לדבר איתי

מאת : שיר

12 בפברואר 2014 | תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

לא, לא הייתי מחוברת לעצמי כל הזמן הזה. ואפילו לא ידעתי את זה. כמה מוזר.

הרי עשיתי כל הזמן עבודה פנימית, הרי אני מודעת למה שקורה, אני רואה, מרגישה, מודעת.

הרי אני מרגישה את החכמה הפנימית וההדרכה שלי כל הזמן, האינטואיציה כל הזמן ממחישה לי בתחושות את נוכחותה, מכוונת ימינה, שמאלה, או לא כלום עכשו.

 

ובכל זאת, מתי בפעם האחרונה דיברתי עם עצמי? מתי ישבתי וכתבתי לי ועניתי לי, שאלתי אותי, והירהרתי לי בנוכחות עצמי? כתיבה. זה היה הרמז הראשון, רמז עבה ומהבהב באדום, כן, ראיתי אבל העברתי.

כשאני לא כותבת או לא מציירת זה אומר. זה אומר שאני לא מחוברת, למרות שאין שום תווית ברורה שמופיעה או כתובת גרפיטי על קיר – "את לא מחוברת, תתחברי", זה לא כזה ברור ובהיר ולכן אפשר פשוט לשוט על גלי ההתעלמות הפתולוגיים, הרי זו הקרקע הראשונה, זה מרגיש כמו בית, נתעלם, נדחיק, במקרה הצורך אם ישאלו, נכחיש.

 

מתי שאלתי אותי, הי, טוב לך? לא? אז בואי נלך למקום אחר אהובה, לאן את רוצה? איך את רוצה שיהיה?

 

לא שאלתי אותי. ולא היה לי טוב. הייתי חלשה ולא היה לי מקום בשבילי, בשביל כולי, בבית שלי.

הרגשתי בודדה לחלוטין בזמן שתפקדתי כשבט שלם עבור הילדה שלי, כי ילדה צריכה שבט שיגדל אותה.

מאיפה שאבתי את זה, לא יודעת, אבל לא יצא לי משהו מפואר מזה, לא משהו שראוי לילדה שלי, לא משהו שראוי לי, לזו שמדברת עם עצמה.

 

והיה גם את הבישול. לא יכולתי להביא נוכחות יצירתית לבישול. לא, שם עמדה דלת פלדה ענקית של טירה, והיא היתה נעולה.

 

שם כן שאלתי, שוב ושוב, למה, למה אני לא מצליחה לפתוח את הדלת הזו.

כששואלים שאלות כאלו, מקבלים תשובה למה לא.

כי הדלת כבדה מידי. כי אמא שלך שנאה לבשל והיא העבירה לך את זה.

הייתי צריכה לשאול שאלה אחרת, איך פותחים את הדלת.

 

יום אחד מצאתי את המפתח. עדיין לא דיברתי עם עצמי ממש, ועם בן זוגי בטח שלא, כי אף פעם לא דיברנו, כי אי אפשר.

וראיתי שבגלל שאני בזוגיות שבה לא מדברים, הפסקתי לדבר איתי.

אולי כדי לא להצטרך להסביר לי, למה אני בוחרת בזה.

כי זו ששם היתה מתבוננת בי באהבה ושואלת בחום, זה מה שאת באמת רוצה ?

 

אבל הייתי כלואה בפחדים, בכובד, בספק עצמי, בכאוס, במה יהיה, איך אסתדר, ובכלל, אנחנו אוהבים אחד את השניה, אז למה להיפרד ?

 

בסוף עשיתי החלטה. מה היה הטריגר ? כנראה שילוב של הרבה חלקיקים.

 

חודשיים מאז שאני גרה עם הילדה שלי במקום משלנו, ואבא שלה גר בבית אחר.

 

הנה, התחלתי לדבר איתי. אני כותבת. אני מרגישה אותי, את כולי או לפחות הרבה יותר מכולי, לא רק את החלשה אלא עוד הרבה חלקים, יש לי מקום לתת להם .

 

אני עדיין מחפשת שבט ונדמה לי שהוא מתחיל להיווצר, חברה ועוד חברה, שבט מאוורר כזה.

חזרתי אליי, והעולם מסתדר שוב.

עוד אמהות כותבות:

אני רוצה ליצור / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

פצפונת / ג'ני גיטלבנד, פסיכותרפיסטית גופנית

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד שבתוכי/ מיכל

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

צילום: מירי אלחדד

תגובה אחת ל- “לדבר איתי”

  1. חגית הגיב:

    יקרה – זה נפלא שאת בקשר עם עצמך. מכירה את הקושי הזה, הניתוק… להתרחק מעצמנו כדי לא לגעת בכאב, במהות, באמת, בחיים. והנה את נוגעת, כותבת, מתקרבת, מרגישה ומרגשת ונוגעת גם בי. חיבוק גדול ומאמינה שהשבט כבר עכשיו נרקם ועוטף אותך בהמון אהבה וקבלה. תמשיכי לכתוב…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כרוניקה של אשמה בעקבות הלידה

מאת : אמא אשמה

6 בפברואר 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

עברו כמעט 3 שנים מאז הלידה של בני הבכור, לידה שלצערי כללה כל סיבוך אפשרי, הייתה ארוכה, מתישה, מפחידה, טראומתית והסתימה בניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה.

בשנים שעברו מאז הפכתי שוב ושוב בראשי את השתלשלות האירועים ובדקתי מה יכולתי לעשות אחרת, מתוך ההבנה שאת שנעשה אין להשיב ומתוך מידה נכבדת של חמלה כלפי עצמי בהקשר של מאורעות אותו היום

בשם אלוהי השחלות.

מאת : לי-את דנקר

15 בינואר 20132 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, רוצות הריון

זאת רק אני או שכמעט כל אישה המתקרבת לגיל שאפשר להתחיל שלא, היא חושבת על אולי עוד כן אחד אחרון ודיי?

משהו מבפנים עוד לא רוצה להזדכות על החיבוק הפנימי עם הרחם. בטח לא כאשר מרגישים שזו עומדת להיות חוויה מסוג אחר.

די דיינו ! – הגדה/אגדה של פסח לאמהות

מאת : ליטל אוהב ציון

12 באפריל 20115 תגובות

מתוך לכל אמא

אילו הוציאנו מהברוך המשפחתי של פסח – דיינו

אילו כל שנה לא היתה מהומה משפחתית סביב ליל הסדר – דיינו

אילו היה סדר מופתי וכל אחד היה יודע מתי תורו להזמין לערב החג – דיינו

אילו כל אחד היה מכין משהו ולא הכל היה נופל עליי – דיינו

אילו היו לי סטים שלמים של צלחות כוסות ומזלגות – דיינו

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם