מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית

מאת : לימור לוי אוסמי

23 ביולי 2013 | 8 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית וזה לא בא לי טוב בכלל.

מבינה שזה שלב הכרחי הלא לתת מעצמי, כדי להגיע לאיזון, אבל זה רק במודעות שיש הבנה שזה שלב ותיכף יתאזן. בלב זה לא כיף בכלל.

אני מבינה, עדין לא לגמרי מרגישה, שאחרי שלוש שנים של נתינה ללא תמורה כספית, זה כבר לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. מבינה שזהו, כבר אי אפשר להמשיך ככה יותר, כי אחרת זה פשוט לא יוכל להימשך וחבל. זה יהיה ממש חבל.

ובינתיים, אחרי נתינה קיצונית, אני בסוג של קמצנות קיצונית. מחשבת כמה זה עולה לי (נפשית), מה זה גובה ממני (משפחתית), האם בא לי ומה התחשיב של זה.

ממש לא קל לי במקום הזה. קשה לי מאוד.

מרגישה שאני צריכה להתנתק כדי לחשב מסלול מחדש. להתנתק למקום שייאפשר לי שלא להיות בנתינה ללא תמורה ולא בקמצנות. מקום רחוק שבו לא אצטרך להתמודד עם הדילמה הזאת אם לתת או לא לתת.

אז מתנתקת.

צריכה הפוגה כדי לנשום, להתמלא, להיות בטוב, כדי שאחר כך אוכל להשקיע מחשבה באיך לעשות את זה יותר טוב. איך לשלב בין נתינה לתמורה. איך לשלב בין רצון להשפיע לקבלה.

אני מרגישה שלגמרי אין לי את התשובות כרגע, אבל מרגישה שכבר הזמן להחליט, כי אחרת לא אוכל להמשיך.

אני אפילו שמה לב שאני מתקמצנת על המילים עכשיו :). שגם זה מגיע במין חישוב כזה של- האם להשקיע בלהסביר או לא? ההסבר גובה ממני אנרגיה. אבל אז לא אהיה מובנת.. האם יהיה לי נוח במקום הזה של לא להיות מובנת?

כרגע כן.

ייתכן שהקמצנות משתלטת עליי 🙂

אז נפרדת לתקופה.

בטוחה שניפגש.

בטוב.

לימור

נושאים קשורים :

8 תגובות ל- “מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית”

  1. אוסי הגיב:

    לימורי,
    סוף סוף!!!!!!!!!!
    שחררי.
    כבר מתגעגעת 🙂

  2. עינת דורפן הגיב:

    אני כבר לא זוכרת כמה שנים אנחנו מכירות אינטרנטית אבל אני חייבת להודות שתמיד הייתה בי השאלה, "איך היא עושה את זה?"

    מאיפה היא מביאה את הכוחות והזמן? להקדיש תשומת לב עקבית, להיות תמיד מוכנה ותמיד מכילה(לפחות ממה שאני ראיתי).

    המון פעמים תהיתי עם עצמי ועכשיו אני מבינה שאולי הייתי צריכה לשאול אותך על זה? לשקף לך את התהייה הזאת בדרך כלשהי.

    מצד שני כל דבר יש לו זמן הבשלה והנה הוא הגיע.

    אני מאמינה שכל מה שהשקעת וכל הטוב שפיזרת לעולם יכול וצריך להתמסד בדרך כלשהי שתשרת אותך כדי שתוכלי להמשיך לשרת את קהילת הנשים סביבך.

    יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה, שחררת לעולם את משאלת הלב שלך ואת יוצאת לתהליך פנימי שיש לו השלכות על העולם החיצון ועכשיו אני מאוד סקרנית לדעת לאן תתגלגל העשייה שלך ותמיד ארגיש גאווה גדולה על כך שהייתי שם כדי לראות אותך צומחת מרחוק ומהצד.

    שולחת חיבוק ואהבה

    • מהממת שאת, תודה. מתרגשת.
      "יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה"- אמן אמן אמן אמן

  3. מיכל גולדן הגיב:

    לימור יקרה, תודה על כל הנתינה והמילים החשובות שנמצאות באתר. זה הקסם ברשת גם שאת הולכת למצוא איזון, המילים שלך נשארות כאן וממשיכות את העשייה שלך. בהצלחה.

  4. ג'ודי ברנדס הגיב:

    לימור היקרה,
    אמנם לעולם לא שיתפתי ולא הגבתי על הטקסטים שלך, אך קראתי אותם תמיד בשקיקה. הכתיבה שלך, הכנות שלך והאומץ שלך ראויים להערכה והערצה. עזרת לי ולאימהות אחרות להתחבר לרגשותיהן ומחשבותיהן. אני מקווה שתצברי כוחות חדשים ותמצאי מחדש את המקום הטוב ביותר עבורך כי מגיע לך. בהצלחה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמן אמן שזה לא הריון- העולם השתגע!!

מאת : רינה רונן

20 בספטמבר 201111 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

הרגשתי שהעולם משתגע – אני מחכה לתשובה לבדיקת הריון? השתגעתי? ואני יושבת ומתפללת לאלוהים שחלילה זה לא יהיה הריון?

עשיתי הרבה תטא הילינג בלי להתחשב בטובתי העליונה והגבוהה ביותר- ישר ציוויתי- אלוהים שלא יהיה הריון, רק לא הריון!!!

ביום שבו נולדת

מאת : שירלי יהלום

15 בדצמבר 2012תגובה אחת

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

עם השנים נפערה תהום בינינו. תהום שלא ראיתי או לא רציתי לראות עד בעצם אותו יום משפחה בביה"ס. שבו כל הילדים רצו להורים לחיבוק, ואתה- לא הסכמת. הייתי האמא היחידה שעמדה מיותמת ללא חיבוק מהילד שהיא כל כך אוהבת ולא מבינה למה.

גדלת להיות ילד מקסים חכם ורגיש, שיודע לעמוד על שלך, ולהתעקש על דרכך. וזו כנראה היתה המתנה הגדולה שלך אליי. מתנה שהבנתי רק מהמסע שעברתי. לא איפשרת לי להפוך אותך למי שאני רציתי. למי שאני כיוונתי אותך.

גמילה מהנקה: הצלחתי לגמול מהנקה, וזה לא היה נורא

מאת : שותפה למסע שלו

7 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

ועכשיו הוא מתחיל "גן". מסגרת. אחרי שנה + עם אימא בבית, אני צריכה "למסור" אותו למישהי אחרת שתגדל אותו במקומי, שתראה את כל הדברים החדשים שהוא עושה ואני רוצה לתת לו התחלה רכה ככל שאפשר. בלי להיות תלוי באמא לשעת הצהריים שלו בגן. אז זהו, הוא צריך להירדם בלעדיי ואני זו שצריכה לעשות זאת. לא אבא.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)