להתעקש עליה, זהו עוד כיוון שממנו יבוא השינוי המיוחל ולכן אני מודה לך על המכתב הזה שהוא רק חלק מהפעילות המבורכת שלך, בזכות נשים אמיצות כמוך יבוא השינוי המיוחל עבור נשים אחרי לידה. נשיקות, מיכל

  5. דבורה ווגנר הגיב:

    מסכימה ותומכת בחום

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

קריסה אימהית

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוקטובר 20132 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, קושי באמהות, רגשות אשם

ביום שישי האחרון הגעתי לקריסה אימהית.

מינון יתר של אמהוּת.

כזה שלא חשבתי שכבר יגיע, כי הרי אני כבר מודעת ודואגת לעצמי וכאלה.. אבל זה הגיע. גם אליי. כמובן שלא בפעם הראשונה.

סתם יום של חול

מאת : חני סער

13 בפברואר 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היא התבוננה במחוג השניות שבשעון הקוקייה הישן שקיבלה מסבתה וחשבה לעצמה: ״יש לי עוד שלושים ושש דקות". בנה התינוק נרדם לפני דקות אחדות, ואינו ישן מאז היוולדו יותר מארבעים דקות ברצף. שקט מתוח ליטף את גופה כמו מתוך שיתוק, בעודה יושבת על ספתה הישנה בסלון, צופה בנדנדה שתלה בעלה רק לפני שבוע בחצר ביתם ובוהה. לא מסוגלת להביא את עצמה לעשות דבר בזמן שנותר, למרות שיש לה המון מה לעשות. ממשיכה להתבונן על המחוגים זזים לעבר הגיליוטינה- השעה עשר ועשרים.