שחרור

מאת : אמא אנונימית

22 ביולי 2013 | 0 תגובות

תחזיקו לי אצבעות חזק חזק שאצליח לעמוד במשימה.

מתוך הריון, יומן הריון

כעס, כמה כעס הצטבר בתוכי בשיחה הזו עם בן הזוג ….
"את לא עושה מספיק, לא יוזמת מספיק ….
אני עמוס, לחוץ ממש תיכף קורס".
אל מי הוא מדבר ?

אליי ?

אני, שבחרתי לעצור את הקריירה שלי ולתת לו להגשים חלום ?
אל זו שדואגת "מאתיים " פעם ביום להכניס לו למשרד  – קפה קר, פרי חתוך, ארוחה מזינה.
אל זו שדואגת שהבית והילדים יהיו מתוקתקים ?

אל זו ששמה את "זמן הזוגיות" במגירה כיוון שיש לך מליון דברים יותר חשובים ועומס אדיר כרגע.

לאן נעלמה ההבנה ? אולי בחרת לשחרר אותה בגלל ט"ו באב ?
מנסה להכיל את עוצמת המילים שנאמרו, ובוחרת לשחרר אותן לחופשי ולא להכניס אותן לתוכי.
הרי בתוכי אני נושאת עכשיו חיים חדשים, טהורים זכים – חיים שבחרתי להביא לעולם.

כמה הבטחתי לעצמי שאני לא אהייה – ככה…
שלא אבחר לחיות בהקרבה אין סופית כמו שאמא שלי חיה (ושילמה על – כך בחייה).

שאני אהיה מלאת שמחת חיים ומשוחררת .

שאני אהיה פחות ביקורתית, שיפוטית.

יותר חברתית.

פחות אדרוש ואכעס

ובעיקר פחות – אצפה.

אבל…

אני מוצאת שאני "משכפלת" את עצמי בתוכה ומעבירה את חיי במאין השלמה , יום אחרי יום.

טורחת, מכינה, דואגת , חושבת , מפנקת, מכילה….

מזכירה לעצמי שהייעוד שלי הוא לא לספק "אותם" אלא קודם כל – אותי !
בכל בוקר מחדש עם הנשימה הראשונה של ההתעוררות – "זה" נעלם….

שוב מוצאת את עצמי : מעירה (ולא מאירה), דורשת , מצפה, כועסת, מאוכזבת.

ובעיקר לא מגשימה את עצמי ואת הייעוד שלי !
ויותר מכך "משכנעת את עצמי" שזה רק לזמן מוגבל ….
עוד מעט ישתחרר הלחץ, העומס ותהיי באמת מי שאת רוצה להיות.

וברגע אחד של תובנה (שנמשכת כמעט עשור) מפנימה – אין אף אדם אשם במצבי פרט  – אליי !

כן יקרה שלי, אני כותבת אלייך .
תעצרי – תנשמי עמוק וכדאי שתפנימי  – את נושאת באחריות !

את זו שיכולה רק לבחור ולהחליט – לשחרר.

לשחרר שליטה, צפייה, אכזבה……

את זו שצריכה וחייבת (למען שפיותך ושלוות הנפש שלך) להחזיר לעצמך – אותך!!

את זו שיכולה לצאת, ליצור, ליזום, להיפגש…..

אבל חלף עשור, "כולם " התרגלו לנתינה שלי,  ואוטוט יהיה שוב יצור קטן שתלוי בי בצורה טוטאלית.  אז איך להחזיר לעצמי אותי ?

החשש מהלידה המתקרבת (למרות שזו הרביעית ועשיתי המון עבודת הכנה מקדימה).
הזיכרון שמציף מריבוי ההורמונים שצפים להם מיד אחרי הלידה בשילוב 3 ילדים בחופש הגדול ובעל שעמוס בפרויקט עמוס ולחוץ) ובתוספת של אין אמהות/סבתות (כן אנחנו "יתומים").
גורם לי ללחץ !!!

נזכרת בלידה הקודמת שעוד הספקתי להפשיר בשר בכדי לבשל ליום המחרת , ובלילה "קפצנו" רק לביה"ח לוודא שהכל בסדר – ואופס ילדתי.
מיד כשנכנסתי הביתה מאושרת ומותשת – "בונה" על כוס קפה ביתי וטוב, קידמו את פניי ערימות כביסה אדירות, וריח של בשר שהופשר במקרר "יתר על המידה"…..

ואיפה המשפחה המורחבת ? היא ממש מצומצמת ומסייעת מעט כפי יכולתה (וגם על – כך התודה).

ברגעים אלו שאני כותבת (ונושמת עמוק עמוק), אני שוב מזכירה לעצמי – יש לך אותך !!!
וכדאי שכל המערכת הזו תתפקד את יקרה צריכה לנשום, לשחרר שליטה ולהבין :
שאין "סופר אמא" (גם אם ממש רצית להיות כזו), ואין "סופר אישה"  (ואם הבעל מצפה שיקנה לו אחת כזו ב- סופר הקרוב…).

כל מה שאת צריכה וזקוקה לטפל בו בתקופה הקרובה עד ללידה זו – את.

אז שמתי לי מוסיקה מרגיעה, השארתי מחוץ לדלת את המילים שנאמרו,  המים  במקלחת כבר קוראים לי….
תחזיקו לי אצבעות חזק חזק שאצליח לעמוד במשימה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חוק ההנקה- מתנגדים גם בדיון שהתקיים בכנסת

מאת : לימור לוי אוסמי

10 בינואר 20123 תגובות

מתוך הנקה, קוראות לשינוי

סוף סוף יצא הפרוטוקול של ישיבת ועדת הכלכלה (14 דצמבר 2011) בנוגע לחוק לעידוד הנקה.

כל מי שעוקבת אחר הפרסומים שלי בנושא, יודעת שאני מתנגדת נחרצות לסעיף 5ב' לסעיף החוק, המחייב נשים שבוחרות לא להניק לחתום על טופס המיידע אותן על יתרונות ההנקה.

אמא עולה לכיתה א'

מאת : אושרה לין מזרחי

7 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

לא יודעת איך לאכול את זה, את שנת הלימודים החדשה. וזה לא סתם – הגדולה שלי עולה לכיתה א', והיא עדיין לא בת 6!

הימים הראשונים עברו בהתרגשות ובציפייה ובשמחה. הייתי גאה בה, בקטנה שלי, שנהפכה לגדולה, בבקיאות בשיעורי בית, בהשתלבות ה'חלקה' והמרגשת.. ופתאום היום, היא לא רצתה 'ללכת לבית ספר' והסתבר לי שההשתלבות היא לא כל כך חלקה כמו שחשבתי (קיוויתי ..).

הקושי וההתמודדות עם ההנקה

מאת : אמא אורית

3 באוגוסט 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

אי אפשר להגיד שמההיריון היה ברור לי שאניק, אבל היה ברור לי שאנסה להניק. שמעתי הרבה על כך שלא פשוט להניק ולכן לא רציתי להתחייב לעצמי ובסופו של דבר להתאכזב.

מיד אחרי הלידה לקחו אותנו לחדר שבו האחות המקסימה ניסתה ללמד אותי להניק. לא ממש הצלחתי ורוב החלב שלי לכלך את הפנים של הנסיכה הקסומה שלי. גם אני וגם האחות לא ויתרנו וכנראה שהיא הצליחה לאכול משהו.

במהלך שהותי בבית החולים, הצהרתי על "הנקה בלבד" כדי שגם בלילה יקראו לי להניק ולא יתנו לה בקבוק.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)