אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במרץ 2014 | 7 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

אני רוצה להוציא ספר.

אני מפחדת.

אני יודעת שהוא יהיה מהמם.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יגיע לכל אישה בהריון בעולם.

אני מפחדת.

אני רוצה שיקנו אותו, שיאהבו אותו.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יצליח מעל ומעבר למשוער.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יזכה לשבחים, למחמאות, למחיאות כפיים.

אני מפחדת.

אני רוצה להתגבר על הפחדים.

אני מפחדת.

אני רוצה שחלק ממני יהיה בעולם.

אני נושמת.

אני רוצה לפזר טוב ואהבה.

אני מתרווחת.

אני רוצה שמשהו ממני יעבור הלאה.

עולות בי דמעות.

אני רוצה שהדבר ינוע, בקצב שלו.

אני מפחדת.

אני מפחדת שזה יהיה איטי מידיי, שזה לא יצליח, שזה לא יהיה נחשב.

על מי אני מנסה לעשות רושם?

 

 אני רוצה שהוא יתחיל בקטן.

אני רוצה שהוא יהיה אינטימי.

אני רוצה שיעבור מפה לאוזן, מאחת לשנייה, במחתרתיות,

אני רוצה שתהיה התרגשות, ושמחה לקבלו.

אני רוצה שנשים תזהנה את האיכויות שלו.

אני רוצה שהוא יהיה מתנה יקרה לאישה יקרה.

אני רוצה שהוא יינתן באהבה.

אני רוצה שהוא יגדל ויופץ בקצב שלו,

אני רוצה להיות גדולה ולהכיל את הקצב הפרטי שלו,

אני רוצה להיות גדולה ולהכיל אכזבה.

אני רוצה שמשהו ממני יעבור הלאה.

אני רוצה להיות מספיק אמיצה להכיל את כל זה.

 

איך אפשר לרצות שיגיע לכל אישה וגם יהיה מחתרתי?

איך אפשר שיהיה נוגע ואינטימי ויופץ לכל עבר?

אני מרגישה שאני אוחזרת בקצוות,

מרגישה שצריכה להחליט-

צילי או גילי? זאת או זאת?

בעיקר מרגישה כרגע את הפחד.

פחד מאכזבה.

פחד מחוסר היכולת להכיל אכזבה.

פחד מחוסר היכולת להכיל התרסקות.

ואיך אני יכולה לנוע עם הפחד הזה?

 

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.”

  1. חגית הגיב:

    אני מאחלת לך לחבק את הפחד ולאהוב את הספר הנפלא שהולך להיות באמת מהמם!!! בהצלחה ענקית

  2. ענבל הגיב:

    לימור יקרה,
    הפחדים האלה, כל כך מוכרים לי בעשייה שלי, כל כך אנושיים ועם זאת כל כך רוצה להרחיק אותם מעל פני. גם זה אנושי.
    כמו כל הדברים שכתבנו לך בשבילו.
    וזו מהותו של הספר בין היתר, לא? להוות מרחב אנושי מלא ובעל מורכבות לחוויה האנושית ובעלת המורכבות "האמהות".
    אני לא יכולה לנבא מחיאות כפיים ממי שחשובה לך ההכרה שלו . הלוואי בשבילך. בשבילנו. (זו גם שאלה את יודעת, שבחים ממי. כי קהל מסויים כבר יש לך 🙂 )
    אבל חיבוקים בטוח יהיו שם.
    אוהבת
    ענבל פרג

  3. רחל הגיב:

    את יודעת, בשיר על צלי וגילי, כל היופי הוא שבעצם הילדה אומרת – לא צריך לבחור… בעיניי היא כמו צוחקת/לועגת למבוגרים, שמרגישים צורך לבחור בחירות ולהחליט החלטות, כי היא בכלל לא בא לה לבחור והיא אוהבת את שתיהן באופן שווה. מאד מזדהה איתך. אפשר לנוע עם הפחד, הוא מין חבר למסע.

  4. את כותבת בצורה כל כך נוגעת ומעוררת אוהבת אותך מבלי להכיר
    איטהל

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"סימנים של אוכל לפני בדיקת ההריון (הבטא)"- טיפולי הפריון שלי

מאת : רינה רונן

18 באוקטובר 20126 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לרוב מטופלות הפריון, אחד הדברים הכי קשים בטיפול הוא 12 הימים שמחכים עם בטן מלאה (תרתי משמע) לבצע את בדיקת הבטא (בדיקת הריון) ולקוות שהפעם יש הריון.

ב-12 יום האלו אין מעקבים, אין זריקות, יש קיר טיפוס, אכילת ציפורניים ומריטת שיער (של הראש).

ההריון יגיע, גם אם לא תרגעי | טיפולי פוריות

מאת : גלית שושן

2 ביוני 20116 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, מקצועניות מדברות, רוצות הריון

עכשיו זה מוכח מחקרית, ואתן מוזמנות להפיץ את הבשורה ולשאת את הדגל: לא הכל בראש !!

מצוקה רגשית אינה משפיעה לרעה על סיכויי ההצלחה של טיפולי פוריות.

זוגיות בחדר הלידה

מאת : אפרת דבוש נאור

20 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

באופן אישי, אני מרגישה כי נוכחות גברית בחדר לידה היא חיבור לא טבעי, מורכב ומועד לפורענות. יחד עם זאת, ימי השבט הנשי ותמיכתו המופלא מאחורינו ובמסגרת מבנה התא המשפחתי החדש, חשיבותו של בן הזוג כתומך ומלווה את אירוע הלידה מתבקשת וחשובה. כמו כן, לרוב מונע בן הזוג מרצון כנה להיות שותף מלא, להיות עבור האישה ולהוות לה עוגן וביטחון. אני מאמינה כי בעבודת הכנה מודעת, רגישה ומכבדת ניתן להימנע מקשיים אלו וליצור תחושת שותפות ויצירה מחזקת וחשובה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם